פצצת אנרגיה צהובה גיל ה- 50 המתקרב לא משאיר על גופה של טל שחם שום רושם רוית נאור 19/02/03 טל שחם נושקת לשנות ה­50 שלה, היא נשואה כבר 27 שנים והיא אימא לשלושה ילדים בני 23, 20 ו­17. מלבד זאת, היא גם האשה עם הכי פחות אחוזי שומן בארץ (ויש להניח שגם בעולם). אבל שחם לא נולדה עם %9.6 שומן בגוף. פעם היא הייתה אימא חייכנית ומרוצה שליוותה את בעלה לשליחויות דיפלומטיות בחו"ל ולבשה חליפות נשיות במידה 44, שהסתירו לפחות %40 שומן. כיום היא מהווה דוגמה מהלכת לכך שכל הקלישאות שאנחנו מאמצים אל הפולקע'ס בחיבה רבה ­ זה גנטיקה, זה הגיל, זה הלידות, זה היום העמוס שלי, זה בעלי ­ לא שוות הרבה. "יופי", היא אומרת בקול צרוד, "אני המצאתי את כל התירוצים האלו. הכל שטויות. צריך רק לרצות". המרשם שלה אל הגוף המושלם והאושר המוחלט לא כולל דיאטות, או את המילה המאיימת "כושר". יש לא מעט אנשים שנשבו בכריזמה הסוחפת שלה ובמשנתה הסדורה והמנומקת לגוף בריא (והורס, יש להודות) בנשמה מחויכת. שחם, נחתה בישראל רק לפני חמש שנים, אחרי היעדרות בת 20 שנים. מאז היא מלמדת ברשת "הולמס פלייס" ובזכות שיעורי הסייקלינג (הגרסה שלה לספינינג, הסבר בהמשך) יצרה לעצמה עדת גרופיס מכורים, ביניהם ניתן למנות את גילת אנק ורי, לינור אברג'יל, מאיה ישעיהו, איזבל אדלר, שרון גניש וסנדרה רינגלר.היא נולדה וגדלה בחיפה, והתייתמה בגיל ארבע מאמה. "מאז יש לי חשכים איומים", היא מודה. "לא הייתה לי ילדות, אני לא ידעתי מה זה שמישהו מכסה אותך בלילה, או מה זה אימא שמחכה לך בבית עם תבשילים. זה קטע מאוד קשה". בצבא שירתה בצנחנים, שם הכירה את מי שעתיד היה להפוך לבעלה, מולה שחם, שהיה המח"ט שלה. "הייתי בלונדינית עם תחת ישראלי גדול, כמו שגברים אוהבים. התחלנו לצאת ומגיל 20 אנחנו ביחד. בעלי הוא האיש ששינה את חיי. הגעתי אליו דפוקה, בלי כלום, והוא עטף אותי. הגעתי תוקפנית וחשדנית, כמי שנאלצה כל חייה להיות שרדנית, והוא רק חיבק ואהב ותמך ופירגן".בני הזוג התחתנו ויצאו לשליחויות באירופה ובארה"ב, שם שימש מולה כנספח צבאי. "התפקיד שלי היה להיות רעיה קטנה, שילדה ילדים בשמחה. חוויתי את הילדות שמעולם לא הייתה לי באמצעות הילדים שלי".­ מתי חל השינוי?"בשנת 1982 הוצבנו בגרמניה ונקלטנו בקהילה הדיפלומטית שם. נשות הדיפלומטים המצויצות התחילו לבחון אותי. זה היה עידן ג'יין פונדה ואני כבר לא הייתי 90­60­90, רק בראש חשבתי שאני עוד נראית כך. הייתי קובבית, מידה 44 וארון מלא בטוניקות ושאר פטנטים שניסו להסוות את הצורה האמיתית שלי. הייתי אלופת העולם, מומחית בתיחמונים. שיקרתי לעצמי, כי לא אהבתי דיאטות. אומרים לי דיאטה, אני עוברת לגור במקרר. הגוף שלי היה מכוסה בצלוליטים וצמיגים וצחקו עליי שאני אסחב את המזוודה הזאת, כלומר את התחת, כל ימי חיי. "ואז חברה הציעה שנלך לאיזה חוג נשים. זה היה חוג של כל הקובבות במכון הכושר, שרוב הזמן דיברו וקשקשו על הבעל והילדים והאוכל, בתוספת קצת עובדות. אבל זה חשוב כי ככה זה התחיל, מרבע עבודה, שהפכה לחצי עבודה אמיתית, ואחר כך לעבודה אמיתית. כעבור שנה מנהלת המכון שאלה אותי אם אני חושבת להפוך את זה למקצוע". 120 דקות נטו ביום שחם ירדה למידה 42, הרגישה נפלא והלכה ללמוד את נושא הפעילות הגופנית בריבוק יוניברסיטי בסאן דייגו, בבית ספר למאמנים בגרמניה ולבסוף גם במכון וינגייט בישראל. "אני ממשיכה ללמוד עד היום", היא אומרת, "מה שלמדתי בשנות ה­80 כבר לא רלוונטי, לכן אני כל הזמן לומדת ומתעדכנת. כיום יש המון מחקרים והשורה התחתונה של כולם היא: פעילות גופנית".­ אז את מורה לפעילות גופנית?"אני מורה לאיכות חיים. איך להיכנס לג'ינס ולביקיני ולא להתפשר על העוגה הכי טעימה ליד הקפה, ולהיכנס למסעדה בלי ייסורי מצפון. במשך השנים זה רק הולך ומשתבח, כי היום הגוף שלי הוא ברמה של אתלטים. אני מידה 34, אני שוקלת 66 קילו, אני לא שדופה, אני לא אנורקסית ואני לא דומה למראה ההרואין שיק, שההומואים המציאו לנשים המסכנות. אני משדרת ויטאליות".מה שנכון. שחם מפזרת סביבה כמויות אנרגיה שממגנטות אליה את כל המבטים ותשומת הלב. היא מדברת בהתלהבות, נסחפת, ולא דופקת חשבון לגיל הביולוגי שלה. "אני לא אובססיבית", היא ממהרת להבהיר, "אני בנאדם הכי פשוט ורגיל. אני יוצאת עם הכלבים לטיול ונהנית מהגינה שלי, אני ישנה רק שש שעות ביממה ו מקפידה לא להתעמל יתר על המידה. אני מאמינה באמרה העתיקה של שישה ימי עבודה ואני נחה בשביעי. אני לא עובדת יותר מ­120 דקות נטו ביום".­ זה המתכון המנצח?"מה שמעניין אותי, כקובבה לשעבר, זה האם אני יוצאת מהאימונים האלו כוסית הורסת ואיך אני ארוזה בתוך הג'ינס והביקיני שלי. אני לא עובדת לפי אופנות. האופנה זה אחר כך, בבוטיקים. בשיעורים אני עובדת מאוד פשוט, לפי סימולציה של ספורטאים, בלי משחקים. הכל מדוקדק ומדוד, דופק נכון, מסת שריר מול סיבולת לב­ריאה, מול תנאי חמצון של מערכת כלי הדם, בנוסף לטמפרטורת הגוף. המטרה היא לשחרר חמצן מההמוגלובין בדם לטובת חמצון תאי השומן. בשביל זה אנשים באים לאימון שלי, לשרוף שומן. "בעבר התנסיתי בכל סוגי ההתעמלות והאופנות, החל מהמדרגה, היי ולואו אימפקט, קלנטיקס, פילאטיס, עיצובים עם או בלי כדורים, גומיות, משקולות, סלייד, לטינו, היפו, ג'אז, או מה שלא יהיה. הכול עשיתי במשך 17 שנים, אבל הגעתי למסקנה שכל מה שאנחנו צריכים זה מסת שריר לעומת לב­ריאה, עם נשימות סדורות וחיוך כל הזמן. רק ככה אפשר להיכנס לטראנס אמיתי ולהגיע ל'היי'. מתמכרים לזה". ­ רבים מגיע ים לחדר כושר כמה פעמים בשבוע, או מקפידים על הליכה מהירה לאורך שפת הים ועדיין אין להם גוף כמו שלך. נראה שאין מנוס מהדיאטה."אין יותר דיאטות", היא צועקת, "כמה עוד אפשר לקלקל את הגוף, המכונה המופלאה הזאת? הדיאטות רק הורסות את חילוף החומרים והגוף כבר לא מאמין לך, הוא שומר את השומן כי זה מקור ההישרדות שלו. לכן קשה יותר לרדת במשקל עם השנים והדיאטות. שומן זו מילה חיובית כי זה הדלק, שומן הוא לא מסוכן. מסוכן להיות בטלן, למצוא תירוצים ולרבוץ מול הטלוויזיה. אני לא מאמינה שאי אפשר למצוא 60 דקות ביום כדי להתאמן. תבואי הרוסה מעייפות, על ארבע, אני אקנה לך רצועה של כלב, רק תבואי וכעבור שעה את תצאי יותר רעננה, תהיי בהיי, הגוף מלא באנדרופינים והאדרנלין מפמפם. אני מבקשת מכולם להגיע עייפים".­ מה צריך כדי להתחיל?"נעלי התעמלות, שני בקבוקי מים בכל יד ולהתחיל בריצה קלה. הליכה לא שווה שום דבר. בשופינג ובדיוטי פרי אני רואה את כולן סוחבות יופי 200 קילו של קניות. שם מותר לעשות מסת שריר? מאיפה הצביעות הזאת? ושיפסיקו לדבר על כמה קילו מרזים בשיעורים שלי. זו הסכנה. שריר עובד על דלק, שהוא השומן . דברו איתי במידות. כמה מידות ירדתם, איך אתם מרגישים ואיך פתאום נהיה לכם גוף של אתלטים. הרי זה הגוף הכי יפה, אנחנו כבר אלפי שנים מעריצים את הגוף של האתלטים". אל תיגעו בשוקולד שלי שחם אוכלת עד 4,000 קלוריות ביום והיא צמחונית מטעמי מצפון. היא סולדת מכל יצרני הוויטמינים. "אני אנטי ויטמינים. הוויטמינים שלי נמצאים בסופרמרקט, בדוכן של הקלמנטינות, הבננות ושאר הפירות והירקות. אין שום סיכוי שהתעשייה יודעת מה הגוף שלי צריך. המון אנשים לוקחים עודף חלבונים והם לא יודעים שזה מתורגם לשומן, ראו הוזהרתם! חובה לאכול עוגות שוקולד, אבל זה בגלל שיש לי חשך מהילדות. אסור להגיד לי אסור, כי אז קורה אצלי מצב הפוך. "תנו לעצמכם לפחות ארבע שעות בשבוע, בפחות מזה לא יקרה כלום. אני יודעת מבחינה מדעית מה קורה לגוף אחרי גיל 50, או כשאין מחזור. הסיפור נגמר והגוף מתפורר, אם את לא פעילה גופנית. אני מתה על המשפט 'את יודעת איך הייתי פעם'? מה פעם? מה עם עכשיו? החיים זה מלחמה. לא צריך להיות קיצוני, צריך רק מינון יומי, תחזוקה שוטפת, כמו צחצוח שיניים. אני לא אובססיבית לספורט או בריאות או ויטמינים, אני רק אובססיבית להנאות החיים. אני נהנית עכשיו, אין מחר. והגוף שלי למד את זה". ­ את מרוצה מהגוף שלך?"עוד לא. השאיפה שלי היא להעלות עוד קצת את מסת השריר, על חשבון עוד כמה אחוזי שומן. אני הכי נהנית להרוג מיתוסים. יש מיתוס שאשה עם %15 שומן שיחקה אותה. יש מחקרים שמראים שאפשר להוריד את זה גם ל­%4. לשם אני שואפת".שחם מכירה את כל התלמידים שלה בשמות שלהם, ולא מרפה מאף אחד. כשהיא עולה על האופניים בביגוד המינימלי שהיא טורחת לשים על עצמה, אתה מרגיש כמו פיל בחנות חרסינה. אבל שחם כבר לא שם. היא עוצמת עיניים, מגבירה את מוזיקת הטראנס, מדברת אליך ואל עצמה, ובמשך 60 דקות סוחפת אותך לקצה גבול היכולת של גופך. בשנת 1990 נחשפה בארה"ב לספינינג. "לא הבנתי מה המשוגעים האלו עושים בכזה טראנס", היא אומרת, "חשבתי שהם לקחו משהו לפני השיעור. ניסיתי ועדיין לא הבנתי, כי צריך לתת לזה קצת זמן. לא סתם עושים את זה בחושך. אתה קשוב רק לעצמך, עד שאתה מגיע למצב היפנוטי ולא מענין אותך גם אם סדאם חוסיין יפיל לידך סקאד. אתה מגלגל רגליים והכל מתגלגל אצלך בתוך הגוף. את הספינינג המציא בחור יהודי ממוצא דרום אפריקאי שקוראים לו ג'ונתן גולדברג. זה בנוי על קטעים­קטעים ולטעמי שורפים בזה סוכרים ולא שומן. הסייקלינג זה שם כולל לרכיבה, זה ממש הורמונים שמחים. אני מלמדת טאי בוקס ושיעור פאמפ ל מסת שריר, אבל הלב שלי נמצא בסייקלינג". ­ אז מה, אין גנטיקה בכלל?"אני מאמינה שזה עוד מיתוס. לכולנו יש אותם שרירים ואם רוצים אפשר לבנות אותם. אני אעצב אותך מחדש, אני אעשה לגוף שלך מהפך. אין כאן קיצורי דרך, תיחמונים, ניתוחי פלא, או שאיבות שומן. שלא יבלבלו לי את המוח. מנוע שעובד לא נותן לגוף להזדקן. גם מכונית ספורט הכי מדהימה שתעמוד בחניה שנה, יהיה קשה להתניע אותה. אני מתה על אלו שאומרים לי: את בטח לא אוכלת כלום. יופי, אז מאיפה כל מסת השריר? כיום יש לנו עודף אינפורמציה, אנחנו מבולבלות ומתוסכלות. כואב לי הלב לראות אנשים ככה, כי גם אני הייתי שם פעם".­ בעלך והילדים מרוצים מאורח החיים שלך?"מור בתי מתעמלת בשיעורים שלי. היא ניסתה מורים אחרים ובסוף אמרה לי שהכי טוב לה אצלי. הבנים שלי נהנים שהחברים שלהם מתלהבים מהשרירים של אמא ובעלי הוא האיש הכי תומך בעולם. פעם הוא הרים אותי והיום אני לוקחת אותו שק קמח על הגב. זה מצחיק אותו. אני מוכנה לחלוק איתם הכול, עד לשוקולד. על שוקולד תקום או תיפול חברות. יש לי מקרר מלא בשוקולד והוא רק שלי".