חצצת בכליות ומכת מכשפה בעקבות קדחת, דלקת ושחפת המקראיות תורגמו לעברית מחלות רבות, כמו קצרת, גזזת, שעלת, עגבת, בצקת, שפעת, שגרון, סרטן ועוד. עם השנים נטה הדובר הישראלי לקבל פחות ופחות שמות עבריים, וכך התאזרחו אלדסהיימר, פרקינסון, איידס והלהיט התורן: סארס רוביק רוזנטל 09/05/03 בהלת הסארס עדיין נוגעת בשולי חיינו. שם המחלה הוא ראשי תיבות של Severe Acute Respiratory Syndrome ­ תסמונת מצוקה נשימתית חמורה. המגיפה שקדמה לה, איידס, נקראה גם היא בראשי תיבות קליטים שהפכו נחלת הכלל ולא זכו לתרגום עברי. בגלובלי כמו בגלובלי: אותו שם לאותה מחלה ברחבי הגלובוס. דווקא כאן, בתחום המחלות, העברית הצליחה לא רע, בזכות משקל המחלות שנטבע כבר במקרא, משקל פעלת. מה יקרה למי שלא ישמע בקול אלוהים? ראו דברים כ"ח: "יככה אדני בשחפת ובקדחת ובדלקת". מן המשקל הזה נטבעו ונקלטו וחודשו שמות רבים בעברית החדשה. ראשית אותו פסוק, "ידבק אדני בך את הדבר" חושף את מקור הפועל "להדביק" במשמעות "להעביר מחלה". זה לא סלנג. זה מהתורה.ראש ממציאי שמות המחלות היה הרופא אהרון מזי"א, שגם חידש את "אחות" ו"חובש". מזי"א הותיר לדורות הבאים את קצרת, שעלת, גזזת, עגבת, גחלת (היא האנתרקס), גרענת, בצקת ומתנת. על אלה נוספו מחלות רבות ובראשן השפעת, תרגום חופשי של אינפלואנצה האיטלקית, שנקראה כך כי ראו בה מחלה הנוצרת בהשפעת הכוכבים. עווית שרירים נקראה כווצת, מחלת האבנים בכליות נקראה חצצת, ואילו על מחלת הטטנוס (המוכרת היום בעיקר על שם החיסון נגדה) התכתשו הצפדת והפלצת. בפסוק הנזכר מספר דברים הובא עוד משקל למחלות, פעלון, בצמד "שדפון וירקון", וממנו נגזרו בין היתר שגרון, שגדון (הפרעה בחילוף החומרים) ושטיון (הידרדרות זיקנה).כמה מחלות מרכזיות אינן נגזרות משני המשקלים, כמו "שבץ" המקראי ו"סרטן" שהוא תרגום שאילה. שם בעל החיים הקרוי בעברית סרטן באנגלית הוא Crab, בעקבות הגרמנית. Cancer הוא באנגלית שם המחלה וגם מונח אסטרונומי, חוג כוכבים, ומכאן שם אחד המזלות. הקשר בין השניים באנגלית נוצר בעקבות הלטינית, שם משמעות Canker היא משולשת: בעל החיים, חוג הכוכבים, והמחלה. מחלת הסרטן נקראה כך על דרך הדימוי של התפשטות הגידול לאחיזת מלחצי הסרטן. בעברית שבו והתאחדו שלוש משמעויות "סרטן" בדומה ללטינית: החוג האסטרונומי, בעל החיים והמחלה. בסלנג האמריקני, אגב, נקראת מחלת הסרטן The big C""."קדחת" המקראית הפכה מילת על לכל מחלה שיש בה חום גבוה, באשר קדח פירושו בער. מן השורש ק.ד.ח נגזרו גם אקדח במשמעותו המקראית (אבן אדומה הנראית כבוערת, מקבילה לקדאח הערבית שפירושה אבן אש) וגם אקדח במשמעותו העכשוו ית, שחידש בן­יהודה: כלי הפולט אש. הלקסיקון הרפואי השלם מאת אסתי אנגל מצביע על 18 סוגים של קדחת, בכיוונים שונים. קדחת השחת היא אלרגיה, קדחת הביצות היא המלריה שהפילה חללים רבים בין החלוצים והפכה שם נרדף לעוני, רעב וחוסר מזל, בעוד קדחת צהובה היא מכלול תופעות, ביניהן צהבת.הדלקת, בת זוגה של הקדחת, נולדה משורש שמשמעותו דומה: דלק פירושו בער או התחמם. הלקסיקון הרפואי השלם מצביע על 124 סוגי דלקת, אך המפורסמות ביניהן מוכרות דווקא בשמן הלטיני. "דלקת גת" אינה אלא סינוסיטיס, "דלקת תוספתן" היא אפנדיציטיס, ובלשון העם אפנדיציט. דלקת קרום המוח היא מחלה זיהומית ששמה ידוע לציבור, אך לצדה מחלות המוכרות רק לתלמידי רפואה כמו דלקת החלחולת, דלקת מפרקים ספחתית שעלולה לגרום לגומות בציפורניים, דלקת עילית האשך, דלקת עצה וכסל, ודלקת שק הדמעות.בשנים עברו נהגו לקרוא לכאב גרון "אנגינה", למרות ש"אנגינה פקטוריס" אינה קשורה לגרון, היא השם הלטיני לתעוקת חזה. הווי החלוצים חידש שמות מחלות שהביאו דוברי היידיש, ואלתרמן שימר כמה ממחלות היהודים הללו בשיר "לי לה לו פפטצ'ה", פפטצ'ה היתה שם לשפעת המלווה בחום: "באתי אל הדוקטור וורטלוס/ ונודע לי סוד כמוס,/ יש לי הכסנשוס, או קורצשלוס/ בקיצור ­ מחלה של סוס.// אז שילמתי לו בנחת/ ובלי צער לירות שתיים/ לו היתה לי גם קדחת/ זה היה שווה כפליים/ חיבקתיהו, נישקתיהו/ ורקדתי קוקרצ'ה/ ואחר שעזבתיהו/ ­ יש לו פפטצ'ה". הכסנשוס, למי שאינו יודע היא "מכת מכשפה", תיאור הולם לגב תפוס. השפעת עצמה נקראה בפי כל בעקבות היידיש "גריפה".כמו בתחומים רבים, ככל שנקפו השנים נטה הדובר הישראלי לקבל פחות ופחות שמות עבריים וכך הפכו האדונים אלדסהיימר ופרקינסון תושבי קבע בשפת הבריאות הישראלית, כמו גם מחלת קרויצפלד­יעקב, שיש סברה שהועברה על ידי מחלת הפרה המשוגעת. פחות מוכר הוא החבר הירשפרונג, שעל שמו תסמונת העצירות מלידה.ובימינו אנו? התיאור הנפוץ ביותר למחלה היום הוא "יש לי וירוס", כלומר: אני מרגיש על הפנים, טמון עמוק מתחת לשמיכות, ואין לי, או לרופאים, מושג מה יש לי. לא, זה לא סארס, תודה. אולי בפעם הבאה. מילת השבוע: מפה מפת הדרכים הפכה להצגה היחידה בעיר. מי זוכר שהמנטרה של הפוליטיקאי רק לפני כמה שנים היתה "אני לא רוצה לצייר מפות" * מפה במשמעות אריג המכסה את השולחן או לצורכי ניגוב הגיעה לעברית התלמודית מן הלטינית, אבל לדעת האטימולוגים הלטינית לקחה אותה מהשפות השמיות; מן השורש נוף, מעבר מצד לצד, נולדו המילים נוף, להניף, לנפנף ועוד; הנ' במלה מנפה שפירושה "בד שמנפנפים בו" נבלעה בפ' וכך נולדה מפה * העברית החדשה הלכה בעקבות האנגלית, שהלכה בעקבות הביטוי הלטיני Mappa Mundi ­ בד שעליו מצויר העולם, וכך הפכה "מפה" לתרשים גאוגרפי * ולכך התכוון המשורר טל ברודי בשירו בן האלמוות: אנחנו על מפה, ואנחנו נישאר במפה * או לפחות על מפית. תגובה: את במובן שטרודל בענייני את השותפות ("הזירה הלשונית", 25.4.03 ,18.4.03) כותבת עדי קורן: et" במקורו אינו צרפתי אלא לטיני. שלטי כותרת של בתי עסק עם סימן זה נפוצו לא רק בהשפעת הצרפתית במאה ה­19 בארץ ישראל, אלא בכל אירופה. et­ל אפילו יוחד הסימן המיוחד &, שהוא קומבינציה של שתי האותיות E T­ו, כשם ש­@ הוא קומבינציה של E A­ו. המקור הראשון של @ היתה המילה האנגלית Each, ורק אחר כך הפכה At­ל, כמו בשמות הנהוגים באינטרנט".במאמר על תולדות הסימן @ באינטרנט נכתב כי הוא אומץ לראשונה לשימוש הזה על ידי ריי טומלינסון בשנת 72'. הסימן זכה לשרשרת שמות ססגונית, ביניהם מאכלים כמו שטרודל ולאפה בעברית, ודג מלוח בצ'כית. בדרום אפריקה, גרמניה והולנד הוא קרוי זנב קוף, בדנית חדק הפיל או זנב החזיר, בצרפתית שבלול קטן, ביוונית ברווז קטן, בהונגרית תולעת, בטיוואן עכבר קטן, בפולנית חתול קטן או אוזן חזיר, ובטורקית, פשוט, אוזן. שאלה: לווייתן ליווי סואעד עאמר שואל האם יש קשר בין "ליווי" ו"לוויה" ללווייתן, בעיקר על רקע נוהגם של הלווייתנים ללוות זה את זה, לפעמים במחיר חייהם.הרעיון יפה, אבל ככל הנראה אין קשר כזה. על פי קליין, לווייתן מתייחס למשמעות אחרת של השורש ל.ו.ה, "התפתל". בשורש הזה אפשר למצוא את הקישוט המקראי המפותל "לוויה", ומכאן "לוויית חן". "לווייתן" המקראי נחשב נחש או דרקון (ישעיהו: "יפקוד אדני על לויתן נחש בריח, ועל לויתן נחש עקלתון"), או חיית ים גדולה. קליין סבור שרק בעברית החדשה הוצמד לווייתן לחיה הענקית הקרויה Whale. לווייתן נדד לשפות האירופיות כשם ליצור גדול ומורכב, ועל שמו נקראה יצירת הענק של הפילוסוף הובס על המדינה.