אפליה בין דם לדם תחקיר: איך קרה שאלמנות טייסים בצילואים הפכו לשוות יותר מאלמנות הצבא "הירוק" עמיר רפפורט 03/01/03 זה קרה בחודש מארס 80'. ראש השב"כ דאז, אברהם אחיטוב, ניגש אל שר הביטחון, עזר ויצמן. על הפרק עמד עניין אישי: שבועות ספורים קודם לכן נהרג בתאונת אימונים חתנו של אחיטוב, הטייס יוסי גורדון ז"ל. ראש השב"כ התלונן על כך שמשום שחתנו היה איש מילואים ולא טייס בקבע, בתו לא קיבלה דמי ביטוח חיים אחרי מותו כמו שמקבלות אלמנות אנשי קבע. ויצמן, לשעבר מפקד חיל האוויר, הרים את הכפפה. בתוך חודש הוא העביר החלטה שאלמנותיהם של כל טייסי המילואים שנפלו מאז קום המדינה יקבלו דמי ביטוח חיים, כולל בתו של ראש השב"כ. בתוך זמן קצר הועברו לחשבונות 34 אלמנות של חיל האוויר מאות אלפי לירות מתקציב הביטחון. שווי הכסף לכל אלמנה במונחים של היום הוא 300 אלף שקל. הכספים הועברו למרות שהרמטכ"ל רפאל איתן התנגד בתוקף לאפליה בין טייסים ובין יתר חללי מערך המילואים, שאלמנותיהם לא קיבלו מאומה. האפליה בין דם הטייסים ובין דמם של חיילי המילואים האחרים היתה יכולה להישאר סוד כמוס שידוע לשותפי סוד בודדים. ואולם, מסמכים המתעדים כיצד היא התקבלה, שהצהיבו בארכיון של מערכת הביטחון בגבעתיים, התגלגלו באיחור של 23 שנים ל ידי ארגון אלמנות צה"ל. "כשראיתי את המסמכים וגיליתי את ההחלטה הסודית של ויצמן הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ, כאילו המדינה ירקה לי בפנים", אומרת פנינה כהן, יושבת ראש ארגון אלמנות צה"ל. "עזר ויצמן האמין באמת ובתמים, עוד כשהיה מפקד חיל האוויר, שהטובים לטיס והטובות לטייסים, אבל התברר לנו שהוא העז לקבוע שהטייסים ממשיכים להיות שווים יותר גם אחרי מותם, וזה כואב ומשפיל. אם בעלי רמי, שנפל במוצב בודפשט במלחמת יום כיפור, היה יודע שהדם שלו שווה פחות מאשר דם הטייסים שנהרגו באותה מלחמה ונשותיהם קיבלו כסף בשנת 80', הוא לא היה נלחם שם עד טיפת דמו האחרונה".אלף אלמנות מערך המילואים שבעליהן לא היו טייסים, שבעליהן נהרגו בשירות מילואים לפני שנת 99', התארגנו למאבק באפליה ותובעות לקבל היום את הכסף. בנוסף, הן טוענות לאפלייתן לעומת אלמנות מילואים שמקבלות תנאים כספיים שווים לאלמנות אנשי הקבע על פי החלטה שנכנסה לתוקף בשנת 99' לגבי כל מילואימניק, לא רק טייס, שנהרג מאז בשירות צבאי. החלטה זו, שהתקבלה בעקבות שביתה ומאבק של מילואימניקים, לא חלה רטרואקטיבית.הפרשה כולה נחשפת כאן לראשונה. בתוך ימים עש וי המאבק לעבור לבג"ץ, בעקבות עתירה שהכינו אלמנות צה"ל כנגד משרד הביטחון, באמצעות עורכי הדין שלומי ציפורי ועודד סבוראי. העתירה תוגש אם לא יושג הסדר פשרה בין האלמנות ובין משרד הביטחון ברגע האחרון. שר הביטחון שאול מופז נכנס השבוע לתמונה. התאונה ששינתה את הנוהל נושא הביטוח של טייסי המילואים מטריד את חיל האוויר כבר כמעט 30 שנה, מאז הימים שבהם אלוף בני פלד ז"ל היה מפקד החיל.להיות טייס מילואים זו מחויבות ייחודית. על מנת לשמור על כושרם המבצעי, מתנדבים הטייסים להגיע לאימונים במסגרת מילואים לפחות פעם בשבוע. יחד עם זאת, נתונים מראים כי המילואים כטייס בחיל האוויר לא בהכרח מסוכנים יותר מאשר בשריון, בחי"ר, בהנדסה קרבית או בתותחנים. מבין כ­3,600 חיילי מילואים שנהרגו מאז קום המדינה, פחות משני אחוזים היו טייסים. במלחמת יום כיפור נהרגו 11 טייסי מילואים ומאות מילואימניקים מיחידות קרקעיות. במלחמת לבנון לא נהרג אף טייס. יתר החילות שילמו מחיר כבד.בני פלד היה הראשון שהתייחס לכך שאלמנות טייסי מילואים שנהרגו במלחמת יום כיפור לא קיבלו אותם תשלומים שקיבלו אלמנות טייסים שהיו בשירות קבע, שהיו כמו התשלומים שניתנים לכל אנשי הקבע בצה"ל במקרה אסון: דמי ביטוח חיים בתשלום חד פעמי (כיום, כאמור, 300 אלף שקל), וכן תשלום חודשי של קצבת שארים שגובהו תלוי במשכורתו האחרונה של ההרוג. כיום מדובר בכמה אלפי שקלים לכל אלמנה. סכומים אלה משולמים מעבר לתגמול שמ קבלת כל אלמנת צה"ל מאגף השיקום של משרד הביטחון על פי חוק, ושגובהו כיום 6,000 עד 10,000 שקל לחודש לאלמנה, בהתאם למספר הילדים שלה ובגיליהם.פלד החליט לפתור את האפליה בין אנשי מילואים לאנשי קבע בתוך חיל האוויר."חיל האוויר היה הראשון שהקים מערך לטיפול במשפחות הנפגעים", אומר אל"מ במיל' עזי פרל, מי שהיה ראש מחלקת הפרט של חיל האוויר והיום ראש היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון. "פלד החל לפעול כדי להביא לכך שאנשי מילואים יקבלו ביטוח חיים כמו אנשי הקבע, כי הם טסים לצדם. חבל שחילות אחרים לא נהגו כמונו. אם אתה שואל אותי היום, גם החילות האחרים היו צריכים לדאוג לכך שלא תהיה אפליה בביטוח בין מי שנהרג בשירות קבע ובין מי שנהרג במילואים".הכוונה להעניק ביטוח חיים לטייסי מילואים כמו לאנשי הקבע, שיזם פלד, נתקלה בקשיים ביורוקרטיים ותקציביים. התאונה שבה נהרג החתן של ראש השב"כ אחיטוב התרחשה ב­18 בפברואר 80', הרבה אחרי שפלד העלה את הנושא לראשונה. מפקד חיל האוויר כבר היה אז האלוף דוד עברי, ואסונו הפרטי של ראש השב"כ שינה את המדיניות הכוללת. סרן יוסי גורדון ז"ל המריא לאימון ט יסה שגרתי במטוס הסקייהוק שלו ביחד עם הטייס איתן ארז ז"ל שהטיס מטוס נוסף. גורדון היה אז איש מילואים צעיר, נשוי טרי, ללא ילדים. הוא טס מעל הרי ירושלים. לפתע קיבלו הטייסים הנחיה להנמיך גובה. התוצאה היתה מחרידה: שני המטוסים התנגשו בזה אחר זה בצלע ההר ליד קיבוץ קרית­ענבים. בדיעבד התברר כי ההנחיות להנמיך גובה היו אמורות להינתן לטייסים אחרים שהיו באותו זמן בטיסת אימון מעל הים, ולא להם. לגורדון ולארז לא היה סיכוי להינצל. הם נהרגו במקום.אחיטוב זוכר היטב את האסון וגם את פנייתו לשר הביטחון עזר ויצמן. כראש השב"כ היתה לאחיטוב דלת פתוחה אצל ויצמן. הוא ניצל אותה, והוא לא מצטער על כך."אחרי האסון", משחזר אחיטוב היום, "הופתעתי כשהתברר לי שאין לחתני ביטוח חיים, כי דיברו על זה הרבה בין הטייסים, שאמור להיות להם ביטוח, ואני אפילו שמעתי את זה מחתני בעצמו. לפני שפניתי לעזר ויצמן ניסיתי לפנות לגורמים רשמיים בחיל האוויר כדי לבדוק את עניין הביטוח, אבל לא קיבלתי תשובה. כשפניתי לעזר הוא מאוד התפלא לשמוע שאנשי המילואים לא מבוטחים, ואמר לי שיפנה בעניין מיד לרמטכ"ל רפול. אני לא יודע עם מי הוא דיב ר, אבל אני זוכר שזמן קצר אחר כך העניין הסתדר ודמי הביטוח שולמו. כשטיפלתי בעניין לא היה לי מושג שיש אפליה בין אלמנות של טייסים ובין אלמנות אחרות". נמצא פטנט מסמכים מתוך הדיונים שהתנהלו במשרד הביטחון ובצה"ל בשנת 80' בנושא הביטוח לטייסים שהגיעו לידי "סופשבוע", מגלים כי כאשר עזר ויצמן קיבל את ההחלטה להפלות לטובה את אלמנות הטייסים, היה ברור מראש שמדובר בהחלטה שאם תתגלה, תעורר זעם.היועץ הכספי לרמטכ"ל באותה תקופה, תא"ל צבי שור, התריע באוזני הרמטכ"ל ושר הביטחון בדיון שנערך ב­18 באפריל 80': "אני רוצה להגיד שפה העניין יעלה ככל הנראה בעוצמה גדולה יותר לגבי כל המילואים".הרמטכ"ל רפאל איתן אמר באותו מעמד: "זה עלה לדיון בגלל תאונה של אזרח".שר הביטחון עזר ויצמן אמר: "אני חשבתי בזמנו שכל טייס שהיה בא לשירות היה אוטומטית כאילו בתנאי צבא קבע".היועץ הכספי שור: "היתה תקופה כזאת".בדיון עלתה אפשרות להעניק מאותו שלב והלאה ביטוח על חשבון משרד הביטחון לכל איש מילואים בצוות אוויר לעומת אנשי הקבע, שמפרישים סכום מסוים ממשכורתם למימון הביטוח. רפול התנגד: "האיש שנמצא בשירות קבע הוא משלם לביטוח עבור זה, ואיש המילואים לא משלם והוא יקבל מתנה".גם ויצמן לא אהב את הרעיון שאנשי מילואים יקבלו כספי ביטוח חיים בלי לשלם פרמיית ביטוח, ותמך בהצעה שהעלה ראש אגף כוח האדם, אלוף משה נתיב, שהמילואימניקים יפרישו מתגמולי המילואים שלהם סכום מסוים לביטוח.ואולם, המחלוקת העיקרית התעוררה כאשר עלתה השאלה האם לתת דמי ביטוח חיים לאלמנות הטייסים שנהרגו מאז קום המדינה ועד אותו יום, ובהם, כאמור, חתנו של ראש השב"כ. לכך התנגד המרטכ"ל רפול בתוקף. "אני מתנגד לזה שאדם שלא משלם לקופת תגמולים הוא יקבל סכום כזה", אמר.ויצמן: "אני בעד מציאת דרך".האלוף נתיב: "אם אנשי המילואים ישתתפו בתשלום הביטוח אז נושא הרטרואקטיביות מבוטל".שר הביטחון ויצמן: "נמצא פטנט". לא יידעו, לא ייאבקו ויצמן פרסם החלטה שבה פסל את הסתייגות הרמטכ"ל. וכך הוא כתב בהחלטה: "באחרונה פקדו את חיל האוויר תאונות אוויר שבהן קיפחו את חייהם שלושה אנשי צוות אוויר (בתאונה שהיתה ב­15 בינואר נהרג סרן נתנאל אלדר ז"ל ­ ע.ר). משנפגשתי עם המשפחות השכולות נודע לי לתדהמתי כי קיים פער ניכר בין זכויותיהם של שארי טייסים שנפלו בשירות מילואים לבין זכויות של שארי טייסים שנפלו בשירות קבע... הבחנה זו אינה נראית לי".ויצמן מצא הבדלים בין טייסי המילואים ובין שאר המילואימניקים של צה"ל: "טייסי המילואים נקראים לשירות מפוצל ובתדירות גבוהה. שירות המילואים עצמו מתבטא בטיסות וממילא גדל הסיכון שטייס חשוף לו במסגרת שירות מילואים, לעומת כל אוכלוסיית משרתי המילואים... החלטתי להנהיג ביטוח חיים תקציבי לצוותי אוויר בשירות מילואים... הרמטכ"ל תומך בהסדר המוצע בעיקרון, הגם שהוא מסתייג מהחלתו למפרע לגבי 34 טייסים ונווטי מילואים שנהרגו בעבר... לאחר ששקלתי בדבר וכדי למנוע אפליה בקרב משפחות הטייסים והנווטים שנספו כאמור החלטתי להחיל את ההחלטה למפרע".החלטתו של ויצמן התקבלה למרות שמפרוטוקול דיון קודם שנערך ב­20 במ ארס 80', בהשתתפות אנשי אגף כוח אדם בפרקליטות הצבאית והיועצים המשפטיים של משרד הביטחון, עולה כי גם הפרקליט הצבאי הראשי באותם ימים, תא"ל דב שפי, התנגד להעניק לאלמנות טייסי המילואים שנספו מאז קום המדינה ועד שנת 80' ביטוח חיים למפרע למרות שהבעלים מעולם לא שילמו פרמיה על הביטוח.סגן היועץ הכלכלי למערכת הביטחון, שניסה לסכל בדיעבד את ההחלטה, התייחס ב­22 במאי 80' לטענה ששירות הטייסים כביכול מסוכן יותר: "הצורך לפצות את משפחות החיילים שנספו אינו קשור לרמת הסיכון שבה משרת החייל. כל משפחות החיילים שנספו זכאיות לפיצוי שווה. לכן, בעקבות ההסדר המוצע צפויה המערכת ללחצים מצד קבוצות אחרות של חיילי מילואים עד שבמשך הזמן יונהג ביטוח חיים לכל חיילי המילואים".הדברים הברורים האלה, שמצויים בארכיון מערכת הביטחון, לא שינו מאומה. החלטתו של שר הביטחון להעניק מאות אלפי לירות רק למשפחות השכולות של טייסי מילואים נכנסה לתוקף.בשבוע שעבר ניסה צבי שור להסביר כיצד התקבלה ההחלטה לתת ביטוח חיים לאלמנות טייסי המילואים למפרע, למרות שהיה ברור שהיא מפלה את אלמנות אנשי המילואים של יתר החילות. "צריך להבי ן שכולם הניחו שאלמנות שאר החילות לא יידעו על העניין ולא ייצאו למאבק", הוא אומר. "עובדה שאף אחד לא ידע על ההחלטה עד עכשיו, יותר מ­20 שנה. אני באופן אישי חושב שהיה כבר אז צריך להחליט שנותנים את ביטוח החיים לכולם ולא רק לאלמנות הטייסים".ראש אכ"א לשעבר, אלוף במיל' משה נתיב, המשמש כיום כיו"ר ארגון "צוות" של גמלאי שירות הקבע, שעל פי הפרוטוקולים לא התנגד למענק הכספי הייחודי לאלמנות הטייסים, אמר השבוע: "אני לא זוכר את הפרטים במדויק, אבל העמדה שתמכתי בה היתה חוות דעת של הפרקליט הצבאי הראשי. אני לא יכול לתאר לעצמי שעשו פעולה כזו בלי להתייעץ עם הפצ"ר. "אני בתפקידי כל הזמן לחמתי נגד האפליה לטובת הטייסים. עד שהייתי ראש אכ"א, הטייסים שגרו בבסיסים אף פעם לא שילמו חשמל ומים. בתקופתי הכנסנו שעוני חשמל ושעוני מים. אני לא מאמין שפתאום תמכתי בדבר כזה, אבל צריך להבין ששירות המילואים בחיל האוויר הוא באמת ייחודי, כי הטייסים באים בכל שבוע לטוס לפחות פעם אחת". שווים ושווים יותר ארגון אלמנות צה"ל נערך, כאמור, לשלב הבא של המאבק שייערך, ככל הנראה, בבית המשפט העליון. "במשרד הביטחון משתמשים שוב ושוב בעניין התקציבי כדי להסביר מדוע לא ניתן להחיל את ביטוח החיים רטרואקטיבית", אומר עו"ד שלומי ציפורי, שהכין את עתירת האלמנות לבג"ץ. "ברור שהשיקול התקציבי הוא שיקול ראוי, אבל חברה המכבדת את ערכי היסוד שלה צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר תקציבי על מנת שערכים חשובים כמו שוויון ומניעת אפליה לא יעמדו ככלי ריק מתוכן. האלמנות מוכנות להגיע לפתרון סביר שייקח בחשבון את האילוצים התקציביים"."אני כבר שנים מרגישה שיש הבדלי מעמדות בין האלמנות", אומרת חנה תדמור, שבעלה מוטי נהרג ב­83' במהלך שירות מילואים בלבנון. "זה אחד מנושאי השיחה העיקריים כשאנחנו מגיעים לנופש משותף לאלמנות צה"ל, שנערך פעם בשנה בגבעת אולגה. בתוך כמה זמן יוצא שמתחילים להשוות כמה כל אחת מקבלת כקצבה מהמדינה. ואז, במקום שכולם יקבלו אותו דבר, מתברר שאלמנות אנשי הקבע שוות יותר מאלמנות אנשי המילואים, ואלמנות חיל האוויר שוות הכי הרבה. זה בא לידי ביטוי לא רק בכסף אלא גם ביחס שהן מקבלות. לאלמנות חיל האוויר תמ יד דואגים בחיל, והן זוכות ליחס חם מהטייסת. אני מעולם לא שמעתי מהיחידה במילואים שבה שירת הבעל שלי."כולם מדברים על זה שלשרת כטייסים זה מסוכן אבל האמת היא שאני כל הזמן ידעתי שזה שהבעל שלי בשריון זה מסוכן לא פחות ואולי אפילו יותר. עוד בתקופה שמוטי היה בשירות סדיר נהרגו הרבה מהחברים שלו במהלך מלחמת יום כיפור. כשהיה במילואים במלחמת לבנון שמעתי על לא מעט חברים שהכרתי שנהרגו."מוטי נהרג ביום האחרון בשירות מילואים של 60 יום. בשבת האחרונה שלו בבית הפצרתי בו שיישאר בבית כי רק נולד לנו בן אחרי שתי בנות. הלכנו ביחד לבית חולים והרופאים אמרו שהוא יכול לקבל חופש מהמילואים כי היו לו אבנים בכיס המרה, אבל מוטי אמר שהוא לא רוצה גימ"לים והוא חייב לחזור ללבנון כדי שמישהו אחר יוכל לצאת לחופשה בבית במקומו".תדמור עובדת כמזכירה בבית ספר בנס­ציונה. "יש תדמית כאילו אלמנות צה"ל מקבלות הרבה כסף מהמדינה", היא אומרת. "האמת ממש שונה, ובגלל זה אני לא מתביישת לדבר על כסף. כשבעלי מוטי נהרג בתוך לבנון ממחבל שירה על הקומנדקר שלו, הוא היה בסך הכל בן 27. הוא השאיר אותי עם שתי בנות, בנות שבע וחמש, ועם תינוק בן חמישה חודשים."כשמוטי נהרג הוא היה נהג שכיר באגד, והכוונה שלנו היתה שהוא יהפוך לחבר אגד מן המניין. הוא עבד מאוד קשה כדי לזכות בכך. אחרי שנהרג, כל עול הפרנסה נפל רק עלי. למרותה קצבה של אגף השיקום עבדתי בשתי עבודות כל יום עד שמונה בערב כדי לפרנס שלושה ילדים קטנים. למרות תמיכה שקיבלתי מההורים שלי אחרי שנה התמוטטתי פיזית ואושפזתי בבית חולים. "להיות אלמנה זה סיוט, שמקשה עלייך אפילו לפתח מערכות יחסים עם גברים אחרים. אחרי כל ההתמודדות שעברתי כל החיים, לבדי, כואב לי שאני צריכה לנהל מאבק משפטי כדי לקבל כספים שאלמנות אחרות קיבלו רק בגלל שהבעלים שלהן שירתו בחיל האוויר."היום כשאני לבד אני מוצאת את עצמי לא פעם בוכה בלילה על הכרית. אבל חוץ מקשיי היומיום אני כועסת מאוד על האפליה. הדם של מוטי לא שונה מהדם של הטייסים. זה בדיוק אותו דם. הוא שירת את המדינה והוא הלך ללבנון מטעם המדינה, והאפליה הזאת כואבת נורא"."כל השנים ידעתי שיש אלמנות שמקבלות יותר ממני", אומרת זוהרה צדוק מתל­אביב, גם היא אלמנת צה"ל. "אבל כששמעתי על ההחלטה שקיבל עזר ויצמן הרגשתי שזה ממש השיא. כשבעלי מי כאל נהרג במהלך ההכנות למבצע של"ג בהתהפכות משאית צבאית ברמת הגולן, הוא היה אדם צעיר. הוא עבד כנהג מונית ובחיים לא חשבנו על דברים כמו ביטוח חיים. חשבנו רק איך נזדקן ביחד. אחרי מותו נשארתי לטפל לבד בשלוש בנות והמצב הכלכלי שלי הידרדר מאוד."לו הייתי מקבלת את ביטוח החיים, כמו שנשות הטייסים קיבלו כל השנים, זה היה יכול להקל עלי מאוד. כל החיים אני חיה מהיד לפה ורק בחודשים האחרונים, כשהילדים שלי כבר גדולים, הצלחתי איכשהו לרכוש באמצעות הלוואות את הבית שאני גרה בו בשכירות כבר יותר מ­20 שנה".רמי כהן ז"ל, בעלה של יו"ר ארגון אלמנות צה"ל, פנינה כהן, קיבל לאחר מותו את עיטור העוז על לחימתו במוצב שהותקף על ידי המצרים. "העובדה היא שלשריון יש הרבה יותר חללים מאשר לחיל האוויר", אומרת כהן, "אבל בגלל שעזר ויצמן חשב שהטובים לטיס, אז גם האלמנות שלהם שוות יותר. אני מרגישה רע מאוד עם זה שכיו"ר ארגון אלמנות צה"ל אני צריכה להוביל מאבק כספי כאילו על חשבון הבעלים שלנו, אבל הרבה יותר רע לי עם האפליה מצד עזר ויצמן ועם החוק שקובע שרירותית שרק אלמנות החל משנת 99' זכאיות לביטוח ולקצבאות שארים. "מ אז שראיתי את המסמכים שעליהם הוא חתום, שבהם העדיף את הטייסים שמקורבים אליו, אני מרגישה כאילו מדובר במדינה אחרת ולא יכולה לחשוב על האידאלים שבשמם בעלי רמי נפרד ממני בפעם האחרונה לפני שיצא למלחמה. מעל לכל אני מרגישה שההחלטה שלו מעליבה אותנו, האלמנות של שאר הצבא. מבחינתי המאבק הוא לא רק על הכסף אלא גם על הכבוד".במהלך התחקיר על הפרשה, קשה היה למצוא מישהו מהמעורבים בהחלטה שהתקבלה בשנת 80', להעניק ביטוח חיים רק לאלמנות טייסים, שמוכן להצדיק אותה היום.פנינה לא מופתעת. "אי אפשר", היא אומרת, "להצדיק החלטה כזאת". *sofash@maariv.co.il תגובה עזר ויצמן: "אני לא רוצה להתעסק עם מה שהיה ב­80' ואני לא זוכר ממש את הפרטים. יכול להיות שהיתה פנייה של ראש השב"כ אחיטוב, אני לא ממש זוכר. בכל מקרה, אני סבור שלגבי כל איש מילואים שנהרג מגיע לאלמנתו ביטוח חיים, ולטייסים על אחת כמה וכמה."זכור לי שלחמתי חזק על העניין. חייל שנופל חלל, גם באימונים, אם הוא נקרא בצו גיוס משפחתו תקבל את הביטוח. אבל משיקולים שונים לא ניתן היה להחיל את זה לגבי כלל המילואים אז החלתי את זה לפחות לגבי הטייסים. זו לא האפליה היחידה שקיימת. על פי החוק גם סגן אלוף מקבל יותר מסרן, למשל".למה החלטת מראש לתת תשלום רטרואקטיבי רק לאלמנות של טייסים ולא לכלל אלמנות חיילי המילואים בצה"ל?"זה מה שאפשרו לי. אז היה תפקידי לדאוג לטייסים, שם יש הרבה יותר תאונות מבכל חיל אחר. ופתאום האלמנות האחרות נזכרות אחרי כל כך הרבה שנים ומציגים אותי כמפלה הנורא". אתה מצטער על ההחלטה?"השתגעת? אני גאה בה. ואם יקראו לי לבוא לעדות אני אבוא. שלא יתחילו לשחק לי על כל מיני רגשות. אני לא הפליתי את החבר'ה שלי יותר מאשר הצנחנים דאגו לאנשים שלהם, למשל. אני באמת תומך בכך ש מה שקיבלו הטייסים, אם זה אפשרי, יקבלו כולם". תגובה דוברת משרד הביטחון רחל נידק­אשכנזי: "הסוגיה נמצאת בטיפול משפטי בין משרד הביטחון ובין הפונים, וטענת האפליה נבדקה ונדחתה מטעמים משפטיים והובאה בפני בא כוח הפונים. המחוקק נתן את דעתו לסוגיה בחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם התשס"ב 2002, ובין היתר על רקע שיקולים תקציביים, נקבע בו כי הזכויות מכוחו יינתנו לגבי מי שנספו או נפגעו החל מינואר 99' בלבד". חוסר צדק משווע המסמכים המפתיעים משנת 80' הגיעו לידי ארגון אלמנות צה"ל בעקבות מאבק משפטי שמנהלות שתי אלמנות טייסים שנהרגו בתאונות בשנים 81' ו­82'. הן דורשות לקבל לא רק את דמי ביטוח החיים החד פעמיים ששולמו להן, אלא גם קצבת שארים חודשית כפי שלדבריהם הובטח לבעליהן לפני מותם, אם יהיה אסון. במהלך דיון משפטי בתביעת הנשים התגלה החומר השמור בארכיון צה"ל.סא"ל נועם ספרן, טייס חיל האוויר, עמד מטעם פורום הטייסים, המג"דים והמח"טים במילואים בראש מאבק למען ביטוח חיים וקצבאות שארים לכל מערך המילואים. "כטייס, אני מתבייש בהחלטה שקיבל עזר ויצמן בשנת 80'", הוא אומר. "זה פשוט לא יעלה על הדעת. אני לא אוהב שמשתמשים במושג אפליה בין דם לדם, אבל אין ספק שלפי כל קריטריון ההחלטה היתה לא מוסרית."כשניהלנו בשנים האחרונות את המאבק להשוואת תנאי כל מערך המילואים ולא רק הטייסים לביטוח שמקבלים אנשי הקבע כולל קצבת שארים או הבטחת הכנסה, ניסו כל הזמן במערכת הביטחון להגיע להסדר מיוחד עם הטייסים. הם רצו לקנות אותנו כדי להימנע מלפתור את הבעיה לגבי כל מערך המילואים, כולל לוחמי היבשה, אבל אנחנו התעקשנו הפעם על פתרון כולל."כשעזר ויצמן התמודד עם הסוגיה ב­80' אני מתאר לעצמי שהוא, כאיש חיל האוויר, דאג קודם כל לטייסים, אבל זו היתה החלטה מאוד לא צודקת".על פי תחשיבים שונים שנערכו במשרד הביטחון ושהגיעו לידיעת "סופשבוע", במקרה שישולם בדיעבד ביטוח חיים לאלמנות המילואים מאז קום המדינה גם ממערך היבשה יעלה הדבר לקופת המדינה כ­750 מיליון שקל. מנתוני משרד הביטחון עולה, כי מתוך 3,600 אלמנות המילואים, רק 1,900 נשים עדיין במעמד של אלמנות שזכאיות לקצבה חודשית.ספרן: "אפילו אם הסכום הזה נראה גבוה, כדאי לפתור את חוסר הצדק המשווע אחת ולתמיד".