הטור של אודטה/ פסח לחמניות הפסח הכי טעימות בעולם, וקניידלעך עולמיים (לגזור ולשמור) אודטה שוורץ, מוסף 'סופשבוע' 11/04/03 אהלן, חברים כל שנה, כל שנה, הסיפור הזה חוזר על עצמו: איך שמגיעים פעמי הפסח, מתגבהת ערימת הצעקות לשידור חוזר של שני מתכונים פגזיים מיוחדים לחג שהבאתי פעם. העוזרת זרקה את הדף, החותנת עפה עליו לטורקיה, הכלב אכל אותו. טוב, חלאס, הנה הם לפניכם ­ כמו בכל פסח שהיה ובכל פסח שיהיה ­ והם הולכים ככה: לחמניות של פסח כולם כבר מכירים לחמניות של פסח, כאילו. אז מה מותר האלה על האחרות? פשוט, התיבול הנפלא ויחס הכמויות הגאוני בין כל המרכיבים, שלא מותיר (כמו כרגיל) שלולית שמן על האצבעות מרגע הנגיעה. כל קונץ הטעם הוא בקימל הטחון, במלח ובפלפל השחור. קטן­קטן, אבל מה זה ערמומי! הן פשוט נהדרות! יוצאות בומבילות תפוחות כאלה, מלאות תוכן, שמרקמו כשל לחם כפרי משובח. לא ייאמן איך "כשר לפסח" יכול להיות כל כך "לחמנייה". אז נתחיל ישר עם: פינת הגאון 1. בסיר בינוני מרתיחים 2 כוסות מים (400 סי­סי) + 10 כפות שמן סויה רגיל + 2 כפיות מחוקות קימל טחון + שתי כפיות מחוקות מלח + חצי כפית מחוקה פלפל שחור טחון. 2. כשרותח: מכבים אש. 3. אחרי שהאש כובתה מוסיפים פנימה לסיר הזה בבת אחת 2 כוסות (200 גרם) קמח מצה + 6 ביצים שלמות (חלמון וחלבון). בוחשים חזק­חזק עד שמתקבל מרקם אחיד למראה. 4. מרפדים תבנית תנור שטוחה בדף נייר אפייה ועוטים על היד כפפות ניילון חד פעמיות. בעזרת כף היד יוצרים מהעיסה כדורים בגודל קלמנטינה (40 גרם). מניחים אותם בתבנית ברווחים קטנים. מהעיסה הזו יוצאות כ­17 לחמניות. 5. אופים שעה ב­200 מעלות צלזיוס (392 פרנהייט) בתנור מחומם מראש. אוי, איך שהן טעימות! אין לי מילים לתאר לכם את זה. צריך רק לטעום כדי להבין! קניידלעך עולמיים אף פעם לא אהבתי קניידלעך ­ הבנדורות הכבדות האלה ששמים במרק העוף של פסח. כל דודה ריבקע מדברת על הקניידל האוורירי והתפוח שלה, שמתגלה באכילה כמוקש נעל בלתי רגיל, הנדבק לחך כמו צדפה לסלע. ואם לא מכניסים לשם אצבע מורה לקרצף את זה החוצה חזק, חזקה על הרבנים שהם מוציאים תקנה המאפשרת לטבול עם זה במקווה... ותאמינו לי, אפילו השם העברי הצח והמטופש הזה ­ "קניידל" (מתחרז עם סנדל) במלרע ­ לא נוטל מזה את מרקמו הצמיגי, הדחוס והכבד. שברתי את הראש איך מביאים לחבר'ה שיפור מקצה ­ קניידלעך שיהיו גם טעימים וגם פעם אחת בחיים, למען השם, אווריריים. אז אחרי שמונת אלפים נסיונות בדמי הליל ­ יש! לקחתי טכנולוגיית הכנה בסיסית של פחזניות, שיניתי חומרי גלם ותיבול, ויצאו קניידלעך חלום. ואם תרשו לי רגע של היסחפות, הם מזכירים את ה"קנלים" ­ כופתאות האוויר הצרפתיות האלה, רק בלי הקצפת חלבוני הביצים והוואג'ראס של עיטופם בצלופן לפני ההרתחה וכאלה. מחרטטים עיסה גאונית תוך שתי שניות, מרימים כפית מהעיסה הרכה המתקבלת, ובעזרת כפית שנייה מנקים את הכפית הראשונה ישר למי המרק הרותחים. אמנם גיברת זליבנסקי עלולה להתעלף, כי לא יוצאים כדורים עגולים מושלמים, אלא כופתלעך בדיגום חופשי למדי, אבל מעליש. כי בין "צורה" ובין "טעם ומרקם" ­ "טעם ומרקם" תמיד לוקח. עכשיו, אמרו לי אנשים שניסו את המתכון הזה בזמנו (זה שידור חוזר, זוכרים?) והשתוללו ממנו, שאם משהים את העיסה לשעתיים במקרר, אפשר ליצור בין כפות ידיים רטובות כדורים די מושלמים. ומה שיש לי להגיד על זה זה שאל"ף, לא ניסיתי את זה, ובי"ת, גם לא אנסה. כי אם אאפסן לשעתיים, זה יחרב את כל הכיף מהצ'יק צ'אק, ובפסח צריך קיצורים. ססמת הקרב היא: "סיפוק עכשיו!!!". מה אני סחה? איזה "סיפוק עכשיו!" ­ "סיפוק אתמול!!!...". וככה עושים את הטעימים, הרכים, הנימוחים, ובכל זאת המוצקים האלה: פינת הגאון בסיר א': 1. שמים 1 כוס (של 200 סי­סי) מים + 100 גרם בצל קצוץ דק­דק­דקיק + 5 כפות שמן רגיל + 1 כפית מחוקה מלח + רבע כפית מחוקה פלפל שחור. 2. כשהנוזלים בסיר א' רותחים, ממשיכים להרתיח דקה שלמה ומכבים אש. 3. כעת, ורק כעת, מוסיפים בבת אחת 100 גרם (1 כוס של 200 סי­סי) קמח מצה רגיל, ובוחשים. 4. לתוך זה שוברים 4 ביצים שלמות מס' 1 ומערבבים חזק. לא לפחד מזה שבהתחלה יש גושים, כי בהמשך, תוך כדי ערבוב, הם הופכים לעיסה הומוגנית. לא משהים, לא מחכים לכלום. בסיר ב': 1. שמים ליטר (5 כוסות) מים + 2 כפות מחוקות אבקת מרק פרווה בטעם עוף (הפרווה, יוסי, זה כי אני צמחונית. אם אתה רוצה, תשים אבקה בשרית). 2. כשתכולת סיר ב' רותחת, מנמיכים את הלהבה לאש בינונית. מרימים כפית מהעיסה הרכה שהתקבלה בסיר א', ובעזרת כפית שנייה "מנקים" את הכפית הראשונה ישר למי המרק הרותחים בעדינות של סיר ב'. עובדים בנאגלות של 15 כופתאות בכל פעם, 5 דקות בישול, וזהו. מסבירים ליענקל, שמקבל כל שנה כדורי דום­דום במרק (וככה הוא יודע שפסח), שלמרות אלה ­ פסח בא... ולפני פיזור אחת קטנה איש אחד קנה מרצדס חדשה ומפוארת. איך שהוא נוסע בכביש, ככה, מלא מעצמו ומפוצץ מגאווה, ברמזור נעמד לידו אוטוביאנקי קטן. בעל האוטוביאנקי מסתכל על המרצדס הנוצצת, מסמן לנהג לפתוח את החלון החשמלי ומתחיל לנג'ס לו: "נו אדון, יש חלונות חשמליים והגה כוח?". בעל המרצדס עונה בחוסר חשק: "כן, יש !". בעל האוטוביאנקי ממשיך: "וכורסאות מעור ומראות חשמליות יש?". בעל המרצדס נד לו בראש, ומתפלל שהרמזור יתחלף כבר לירוק. "ומיטה זוגית יש לך מאחורה?", שואל נהג האוטוביאנקי. נהג המרצדס חושב, מעיף מבט לאחור ואומר שלא. "איך זה שבאוטו כל כך מפואר אין מיטה זוגית מאחורה?", מתפלא בעל האוטוביאנקי, "אפילו אצלי באוטו הקטנצ'יק הזה, יש", הוא פוסק. האור הופך לירוק, והאוטוביאנקי דוהר קדימה. בעל המרצדס מתעצבן, עושה פניית פרסה, חוזר לסוכנות, ומכריח את החברה להוסיף לו מיטה זוגית מאחור. למחרת, מבסוט טיכו, הוא נעצר ברמזור, ופתאום רואה מאחור את האוטוביאנקי מאתמול. הוא צופר לנהג האוטוביאנקי ואין תשובה. הוא יוצא מהאוטו ודופק לו חזק על החלון. נהג האוטוביאנקי פותח את החלון באיטיות ושואל: "מה קרה,מה הלחץ?". "זה אני, עם המרצדס מאתמול!", אומר לו בשמחה בעל המרצדס, "רציתי לספר לך שהתקינו לי מיטה זוגית מאחורה!". "נו?", עונה לו בעל האוטוביאנקי, "ובשביל זה אתה מוציא אותי מהמקלחת?". אז אבי געזונט, חברים, וחקשמח!!! odetta@maariv.co.il