צ'יפופו בהודו קשה לציין משהו חיובי ב"השיבה מהודו" של מנחם גולן, חוץ מהתחת של אקי אבני, שכמות החשיפות שלו מצדיקה את הכרזתו כאתר לאומי מאיר שניצר 29/11/02 להלן דו"ח תצפית על המוצר הפילמאי "השיבה מהודו" (התצפית נערכה באולם גלובוס 3 שבקניון עזריאלי תל אביב, ביום חמישי, 21.11, בין השעות 11:30­13:30, בנוכחות 14 אנשים, בעיקר נשים): א. בהודו יש המון עניים. ב. כללי ההיגיינה המערבית עדיין לא אומצו על ידי מרבית בני העם ההודי. ג. על גדות הגנגס, נהר קדוש להינדים, שורפים גופות מתים. ד. מעת לעת קופצת אלמנה טרייה לתוך המדורה שבה ניצלה בשרו של בעלה. ה. קשה לסמוך על מערכת הבריאות והאשפוז של הודו. ו. יש תורים אינסופיים ליד כל דלפק של נותני שירות לציבור. ז. בעונת התיירות בתי המלון של בומביי מלאים וכדאי להזמין מראש חדרים. ח. הנזירים הבודהיסטים אדיבים וגם חרישיים מאוד. ט. בעצם הימים הללו, פאקירים עדיין מרקידים נחשי קוברה ברחובות ההומים מהמון אדם. י. הטיסות לתל אביב יוצאות בזמן.ועוד העלתה התצפית ההיא: י"א. הנשים, או לפחות השחקניות ששולבו בסרט הזה, מצוידות, כל אחת בנפרד, בזוג שדיים, והן נוהגות לאוורר אותם לעתים קרובות. י"ב. כמות החשיפות הפומביות שלהן זוכה התחת של אקי אבני, מצדיקה דיון בהול בהכרזתו כאתר לאומי. י"ג. נמשכות השקיעות בחוף הים ביפו. י"ד. כאשר פותחים חזה אדם בעת ניתוח לב פתוח, אפשר לראות את המשאבה הרירית בעת פעולתה. ט"ו. המון תככים מאפיינים את חייהם המקצועיים של רופאים מנתחים בבתי החולים בארץ. ט"ז. אסי דיין גידל שפם של מושבניק. הפירוט דלעיל לא בא אלא להדגיש את המאמצים האדירים שעשה מנחם גולן ­ במאי הסרט, שהיה גם שותף לכתיבת התסריט ולהפקה של "השיבה מהודו" ­ כדי שלא להחמיץ שום קלישאה המופיעה בלקסיקונים של הקולוניאליסטים המערביים המתבוננים על תרבות בני המזרח, ובאותה הזדמנות לא לשכוח שום מחווה אחת, מהסוג הגודש אופרות סבון גסות הבעה. מהבחינה הזו, לפחות, גולן כאן במיטבו. ממשיך בהישגיו מימי "לופו", "מלכת הכביש", "קזבלן" או "מחץ הדלתא". מעניין לציין כי למרות 30 ומשהו הסרטים שגולן ביים לאורך הקריירה הארוכה שלו, הוא עדיין לא איבד את הטאץ' הקהה שלו.אלא שהישגי בימוי אלה מחווירים לעומת דלות התסריט (שלכתיבתו שותף היה חנן פלד) ולמרקם הדיאלוגים שמזכיר מחזות לחובבים, מהסוג שהועלה פעם בחצרות בתי ספר ובחדרי אוכל בקיבוצים. ולא באו הבימוי והתסריט הנחותים אלא לשמש כאמת מידה ריאלית לתהומות המשחק שאליהן צוללי ם ריקי גל ואקי אבני, שעושים את התפקידים הראשיים בדרמה המזעזעת.מזל משמים שמדובר פה בסרט קולנוע ולא באולימפיאדה. שכן בסינמה, בניגוד לתחרות ספורט יוקרתית, לא מוכרחים להכריע מי הוא המנצח. לכן אפשר הפעם להסתפק בהענקת מדליית זהב משותפת לצמד השחקנים, שהצליח לדרדר את המושג "משחק מול מצלמה" לעומקים מטאפיזיים ממש.כידוע, "השיבה מהודו" הוא עיבוד קולנועי לרומן נחשב מאת א.ב. יהושע, ועיבוד זה מזכיר סוגיה נכבדה שהקולנוע הישראלי מעדיף לעקוף אותה בדרך כלל ­ סוגיית העיבוד. בניגוד למקובל בתעשיות סרטים משגשגות, אין הקולנוענים בארץ מרבים להסתמך על מקור ספרותי ומעדיפים בדרך כלל להישען על תסריטים מקוריים. פחות מ­30 סרטים עלילתיים שהופקו בישראל נסמכו על מוצא ספרותי. "מיכאל שלי", "חימו מלך ירושלים", "המאהב", "קופסה שחורה", "חיוך הגדי", "זכרון דברים", "אחרי החגים", "הוא הלך בשדות", "כפפות" הם הנודעים יותר. סקירת הישגי העבר הדלים למדי של העיבודים, בצירוף לממצאים החדשים שעולים מ"השיבה מהודו", מעלה שהצדק שוב הולך עם הסטטיסטיקה היבשה, וכאשר מדובר בסרטים ישראליים באמת עדיף להישמר מפני המדיום הספר ותי.