נקודת תורפה או נקודת ג'י? מול "זין" הגברית הבוטה, המילים העוסקות באיברי המין הנשיים צנועות יותר. רשימה שנייה בסדרה רוביק רוזנטל 10/01/03 אילן רונן מחיפה שואל: "המילה 'ציצים', המתארת בצורה עממית כל כך את שדי האשה, האם מקורה בפועל 'להציץ'? האם ממציאי השפה פעלו על פי 'מטרת על' שכזו, שכל גבר רוצה לחזות בפרי האסור?".רעיון נחמד, אלא ש"ציצים" לא נגזר מ"להציץ". הוא הגיע מן היידיש, ציצקע ליחיד וציצקעס לזוג, שקיבלה את המילה היישר מהכינוי הגרמני לפטמות Zizke. היום הביטוי התחזק עוד יותר בגלל דמיונו למילה המקבילה האנגלית, המקובלת בעיקר בין האמריקאים, Tits. ובכל זאת, יש משהו ברעיון שהעלה אילן, מפני שהוא משקף את האווירה שבה נוצרים ומזדמנים לשימוש השמות לאיברי המין הנשיים. מול "זין" הגברית הבוטה, שחדרה לכל מקום בשפה, השתלבה בעשרות ניבים וביטויים והולידה פועל על ורב שימושי כמו "לזיין", המילים העוסקות באיברי המין הנשיים צנועות יותר, פרי אסור.על החזה הנשי מתכתשות שלוש מילים ברמת הצלחה שווה. "ציצים", בדרך כלל בצורת היחיד "ציצי" המתייחסת גם לרבים ("ציצי משגעים"), החליפה את הציצקעס של אמותינו מהגולה. "שדיים" המקראית משמשת במשלבי הלשון השונים. מקורה בשורש שמי, שלפי האטימולוג קליין נולד כנראה מחיקוי מלמול תינוקות. אחת ההשערות הרבות ביחס למקורו של "אל שדי" היא שהוא נגזר משדי האשה במשמעות "המספק, המפרנס". מיה סלע מתלוננת באתר "בננות": "'אח, איזה שדיים', יאמר העלם לעלמה? והיא, מה היא תחשוב בלבה? איזה עדינות ונאורות? או שמא יזכיר לה הדבר בדיקת שד, וסרטן שד, ושדים בבקבוק ועוד מפלצות כאלה". "חזה" נקלטה גם היא מהשימוש המוביל באנגלית ובגרמנית וגם תפוצתה רחבה.הלשון הרשמית הסתבכה רבות עם השם לאיבר המין הנשי, והפעם המקורות לא ממש עזרו. "שופכה" המקראית ("כרות שופכה", שלא נדע) יוחדה בימינו לצינור העברת השתן, גם לגברים וגם לנשים. מכלול איברי המין הנשיים במקורות נקרא "ערווה", שמשמעותה "מה שאסור לגלות לעין", ומכאן "שיער הערווה", "מקום הערווה" ועוד. לאיבר עצמו נותר הפסוק היחיד בישעיהו, "ויי פתהן יערה". רבים סבורים ש"פות" כאן הוא איבר המין הנשי. רש"י מפרש בעקבות התלמוד: "פתהן ­ כמו פתחיהן. שנשפכו כקיתון ­ שופכות דם זיבה. כיער ­ נתמלאו שיער, ונמאסות לתשמיש". "פות" משמשת לתיאור איברי המין החיצוניים. הווגינה נקראה בשפה הרשמית "נרתיק" וכך היא מופיעה במילון האנטומיה של האקדמיה משנת 57', כשמולה עמדה ה מילה "לדן" שלא התקבלה.מאבק איתנים התנהל סביב השם שייקרא לאיבר ההנאה המינית, הקליטוריס. בדיון מיוחד נדון באקדמיה השם "דגדגן" ונדחה, אבל ניצח בשפת הדיבור, בתקשורת ובשפת הרופאים. המילה הגיעה מהגרמנית, שם היא נקראת Kitzler (המדגדג), ומן הפולנית Lechtaczka. בדיון באקדמיה הציעה שולמית הראבן את השם המעניין "פינית" שלא התקבל. שם אחר שצץ ושקע הוא "חביונית". לאיברי המין הנשיים ניתן בתלמוד גם השם "תורפה" שמשמעותה חולשה, כאשר "מקום תורפה" הוא מקום הערווה, שנתפש כמקום החלש ביותר בגוף האשה. האם אין לפנינו רמז כי "נקודת התורפה" של ימינו איננה אלא "נקודת הג'י"?לאיבר הנשי קוראים בחוגים שונים גם בשם המתוק "מנוש", ובשם הסקסיסטי "מנוע" החובר למילים "כלי", "תותח" ואחרות ההופכות את המין האנושי למוסך על. מעל כל אלה שולטת בכיפה "כוס", בת זוגה של "זין", מילה שבערבית המדוברת נחשבת בוטה במיוחד. אהרון מגד מנסה לקשור במאמר "כוס ישועות" (94') פסוק במסכת נדרים: "אל ישתה אדם בכוס זה וייתן עינו בכוס אחר", שהתפרש ש"בשעה שנזקק הבעל לאשתו, אל יהרהר באחרת". מכאן אנו למדים, כותב מגד, "שכבר בימי קדם הית ה הכוס בלשוננו כינוי לאותו מקום, ולא במקרה, כמובן, שכן צורתה היא הנותנת, ובה השיקוי למאוויים". סיפור יפה, אבל אין קשר בין כוס ובין כוס. מקור המילה בפרסית, והיא קיימת גם בטורקית ובשפות הערביות המדוברות הרבות. גם הקללות "כוס אמק", "כוס אוחתך", "כוס רבאק" באו מערבית, ויש להן מקבילה מקראית בפסוק, "לבושתך ולבושת ערוות אמך" בשמואל א'. סדרת הקללות הזו אינה מכוונת אל האשה. אזכור איבר המין הנשי הוא דרך של גבר אחד לפגוע פגיעה קשה בגבר אחר.כוס יצרה את אחת המילים היותר שנויות במחלוקת בעברית הישראלית, "כוסית", כינוי לאשה מושכת ו"משדרת מיניות", מקבילה ל"בייב". המילה נולדה במוחם של גברים ומציגה את האשה כאיבר מין מהלך. מרבית הנשים הפנו לה עורף, אבל אצל חלקן התקבלה "כוסית" כביטוי של גאווה על המיניות והאטרקטיביות של הנשים, כדוגמת פיסת הצ'ט הבאה: "שמעו בנים, אני כוסית חבל"ז! שיער חום חלק! עיניים ירוקות! רזה! וגוף פ333ה!". במקביל ל"מגה בייב" אפשר למצוא גם "כוסית על", ומיה סלע (ראה "ציצי") קובעת ש"כוסית זו מחמאת על". השימוש ב"כוסית" עודן בין היתר בביטוי "מוסית" שטבעה מיכל ניב המנוחה, וכמו בן בגלגולו חזרה אל הגברים: "כוסון", האמור להפוך את היוצרות: הכוסית הגאה מאמצת כינוי גברי, הגבר הופך למעין אשה.אימוץ ה"כוסית" על ידי הנשים דומה לביטוי "זיינתי אותו" שהזכרתי במדור הקודם. לכאורה הן קריאת תיגר על שפת הגבר, אבל מן המילים האלה מהדהדת הדומיננטיות הגברית המגולמת בשפה הסקסיסטית, שחבל לכן על הזמן. מילת השבוע / פסילה בג"ץ דן השבוע בשאלה אם לפסול את החלטת ועדת הבחירות שפסלה את טיבי, מופז ובשארה {עיגול} האטימולוגים לא הכריעו אם "פסל" במשמעות "יצר פסל" ו"פסל" במשמעות "הפך לחסר ערך" באות מאותו שורש. מה הקשר? "פסולת", החומר שנחצב ונזרק בשעת הכנת הפסל {עיגול} חכמי התלמוד התמחו בפסילות: פסולי המוקדשים, פסולי כהונה, פסולי עבודה, פסולי עדות, פסולי קהל, פסולי יחסין, פסולי חיתון; האחרונים מסובכים עם הרבנות עד היום {עיגול} במערכת המשפט נקבעה קבוצה לא קטנה של "פסולי דין" {עיגול} כבישי הארץ מלאים נהגים פסולי רישיון {עיגול} בשיח החינוכי מדברים על "פסולי מצוינות" {עיגול} "פסולי גיוס" הם אלה שצה"ל מצא בלתי מתאימים, וכן נשים נשואות, אמהות לילדים ובנות שהצהירו על היותן דתיות {עיגול} הפוסל ­ במומו פוסל {עיגול} הפסולת לסל ­ וחסל תגובה / האסקימוסים והשלג בעקבות כותרת המשנה "לאסקימוסים יש הרבה מילים על שלג" ("הזירה הלשונית, 27.12.02) כותב פרופ' יהודה פלק מהאוניברסיטה העברית כי בניגוד למיתוס, אין בשפות האסקימוסים מילים רבות יותר לשלג לעומת האנגלית. החוקר פרנק בואס רשם ב­1911 ארבעה שורשים לשלג בשפות האסקימוסים: Aput: שלג על האדמה. Gana: שלג נופל. Piqsirpoq: שלג נערם. Qimuqsuq: ערימת שלג. במילון שיצא ב­27' נרשם גם השורש Qanik: שלג באוויר. ב­94' מנה האסקימולוגיסט אנתוני וודבורי 15 ערכים מילוניים המתייחסים לשלג בשפת האסקימוסים של מרכז אלסקה. היקף ערכים זה דומה לאנגלית, שיש בה מילים רבות המתייחסות לשלג. "למספרים שנזכרו כמו 48, 100 או 200 מילים על שלג אין כל בסיס בשפת האסקימוסים", מסכם פלק. הלך עוד מיתוס. שאלה / נגיד ונגד אייל צחור שואל: מה בין נגיד הבנק ובין נגד בצה"ל?נגיד היא מילה מקראית שפירושה שליט, מנהיג. במערכת הישראלית היא יוחדה לנגיד בנק ישראל, אך יש הצעה להגביל את כוחו באמצעות "מועצת נגידים". נגד היא מילה צה"לית שפירושה מפקד שאינו קצין. לכאורה שתי המילים נלקחו משורשים שונים: "נגיד" מהשורש נ.ג.ד 1 במשמעות "היה גבוה", שממנו נגזרו "הגיד", "התנגד" ואחרות. "נגד" מהשורש נ.ג.ד 2 במשמעות "משך", "הכה". בפועל שתי המילים מתייחסות לעמדת הנהגה והובלה, ויש אטימולוגים הטוענים שנ.ג.ד 2 אינו אלא הרחבת משמעות של נ.ג.ד .1