אפרים, הסוף איננו אפרים קישון, 'ספר משפחתי', 'הג'ינג'י עם המפתח', הוצאות מחודשות, ידיעות אחרונות ליאור שליין 06/12/02 לפני חודשים אחדים התארח אפרים קישון בתוכנית 'פגוש את העיתונות'. איך, שאל אותו המראיין האורח אדם ברוך, איך מסתדרים הדיבורים שלך על האנטישמיות הבלתי פוסקת עם העובדה שספריך נמכרים דווקא בגרמניה כל­כך יפה, כל­כך הרבה שנים. קישון הזדקף בכסאו. "אני אענה לך, כן, את אותה תשובה שאני עונה כאשר שואלים אותי את השאלה המרגיזה הזאת, כן, בתוכניות טלוויזיה באירופה. יתכן, כן, שהסיבה שהם אינם יכולים לוותר על הספרים שלי היא שאלה ספרים פשוט מצוינים".אלפי מלים נכתבו בארץ בארבעים השנה האחרונות על אפרים קישון. על הספרים, הסרטים, המחזות. על התהילה שלה הוא זוכה בעולם, על חוסר ההוקרה בארץ, על דעותיו הפוליטיות. על הבית בשוויץ, החיבה לביליארד, האהבה לעצמו. מומחים לספרות התווכחו ביניהם אם ספריו של קישון עומדים במבחן הזמן או לא, אם ההומור שלו מצחיק או לא, אם זו אכן יצירה קלאסית, או סתם אוסף של מערכונים. מבקרים לעגו למה שראו כטרחנות, פרנויה, רדיפת כבוד. בסוף הוא קיבל את פרס ישראל, וסתם (זמנית?) לכולם את הפה."כמה פעמים אפשר לקרוא 'באחד האמשים' ולחייך?" כתבה אריאנה מלמד ב'העיר' לפני חמש שנים. "מי שלא עומד בקצב, שיתכבד ויישב במדפי ההיסטוריה של ההומור המקומי, ויהווה עניין לסוציולוגים... הכל אפשר לעדכן ­ חוץ מהומור ששבק חיים". נו, יש הפתעות בחיים.באחרונה יצאו לאור שניים מספריו של קישון בהוצאה מחודשת (ידיעות אחרונות): 'ספר משפחתי', ו'ספר הסאטירות הראשון' (שבמעבר לכריכה הרכה שינה גם את שמו ל'הג'ינג'י עם המפתח'). הספרים, שכבשו תוך ימים את רשימת רבי המכר ('ספר משפחתי' לא עזב אותה מאז), השלימו שנה שמחה מאד בקריירה של קישון, יחד עם הזכייה בפרס ישראל ובפרס איש השנה בספרות, המועמדות (שהיתה או לא היתה) לפרס נובל, ההוצאה מחדש של כל סרטיו בווידאו DVD­בו, החזרה ללב הקונצנזוס הישראלי, ההכרה וההוקרה.מה שקרה לאפרים קישון השנה הוא סיפור מרגש ממש, סוף טוב למאבק ארוך ומייגע. אבל מה שקורה עם ספריו בחודשים האחרונים הוא דבר חשוב בהרבה. אם תרצו, אפילו סיבה אמיתית לאופטימיות.אופטימיות, כי מסתבר שיש בארץ קהל גדול להומור אינטליגנטי, לסאטירה מתוחכמת. וזה מפתיע, כי בשנים האחרונות ­ מאז ירידת 'החמישיה הקאמרית', ועם היוצא דופן של 'רק בישראל' ­ לא עשו כאן כמעט שום דבר טוב בתחום ההומור. ואם עשו, זה לא הצליח. לא בטלוויזיה, גם לא על הבמות. השמועה מדברת על מדענים העוסקים בחקר המוח, שהוכיחו כי ארבע שעות רצופות של דיבור בסלולרי פחות מסוכנות מצפייה בפרק של 'שמש'. המופעים הסאטיריים של יהונתן גפן מימי מלחמת יום כיפור, או חבורת 'ערב חד פעמי' של תקופת מלחמת לבנון, מוחלפים במלחמה הנוכחית במופע של נדב אבוקסיס, כאילו לא מספיק קשה כאן גם ככה.יש אנשים שיגידו שההשוואה לא הוגנת. שספר שייך מראש למדיה אחרת, גבוהה יותר, נוחה יותר לסוג של הומור חכם. אבל דווקא משום שמדובר בהומור, זאת ההשוואה הנכונה. כשאנחנו רוצים לשבת ולצחוק בקול רם, לא אכפת לנו מאיזה מדיום זה יבוא. מטלוויזיה, מספר או מראיון עם אלון מזרחי. לכן, את נתוני המכירה של 'ספר משפחתי' יש לבחון כמו רייטינג של תוכנית בידור בפריים­טיים של ערוץ 2, או כמו מספר הפעמים שמועלה מופע בידור, ולא כמו ספר רגיל.יש אנשים שיגידו שסיפורים קצרים של סופרים צעירים עם אמירה נוקבת על המקום שבו אנו חיים, יוצאים כאן אחת לחודש וחלקם אפילו מצליח למכור. שיש אתגר קרת בעולם, יש עוזי וייל. הכל נכון. אבל אלה, בניגוד לקישון, לא ממש מצחיקים, וגם לא ממש מתכוונים להצחיק. על מדפי ההומור בחנויות הספרים, שמאוכלסים בחודשים האחרונים בספריו של קישון, לא היה מונח לפני כן שום דבר.יש מי שייחסו את ההצלחה של ההוצאה המחודשת של ספרי קישון למגפת הרטרו שפוקדת אותנו באחרונה. קודם שרהל'ה שרון וצביקה פיק, עכשיו שטוכס ושולטהייס. גם אם הם צודקים, זה לא משנה. המסקנה היא אחת: אנשים רוצים לצחוק. ואם עד עכשיו חשבו מנכ"לי הזכייניות ומפיקי הבידור שהעם רוצה רק שבי זרעיה, מסתבר שגם ההומור של אפרים קישון עוד עושה את העבודה.כאן, אגב, יש לציין את התושייה שגילו אנשי הוצאת 'ידיעות אחרונות'. כדי לצמצם קצת, כנראה, את ההלם של צרכני 'שאול', כשהם מקבלים במתנה ספר של אפרים קישון, שתלו עורכי ההוצאה המחודשת, בצעד טקטי מבריק, כמה טעויות הגהה מביכות במיוחד. למשל, מודעת האבל "יצחק הסוף איננו" (עמ' 132 ב'ספר הסאטירות הראשון'), שהוחלפה בהוצאה המחודשת (עמ' 168) בג'יבריש משונה, משהו בין ציור של פיקאסו לכתב­ידו של ערפאת, ומחרבנת את הפאנץ' המבריק באחד הקטעים המפורסמים ביותר של קישון.שני ספרים, כאמור, הוצאו מחדש עד עכשיו. בקרוב ייצא ספר שלישי, 'ספר המסעות'. אחר­כך, אומרים בהוצאה, יבואו כל השאר. הבעיה היא, שמאז הפעם האחרונה שבה הוציא קישון ספר חדש, חלפו כבר שנים. ולמרות העובדה שרוב הקטעים בספריו אכן עומדים במבחן הזמן, נושאים רבים שמעסיקים אותנו באופן יומיומי וממלאים את חיינו, לא מכוסים בהם כלל. לא הסכמי אוסלו ואריה דרעי, גם לא הטלפונים הסלולריים וריבוי הערוצים בלוויין. השאלה היא, מי ייכנס לנעליו הענקיות של קישון ויספק סיפורים מבריקים גם על הנושאים האלה.המועמד שמסתמן כמתאים ביותר הגיח באחרונה מכיוון בלתי צפוי. זה קרה בטקס הענקת פרס ישראל. זה היה אפרים קישון. בנאום שנשא מטעם מקבלי הפרס סיפק קישון כמה מהתובנות המדויקות ומהניסוחים המשעשעים ביותר שנשמעו כאן באחרונה על מצבנו העגום. את ערפאת, למשל, הגדיר כ"איש שאינו מפחד משום דבר בעולם, פרט להקמתה של מדינה פלשתינית". מדינת ישראל, לפי קישון, היא "המדינה היחידה המאפשרת לכל אחד, על­פי חוק, להגיד את כל אשר עולה על דעתו, אבל אין בה אף חוק אחד המחייב מישהו להקשיב". יכול להיות שדווקא בכיסו של האיש בן ה­78 ­ "גיל תנ"כי", לפי הגדרתו ­ חבוי עוד ספר אחד. חדש, לא מחודש. אנחנו צריכים את זה. אפ רים, הסוף איננו.בינתיים, בכל אופן, נצטרך להסתפק בהוצאה מחדש של הספרים הישנים. והיות שכאן זה, בכל זאת, מדור ספרות, להלן גם הביקורת: אלה, כן, ספרים פשוט מצוינים.