בואי כלה תפקיד הכלה ב"חתונת הדמים" מאת לורקה ניתן למירי מסיקה טל פרי 19/12/02 בית הספר לאמנויות הבמה של סופי מוסקוביץ' מעלה את "חתונת הדמים" מאת המשורר והמחזאי הספרדי הדגול פדריקו גרסיה לורקה. זה יתחיל ב­4 בינואר למשך 12 הצגות שיתקיימו באולם הבית של ביה"ס בבית י"ל פרץ בתל אביב. סופי מוסקוביץ' ביימה, המוסיקה לשירים היא של קרן פלס, העיבודים של אורי זך והתפאורה של פאבל קרלין.תפקיד הכלה ב"חתונת הדמים" הופקד בידיה של מירי מסיקה, בת 24, תלמידת שנה ג' בבית הספר שכבר סומנה כתגלית מבטיחה ועובדת במקביל על איסוף חומר לאלבום בכורה, בו מעורבים בין השאר המוסיקאי שמוליק נויפלד, המפיק יניב דוידזון וחברת התקליטים הד ארצי. "בהתחלה היה לי קשה עם תפקיד הכלה", אומרת מסיקה, "האישיות שלה הזכירה לי מאוד את האופי הפרטי שלי. לפעמים נדמה לי שאם הייתי נולדת לפני מאה שנה הייתי מגיעה למצבים דומים לאלה שלורקה מתאר במחזה. אבל במהלך החזרות גיליתי איזה אתגר יש בדמות הזו. אני צריכה, בין השאר, להתמוטט על הבמה ולפרוץ בבכי ומיד אחר כך להתחיל לשיר. פיזית ונפשית זה קשה נורא". מסיקה גדלה בהרצליה, וכבר בתיכון החליטה שהבמה עושה לה טוב ונרשמה לחוג התיאטרון של בית הספר בניהו לה של מוסקוביץ'. "הרגשתי שם הכי בבית", היא מספרת, "לא היתה לי אז שפה משותפת עם בני גילי ובחוג מצאתי אנשים שיכולתי לתקשר איתם. השירה זה משהו שבא יותר מאוחר, אבל אחרי הצבא כבר היה לי ברור שהמוסיקה תהיה משמעותית בחיי לפחות כמו המשחק והלכתי ללמוד ב'רימון'. חשבתי ללמוד משחק ב'בית צבי', אבל ברגע ששמעתי שסופי פתחה בית ספר משלה היה לי ברור שאלמד אצלה". ­ באיזה שלב נמצא האלבום שלך? "איסוף חומר. לקח לי זמן להתגבש, כי יש לי קול עבה וצרוד ולא צלול וחזק, אבל אני עובדת עם אנשים נפלאים כמו שמוליק נויפלד ויהודה עדר ודברים מתחילים לקבל צורה".