עצבת חכמה דן צלקה, טריסטריה, אבן חושן, 29 עמ' רפי וייכרט 07/03/03 דן צלקה מוכר לציבור הרחב כמספר משובח ואנין טעם ­ 'אלף לבבות', 'כפפות', 'ילדי השמש' ואחרים ­ וכמסאי מחונן ­ בין השאר, 'דפים מהודקים באטב' (זמורה ביתן, 1993). אהבתו לשירה ­ כקורא, ככותב, כעורך וכמתרגם ­ מוכרת פחות. ליודעי דבר זכורות ודאי 'מחברות לשירה', שפרסם בראשית שנות הששים, ובהן מבחר צנום ומוקפד מיצירתם של נתן זך, דליה רביקוביץ' ועמיתיהם. לכל קונטרס חיבר צלקה פתח­דבר קצר ומלא תובנות. 'כסניה', מחזור השירים הנהדר של אוג'ניו מונטלה (סימן קריאה, תשל"ט), שאותו תרגם מאיטלקית, עוד מבצבץ מכמה מדפים.והנה, לאחר שפרסם בשנה האחרונה את 'מרוקו: יומן מסע' ואת הרומן המורכב 'בסימן הלוטוס' (שניהם בהוצאת 'חרגול'), מעניק צלקה לקוראים שי חורפי קטן ויפה: מחזור שירים בעל נימה אלגית ושלושה תרגומים משיריו של המשורר האיטלקי­יהודי המעולה אומברטו סבא, איש טרייסט.הכותרת 'טריסטריה' קושרת את שירי צלקה למסורת עתיקה הנמשכת מאובידיוס ועד לשירו הנודע של אוסיפ מנדלשטם: "למדתי חוכמת פרידה, כיצד קמים ללכת,/ ביפחות הליליות שמחלפתן פזורה". Tristria'(' בתרגום עמינדב דיקמן מתוך 'דור שלי, חיה שלי', מש ירת רוסיה במאה העשרים, שוקן, 2002). תחושת הטריסטריה (שירי עצבת) הולמת את הנימה המחלחלת בשיריו של דן צלקה, המשלבים קסם צבעוני בתוגה כוססת, גם כאשר הוא יוצא לטיול בוקר בפארק הירקון ('ג'וגינג', עמ' 17).השירים מוזגים חלומות מיתולוגיים בהרהורים על המצב הישראלי ­ ההיסטורי, הפוליטי, האמנותי, האדריכלי. האוריינות המעמיקה של צלקה מאפשרת לו לנדוד בחופשיות בין גבישי הגות בנוסח המזרח הרחוק ­ "הפוליהדרון האפלטוני המושלם?/ סלע הדאו טווי העורקים?/ ארמונות החול מתחמקים לעולם." ('מלנכוליה', עמ' 15) ­ ובין דברים משעשעים­נוגים על הספרות והזמן המושמים, בדו­טורים חרוזים, בפי פרוטומת סרוונטס הניצבת על שולחן עבודתו: "בימי נעוריך ידעתי לגנוב את לבך כאחד הקוסמים./ עתה לא אוכל לעזור: שוב אינך כאחד התמים." ('תרמית', עמ' 21).הספר היפה מעוטר בתחריטיו השקטים של שלום פלאש. בעבר השמעתי מעל במה זו ביקורת על כמה מהפקותיה המצועצעות של הוצאת 'אבן חושן'. במקרה של דן צלקה, הלך הרוח האסתטי­אלגי מקבל חיזוק מן הרישומים המעודנים. למשל, הכלב הרובץ מנומנם­עצבת מול שיר­מחאה קצר: "דבר לא עזר. לא פרצופים/ מצחיקים, לא פטפוטים חביבים,/ לא דגדוגיו של זאוס החדש תחת סנטרו/ הענוג, בכפות­רגליו הקמוטות.// עתה באה האריתמיה, הדקירות./ רדיו, טלוויזיה, כותרות עיתונים:/ X שנים למות רבין, Y שנים/ למלחמת המפרץ, Z לבחירות." XYZ'(', עמ' 13).'טריסטריה' של צלקה היא מחברת שירים מקסימה, מתוחכמת ופשוטה כמו שירו הנבון של אומברטו סבא, המובא לקראת סופה: "פעם,/ היו חיי קלים. האדמה/ נתנה לי בשפע מפריה, מפרחיה.// עכשיו אני עודר קרקע צחיחה וקשה./ הברזל נוגש באבן, בסבך שורשים./ עלי להעמיק חפור, כמחפש אוצר." ('עבודה', עמ' 25).