סרט
תרנגול הודו
עירית שמגר
22/11/02
אף מילה על א.ב יהושע וספרו שהיה רב מכר היסטרי, כי הסרט "השיבה מהודו" שעלה אתמול, על אף שהוא מתבסס על ספרו של יהושע, הוא סיפור אחר לגמרי, יצירה עצמאית שעומדת, או לא, בזכות עצמה. ומה לא קורה שם, בהודו. צעירה ישראלית (אורלי פרל), נתקפת במחלה אלימה, סוג של צהבת מסוכנת. הוריה, מנהל בית חולים (אסי דיין) ועורכת דין (ריקי גל), שוכרים את שירותיו של רופא צעיר (אקי אבני), וכמעט כופים עליו ללוותם להודו להחזיר את הנערה הביתה. ושם בהודו, בין עירוי דם למשנהו המועבר מהאם לבתה, על רקע המון פרחים, הודים ישנים ברחובות, גופות הנשרפות לגדות הגנגס הקדוש, אלמנות הקופצות לאש והמוני קבצנים, פורחת אהבה אסורה בין הרופא הצעיר לאשה הבשלה, אמה של הפציינטית.עם שובם לארץ והצלתה של החולה הם מנסים להמשיך את הרומן, ובמקביל מפתח הדוקטור הצעיר יחסים עם מיכאלה (דנה פרנס), חברתה הטובה של החולה מהודו. זו מגלה את הריונה ממנו ביום שבו הוא מבלה לילה סוער בזרועותיה של עורכת הדין, שבעלה מת זמן קצר קודם לכן על שולחן הניתוחים של פרופסור חיסין לאחר שלקה בלבו. כל זה אמור היה להקל על האוהבים הלא שגרתיים כביכול, כי הבעל­המכשול נעלם. ולא היא. כי מה מעניין ברומן אפשרי? לכן ריקי גל יוצאת למסע רוחני להודו, הדוקטור בעקבותיה, ודווקא שם מתנקה נפשו מכל העניין ההודי ומן הרומן האסור. הוא שב אל מיכאלה שלו ואל בתם התינוקת, ואילו היא נראית בתמונה האחרונה בסרט שטה בבגדיה הלבנים עם שמשייה שחורה על הנהר ההודי ומהרהרת בנפלאות גלגול הנשמות והחיים. מנחם גולן (בימוי, תסריט, הפקה) הביא לנו את הוליווד­בוליווד הזו.
לפתוח מקור / טלוויזיה
"ראשון בדרמה", רצועת דרמות המקור של ערוץ 3 בכבלים, תפתח ביום ראשון את עונתה השישית עם "יוסי וג'אגר" של איתן פוקס (תסריט: אבנר ברנהיימר). הדרמה, בכיכובם של יהודה לוי ואוהד קנולר על רומן הומואי בין מ"פ למ"מ, היתה הצלחה מפתיעה בבתי הקולנוע ועכשיו מגיעה למדיום אליו כוונה מלכתחילה. בשבועות שאחרי סיפורם של האוחצ'ות לובשות המדים מהחרמון יעלו עוד חמש דרמות: "שתי דקות מפארדיס", על מתבגרת שאין לה במה למרוד, עם שמואל וילוז'ני ואפרת בוימוולד (במאי: דני סירקין); "סטארט אפ", על צעיר מתוסכל שמוצא את הסטארט אפ שלו אצל חבורת קשישים, עם עמי סמולרצ'יק, חני פירסטנברג ומוסקו אלקלעי (במאית: סטפני אברמוביץ'); "גרוסמן הגדול", על מאמן כדורגל שהיה פעם בצמרת ועכשיו הולך לאמן קבוצה בכפר ערבי ­ עם אסי דיין, סלים דאו ויונה אליאן (במאי: אמיר זית); "תושב"ע בקריית שמונה", על רווקה בת 28 שחזורת לעיר הולדתה כדי להשלים בחינה בתושב"ע, עם איילת זורר, גולן אזולאי ושרון אלימלך (במאי: יובל גרנות); ו"הדמעות של אמסלם", על פושע קטן משכונת התקווה שמצטרף לקבוצת תמיכה, עם משה איבגי ואלברט אילוז (במאי: אורן שטרן).
הסוטול שאחרי / הצגה
"אני לא רפפורט" הוא שמו של המשחק הדבילי שהמציא נאט הקשיש (יוסי פולק) כדי להעביר את הזמן עם ידידו מידג' השחור והקשיש גם כן (גבי עמרני), אחרי שהם מתמסטלים מהג'וינט שנאט הביא. זהו גם שמה של ההצגה שעולה מהיום בבית ליסין בתל אביב. מידג' נוהג לבוא לספסל המשקיף על הגשר בסנטרל פארק כבר שישה חודשים, נאט הגיע לפני שבוע ומאז הוא מפליא בכל מיני סיפורי כיסוי ובדיות על משימת ריגול עבור השירות הפדרלי, או על כך שהוא טרוריסט קובני במנוסה שמצוי כרגע ב"תרדמה עמוקה", עד שזה עולה למידג' על העצבים. מידג' הצליח לשמור על עבודתו כמנהל תחזוקה בבניין בזכות זה שלא ביקש העלאת שכר כבר 15 שנה, אך כעת הוא מפוטר על ידי ראש הוועד של הבניין, מרצה לתקשורת. "אני לא רפפורט" הוא דו שיח של שני חברים קשישים המביטים על החיים בפרספקטיבה ויכולים להרשות לעצמם להיות אמיתיים, כמו ילדים. דיאלוג שמתנהל בשפה קולחת וצינית שכתב הרב גרדנר, בתרגום של שמוליק לוי ובבימוי מיטקו בוזקוב. עוד משתתפים: גיל וסרמן, ניר לוי, אדוה עדני, נתנאל פוריאן ושירי נדב.
יש מצב / תערוכה
אמן בעל נפש רגישה החי במציאותנו רבת התחלואים יושפע בדרך זו או אחרת מהאירועים האקטואליים הרוחשים סביבו. הדוגמאות נעות מה"גרניקה" של פיקאסו, דרך המיצב האחרון של סיגלית לנדאו, ועד ליצירותיה הטריות של האמנית הוותיקה רות שלוס, שחוגגת השנה 80. שלוס, שנולדה בגרמניה ועלתה עם משפחתה לארץ ממש לפני שהיטלר התחיל במלאכתו הבזויה, היא אדם שהדרך ה"נורמלית" והמקובלת איננה שיקול בשבילו. זה מתחיל בתפישת עולמה הקומוניסטית, שגרמה לגירושה יחד עם בעלה מקיבוץ להבות הבשן ב­53', ונמשך בדבקותה בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי בתקופות שמי שלא צייר מופשט לא היה קיים.אתמול נפתחה בגלריה מרכז הבמה בגני תקוה התערוכה "בתגובה למצב", שבה מציגה שלוס תגובה כואבת ומיואשת לנעשה כאן. כתמיד, שלוס נרתמת לטובת האנדרדוגס, כשהמטאפורה השלטת בציוריה היא חיות טרף שעטות על שיירי פגרים. בנוסף יוצגו עבודות שיצרה ב­82' ושמעולם לא הוצגו בארץ אך הן נראות אקטואליות מתמיד.
כינור אחרון / קונצרט
מחר תציין התזמורת הפילהרמונית את זיכרו של הכנר אייזיק שטרן בקונצרט גאלה שיתקיים בהיכל התרבות בתל אביב, בניצוחו של זובין מהטה ובהשתתפות הכנרים שלמה מינץ, סאיאקה שוג'י, איליה גרינגולץ וניקולאי שנייד, הצ'לן מאט חיימוביץ' והפסנתרן איתמר גולן. בקונצרט יושמעו ארבע יצירות: קונצ'רטו לשני כינורות מאת באך, סימפוניה קונצ'רטנטה מאת מוצרט, קונצ'רטו לשלושה כינורות מאת ויוואלדי והקונצ'רטו המשולש של בטהובן. אייזיק שטרן, מגדולי הכנרים של דורו, היה ידיד נפש לישראל. הוא הקים את המרכז למוזיקה במשכנות שאננים בירושלים, תמך בעשרות כנרים ישראלים, עמד בראש קרן אמריקה ישראל, וכמובן היה תומך של הפילהרמונית (שעימה ניגן במלחמת המפרץ כשמסכה על פניו) וידיד אישי של זובין מהטה, שעליו אמר: "מי שמנגן עם מהטה זוכה בתמיכה מוחלטת ובלהט מוזיקלי הדדי". בהקדמה לספרו האוטוביוגרפי "79 שנותי הראשונות" הגדיר עצמו שטרן כ"מוזיקאי בשירות המוזיקה: זאת איננה משרה. זהו אורח חיים". בשנותיו האחרונות חי שטרן בקונטיקט עם רעייתו השנייה לינדה (ועם החתול גרסייה), שעליה כתב: "פתאום גיליתי דבר שלא האמנתי שייתכן, בשנות ה שבעים לחיי התאהבתי מעל לראש". שטרן נפטר בספטמבר 2001 בגיל 81.
החדר האינטימי שלי / מחול
היום ייפתח פסטיבל הריקוד הקאמרי "ריקודי חדר" בקיבוץ כברי בגליל בפעם ה­14. מכברי יעבור הפסטיבל ביום רביעי (עד שבת) למרכז ז'ראר בכר בירושלים, ויסיים בבית ציוני אמריקה בתל אביב ב­7­5 בדצמבר. מסורת הריקוד הקאמרי החלה בתחילת המאה ה­20 על ידי מרס קאניגהם וג'ון קייג', שיצרו ריקוד עצמאי ביחס למוזיקה. באותו הזמן נוצר בישראל "כתב התנועה אשכול­וכמן" באקדמיה למוזיקה ומחול, שמטרתו יצירת מוזיקה ויזואלית. ב"ריקודי חדר" האסכולות נפגשות בעבודות סולו אישיות של רקדנים ישראלים, ובהם ענת שמגר ובתי שכטר, המציגות בדרך כלל בזירה הבין תחומית בירושלים, יעל כנעני ודנה בר. המנהל האמנותי של הפסטיבל מאז הקמתו, עמוס חץ, יעלה ריקוד סולו משלו, ולצדו עבודה קבוצתית שיצר לפסטיבל, "סקוונצות" על פי יצירתו של לוציאנו בריו שנכתבה לחליל, נבל, טרומבון, אבוב ואקורדיון, כשבכל ערב ירקוד כל רקדן סקוונצה לכלי שונה. מחו"ל יגיע טדאשי אנדו, יפני יליד בייג'ינג, רקדן וכוריאוגרף בסגנון הבוטו העומד בראש המרכז לבוטו בגוטינגן בגרמניה, שיעלה ריקוד סולו הנראה כמו הליכה על חבל דק שמחבר בין תרבויות המזרח והמערב. עמנואל גריבה מצרפת יעלה את המופע "מהו המקום הנכון לחיות בו?" בעקבות שהייתו בישראל.