מסע דניאל בפסח שעבר עוד היה דניאל גלרי חוזר בתשובה ונודע כמתנחל פרוע וקיצוני. היום הוא ירושלמי חילוני ושמאלני רותי קדוש 30/04/03 בערב הפסח, זמן קצר לפני הראיון המיועד עם דניאל גלרי מירושלים, צלצל הטלפון. "אפשר לדחות בשעה את הראיון? אשתי עומדת על כך שאשרוף את החמץ עם הילדים", ביקש גלרי.בסוף הוא הגיע כמעט בזמן לפגישה, גלוי ראש כאחד החילונים, נושא בידו שקית עם עיתוני החג. ­ נו, קיימת את מצוות שריפת החמץ? "לא, אמרתי לאשתי שתעזוב אותי מכל השטויות של הטקסים הדתיים ויצאתי מהבית". בפסח שעבר עוד היה גלרי, 48, איש דתי שחגג עם אשתו וילדיו את החג כהלכתו, התגורר ביישוב בת עין שבגוש עציון ונודע כמתנחל פרוע וחדור אידיאולוגיה ימנית קיצונית. השנה האחרונה סימנה את סופו של המהפך הדרמטי המתחולל בחייו: הוא חדל להיות איש דתי וחזר לשם נעוריו גלרי (כשהיה דתי נקרא בן גבריאל), והמיר את האידיאולוגיה הימנית הפנאטית בתמיכה בהפרדה חד­צדדית. הוא עזב עם משפחתו את ביתו המרווח בהתנחלות ושב להתגורר בשכונה החרדית הר נוף בירושלים. מקום המגורים הוא חלק מפשרה עם אשתו שנותרה באמונתה וכך גם ששת ילדיו. השבר שמוטט את אמונתו הדתית והפוליטית התחולל במהלך מבצע "חומת מגן", כשגלרי, רס"ן במילואים, הוצב כמפקד מחסום המנהרות המקשר בין ירושלים ליישובי גוש עציון, "עמדתי מול קבוצת ערבים, חלקם חולים, שעוכבה במחסום. תפסתי את הראש. התחלתי להבין את צמד המלים 'הכיבוש משחית'. התודעה הפוליטית החדשה באה לאחר ההתרחקות מהדת, אבל דווקא היא גרמה לי לזעזוע, הייתי בהלם מזה שפתאום נהייתי שמאלני". קשר גורלי המהפך האישי והפוליטי הנוכחי אינו היחיד בחייו של גלרי. השינוי הקודם בחייו התרחש לפני כ­25 שנים והוא עבר דרך נישואים קצרים וגירושים, שהובילו אותו לחיפוש דרך ולחזרה בתשובה. את משבר נישואיו הראשונים תיעד גלרי ברומן האוטוביוגרפי "אירית" המתפרסם בימים אלה. בסילוף קל של שמות הגיבורים והאירועים הוא פורט את כישלון הנישואים ואת ניסיונותיו האובססיביים, משנת 1979, להשתחרר מאהבתו לאשתו הראשונה, ללא הצלחה. "כתיבת הספר היא מעין סגירת פרק בחיי שרודף אותי עד עכשיו", הוא אומר. גלרי, 47, נולד בחיפה להורים שעלו מהונגריה. אמו ניצולת שואה ואביו, שעלה לארץ לפני המלחמה, איבד את כל משפחתו בשואה. האב, שהיה בעל דוכן פלאפל ותירס, נפטר מהתקף לב כשגלרי היה בן עשר. לאחר נישואיה השניים של האם נשלחו הוא ושושי, אחותו הצעירה ("גם היא חזרה בתשובה") לפנימיות. בהתחלה התחנך בבית הספר החקלאי בפרדס חנה ואת שנות בית הספר התיכון עשה ב"הדסים". כשהיה חייל בן 20 הכיר באמצעות חבר את אשתו הראשונה, הם נישאו לאחר שתי שנות חברות ונסעו לשוויץ, גלרי עבד כמאבטח בשגרירות בברן והיא למדה בלט. אבל 11 חודשים מיום שעמדו מתחת לחופה, התגרשו. פרק הפתיחה בספר מתאר את נסיעתם ברכבת של 'רני' ו'אירית' בדרכם מברן אל הרב של ציריך, להתגרש. "היה לנו קשר חזק ונשאר סימן שאלה גדול, כתבתי את הספר כדי לתת לעצמי תשובה למה זה קרה לנו", הוא מסביר. שנים רבות לפני שהתיישב לכתוב את הספר עשה גלרי ניסיונות נואשים, כמעט מטרידים, כדי לפגוש את גרושתו. בכל שנה לקראת יום הולדתו, שחל ב­29 ביוני, היה מתקשר אליה ומבקש להיפגש ובכל פעם נטרק הטלפון בעברו השני של הקו. "זו הנקמה שלה בי, אבל מדובר בקשר גורלי, כששמעתי שנולד לה בן בדיוק ביום ההולדת שלי נדהמתי. היא אולי רוצה לשכוח אותי, אבל הרחם לא נתן לה. אני לא מציק לה, רק רוצה שהיא תגיד לי בפנים שזה נגמר בינינו. אני זוכר אשה בת 23, חשבתי שאם אראה אותה שוב אדע האם האהבה קיימת או שהיא נגמרה". להפתעתו, ביום הולדתו האחרון היא נעתרה לתחנוניו והסכימה להיפגש איתו, אבל יום לפני 'המפגש הגורלי' חזרה בה וביטלה את הפגישה. "חשבתי שאני יוצא מדעתי, הייתי במרחק של יום אחד בלבד מפתרון התעלומה של חיי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לאן לנתב את האנרגיות שהציפו אותי", הוא נזכר. למחרת בבוקר נכנס לחנות מחשבים וקנה לעצמו מחשב נייד, ובמשך חודשיים ישב בבתי קפה בירושלים וכתב בקדחתנות את הספר. "כתבתי באטרף, כל יום ארבע­חמש שעות. רק בתוך העשן והרעש יכולתי לעבוד, זה מה שהייתי צריך". ­ מה אשתך אומרת על הספר? "כשטובה אשתי קראה את הספר, לא היה לה קל עם זה. היא ידעה על הנישואים הקודמים שלי, הסברתי לה שאני מוכרח לכתוב את הספר כדי להשתחרר". ­ השתחררת? "בספר, המסתיים ב­2007, אירית הגיבורה מתה, אני הורג אותה כדי להמית אותה בתוכי". גלרי, שמאמין מאוד בכישוריו הספרותיים, מגייס את הגנים המשפחתיים לעניין ומגלה כי הסופר ההונגרי שנרצח בשואה אנדרה גלרי הוא בן דוד של אביו ("אני חולם לתרגם אותו לעברית"). הוא בטוח בהצלחתו המסחרית של ספרו, "הבטחתי לאשתי, שנכסה את המינוס מהמכירות של הספר". מהגורו להתנחלות זמן קצר לאחר גירושיו מאשתו הראשונה, חזר גלרי לארץ ונרשם ללימודי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. אבל באמצע שנה ב' עזב את האוניברסיטה, נסחף אחר קבוצת מאמינים של אושו, הגורו מפונה. "היה לי קיץ מטורף, נסעתי להודו ואז התברר שהגורו ברח לאמריקה. טיילתי בהודו ובנפאל ובדרך פגשתי ישראלים דתיים באמצעותם התחלתי להתעניין בדת". כשחזר לישראל, מצא עצמו מסתובב בסמטאות ירושלים טרוד בשאלות פילוסופיות. משהגיע למסקנה שיש אלוהים, הצטרף לישיבת "אור שמח". "באותה תקופה היה גל של חזרה בתשובה: אורי זוהר, פופיק ארנון, וגם קיבוצניקים וטייסים מילאו את הישיבות. גם אני נעקצתי ביתוש החזרה בתשובה, פתאום התגלה לי עולם שלא הכרתי, היה בזה משהו מרתק, נשאבתי פנימה כי קיבלתי תשובות שהתאימו לי". בתוך חבורת הצעירים שנהתה בתחילת שנות ה­80' אחר הגורו ההודי, הכיר גלרי את טובה, ירושלמית, חילונית, שמאלנית ופמיניסטית. כששב מהמסע להודו ובטרם התכנס בעולה של תורה בישיבה, ניסה את מזלו על הבמה והשתתף ב"כנר על הגג" שהפיק אלי גורנשטיין. באחת ההצגות, בעודו מרקד ושר, הבחין לפתע מהבמה בטובה יושבת בקהל ופגש אותה לאחר ההצגה. בינואר 1984 הם נישאו בחתונה חרדית בשכונת גאולה בירושלים, כשהחתן המאושר מרקד כששטריימל מהודר על ראשו. "כשחזרתי בתשובה סחבתי איתי את טובה להרצאות והיא נדלקה על הדת", הוא אומר. בעקבות החזרה לחיק היהדות שינה גלרי את שמו לבן גבריאל ("בשם גבריאל מופיע השם גלרי­אב"), הסתפח לקבוצת פריקים חוזרים בתשובה שהתגודדו בחצרו של אדמו"ר בעל שם. הם היו יוצאים בלילות ליער ירושלים, מנגנים, שרים ורוקדים בדבקות חסידית ­ כך עד שהאדמו"ר התגלה להם כמפתה נשים. "הוא אמר לאשתי שהיה רוצה שתוריד את החולצה, פוצצנו את הסיפור ועזבנו את חצרו". כאשתו, למד גלרי ריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית והשניים חולקים קליניקה לטיפול בילדים באחת השכונות החרדיות בירושלים. ביחד עם אשתו הוא גם התקרב לתנועת חב"ד והם הרחיקו עד ניו יורק לקבל את ברכתו של הרבי מלובביץ'. בין היתר, כי בחמש השנים הראשונות לנישואיהם לא נולדו להם ילדים. "פתאום קרה נס ונולדה הבת הראשונה, אחר כך היה עוד נס ועוד נס, שישה נסים, עד שאמרתי מספיק עם הנסים", הוא מחייך. גושפנקה מאלוהים ב­1991 הקים גלרי את ביתו, בעקבות רבים מחבריו, בבת עין. בהתחלה גרו בקרוואן, בהמשך ייסד גלרי למשפחתו נחלה של ממש המשתרעת על פני שני דונם שהוקצו לו. במו ידיו בנה בית גדול מידות, שתל סביבו דשא וגן ירק, נטע כמאה עצי פרי, הקים לול תרנגולות ומתקני משחקים לילדיו. הוא השתתף בהפגנות אלימות, נכלא בכלא אשקלון כשנכנס לשטח צבאי סגור, נעצר בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים, "יש לי תמונה שבה אני נראה כבול באזיקים ומרקד כשאני יוצא מתא המעצר, הייתי בטריפ עד הסוף", הוא מספר. בהפגנות הסוערות של הימין נגד הסכמי אוסלו נשא בגאון את השלטים "רבין בוגד", והיה גם בהפגנה בכיכר ציון בירושלים שבה הופצה תמונתו של רבין במדים של קצין נאצי. לאחר הרצח של דב דריבן, שהיה לסמל בקרב המתנחלים, התפרצו מתוכו רגשות שנאה ונקמה עזים. "הייתי צעד אחד לפני לקיחת החוק לידיים", הוא אומר. ­ ומה קרה? "ארבתי בשעת לילה במקום מסוים עם רובה טעון ואצבע על ההדק, אין לי עניין להפליל את עצמי ולומר למי חיכיתי, אבל הייתי שם לבדי, האש הלאומנית הפנאטית שרפה אותי מבפנים, הרגשתי שאני הופך להיות חלק מעולם מטורף. כשאתה בטוח בצדקתך ומרגיש שיש לך גושפנקה מאלוהים, אתה מסוגל לעשות הכול. הלילה הזה היה רגע האמת שלי, בו הייתי חייב להחליט לאיזה עולם אני שייך. כאן הבנתי שאני חלק מעולם שפוי, נאור, רציונלי, זה היה רגע של מפנה בחיים שלי. לשמחתי, היה לי כוח לצאת מהטירוף הזה, אבל לקח לי עוד זמן לעשות את כל הדרך, כי רק כשאתה בחוץ אתה קולט היכן היית". ­ איך מגיבים חבריך לשינוי שעשית בחייך? "החברים שלי כועסים עליי מאוד. בפורים נסענו לבקר ולהביא משלוחי מנות, וכשיצאנו גיליתי שמישהו כתב לי על המכונית 'בן זונה' והוציא לי את האוויר מהגלגלים. ברומן הבא, שאני כותב בימים אלה, אני מתכוון לעשות חשבון עם הלאומנות הדתית. מההיכרות שלי עם החבר'ה האלה עוד נגיע למלחמת אחים". להיות שמאלני וחילוני אינו עניין של מה בכך כשמדובר בחייו של גלרי. העובדה שאשתו טובה, בנו וחמש בנותיו נותרו דתיים, מחייבת אותו לנהוג כחילוני בצאתו וכיהודי דתי בביתו. "השינוי הזה קשה לאשתי מאוד והיא היתה רוצה שאצניע אותו, אבל אני שלם עם עצמי, אם כי כדי לשמור על שלום בית אנחנו מתפשרים. אשתי מקבלת את העובדה שאני לא הולך לבית כנסת ולא מניח תפילין, ואנימצדי מקפיד לחבוש כיפה בבית ולשמור שבת. כל עוד הילדים שלנו קטנים ולא מבינים אני לא רוצה לבלבל אותם. קניתי להם את הספר של מאיר שלו 'אבא עושה בושות'". ­ כאדם לאומי ודתי היית משוכנע שהאמת לצדך, כיצד אתה בטוח באמת שלך היום? "לפני כעשרים שנה, כשחזרתי בתשובה, זה היה אמיתי וגם היום החזרה בשאלה היא אמיתית, אדם עובר שינויים בחייו, זה מאוד אנושי. אני מכיר הרבה חרדים שבתוכם הם כופרים, אבל נאלצים להמשיך לשחק במשחק. אני מאמין שאם בא שינוי צריך לדבוק בו ולא להיתקע בחיים בלתי מתאימים".