"האיום הוא על ילדינו" תגובות למאמרו של מנחם בן מגיליון 25.10.2002 31/10/02 הומופוביה וגזענות אנו, סטודנטים גאים מחיפה, רוצים להביע אכזבה קשה וזעזוע, מהחלטתכם לפרסם את כתבתו החשוכה של מנחם בן.הכיצד זה ייתכן שבימים אלה, בעיתון מכובד, מתפרסמת כתבה השופעת בורות, הומופוביה וגזענות קשות?! זה מתחיל מהכרזתו התמוהה והמסוכנת של בן על כך שהומוסקסואליות היא נטייה נרכשת לחלוטין ומידבקת, דבר שלחלוטין אינו נכון. אפילו בקורסי גנטיקה בטכניון מתייחסים להשפעה הגנטית על הנטייה המינית, ובכל מקרה, כבר לפני שנים רבות הפסיקו להתייחס להומוסקסואליות כאל "מחלה מידבקת". זה ממשיך, בין השאר, בתיאורי הסלידה הקשים של בן, שלדבריו אינם נובעים משיקולים מוסריים אלא מרתיעה חושית, כשם שהוא נרתע מריחות לא נעימים ­ השוואה הומופובית גזענית מזעזת.כתבה שכזו יכולה (וסביר להניח שנזק זה כבר נגרם) להגיע לאנשים רבים שאינם מתמצאים בנושא, לשכנע אותם בגיבובי השטויות של בן, ולגרום להם לחשוש שילדיהם יידבקו... ובכך לעורר גל חדש של סלידה, פחד בלתי מוצדק והומופוביה.אנו מאוד מאוכזבים שנתתם יד לפרסום כתבה זו, ומקווים כי בעתיד תשקלו זאת שנית. כדי לנסות, עד כמה שניתן, למזער את הנזק, אנו חושבים שמן הראוי לפרסם מאמר תגובה הולם, המבוסס על מחקרים מדעיים, המפריך את טענותיו השקריות של בן.בתקווה לעתיד נאור יותר,משה יצחקי, יו"ר TQ ­ גוף הסטודנטים ההומו­לסבי בטכניון מרעיל לבבות מר בן. אני הומו, ואתה חשוך, טיפש ופחדן.מדהים ומצער שאדם הנחשב תרבותי ומשכיל מחזיק בדעות כמו שלך, מר בן. למה אתה חושב שהומוסקסואליות מתפשטת? חשבת אולי על זה שהיום, בניגוד לעבר, אנשים יכולים סוף סוף להפסיק לחיות בפחד ולהתחיל לחיות כפי שהם רוצים? יש לך איזושהי הוכחה שאחוז ההומוסקסואלים במדינה עלה מאז 1948?הומואים חיים פה כיום בדיוק כפי שחיו בעבר, הם רק יותר מאושרים. למה זה כל כך כואב לך, אני תוהה. וגם אם יש באמת יותר הומואים מבעבר, למה זה רע? אנחנו אנשים בוגרים ועושים מה שטוב לנו, לא מה שטוב בעיניך. אם הבן שלך יחליט להיות הומוסקסואל, כדבריך, זה לא בגלל שהסביבה אמרה לו שכדאי לו להיות הומו, אלא בגלל שהיום כבר מותר להיות הומו, לשמחתי.המאמר שלך מזעזע, ולמרות שאתה כנראה לא חושב כך, הוא לא מוסיף לך כבוד או פרסום. להפך. אם עד היום הייתי מוכן לראות את פניך בתוכנית טלוויזיה, כעת ברור לי שאני אחליף ערוץ כשתופיע. אם תופיע. ולהזכירך: יש נשים בעולם, והן לא רק כלי קיבול. בכל המאמר שלך נשים מוזכרות רק כמוקד לצורכי הגבר. יש לא רק גברים שחושקים בנשים, אלא גם נשים שחושקות בג ברים. שני צדדים למשוואה. וכמובן, יש גם נשים שחושקות בנשים ­ מה שאתה כנראה לא זוכר בכלל, אולי כי נשים לא נחשבות הרבה בעיניך.חבל. חבל שככה אתה מרגיש, וחבל עוד יותר שככה אתה כותב, ומרעיל לבבות של אנשים. כולנו רוצים לחיות בשקט. חבל שאני מסוגל לעשות את זה בלי לרדת לחייך, ואתה אינך מסוגל להחזיר באותו מטבע. עיסוק כפייתי איש אחד קינא לאשתו. הוא שלח אחריה בלשים, צוטט לטלפון שלה, ביקש פירוט שיחות של הסלולרי, עקב אחריה ודרש לדעת בכל יום ושעה היכן היתה. האשה אכן בגדה. האם האיש פרנואיד?האבחנה הפסיכולוגית תאמר שאכן יש לאיש הפרעה. העיסוק הכפייתי באפשרות הבגידה מוגדר כהפרעה, ללא קשר, כמעט, להיותה של האשה בוגדת או לא. אני תמה מהו המניע לעיסוק הבלתי פוסק של מר בן בהומוסקסואלים ובהומוסקסואליות. לכמה תיאוריות פסיכולוגיות הפתרונים.אסור לבלבל למר בן את הדעת עם עובדות. אז מה אם בקרב הורים הומו­לסבים לא נמצא אחוז גבוה יותר של ילדים הומוסקסואלים? מר בן יפטור זאת כהגיג פסבדו­מדעי. אז מה אם הרוב המכריע של הומוסקסואלים גדל בבתים הטרוסקסואליים והומופוביים? מר בן מזהיר אתכם פן יגדל ילדכם, חלילה, להיות הומו, רק בשל ביקור במועדון "עליז", רחמנא ליצלן. אגב, סליחה, אבל תסבירו לי שוב, מה רע בבן הומו?אני מעדיף להתעלם מנסיונו של מר בן להשוות בין נטייה הומוסקסואלית לריח דוחה. הלוואי תתרן אני לנוכח הריח העולה ממאמרו של מר בן. במלכודת הבורות בדיוק כמו שמנחם בן מבקש לצאת בטורו "נגד התופעה ההומוסקסואלית (ולא נגד ההומוסקסואלים עצמם, שנלכדו בהומוסקסואליות שלהם בדרך זו או אחרת)", אני רוצה לצאת במכתבי כנגד תופעת הטיפשות בכללותה ולאו דווקא נגד מנחם בן שנלכד בטיפשותו, בדרך זו או אחרת. אני מניחה שאם המחקר הפסבדו­מדעי של ד"ר בן היה עוסק בהיפותזות על הטיפשות, הוא היה מגלה שזו תופעה נרכשת. שאלתי היא, מר בן, איפה רכשת אותה וכמה שילמת עבורה... בעצם זו שאלה מיותרת, רואים שיצאת ברווח! (שהרי קיבלת הרבה יותר בורות ממה ששילמת עליה). וכן, מנחם בן היקר, על בורות צריך לשלם. צריך להוקיע. צריך לעצור.מתוך התרשמות ממשניותיך הסדורות, אני יכולה להבטיח לך דבר אחד: ש"החור הגברי העגום" (כדבריך) שלך בכלל לא בסכנה. אין זכר אחד שאני מכירה, גברי או נשי, הומו או סטרייט, נאור או נאור פחות, שלמראה הילת התסכול על ראשך היה זומם במוחו משהו אחר חוץ מלעשות פרסה. וגם אני אעשה! ולא אפרוש לפניך מחקרים המוכיחים אחרת, ולא אעיר ל"זמן תל­אביב" על הבמה שהם נותנים למסיתים כמוך, ולא אנהל איתך דו­שיח על היותך אדם קדמון. אני אשה הטרוסקסואלית גאה, נשית , תענוג אלוהי שלא היית מוותר עליו, וכיציר הבורא שאתה סוגד לרגליו, אני בזה לך ולמיעוט הלא אנושי שחושב כמוך! נזק ברור הזדעזעתי מן הבורות והשנאה חסרת השחר הנשקפות מן הכתבה. לא ראיתי את תוכניתה של שלי יחימוביץ' "פגוש את העיתונות", אותה מצטט מנחם בן, אך שמחתי לקרוא בכתבה הנ"ל שהמראיינת לא הביעה, כדבריו, "שום ציוץ ושום הסתייגות מן ההומוסקסואליות". ומדוע שתסתייג? היום יש הוכחות מדעיות לכך שהנטייה לבני אותו מין מוטבעת באדם מלידתו, אבל מר בן קובע חד­משמעית, בלי להתבסס על כלום, כי ההומוסקסואליות היא "נטייה נרכשת לחלוטין". כיצד הוא יודע זאת? מניין לו שמחקר הקובע שההומוסקסואליות עוברת בגנים הוא "פסבדו­מדעי", כדבריו?לא ברור לי מה מקור ההשתלחות חסרת הרסן באנשים שלא עשו לא כל רע, אולם ברור לי לגמרי הנזק שכתבתו גורמת: ידוע שלבין חמישה עד עשרה אחוזים מן האוכלוסיה יש נטיות לבני מינם. כאשר נער מגלה שיש לו נטייה כזאת, אין הוא שמח, אינו אומר לעצמו "יש! אני אין!", כפי שמר בן חושב. נער כזה לרוב מצטער ומתייסר, פוחד מה צופן לו העתיד, ולעתים קרובות מאוד חושב על התאבדות. ידוע שמספר בני הנוער המתאבדים בעלי נטייה הומוסקסואלית גבוה פי שלושה ממתאבדים הטרוסקסואלים בני אותו גיל.רוב ההורים, כאשר נודע להם שבנם הוא בעל נטייה הומוסקסואלית, מקבלים זאת קשה: הם אינם יודעים הרבה על אודות התופעה, מאשימים את עצמם שאולי הם גרמו לכך ומתביישים, והדבר גורם לעתים לשיבוש ביחסי הורים וילדיהם, בין אם זמניים או תמידיים. כתבה זו של מר בן, לא רק שאינה מביאה כל תועלת, היא מזיקה ומרושעת. אתה מפחד? לשם שינוי, גם אני מרגיש צורך להגיב, ואפנה ישירות למר מנחם בן: אני בן ,27 ואני "בארון". אני בארון בגלל אנשים בעלי דעות חשוכות כמו שלך, אשר גורמים לאנשים כמוני שלא להרגיש נוח לספר על מה ש"אנחנו". אני חייב להסכים איתך על דבר אחד: אני גם לא אוהב את ה"טרור" שעושים נציגי הקהילה בשם הגאווה, כשהם מנסים לרמוס כל דעה ואדם היוצאים כנגד. בדיוק כמו שנאתי לאנשי הדת אשר "מוכרים" את הדת והפכו אותי לשונא מספר 1 שלהם, כך גם הם מתנהגים. ולמה זה, אתה שואל? מסיבה אחת: בגלל אנשים בעלי דעות חשוכות כמו שלך, מה שמשאיר את ה"מוחצנים" שבקהילה ההומוסקסואלית בחזית המאבק, ואז מתקבלת תמונה שגויה ושלילית, שממנה אתה חושש כל כך.לא בחרתי להיות הומו. היו לי עד עכשיו שש חברות, מה שמסתכם בערך בשש שנים של קשר עם בנות המין השני, וכמה שאני מנסה אני לא מצליח, משהו שם לא עובד: הורמונים, גנים, זה לא פסיכולוגי ­ זאת המשיכה. אתה רואה גוף של גבר, והדבר מעורר אותך, ולגוף של אשה אתה לא מגיב אותו דבר.אני שונא את עצמי על זה שאני הומו. אני לא רוצה להיות הומו, ונלחמתי בזה שנים, אז זאת ממש לא בחירה. למה אני שונ א את עצמי? שוב, בגלל אנשים בעלי דעות חשוכות כמו שלך, שגורמים לי להרגיש רגשות אשם כלפי הדרך שהטבע בחר לברוא אותי. לגבי אהבה: יש לי בן זוג כבר ארבע שנים שאני אוהב מאוד. זה שהומואים מרגישים חופשי עם המיניות שלהם והסקס זורם מכל חור, עדיין לא סותר את העובדה שכולנו מחפשים אהבה.אני חייב לשאול אותך, למה אתה מפחד כל כך ויוצא כנגד התופעה? האם עמוק בפנים אצלך קיים הומו מיוסר? אין תשובה בתגובה לכתבה "סיפור צהוב" ("זמן תל­אביב", 25.10.2002).ממבט ראשון נראה היה לי שמדובר בראיון עם מלכת יופי או דוגמנית צמרת בעלת גוף חטוב ורגליים שאין להם סוף. ברם, בעת הקריאה הסתבר לי שמדובר בראיון שמנהלת כתבת ברצינות עם כוכב לכת שדרך בשמי ירושלים, אשת לפידות בשם מירב קניג, שקיבלה את מרב הקולות של הבוחרים לוועידת הליכוד והאפילה על בלונדיניות מפורסמות כמו פנינה רוזנבלום ורוחמה אברהם.אזי יש להתייחס אליה ברצינות ובכבוד, ולצפות למסרים ולרעיונות חדשים ומועילים. אלא שהמרואיינת נותנת תשובות סתמיות, מצחיקות ולעתים מתחמקות. לשאלות מביכות עונה קניג בהצעות כיצד לנסח מחדש את השאלה, אבל גם אז תשובותיה אינן מספקות.ימים יגידו אם קניג תצדיק את אמון בוחריה בהמשך דרכה אל מזכירות המועצה של הליכוד, לנציגות בעיריה ואולי לכנסת, אליה היא שואפת. טוב עשתה המראיינת שרמזה לה שלפוליטיקה אי אפשר ללכת רק עם יופי, רגליים ארוכות וחצאיות מיני קצרצרות. צדיקים ושרצים בתגובה לכתבה "דוח עירוני" ("זמן תל­אביב", 25.10.2002).מר שריד שלום! על פי מכתבך לראש העיריה, רון חולדאי, קבעת כי "קופת השרצים של אלו שטמנו לו פח כבדה פי כמה מזו של רועה...", ולמרות האמור תמכת בהתפטרותו של רועה.לא היה הוגן לשלח ברועה חיצי רעל וחימה על ידי חבריו לסיעה. מעשה זה תמוה ומקומם גם אחרים, שכן אנשים בעלי דעת ותבונה לא היו נוהגים כך בחברם לסיעה. מר רועה לא היה צריך להילחם בשתי החזיתות.מר שריד היקר, אני משתומם ומתקומם על כך שלמרות ידיעתך שמעידתו של רועה קלה, מול קופת השרצים הכבדה של אחרים, מצאת להיות צדיק הרבה ולתמוך בהדחתו. מה ההיגיון ומהם הנימוקים? היכן היושרה וההגינות? ובמיוחד, היכן מרצ????זהו, בעיני, המקרה הקלאסי לעמוד ולתמוך במר רועה, וחובה עליך, בגין אישיותך בעלת היושרה וההגינות, לתמוך בו, מעבר למחויבות סיעתית. אוטובוס טסט בתגובה למאמר "חוות החיות" ("מדבר יהודה", "זמן תל­אביב", 25.10.2002).יש לקוות ולבטוח, שיהודה נוריאל נמנה עם אלה שיודעים יפה את העובדה שגם "השביבה שלהם" עוברים את טקס המילה ­ אמנם רק בגיל 13 ­ ולא רק בני עמנו הזכרים בגיל שמונה ימים בלבד. כך שבעניין זה, שני השביבות שהוא מתייחס אליהם במאמרו הם היינו הך!כשם שכל עיבוד­שבבי משאיר אחריו פסולת של שבבים חסרי ערך, כך גם המצב במפעל ההתיישבות של יש"ע. לא צריך לכרוך את השבבים האלה אצל הנוער הדתי הלאומי ב"שביבה" דמונית­דמיונית, גדולה ומופרכת. ועוד להכפיש משום כך את החינוך הדתי כולו במדינת ישראל ­ אין זה מוצדק, ואף מסלף בעליל את המציאות האמיתית.למרות הכל, ואף על פי כן; מה ש"שנים ארוכות טוחנים לנו בשכל, כמה החינוך הדתי מעולה, פתוח, הומני ומרחיב אופקים" ­ זו עובדה יציבה, ריאלית ומתמשכת.אין לדעת אם מחבר הכתבה נמנה עם הנוסעים המשתמשים בתחבורה הציבורית בעירנו. אפילו אם לאו, יטריח פעם את עצמו וינסה לנסוע באוטובוס כשהוא גדוש בתלמידים חילונים, ולאחר מכן יעשה זאת באוטובוס אחר, עם הרבה תלמידים דתיים.לבסוף יבוא נא, ימסור א ת רשמיו וחוויותיו, ויאמר נא, עם מי מבין השניים היה מעדיף לנסוע בפעם השלישית... איש המטאטא בתגובה למכתב "לא מנומנמים" מהשבוע שעבר, שהתייחס לכתבה "שמואל א', שמואל ב' ("זמן תל­אביב", 18.10.2002).מפתיעה תגובתו של מר זמיר בן­ארי, בכך שהוא מתבלבל עם העובדות.כיכר ירושלים: ("לא מדובר בכיכר אלא בצומת") ­ צדק הכתב בכך שעל מנת להזמין את מר אריק שרון לקחו צומת רחובות, שיתקו אותו למשך שבועות, ריצפו באבני אקרשטיין כשחלק מהצומת מוגבה ועשו טקס לתפארת ראש המועצה. מאחר שהצומת/כיכר המוגבהת לא היתה תקנית, התבקשה המועצה להשטיח את הכיכר. יד נעלמה הסירה אחרי ימים ספורים את השלט "כיכר ירושלים", ויד נעלמה (אחרת, כנראה) שמה שלט חדש, "כיכר חלם"."אחוז זכאים לתעודת בגרות": המנטרה הממוחזרת הזו מתחילה בשלב מסוים להימאס על התושבים, מאחר שאת הזכאות לתעודת הבגרות מקבלים בבתי ספר מחוץ ליישוב (שהרי אין אף בית ספר תיכון ביישוב). חבל שראש המועצה לא הוסיף שצפיפות בית ספר מורשת זבולון מובילה במקום ראשון בארץ."יש ביישוב תנופת בנייה אדירה": ראש המועצה טורח לטאטא מתחת לשטיח את מה שלא נוח לו. להלן דוגמאות: בשכונת רמת­הדר, המאכלסת אלפי תושבים, לא הוכנה תשתית לצורכי ציבור. אין תחבורה ציבורית, אין כמעט בתי כנסת, אין מרכז מסחרי, אבל יש הרבה שלטים חתומים על ידי ראש המועצה, בסגנון "כאן יוקם...". "בירת הייטק של ישראל": קצת צניעות לא היתה מזיקה. למרות שהתוכנית להפקדה אושרה רק לאחרונה, טרח ראש המועצה חודשים רבים לפני כן לפרסם את חזונו ללא קבלות בשטח. אם מעוניין ראש המועצה לבזות את עצמו, זו בעייתו, אבל שלא יעשה צחוק מהתושבים.הלוואי ורוח הדברים שנושבת מתגובתו של ראש המועצה היתה מבוססת בשטח. תיקון בשבוע שעבר נפלה טעות בכתבה "משפט שלמה". עו"ד עמוס ברכה ועו"ד אייל ברקן הם שייצגו את הנאשם, ולא כפי שנכתב.