מאיר את השירה בכתיבה אישית מומחה לשירה דן פגיס, מחוץ לשורה, קשב, 127 עמ' רן יגיל 23/05/03 דן פגיס היה אחד המשוררים הליריים הקריסטליים ביותר בשירה העברית. שירי השואה שלו בספר 'גלגול' הם הוכחה שאפשר לכתוב על השואה אחרת משלונסקי ומאצ"ג וגם להישמע אותנטי. הכתיבה היא לירית, מאופקת, מדודה וכואבת. פגיס היה גם אחד המשוררים היחידים, שהיתה בו ממידת הפתיחות אל אחיו הכותבים. הוא לא הסתיר מאחורי הר של אגו את השפעותיו ואת אהבותיו, וכשכתב מסה או מאמר על משורר שאהב, לא שם את הפואטיקה שלו עצמו במרכז, אלא ניתח בפינצטה לעילא ולעילא את שירתו של אותו משורר, בין אם מדובר בניתוח שיר ובין אם מדובר בניתוח קורפוס ותולדות חיים. מתוך הספר עולה טעמו הספרותי של פגיס, שאינו כטעמי כלל וכלל. פגיס אהב משוררים ליריים מודרניים, מדודים אך אקספרסיביים, שיש בהם ממידת הנוגות והאפלות וצער העולם. בקיצור, הוא היה מכור לדוד פוגל ולאברהם בן יצחק ובדוחק היה מוכן לעכל גם את יעקב שטיינברג. העיסוק בפוגל תופס יותר ממחצית מן הספר ובולטת בו מומחיותו של פגיס בתורת השיר, והיכולת לכתוב באופן אישי, עניין החסר כל כך אצל חוקרים אקדמיים. הוא מדקדק בביוגרפיה של פוגל וחושף את סיפור חייו כנווד נצחי, בא חשבון עם מבקריו, מנתח את שיריו ואת מבנה ספרו הקלאסי 'לפני השער האפל', ספר מרשים במבנהו המעגלי, ולבסוף אף עוסק בלבטי המעבר של פוגל מעברית אשכנזית לעברית ספרדית, שזה נחמד, קוריוזי, אבל בעייתי; כי פוגל הוא לכתחילה משורר חופשי ב­%90 שיריו ­ בדוק ­ אליבא דפגיס. בחלקו השני של הספר יש שני מאמרים כלליים: האחד, חשוב מאד, על הכאב של המשוררים העבריים הנובע משתי מולדות, כגון: יצחק למדן, שאול טשרניחובסקי ונח שטרן. המאמר האחר, העוסק במשחקי צורה, דהיינו שירים על צורות שירה כגון הסונט, הוא בבחינת קוריוז משעשע בלבד. לקראת סופו של הספר מובאים ניתוחים מעניינים של פגיס לשירים בודדים. האינטרפרטציה שהוא נותן לשלושה משיריו המאוחרים של חיים גורי, מאירה את השירים ומייחדת אותם. פגיס היה אוהב שירה אמיתי ובעל ידע עצום. זכורה האנתולוגיה המקסימה שלו 'כחוט השני ­ שירי אהבה עבריים מספרד, איטליה, תורכיה ותימן', ספר שהשיל בשבילי את האבק התיכוני והאקדמי מעל השירים הנפלאים האלה. אותה רגישות ואותה רצינות מאפיינות אותו כמסאי בספר 'מחוץ לשורה'. rin