במודה קרם טראש אביבית חזקיה 08/04/03 עונת הצוגות והתוגות מתארכת, והמכשפה שלכם לא יודעת עוד את נפשה (המתערערת מרגע לרגע ממילא) מרוב עכוזים מתנועעים וצלוליטים מרקדים. הפעם מדובר בצוגת רנואר וומן (כי למי שלא זוכר, המלבושים של המן הופיעו במדור זה בפעם הקודמת) שנערכה במקום הלא ממש ברור "לבן" בהרצליה פיתוח. המכשי שמחה לבשר שנחתה שם בשלום (תנחומים למתאבלים על העניין) אחרי סופת ברד.מהבחינה הצוגתית, ניכר היה שהפיקו שם את הלקחים מהתוגה של קסטרו, הפעם בפיקודה של סמדר גנזי, כדי לא לעשות טעויות יוז'ורליות. ראשית, ליהקו דוגמיות שהן אכן מהלכות מסלול ולא כאלה שראויות לנקות אותו באחרי. הדגמים שלהם, בעיקר סביב הדגמ"חים והאוברולים (שוב? לא נמאס?), היו סבבים וגם החצאיות עם חגורת הבטן מגומי, א­לה מיו מיו, היו פיין. לעומת זאת, בלתי נסבלות היו השמלות הלבנבנות והשאנטיות א­לה דהב­שיק, שאם צריך (ובטח שצריך. כל מקלט מנקים מדי פעם, לא?) לפשפש בזיכרונה של הבמיה, הן קשורות להשראת ההיפי­שיק, שכבר חלפה לה מזמן והמיני קולקציונה הזאת, אפילו שהיא אהובה כל כך על הישראליות, נראית קצת מיותרת.גם הסטיילינג היה מרענן כמו מנטוס, והאיפ ור והשיער עסקו בעיקר בביוטי שהתמזג עם הבגדים. אבל עיקר החמידות, בעיני המכשי, הייתה צועדות המסלול, שכללו את בר רפאלי, מלי לוי ­ שהיא פתאום לא רק זמרת ומגישת טלויזיה אלא דוגמית ­ אסתי ממו, סיגל כהן, לינור אברג'יל, גוטמן את פרס כמובן ­ אמזונות בלתי ניתנות לניגוח ­ ועוד שאר בנות שבראותה אותן, גבה לבה (אזור התקרה בערך. היא במגעים להוריד אותו משם עכשיו). הבעיה היחידה והמרכזית הייתה הלוקיישן, שבדומה למוחה המפואר של הבמיה, היה קטן וצר מהכיל את האורחים, ללא קט ווק ראוי וקונספט ברור. אבל למה להיתפס לקטנות? אחרי הכל, מהו ליקוי קליל שכזה בערבות המכשי? די­קונסטרקטור עלם חמודות יש בחלד, שהולך ונעשה יותר ויותר דומה לילד מה"אדמס פמלי" רק בלוק השזוף, וקוראים אותו סיימון אלמלם. אותו סיימון, שהמכשי מכנה אותו גם לה­בון, הוא טיפוס קריאטיבי וקונסטרוקטיבי עד כדי כך, שאין הוא מסתפק בתפקיד הסטייליסט שנקבע לו על פי תקנוני התצוגה, אלא מפגין כישרון ויצירתיות פורצת גם מעבר לתחומים המקובלים במחוזותינו, מה שאומר שלפעמים הוא לא ממש מתייחס בעיצבוב לבגד, אלא למסר שהחברה אמורה להריח ממנו.כך יצא שאת תצוגת דלתא למשל, שנערכה בפריים בגני התערוכה, הפך כאילו לצוגה של ויקטוריה'ס סיקרט בניו יורק, עם ברזילאיות כפרננדה וסינתיה, שהפכו בעונה להכי להיט (ולא ברור לבמודה למה, כי היא מתעבת את הלטינו שיק הכה פאסה). את סיגל כהן ­ דווקא ישראלית משלנו ­ הפך לרגע אחד לג'יזל, עם כנפיים ענקיות ללא פשרות, שמרוב ענקיותן לא הצליחה לקפל אותן ועשתה בושות בדרך חזרה. כמו כן הרבה דוגמיות עטו על עצמן לוק בסטייל פסטיבל המסכות הוונציאני.בהזדמנות אחרת, הגדיל סיימון הבון­בון להתבלט תרתי משמע, כשהלביש את צוגת האופנה של "מתאים לי" שנערכה בבית העיתונאים. בעלי החברה רצו, בדומה ל פרסומת הטלוויזיונית, להעלות את בולטי תחרות "גבר השנה" חי בן­שושן ושחר רבן, לנשיקה לוהטת והומוסקסואלית במיוחד, ולהוכיח שכשיש לך ML כולם מסתכלים עלייך כי את כוסית, חוץ מאשר הומואים שעסוקים בשלהם.אבל לסיימון טמפלר היו תוכניות אחרות, והוא החליט ללא התראה מוקדמת, שהדיוה הברזילאית ליוויה אנדרס, כוכבת הקמפיין ­ אותה הכיר במסעו לצילומי הקטלוג שנערכו בברזיל ­ תצא לבמה עם חלוק פתוח ופרונט חשוף בשיא הגאווה, וכאילו אין מחר ואין מחרתיים, ועמק הסיליקון הוא מיקום נהדר לשרוץ בו.גם הקהל חשב כך וחייך חיוך רחב ומזיל ריר. הבעלים של ML היה קצת המום, מה גם שאף אחד בכלל לא זכר את עניין הנשיקה הגברית שבאה אחר כך, והיתה אמורה להיות הסנסציה. כן, זהו סיימון, המפרק ובונה מחדש קונספטים, וזוהי, כנראה או שלא, מהותו הכי בסיסית של סטייליסט. מטבוחה חברת מנגו מנסה להשיק במחוזותינו צוגות ברוח הספרדית הנודפת ממלבושיה, וזו העונה השנייה שהיא עורכת את צוגתה בבית סותבי'ס, פעם לוקיישן מבוקש ואילו היום, כשדוללו ארועיו, זה בגדר נסבל להתאכלס בו.אני ווי, המנגואים מגובים לצורך העניין בלוק בוק שאמור להסביר לנו איך להלביש את הדוגמיות, כלומר, מה ילך עם מה, ולכן הם מוותרים מראש על שירותי סטיילינג. ופה נעוצה הטעות המרכזית שלהם, או כמו שנאמר ­ ביג מיסטייק! הגיע הזמן שמישהו יקום ויצעק להם שז'קט זמש עם חצאית זמש, בצבע קאמל תואם, זה אולי סט מקסים, אבל אף אחת לא ממש צריכה ללכת ככה. כל זאת, בתוספת במאי וירטואלי ובתוספת מוזיקה כאילו אייטיז, עם טרקים משנת 2002 ­ עשה לבמי בעיות מעיים. נציין ונאמר שהיה מאוד כייפי ושווה לראות על המסלול את מיכל הניג מנבחרת הוותיקות, מיד אחרי הריון ולידה, כוסית כהרגלה, כמו גם חברתה, מעין קרת. גם האיפור והשיער (או להפך) מבית מיקי בוגנים עם טופירים למחצה על הקוקו בלוף ואיפור מטאלי בעיניים, היו בול אייטיז ושווים.יחד עם זאת, ברגע שהתחילו שם עם המוזיקה מאותו עשור טראשי, כאילו בתזמון מדויק, הכל התחיל לחרוק, כולל המוזיקה שפתאום הפכה לעדכנית. על הבמה הלבנה מהעונה הקודמת, שוב החליקו הבנות בגליצ'ים על סף התרסקות (ואם חשבתם שתמתחו פס זוהר על הבמה לא נזהה שמדובר באותו פיאסקו, טעיתם!), וכן היו בעיות עם הדוגמיות ענת אשכול, הבלתי הליכה בעליל, קתרין בונו ­ שהיא א­מסלולית במפורש אלא אם תשתלם אצל קארין דונסקי, ואנה ברובר המהממת וקרירת הלוק שחייבת לשנות קצת אטטיוד, כי היא נראית קצת מבהילה (ואם המכשפה אומרת מבהילה, בליב דה מכשי, היא מבהילה). לעומתה, מצוינות הוענקה לגברת מלאני פרס שהכתיבה את לוק השיער כמו נסיכה אמיתית, למלי לוי ולענת גידרון שחוזרת לעצמה וללוק הבייסינג'רי שלה.לסיום, עוד משהו למחשבה, בעניין המחסור בסטיילינג (ולא על מחסור במלבושים יפים, שכאלה יש לחברה והמה אפילו מאוד שווים) ­ העניין גרם למכשפה לצפות במפגן חזיות שהדוגמיות הביאו איתן מהבית בשל שקיפות החולצות, מה שגרם לה פלצות קלה. להזכירכם, בצוגות בחו"ל, או שאת עולה נטורל או שאת לא עולה בכלל. הכדור הוא עגול עוד מיני­מדורון חדשון מבית במי ושמו דוגמניות וכדורגל. לא שהמצאנו את הגלגל, אבל כדור ­ כן. חברת טנגו, יבואנית ליווי'ס, פורנרינה ועוד מותגים מגנובים ושווים, החליטה להשיק מותג חדש (בארץ), אך ישן (עלי אדמות) משנת 1935, הקרוי בלנד אוף אמריקה. האיבנט טוק פלייס באיצטדיון הכדורגל של הרצליה (סחטיקה על המקוריות), ושם, על הכר, דיגמנו להם כדורגלנים כמו דדי בן­דיין וכפיר אדרי, וזה אפילו עבר בשלום.היה גם גולן פוקסמן, הורס בהתהוות, שאם זה רק לא יעלה לו לראש הוא יהיה תותח, והיתה אסתי ממו שהשפריצה באקדחי מים על הדוקרס הבלתי נרטבים. והיות שהממו היא אחת ויחידה, זה עשה למכשפה טוב על הנשמה, אבל הכי טוב עשתה לה רותם תירוש, פעם נערת גלגל והיום דוגמנית מתקמבקת (וגם הבת של רונית המנכ"לית, ואחות של איתי, דוגמן הדיאט קולה. כבר אמרנו?) ובעלת גופה הורסת משל עצמה, שגם איכשהו עושה במקרה גם את הקמפיין של "בוניטה" יחד עם מורן סטויצקי. במי שקדה מיד על הכינותי­במקרה­כמה­תמונות­של­הפיגורה, ואתם יכולים לשפוט, אם תשרוד האפרוחה את ביצת האופנה. מאז ומתמיד החזיקה במי מכאלה שיש להן טאץ' של אריסטוקרטיה ובית טוב מאחורי הגב. ימים יגידו. הבועה חברים יקרים, כמו קוסמת ותיקה, שולפת לכם הבמי מהכובע, שתי טווסיות שככל שהן מתבגרות, כך לא נס ליחן אלא להפך. הראשונה היא מאיה ישעיהו, שלא צעדה זמן רב על המסלול עקב התעסקותה במפעל שלה להלבנת שיניים. אני ווי, אגון פירשטנברג, המעצב והדוכס המלכותי שהבליח לצוגה משלו עם איפור סטייל פאנטום האופרה, אימץ את המאיה, שכיכבה בצוגה שכולה קודש לאגודת "יד­ביד", ורק על זה אנחנו כבר מעריצים אותה שלא לדבר על הלוק. וכמו מאיה יש גם אורלי. אותו נצר בכור ומופלא של משפחת באומן, שרק נחתה כאן וכבר הפגינה מהממות יתר, ולוהקה לנערת גדעון אוברזון. אותו אוברזון, אגב, הצליח לעשות הפעם קולקציה ממש טובה עם איפור משובח, ואפילו שהמכשפה חיפשה ורצתה מאוד, היא לא הצליחה ללהק דגם שלו כמיטב המסורת, לזוועתון. מה שאומר ­ הבעיה כולה שלה. זוועות המדור והפעם, תמונות מהשקת הקולקציה של עדשות המגע הצבעוניות מבית ג'ונסון& ג'ונסון, שנערכה בסשן בנמל תלביב. שופו, הביטו וראו, ויותר מדי לא צריך להגיד. או שכן? ובכן, הרעיון להחליף את צבע העיניים שנתן לך הטבע, בכאלה שדוחפים לבפנוכו של הקרנית, לא ברור לבמי שלכם הדוגלת בטבעיות (ובשל כך נראית כמו שהיא נראית), אבל זה ניחא. מעבר לכך, בעיקר לא ברור לה מה רצה להגיד המלבישן שלא לומר, התחפושן, באירוע הזה? למה מגיע לנו לקבל את עידו לב בתור אלביס? ואם כבר אז למה מזמר? מי החליט שזה שיקי? וגם, מה זה הלוק המזעזע והמנומר על אוברול כתום אש שנלבש על ידי ג'יין סופר (ושמישהו יגיד לה להוריד את הגוונים ולתפוס כבר פאסון, נו באמת). הלאה. סינתיה וג'ני צרווני בלוק הולי­הובי מחריד שכלל מלמלות בצבעי הפונץ'­בננה, וגם ימית הר נוי שהיא עדיין סוג של מלכת יופי שלנו וסבלה מפריחה או מאובר טיפול של אובר פוקסייה על הוויג', כאילו, מישהו בכוח רצה לעשות קרקס מהדוגמנים. והיה עוד הרבה, אבל לא ממש מתחשק לנו להראות לכם. פשוט שומרים על בריאותכם.