תנאים של חרדה מה באמת עובר על העובדים באינטל? האם משכורות גבוהות יכולות לפצות על משמרות ארוכות בחליפות בידוד ובשקט מוחלט? אמיר בוחבוט 02/05/03 לפני כשלושה שבועות הופץ מכתב אלקטרוני ברשת המחשבים של עובדי חברת אינטל בקרית­גת. המכתב הוגדר כהטרדה מינית כלפי מזכירה במפעל. בחורה נאה מאוד. חלק מהעובדים חייכו כי חשבו שמדובר בהלצה, אך הרוב הבינו מהר מאוד כי מדובר במעשה שלא יישכח במהרה. העובדת לא היתה צריכה להתלונן בפני מנהליה מאחר שהמכתב הפך לשיחת היום במפעל. מנהל המשמרת ביקש לאתר את השולח, אך שום עובד לא הודה במעשה והמקרה הועבר למחלקת הביטחון. העובד שכתובת הדואר האלקטרוני שלו התנוססה מעל המכתב הוזמן לשיחה. הוא היה המום מהחשד כלפיו, הכחיש והצליח להוכיח שבזמן שליחת המכתב הוא עבד ב"קלינרום" (החדר הנקי בו מייצרים את השבבים ­ א.ב) ולא בקובייה, שם נמצאים ארבעה מחשבים לטובת העובדים.מחלקת הביטחון העמיקה את החקירה וגילתה כי העובד אכן השתמש במחשב מוקדם יותר באותו יום, אך בסוף השימוש השאיר אותו פתוח. שולח המסר השתמש בקוד הפתיחה שלו מאחר שהעובד שכח לסגור את המחשב. אנשי הביטחון המשיכו את החקירה והעריכו כי רק מי שהיה ב"פלנר" (אזור עבודה ­ א.ב) באותן השעות יכול היה לגעת במחשב. מספר החשודים במעשה הצטמצם.העובדים הוזמנו לש יחה, אך כולם הכחישו את המעשה. בתום השיחה הם יצאו לארבעה ימי חופשה, כמקובל אחרי ארבעה ימי עבודה (המשמרות עובדות בפרקי זמן של 12 שעות למשמרת, שני ימים ושני לילות ­ א.ב). אנשי הביטחון בחנו את סרט הווידאו שצילם את הקובייה באותם זמנים, הצליבו את הסרט עם זמן שליחת המכתב וגילו כי עובד מאותה משמרת השתמש במחשב.אבי, שם בדוי, בן 35, נשוי ואב לשניים, עובד ייצור באינטל כשלוש שנים, קיבל בזמן חופשתו הודעה G.L­המ שלו (מנהל אזור עבודה) להגיע למשרדי ההנהלה. במהלך השיחה הובהר לו כי החשד לשליחת המכתב מתמקד בו. אבי הודה, אך ביקש שיסלחו לו, שיוותרו לו הפעם, כי מצבו האישי והכלכלי קשה. הוא נשלח לביתו. כעבור מספר ימים הודיעו לו כי חרג מהנהלים המקובלים באינטל ולכן הוא מפוטר. ההחלטה הועברה גם לידיעת יתר עובדי המשמרת. למחרת גמלה בלבו של אבי ההחלטה לשים קץ לחייו.כדי להיות בטוח שיצליח למות הוא חילק את ההתאבדות לשלושה שלבים. הוא לא רצה שתהיה טעות אחת שתותיר אותו בחיים. הוא נסע ליער סמוך לקיבוץ דביר בנגב, עצר בין העצים וכתב מכתב קצר לאשתו בו התנצל על מעשיו, ביקש שתשמור על שני ילדיהם ובסוף המכת ב כתב "פיטרו אותי מהעבודה". אחר כך יצא ממכונית הפורד פוקוס וחיבר צינור פלסטיק לגז המפלט שהוביל לחלל הפנימי של המכונית, חזר למכונית, בלע כדורים וחתך את הוורידים בפרקי ידיו. שוטרי מג"ב שסיירו במקום בדקו את המכונית וגילו אותו מוטל על המושב הקדמי. רופא שהוזעק למקום האירוע קבע את מותו.מפקד תחנת משטרת העיירות, סגן ניצב איתן גדסי, התייחס למקרה: "שוטרי מג"ב גילו את מקרה ההתאבדות בהפרש של שעות מהמעשה, אך כבר לא היה ניתן לעשות כלום. ברור לנו שמדובר בהתאבדות, אך החקירה נמשכת. אשתו ובני משפחה נוספים מסרו עדות, וחוקרי תחנת קרית­גת אמורים לגבות עדות מעובדים באינטל. על פניו נראה כי הסיבה להתאבדות היתה כלכלית". אשתו של אבי לא סיפרה בחקירה על יחסיה עם בעלה, אך הדגישה כי בבית היו בעיות על רקע כלכלי. "חבל שמיהרו לפטר אותו", אמרה האישה, "חבל שלא הקשיבו לו. הוא לקח את זה מאוד קשה. אני חושבת שאפשר היה למנוע את מה שקרה. אני כבר לא רוצה לדבר על זה. מה זה יעזור לנו?". המנהלים התעלמו עובדים באינטל קרית­גת לא פסקו מלדבר על המקרה בפינות העישון במפעל או להתכתב על כך באי­מיילים. המקרה פורסם בכלי התקשורת ובאתרי האינטרנט התנהלו שיחות על המפעל ועל רמת המשמעת במקום. למרות הטרגדיה דיברו על ההתאבדות בשקט. מנהלים לא הזכירו את המעשה ולכן לא היתה סיבה לדבר על כך בקול רם."לכולם היה ברור שלא מדובר בהתנהגות 'אינטלית'. זו היתה הטרדה מינית במלוא מובן המילה", אומרת עובדת ותיקה במפעל, שאינה מוכנה כמובן להזדהות בשמה. "עברנו הכשרה שבמהלכה הובהר לנו מה מותר ומה אסור. אסור אפילו לפתוח אי­מייל בעל מסר מיני, כי הוא עלול להטריד מישהו שעומד מאחורייך בקובייה. אסור לדבר על פוליטיקה או על יחסי יהודים­ערבים כי זה לא 'אינטלי'. אסור לדבר בקול רם כי זה מפריע לאנשים לעבוד. אסור לרוץ במדרגות. אסור לרדת במדרגות מבלי להחזיק במעקה. נהלי הבטיחות מאוד קפדניים ואם קורה משהו מדברים על זה בישיבות בלי הפסקה. במקרה הגרוע רושמים לך את האירוע בתיק האישי וכשמגיע ה'פוקל' (שלב הערכת העובדים ­ א.ב) זה פוגע בך."לא היה לנו ברור למה לא מדברים על ההתאבדות. ההנהלה העדיפה לשתוק. הדבר הרשמי היח ידי היתה מודעת האבל. אולי ההנהלה חשבה שזה ייעלם, אבל אני חושבת שהיא טועה. האירוע החריג ביותר שהיה באינטל עד כה היה מוות של פועל קבלן בהקמת המפעל. מאז לא היו אירועים חריגים. פתאום התברר כי לא הכל מושלם פה".סיור באתר האינטרנט של אינטל ישראל לא גילה זכר למותו הטראגי של העובד או השתתפות בצער המשפחה. אחד העובדים ציין כי גם כשנהרג עובד אינטל בתאונת דרכים קטלנית, לא היה שום אזכור באתר. אומר עובד ותיק באותה משמרת של אבי: "הוא היה בחור נחמד. שקט. לא מדבר יותר מדי. כשבועיים לפני המקרה הוא הספיק לשלוח מכתב לעובדים בעניין המכונית שלו. הוא רצה להחליף את מכוניתו מ'פורד פוקוס' ל'פיאט פונטו' וחיפש פרטנר (לעובדי אינטל יש אפשרות ליהנות מקבלת מכונית בעבור אלף שקל בממוצע לחודש). אומרים שהיו לו כל מיני בעיות, גם בעיות כלכליות שרק דרדרו את מצבו."החבר'ה במשמרת תמיד צוחקים ביניהם. מדי פעם מעבירים בדיחות במחשבים, מסתלבטים, אבל לדבר כזה אף אחד לא ציפה. המכתב למזכירה היה חריג. מה אנשים ציפו, שההנהלה תעבור על זה לסדר היום? אנשים כבר פוטרו בגלל בעיות משמעת. זה לא חדש. אני יודע שהמכתב פגע מ אוד במזכירה. אני לא רוצה לשפוט את אבי, אבל הפיטורים היו כנראה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו. אני יודע שהוא התנצל על מעשיו וביקש שיסלחו לו, אבל זה לא עזר. הוא כנראה חשב שסוף העולם הגיע".ההלוויה נערכה בדרום הארץ, בהשתתפות בני המשפחה, חברים לעבודה ונציגים מהנהלת המפעל. כעבור יממה נמחק שמו של העובד מרשימת העובדים ברשת המחשבים הפנימית. כל מי שניסה להשיג פרטים אודותיו לא איתר כלום. כאילו אבי לא עבד שם מעולם. אי­טי והמארינס מפעל אינטל בקרית­גת, שמשתרע על פני 300 דונם, הוקם בשנת 99' ומייצרים בו מעבדי "פנטיום ארבע" בטכנולוגיות מהמתקדמות בעולם. כיום מועסקים באינטל כ­2,500 עובדים "כחולים" (עובדי אינטל) ויותר מאלף "ירוקים" (עובדי חברות קבלניות). בשנת 2001 עמד ייצוא המפעל על שלושה מיליוני דולר ביום. סך הכל 1.1 מיליארד דולר בשנה. ביום ראשון השבוע ביקרתי במפעל. הכניסה מסודרת ונקייה. גשם כבד ירד והמאבטחים עמדו לבושים בחליפות צהובות. ניחוח אמריקני. אפילו המטרייה של אחד מהם היתה בעלת הסלוגן של אינטל. שטיחים מקיר לקיר. הרבה עובדים והרבה תגים. אין תארים, יש רק שמות. במזנון כולם עומדים בתור ביחד, ללא מעמד. כריך עולה שקל. כולם מדברים בשקט. העובדים במקום מתגאים שביום יפה אפשר לשבת בפטיו. מראה נעים לעין. הכל מצוחצח, אבל שום עובד ניקיון אינו נראה באופק. המפעל מתחלק לשני מבנים: באחד נמצא אזור הייצור, באחר ­ אזור המינהלה. אי אפשר לפספס את השלטים הברורים. חלקם מקטלגים את אזורי העבודה וחלקם תמרורים. דובר החברה, קובי בכר, עולה עימי לקומה העליונה ואוחז באלגנטיות במעקה. כך מתבקשים העובדים בתמרור. עדיי ן שקט. אנחנו מגיעים לחדר הנקי, ה"קלינרום" באנגלית ובשפת העובדים. זהו לב לבו של המקום. באולם זה מייצרים את השבבים על פרוסות סיליקון. כל פרוסה שווה אלפי דולרים. העובדים בקלינרום לבושים בחליפות ובמסיכות ואי אפשר שלא להיזכר בסרט "אי­טי", אחרי שגילו את היצור הזר בבית משפחת אליוט. האוויר באולם מתחלף כל שש שניות. אסור שגרגיר אבק אחד יחדור פנימה. האולם מתחלק למספר אזורים. אחד מהם מהול בצבע צהוב. כאילו חבשת משקפיים בעלות עדשות צהובות וראית את המסע של חיילי המארינס במדברי עיראק רגע לפני הפלישה לבגדאד.ההשקעה במפעל נאמדת במיליארד דולר ובנוסף לכך ניתן מענק של 600 מיליון דולר ממדינת ישראל. עלות כל מכונה מאות אלפי דולר. אין פלא שלאור נתונים אלה המשמעת באולם קפדנית מאוד והעובדים נדרשים לתשומת לב מקסימלית. איש אינו פוצה פה. בכל מספר מטרים יש לחצן של כיבוי אש. לכל ארון יש שם. אין פספוס. וברקע מתנגנת כל הזמן מוסיקה חרישית. גם היא יקרה. אומרים שמערכת הסאונד נרכשה בעלות של מאה אלף דולר. אחר כך הלכנו לאזור המינהלה. המקום מסודר באופן מופתי. עשרות חדרי ישיבות משוכללים. כולם מלאים בעובדים ובתגים. המשרדים מחולקים ליחידות עבודה קומפקטיות באמצעות מחיצות וכל יחידה שווה בגודלה לאחרות, כולל יחידת המשרד של אלכס קורנהאוזר, סגן נשיא אינטל העולמי, מנהל אינטל ישראל ומנהל מפעל קרית­גת. ביחידה הצמודה לשלו יושבת מנהלת המפעל, מקסין פסברג. המדיניות היא שאין דלתות, כל אחד יכול להציץ פנימה לתוך כל יחידה. אין דיסקרטיות מלאה.למשרדים יש ניחוח אמריקני. קריקטורות תלויות על הקיר ומחשב פשוט ניצב על השולחן. נראה כמו "פנטיום שתיים" ולא כמו "פנטיום ארבע" חדש. חיפשתי אחר שלט משרדו של המנהל או הנשיא, אך לא מצאתי. כולם שווים. "קורנהאוזר אפילו לא קיבל משרד צמוד לחלון", מספר עובד במקום.המשכתי את הסיור והגעתי למשרד הנסיעות לטובת העובדים, שדואג להנחות ולמבצעים, ולמרפאה שנראית כאילו הועתקה מסרט הוליוודי. השטיח מקיר לקיר מגיע גם לאזור הספרייה ולחדרי ההדרכה המתקדמים. חוויה אדריכלית, ללא ספק. במקום מציינים כי לא נדיר לראות שני אנשים עומדים ליד סולם או אזור בתיקון מגודר בשילוט צהוב שחור. הכל למען הבטיחות של העובדים. התוצאות מדברות בעד עצמן כשמספר התאונות שואף לאפס. עדיין שקט. נראה פשוט מלבב ושובה את העין. מפסידים את המשפחה לפני כשבועיים דירג "מעריב" את אינטל כאחד ממקומות העבודה הטובים בישראל, אך נוצר הרושם שמשהו נסדק בבועה הנוצצת של המפעל המצליח, שנחשב לאחד היצואנים הראשיים של המדינה. עובדים מספרים על משמעת קפדנית כמו בטירונות צבאית. אחת מהם, עובדת אינטל קרית­גת, מתארת זאת כך:"זה לא קל לעבוד במשמרות. אנחנו מרוויחים משכורות נאות, אבל לעתים זה לא שווה את זה. אנחנו מפסידים הרבה, כמו לראות את המשפחה, למשל. יש זוגות של עובדים באינטל שמתחלקים במשמרות, כדי שמישהו ישמור על הילדים."האופציה להתקדם היא לא גדולה. הרוב אצלנו הם עובדי ייצור. באים, עושים את העבודה והולכים הביתה. בבית ובפינות העישון במפעל מקטרים על העומס. יש לנו חדר כושר וחדרי אוכל כמו לכל חברת היי­טק . אבל מי מגיע לחדר הכושר, אולי המהנדסים, אלה שבאים בשמונה והולכים בחמש. למי יש זמן בכלל לחדר כושר. אנשים מסיימים את העבודה ועפים מפה. "צריך להבין שאינטל זה מפעל איכותי בעל אמצעים מתקדמים. הם משקיעים המון בדאגה לפרט. חדרי האוכל ברמה גבוהה. יש תנאים מצוינים יחסית למקומות עבודה אחרים. אם אתה מבקש באמצע משמרת ללכת הביתה, כי קרה משהו, אז באים לקראתך. הם עושים את המרב שתהיה מרוצה בתחומים מסוימים, אבל יש דברים כואבים. "אנחנו עובדים בטירוף של שעות. אני לובשת חליפה מיוחדת 12 שעות ביום. והתחרות בין העובדים היא הכי קשה. אחד אוכל את השני. יש תגמול כספי על העבודה וכשזה מגיע לכסף אין לך חברים. אולי חבר או שניים מכל הצוות. לא יותר. אנשים ממש שונאים אחד את השני. התחרות יוצרת לחץ חברתי מאוד קשה. יש לנו בדיחה שחורה באינטל על המכונות שמצופות בניקל. הן שקופות, כדי שנראה מי בא לתקוע לנו סכין בגב. אם את לא שורדת את עפה. הקטע הכי מפחיד שאת הופכת להיות אחת כמו כולם."בכל שנה יוצא סקר של שביעות רצון בעניין המשכורות והתנאים במפעל. עד כמה שאני יודעת, הסקר השנה לא מעורר כבוד. יש תנאים, יש משכורות, יש מסיבות, אבל צריך לשאול מי נהנה מהם. ומה עם ה'פוקל'? אתה מקבל הערכה מכל המנהלים, כלומר 360 פידבקים. הערכה אובייקטיבית. אבל הם מדרגים את כל הצוות מחמש ועד אחד. אין מצב שכולם טובים. חייב שאחד יהיה הנמוך. אותו אחד מקבל הזדמנות של שלושה חודשים לשפר את עצמו, ואם לא ­ אז עוד שלושה חודשים. בפרק הזמן הזה, אם הוא לא משתפר הוא עף. זה שוחק ומפחיד."בצוות שלי יש אנשים טובים שמשקיעים ותורמים מעצמם, אבל אחד מהם תמיד יהיה 'לא טוב'. התלוננו בפני המנהלים, אבל הם אמרו שזה ככה וזהו. החברה אולי מרוויחה מהמרץ של העובדים, אבל בתוך תוכם יש כאלה שמפחדים. כולם עוברים ביקורת קפדנית וכולם רוצים לשמור על רמה. אבל כשאתה יכול לקבל ציון נמוך זה מפחיד. לגבי אותו בחור שהתאבד, אני לא יודעת איך לא עלו על ההידרדרות שלו לפני זה. אדם לא קם יום אחד ומחליט להתאבד. איפה היו חבריו לצוות? אף אחד לא שמע כלום? זו שאלה מעניינת". "אנשים אוהבים לקטר" יש עובדים באינטל שחושבים אחרת ומדברים על המפעל כאילו הם חברים בסיירת מובחרת. "אנשים אוהבים לקטר", מספר עובד אינטל ותיק מאחת המשמרות, "יש לנו תנאים טובים ויחסית למה שקורה בשוק אנחנו מקבלים משכורות יפות. נכון, אנחנו עובדים מאוד קשה. הביקורת עלינו קפדנית, אבל זה מה יש. הסטנדרטים גבוהים והתחרות מחספסת. מי שלא נוח לו יכול לעזוב. לא מחזיקים פה אף אחד בכוח."לגבי אותו אדם שהתאבד, אני לא חושב שיש לקשור את זה למקום העבודה. הזהירו אותנו לא אחת להימנע משליחת מסרים מסוג זה. זו עבירה פלילית. בעבר נגנבו מחשבים ניידים מהמפעל על ידי עובדי קבלן, אז אני מניח שזה גרם להם להציב מצלמות במפעל. מה הבעיה פה? נוח לכולם עכשיו לקפוץ על המקרה ולהשליך אותו על אינטל."תמיד יש מה לשפר במקום העבודה, אבל בכלליות אני מרוצה. מדובר במפעל מאוד מורכב, בעל פס ייצור רחב מאוד. לעומת מגוון הפעילויות התעשייתיות, יש ממש מספר זעום של תאונות סמליות, וכדי להגיע לרמה גבוהה צריך נהלים 'קפדניים', בסלנג הישראלי. אצל האמריקנים זה נורמלי. אם אנשים בוכים אז למה הם לא מספרים על כך שיש להם 12 שנות לימוד והם מקבלים משכורות של 15 אלף ברוטו? בחוץ, מי היה נותן להם רבע מזה? למה הם לא מספרים על משכורות בונוס באמצע שנת עבודה ובסוף השנה?"נכון, הקידום הוא מזערי, אבל התגמול יפה. נכון, יש אריסטוקרטיה. אתה מתוגמל בהתאם ל'פוקל', בהתאם למה שאתה תורם לחברה, וזה לא תמיד הוגן. כי תמיד יש אחד שנדפק. זה לא נעים. אבל מדובר בשיטה שבה המנהלים ­ ולא אדם אחד ­ עורכים השוואה של חתך דרגות מכל מיני אזורים ומקבלים מה שנקרא 360 פידבקים על עובד אחד. אז אי אפשר שמנהל אחד יכשיל אותך. צריכים להיות כמה. אפילו הבוסים עוברים את ה'פוקל' בעצמם."אז תמיד יש יוצאים מן הכלל. כאלה שחושבים שעשו להם לינץ'. באינטל הפרזיטים שלא עובדים הם בודדים. יש פה משמעת. לא תמצא פה את אלה ששותים קפה כל היום. יש עובדים בייצור שרוצים להיות בוסים. עובדים כמה שנים ואז הם רוצים לנוח ולשתות קפה כל היום, ואם זה לא הולך להם הם ממורמרים. אמנם החברה לא נותנת הרבה אפשרויות להתקדם אבל אני מאוד מרוצה ממה שאני מקבל. תחשוב, עובד משמרת, בחור שרק השתחרר מצה"ל ומגיע עם בגרות לאינטל, מקבל הכשרה ומשכורת של 6,000 שקל בחודש ופעם בשנה בונוס ­ זה לא יפה מ אוד? אף אחד לא ביקש ממנו לעבוד בתחנת דלק. היו שנים שהיינו מקבלים חמש משכורות בונוס, אבל בשנים האחרונות זה מסתכם במשכורת או משכורת וחצי בגלל המיתון". עובד נוסף מאינטל מתנדב לספר על כללי המשמעת במפעל: "אומרים שאסור לצעוק ­ זה קשקוש. יש מנהלים שצועקים. לא מדברים על סקס לוהט בקוביות מפחד שהבחורה תתלונן, אבל תמיד יש בדיחות. יש הערות ויש תגובות. אצלנו במשמרת יש שישה זוגות חברים שחלקם כבר התחתנו. אז איזה משמעת זו? אני גם יודע על זוג שבדרך להתחתן".המיתון לא גרם לפיטורי עובדים באינטל. ובכל זאת, מהן הסיבות לפיטורי עובד?"אני יודע על עובד שפוטר כי הדפיס כ­400 עמודי צבע לעבודות פרטיות. אחרי שהתברר שהיו לו עבירות נוספות, הוא נשלח הביתה. גם בנושא הבטיחות אין פשרות. עובד שלא נעל מפסקי חשמל של המכונות וסיכן את חייו או חיי עובדים אחרים, יפוטר. יש נהלים מאוד ברורים בעניין. שנייה לא שמת לב ומישהו ימות. צריך להבין שמדובר במפעל בעל חומרים מאוד מסוכנים. טעות אחת יכולה לגרום לנזק גדול. אני מכיר אנשים מצוינים שבגלל טעות מסוג זה פוטרו. "יש עובדים שנעדרים הרבה. יש עובד שיום מגיע, שבוע לא. מוגדר כחולה. בסוף הוא טוען שהוא לא יכול לעבוד בקלינרום. הרופא התעשייתי בודק אותו ומאשר. אחד כזה לא מפטרים. נותנים לו אפשרות למצוא במשך חצי שנה עבודה אחרת בארגון. הוא יחפש עבודה בלוח או WEB­ב ורק אם לא ימצא ­ יפוטר. שמעתי על עובדת ייצור נחמדה שהכירה את בעלה בקלינרום והם התחתנו. היו לה בעיות רפואיות ובמשך התקופה היא עברה מהייצור להיות מזכירה. כבר חודשים היא עובדת כמזכירה במפעל. אבל תמיד יש כאלה שירגישו מקופחים. מה לעשות, אני מאחל לרבים להצטרף לאינטל". יש סקר שביעות רצון בתוך הארגון. מה דעתך עליו?"כלל העובדים נותנים משוב על הארגון. כל מה שאתה רוצה. אני כתבתי דברים ועובדה ששינו אותם. שואלים אותך שאלות על המנהל שלך. למשל: האם אתה חושב שיש אנשים שקרובים אליו יותר מדי? או: אם היתה לך אפשרות לעזוב למקום עבודה אחר עם אותם תנאים, היית עוזב?"למה הסקר הזה מועיל? לפני ארבע שנים החל באינטל תהליך ליסינג של כלי רכב. מי שקיבל את זה היו רק אנשי השמונה עד חמש. עובדי הייצור מחו על האפליה ופתחו גם להם את תוכנית הליסינג. אמנם אין ועד עובדים אבל יש אפשרות למחות בדרך דמוקרטית. "ההנהלה הכריזה על כך שכולם יקבלו מחשבים חדשים הביתה. הגיע המיתון במשק ובמקום לקצץ לעובדי הייצור, קיצצו להנהלה ולעובדי השמונה עד חמש. הם אמנם מרוויחים מצוין, אך הם לא קיבלו את המחשב. במקרה אחר עובדי הייצור מחו על שעות ההפסקה. מאחר שלא מגייסים כוח אדם חדש, יש הרבה עבודה. במשך חודש ישב צוות של עובדי הייצור ודן איך תיראה ההפסקה. לבסוף הוחלט לפני כשנה: שעתיים ו­45 דקות הפסקה, שבהן לא עושים שום דבר שקשור לעבודה. וזה מתחלק לחצי שעה פלוס חצי שעה פלוס שעה וחצי פלוס רבע שעה להתלבש. וההפסקה, כמובן, בתשלום. אין מקום כזה בארץ. עובדים קשה אבל מקבלים תמורה. מי שקשה לו שיעזוב". פחות טיסות וטיולים בכיר באינטל­ישראל הסכים להגיב, שלא לייחוס, על הדברים שצוטטו כאן מפי עובדי המפעל: "זה לא חדש שאינטל היא מקום עבודה נחשק. אנחנו רואים את זה בבקשות הרבות לעבודה. לא צריך להוסיף מעבר למה שנכתב עלינו במוסף עסקים של 'מעריב', שבו שובצה אינטל כאחד ממקומות העבודה הנחשקים בישראל. "קל להציג את אינטל כמפלצת אחרי מקרה התאבדות של עובד. זה מצטייר מאוד יפה. אבל הכתב צריך להתעלות על עצמו ולראות מה קורה באינטל באמת. התנאים של אינטל מעולים. השכר הממוצע גבוה. יש מעון לילדים, חדרי כושר, חדרי אוכל ברמה גבוהה. אנחנו רואים בעובדים משאב יקר ביותר ומשקיעים בהדרכות. משקיעים גם המון בבטיחות. זה ערך עליון בכל אינטל בעולם. לכן, למרות המיתון והבעיות במשק פוטרו רק אנשים על רקע של בעיות משמעת. הורדנו טיולים, צמצמנו טיסות וביטלנו אירועים חברתיים כדי שנמשיך לתפקד."עובדי אינטל מתנדבים לפעילות בקהילה. יותר מ­20 אלף תלמידים משתתפים בתוכניות חינוך ובפרויקטים רבים בשיתוף אינטל. אינטל היא פרח במדבר ומוגדרת כמנוף תעסוקתי לאזור כולו".שמעת על קיומן של מצלמות באינטל?"אני לא שמעתי על מצלמות באינ טל וגם אם יש כאלו אני לא רוצה להתייחס לכך". דובר אינטל, קובי בכר, סירב להגיב על פרשת ההתאבדות ואמר: "התגובה של אינטל בעניין לא תשתנה. אנחנו לא נגיב מפאת צנעת הפרט, גם אם זה יעלה לנו בנזק תדמיתי". המזכירה המוטרדת סירבה להתייחס לנאמר בכתבה, אך מקורביה טענו כי "הפרשה רק הכאיבה לה. היא הצד הפגוע ומאחר שהיא רוצה שהסיפור יהיה מאחוריה, היא אינה רוצה להגיב לדברים". sofash@maariv.co.il