 | | | הזירה הלשונית | |
|  | | נסיעה ברחבי ישראל היא סוג של בידור. האקדמיה החליטה ששמות היישובים ייכתבו באותיות
לטיניות על פי התעתיק הרשמי, במקום תעתיק פונטי, ואי אפשר להבין מן השלטים מהו שם היישוב ואיך הוא
נהגה | |
| | | | |  | איתן ארבל מכפראוריה כותב: "חברת מע"צ עושה עבודה טובה וחשובה בשנים האחרונות, אולם
נושא אחד גורם לנו להיראות כמו מדינת עולם שלישי, ולהרמת גבות מופתעות מהרבה אורחים המגיעים מחו"ל
עניין שילוט הדרכים ושמות היישובים בלועזית". איתן מביא סדרה ארוכה של דוגמאות שחלקן יפורטו
בהמשך. גם אברהם דובדבני תמה. "התעתיק הלטיני", הוא כותב בין היתר, "מעורר תמיהה בעיני יודעי
אנגלית בגלל השימוש Wב בכל מקום שיש בעברית ו' עיצורית שנהגית Vכ אנגלית, ואף יותר מכך, מהשימוש
Qב כתעתיק לק'".
דובדבני וארבל צודקים, ולאורך כל הדרך, תרתי משמע. נסיעה ברחבי ישראל
היום היא סוג חדש של בידור. פתחתקוה כמשל: Petah Tiqwa על פי השלטים
נראית ונשמעת כמו עיר הצפרדעים, בעוד שכנתה Ganne Tiqwa מעלה את
התמיהה מדוע יש לגנות את התקווה. ואיזה מלח זורה צרעה, המכונה בתעתיק
Zora על פצעינו? מדוע אי אפשר היה לכתוב בשלטים שמות בתעתיק פונטי,
שווה לכל נפש בעולם הגלובלי, שעל פיו יכול תייר מחו"ל, כמו עמיתו
הישראלי, להבין לאיזה יישוב הוא נוסע?
התשובה פשוטה ומסובכת. האקדמיה החליטה ששמות היישובים ייכתבו באותיות
לטיניותעל פי התעתיק הרשמי. הכוונה אינה לתעתיק המדעי השלם, אלא לזה
הקרוי "התעתיק הפשוט". יש לתעתיק הזה ודאי היגיון ותפקידים חשובים, והוא
עבר דורות רבים של בלשנים עד שזכה לאישור, אך במבחן התוצאה הוא אינו
מתאים לשילוט, מפני שאי אפשר להבין מן השלטים מהו שם היישוב ואיך הוא
נהגה.
הצרה הראשונה ודוקרת העין היא השימוש Qב כתעתיק לק'. המטרה היא
להבדילו מכ' דגושה, למרות שהן נשמעות זהות. כ' זכתה Kל ולק' הוקצתה Q.
אלא Qש היא אות נדירה, וההופעה שלה בשלטים בלי צמודתה U מבלבלת,
מאחר שהנטייה הטבעית היא לקרוא אותה כמו באנגלית, בשפות נוספות
ובמילים לועזיות מקובלות בתוספת תנועת U מובלעת: קווי, קוא וכדומה.
קוויריית Qiryat() חיים? אליקווים Elyaqim()? קוויסרייה Qesariyya()? מאחר שעל
פי כללי התעתיק יש להכפיל אות דגושה (הנחיה היוצרת שלל בעיות בפני
עצמה), צומחת אפילו מפלצת כמו Naqquba, חלק משם הכפר בית נקובה.
הצרה הבאה היא העיצור ו', שזכה לאות W, כדי להבדילו מב' רפויה, למרות שהן
נשמעות זהות. W נהגה כשתי תנועות ברצף: אואה. הוא אינו קיים בעברית, אך
קיים באנגלית, כמו גם בערבית. לכן Wה מתאימה לשמותערביים הכוללים את
צליל האות, אבל בתעתיק לשמות העבריים מלאה הארץ יישובים מוזרים.
Kefar Weradim (כפרורדים) יה ווראדי! Newe Ilan (נוהאילן) תנסו להגיד
את זה, ייתפסו לכם השפתיים. פתח תיקואה כבר אמרנו? נכון שהיו שם פעם
ביצות עם צפרדעים, אוואל בכל זאת!
צרה שלישית היא האות Z, המיועדת לשני עיצורים שונים, הנשמעים בהגייה
רחוקים זה מזה למרות שיש ביניהם קשר פונטי: צ' וז'. באופן טבעי Z נקראת ז',
אך מה יעשה התייר חובב העתיקות בהתקרבו לזיפורי? שלא לדבר על
האסוציאציות הישראליות הפרועות בכל מה שקשור למילה הקדושה Ziyyon. יש
לבעיה פתרונות פשוטים. למשל, Ts או Tz כתעתיק של צ', Z תהיה ז'.
צרה רביעית בולטת היא התנועה הכתובה בתעתיק E. Eל ארבעה תחליפים:
צירה חסר, צירה מלא, סגול ושווא נע. אלא שאת השווא הנע הוגים בעברית
בצורה שונה במילים שונות. למשל, אחרי מ' Menachem() או נ' הוא יישמע
כצירה, ואחר ש' וכ' הוא יישמע כשווא נח. איפה זה בדיוק Kefar Shemaryahu?
לא פלא שעושים תאונות במחלף ההוא. לעומת זאת, כאשר בדיבור נשמעת הי'
(כמו במילים בסמיכות בית או עין), תופיע Eה ללא תוספות. המילה עין
ביישובים כמו עיןגדי או עיןהמפרץ נכתבת En אף שהיא נשמעת Eyn (או Ein).
כך ייכתב למשל החלק הראשון בשם היישובים שדהנחום ושדיתרומות בדיוק
באותה דרך, כלומר, Sede. מדוע לא Sde Nahum Sdey Trumotו?
השכל הישר מחייב תעתיק פונטי, המחקה במידת האפשר את ההגייה העברית
לאותיות המקבילות בשפות הלטיניות השונות, ובעיקר באנגלית. הטענה שיש
הבדלים בין השפות הכתובות לטינית אינה תופסת. האנגלית היא השפה
הגלובלית, מוכרת כמעט לכל תייר, ואם יש הבדלים בין השפות, יש ללכת לפיה.
הפתרון הפחות הגיוני הוא תעתיק שאיש אינו יכול לקרוא בשום שפה. ומכל
מקום, פרט לשלטי מע"צ פועלים כל המוסדות המציגים שלטים על פי עקרונות
התעתיק הפונטי והשכל הישר. זאת ברחובות הערים, באתרי תיירות ובשלטי
הפנייה שמציגות הרשויות המוניציפליות. כך נוסע לו תיירנו Mishmar Dawidמ
שבשפלה, ומגיע, נגיד, לרחוב Aluf David ברמת חן. דוד בבית?
מע"צ אינה אשמה. היא כפופה על פי חוק להנחיות האקדמיה, ובמקרה זה אפילו
תחת מחאה. לפני כמה שנים ביקשו ראשיה, יחד עם אנשי המרכז למיפוי ישראל,
לשנות את עקרונות התעתיק בשמות היישובים, ולהתאים אותם לצרכי האנשיםהנוסעים בכבישים. בקשתם לא נענתה. התוצאה מוזרה ודוקרת העיניים, ובעיקר,
זועקת לשינוי, אם יחזור השכל הישר וינצח, וגם יהיה תקציב. | |  | |  |
| |  | |  | מילת השבועקומזיץ
| |  | | | הקומזיץ, מסימני ההיכר של הקיבוצים, הפלמ"ח ותנועות הנוער, שב למקומותינו
כל ל"ג בעומר ומשתלב בימי הרטרו {עיגול} קומזיץ הוא חיבור של שתי מילים
ביידיש: "קום", כלומר "בוא", ו"זיץ", כלומר "שב", ויחד, "בוא, שב", הזמנה
המאפיינת את האופי הספונטני של האירוע {עיגול} הבלשן יצחק אבינרי הציע
שם עברי לקומזיץ: "שבנא", כלומר, "שב נא", בעקבות "קום, זיץ". שבנא היה גם
שמו של סופר המלך חזקיהו {עיגול} גם טוזיג התלמודית הצטרפה לתחרות
ונפלה במוקדמות. מקורה פרסי, והיא קיימת גם בערבית. לפי פירוש רש"י טוזיג
הוא הקומזיץ התלמודי: "משתה של מריעות שעושים הנערים זה עם זה" {עיגול}
קומזיץ זכה אף הוא לפועל מרובע: "לקמזץ", ועל כך נכתב: "מאז קומזצו
קומזיצים, לא קומזץ עוד קמזוץ שכזה" {עיגול} לא עדיף פיקניק? | | | | |
| | | | | לשיפוטכםרננה וקולמוסן
| | | | | רפי נוימן כותב: "אנשים שכותבים טורים ודעות בעיתונים ובכתבי עת קרויים
בתקשורת פובליציסטים. האם יש מילה בעברית לעיסוק זה?". להלן הצעותיו של
רפי: דעתונאי, כלומר, דעתן + עיתונאי; קולמוסן, דהיינו, קולמוס + פולמוסן".
הדעתנים מתבקשים להגיב. עלי מוהר טבע בהקשר זה בטוריו השונים את הצמד
החביב "פולמוסאי ובר קולמוסא", המחליפים ביניהם דעות בענייני דיומא.
גוגו כותב: "בשיחה עם הבנות בקבוצתי (דתיות) הן טענו שהמילה רווקה היא
מילה מבאסת, ונשמעת רע. לכן ישבתי וחשבתי, ועלה לי רעיון שהן אהבו: רננ"ה
רווקה נטולת נסיך החלומות. איך זה? ובטיול בצפון חבר אחד אמר: "תראו את
הפרחייה מסביב", כלומר צמחייה פורחת. יש מצב שזה נכון?".
יש מצב, גוגו, יפרחו מאה פרחים, וכל הרווקות תרננה. | | | | |
| | | | | שאלהפוך ומוך
| | | | | נדב שרי שואל: "באחד המדורים האחרונים של 'הזירה הלשונית' ובשיר שקראתי
באחד המוספים הספרותיים נתקלתי בשימוש במילה 'פוך' במשמעות מוך. נראה
כי 'מוך', שמשמעותה האמיתית היא הנוצות העדינות בצוואר האווזים המשמשות
למילוי שמיכות משובחות, נעלמה מהשימוש היומיומי והוחלפה ב'פוך'. בדיקה
במילון העלתה כי המשמעות היחידה של פוך היא עדיין איפור לעפעפיים.
הייתכן שמקורה של השתלטות ה'פוך' על ה'מוך' בצלילה האנומטופאי של
המילה, המתקשר היטב לרכות של הנוצות והשמיכות?".
שאלה ארוכה ומחממת לב, והתשובה קצרה: "מוך" היא מילה תלמודית ותקנית
לכל דבר ועניין. "פוך" היא מילה ברוסית, ומשמעותה פלומה המשמשת למילוי
כרים ושמיכות, וממנה הגיעה גם אל היידיש. שמיכת הפוך הגיעה אל העברית
כבר במחצית הראשונה של המאה, מן הרוסית ישירות או באמצעות היידיש, לא
זכתה לברכת התקינות המילונית, אבל ניצחה את מוך בשכיבה.
ruvik@maariv.co.il | | | | |
|
| | |
