10 ילדים מחפשים בית בעוד הביקוש לאימוץ תינוקות בריאים בני יומם הולך וגואה, ממתינים עשרה ילדים גדולים (משנתיים ומעלה) להורים חדשים שיסכימו לאמץ אותם אל חיקם. "כל שנה היא קריטית, כי ככל שהם גדלים, כך קשה יותר למצוא להם סידור", אומרת אלה בלאס, מנהלת השירות למען הילד. עשרה מי יודע יוסי קורנויץ 27/10/02 חייה של ל', בת 21 ממרכז הארץ, התנהלו פחות או יותר על מי מנוחות עד גיל תשע, אלא שאז חל מפנה דרמטי בחייה, שהביא לכך שהיא תוכרז כבת אימוץ. "אבא שלי נהרג בתאונת דרכים, ואמא נשארה עם שבעה ילדים, אני השישית", היא נזכרת. "למרות האובדן, לא היה חסר כלום בבית, אמא המשיכה לעבוד והכל היה בסדר. לאחר זמן מה, אמה שלי הכירה גבר אחר. אני הייתי ילדה קטנה, לא הבנתי כלום מהחיים שלי, אבל האחים הגדולים שלי לא אהבו אותו". והם ידעו למה. בעקבות התנגדותם של ילדיה לקשר, הביעה האם את רצונה להיפרד מחברה לחיים, והוא, בתגובה, רצח אותה. "באותו לילה שמעתי צעקות של אמא מלמטה, וכשהתעוררנו ראינו את החבר של אמא עולה לדירה, שוטף ידיים והולך לישון בסלון. מיד אחרי זה באה שכנה ולקחה אותנו. שאלתי אותה איפה אמא, והיא ענתה שהיא הלכה לבקר את האח הגדול שלי בישיבה", משחזרת ל'. בחושיה המחודדים הבינה הילדה בת התשע כי חייה אבודים. ללא הורים, עם אחים שחלקם כבר נמצאו במסגרות מחוץ לבית (פנימיות, ישיבות), ועם אח קטן בן שש, הרבה אור ותקווה לא נראו באופק. תקופה קצרה היא שהתה אצל אחותה הגדולה, שבאותה עת כבר היתה נשואה, ואחר כך הועברה ביחד עם אחיה לבית יתומים. את התקופה הזו זוכרת ל' דווקא כתקופה טובה, על אף שהמעבר לבית היתומים ניתק אותה ואת אחיה מאחיהם ואחיותיהם הביולוגים. "היו לילות שלמים שלא יכולתי לישון שם בגלל ששמעתי את הצעקות של אמא, אבל בזכות הצוות הנפלא בסופו של דבר התגברתי", היא מספרת. "אחרי שמונה חודשים התקבלה ילדה אחת מבית הילדים לאימוץ, ואני ואחי רצינו גם להיות מאומצים. זה נראה לנו פתרון טוב, אבל פחדנו. לא חשבתי שאוכל לקרוא למישהו אחר אמא או אבא. רציתי בעיקר לגדול מהר ולעזור לעצמי לבד". גם בבית היתומים חשבו שזה פתרון טוב, והחלו בחיפוש אחר הורים מאמצים עבור שני האחים. בסופו של דבר הביע זוג דתי ללא ילדים ממרכז הארץ נכונות לאמצם. "נפגשנו כשעה בלשכת הרווחה. בפגישה הבאה כבר טיילנו בירושלים ואחר כך הוזמנו, אני ואחי, לליל הסדר אצלם בבית. אחרי ליל הסדר כבר לא חזרנו לבית היתומים", היא מספרת. ל' למדה בבית ספר ממלכתי­דתי, עשתה בגרות ועוסקת היום בספרות. היא נישאה ויש לה שני ילדים. "צחוק הגורל שבעלי הוא גם ילד מאומץ. הוא אומץ בהיותו תינוק", היא אומרת. "בסך הכל היו לי חיים טובי ם בזכות ההורים המאמצים שלי. הדבר היחיד שהיה לי קשה זה ניתוק הקשר עם האחים והאחיות שלי, אבל ברוך השם הקשר חודש בגיל 18, והיום אנחנו בקשר טוב". משפחות רב­גזעיות על אף שזכרו את חייהם הקודמים עם משפחתם הביולוגית, ל' ואחיה, שעדיין לומד בתיכון, הם סיפור הצלחה של אימוץ בגיל בוגר. למרות זאת, מעטים הזוגות שיהיו מעוניינים באימוץ ילד בגיל כזה. אל מול הביקוש הגדול לאימוץ תינוקות בריאים בני יומם, אימוץ ילדים גדולים או ילדים עם צרכים מיוחדים (בעיות בריאותיות ומנטליות), נתקל בהסתייגות גדולה בקרב הורים המעוניינים לאמץ, עובדה המשאירה ילדים רבים שהוצאו מרשות הוריהם, נתונים לחסדי מערכת הסעד, בתי יתומים ומשפחות אומנה. בעוד הילדים האלה ממתינים להורים חדשים שיאמצו אותם אל לבם ואל משפחתם, הולך ופוחת מספר התינוקות המוצעים לאימוץ. כיום מחכים זוגות, שעברו את מבחני המיון הקשים, חמש שנים וחצי בממוצע לקבלת תינוק בריא. במקביל ממתינים עשרה ילדים גדולים, שהוגדרו בני אימוץ על ידי בתי המשפט בארץ, להורים. גם עבור אלה וגם עבור אלה, כל שנה היא קריטית. הפתיחות של החברה המערבית בכלל, והחברה הישראלית בפרט, לדפוסי משפחה אחרים, הקטינה מאוד את היצע התינוקות המועמדים לאימוץ. אם עד לפני עשרים שנה לידה מחוץ לנישואים היתה עניין שמתביישים בו, ומנגד גם אימוץ ילדים לא היה נושא לגאווה, הרי שהיום גם לידה מחוץ לנישואים ­ אחד מן המקורות היותר מובהקים בעבר של תינוקות המיועדים לאימוץ ­ הפכה לנורמטיבית, וגם אימוץ ילד הם עניין של מה בכך. לראיה: אם עד לפני כמה שנים השתדלו הורים רבים שהילד המאומץ יהיה דומה ככל שניתן למשפחתו המאמצת, היום אפשר לראות משפחות רבות שניתן להגדירן רב­גזעיות, כלומר הורים ישראלים עם ילדים שחורים או מלוכסני עיניים, או משפחות ממוצא מזרחי עם ילדים בלונדינים שהגיעו מרומניה או אוקראינה. "העובדה שישראלים מאמצים ילדים בחו"ל היא מחמאה לחברה הישראלית, מפני שזה אומר שאין הרבה הורים בארץ שלא רוצים או לא יכולים לגדל את ילדיהם", אומרת בגאווה אלה בלאס, פקידת הסעד הראשית ומנהלת השירות למען הילד. מאומצים בחום בישראל נמסרים מדי שנה כ­150 ילדים לאימוץ, בין אם בגלל שהוריהם ויתרו עליהם ובין אם הם הוצאו מבתיהם על פי צו בית משפט, לאחר בקשה של רשויות הרווחה. בלאס: "יש מעט מאוד מקרים שבהם הורים מוותרים על הילדים שלהם, וגם כאשר יש ויתור, חובה שהוא יהיה של שני ההורים. כאשר רק הורה אחד מעוניין במסירת הילד, בית המשפט הוא המכריע, ובדרך כלל ההכרעה היא לטובת ההורה המעוניין בילד. היה מקרה של נערה שנכנסה להריון בלתי מתוכנן, וויתרה על הילד, אבל האב החייל החליט שהוא רוצה את הילד, ובסופו של דבר לא התבצע אימוץ". ­ יש מקורות נוספים לתינוקות בני אימוץ בארץ? "כן, יש מקרים ספורים של נטישת תינוקות, שהם בדרך כלל תינוקות לא בריאים. למשל, זוג ממעמד בינוני­גבוה נטש לפני זמן תינוק שנולד עם בעיית כליות קשה בבית החולים. דוגמה זו סותרת את התפיסה כי התינוקות המיועדים לאימוץ מגיעים בהכרח ממשפחות ממעמד סוציו­אקונומי נמוך. בעיות כלכליות בבית אינן סיבה שבגללה מוותרים הורים על ילדיהם או סיבה שבגללה רשויות הרווחה מוציאות ילדים מרשות הוריהם". ­ ילדים שהוצאו מרשות הוריהם בצו משפטי הם בדרך כלל גדולים מכד י שיהיה להם ביקוש בקרב זוגות המעוניינים לאמץ? "לא כל ילד המוצא מרשות הוריו יימסר בסופו של דבר לאימוץ. התהליך הוא מורכב. על פי חוק הנוער מותר להוציא ילד מרשות הוריו כאשר הילד מוגדר כקטין בסיכון או כנזקק לטיפול, כלומר כאשר הילד גדל בסביבה של פשע, נתון להשפעה רעה מצד ההורים או חי בתנאי סביבה המסכנים אותו. כדי שילד יוגדר כבר­אימוץ, יש צורך בפניית רשויות הרווחה ליועץ המשפטי לממשלה, שבהמלצתו מופנה המקרה לבית המשפט והוא זה שיכריע האם הילד יהיה בר­אימוץ. בתי המשפט, מצדם, לא ממהרים להחליט, ובינתיים, ילד שהגיע בגיל חודש לבית התינוקות יכול להמתין עד גיל שלוש וארבע להכרעה. כמה חיבוקים ונשיקות הפסיד ילד כזה, בשנות חייו הראשונות והקריטיות ביותר? בתי ילדים או משפחות אומנות, הם אולי טובים לסוגם, אבל בלתי הולמים לגידול ילד לאורך זמן". ­ בגיל שלוש וארבע הם עדיין תינוקות. "ילד מגיל שנתיים כבר מוגדר כילד גדול לעניין האימוץ, וכבר נעשה יותר קשה למצוא לו הורים מאמצים. ככלל, ככל שהילד יותר גדול, כך קשה יותר למצוא לו סידור במשפחה מאמצת. בכל אופן, הגיל הממוצע של ילד גדול שמועמד לאימוץ, הו א 7­8". ­ הורים שילדיהם הוצאו מרשותם על ידי רשויות הרווחה יכולים להתנגד למסירתם לאימוץ? "משנת 81' קיים בחוק האימוץ סעיף לפיו בית המשפט המחוזי יכול להכריז על ילד כבר­אימוץ מבלי שהוריו הביולוגיים יסכימו לכך. בית המשפט צריך להשתכנע כי על פי הנסיבות, ההורים אינם מסוגלים לגדל את הילד". ­ יש טענות המועלות כנגד השירות למען הילד, על כך שהוא מחזיק ב"שני כובעים". מצד אחד הוא הגורם המוציא ילדים ממשפחותיהם בהתאם לחוות הדעת של רשויות הרווחה, ומצד שני הוא הגורם המוסר ילדים לאימוץ. איזה אינטרס מנצח? "רק האינטרס של הילד. השירות למען הילד אינו ממהר להוציא ילדים מבתיהם או לקחת תינוקות ממשפחותיהם. עובדה שאנחנו הקמנו את המעון לנשים שהרו מחוץ לנישואים ולא יכולות להישאר בקהילתן בזמן ההריון. במעון אנחנו מכשירים אותן להיות אמהות לילדים שילדו, כדי שלא יצטרכו למסור אותם. למעון הזה מופנות נשים על ידי שירותי הרווחה. האופציה הראשונה מבחינתנו היא להכשיר אותן להיות אמהות. אופציית האימוץ עומדת רק במקום השני". אימוץ, לא לכל אחד בשל הקושי במסירתם לאימוץ של הילדים הגדולים, מגיל שנתיים ואילך, הם נמצאים בקטגוריה אחת עם הילדים בעלי הצרכים המיוחדים (תינוקות עם לקויים בריאותיים ומנטליים), כשבקטגוריה השנייה והמבוקשת יותר נמצאים התינוקות עד גיל שנתיים. בשל הביקוש הגבוה וזמן ההמתנה הממושך, לא כל אחד יכול להירשם לאימוץ תינוקות בריאים, אלא רק זוגות נשואים, שנישאו בנישואים אורתודוקסיים, ללא ילדים ביולוגיים משלהם (זוגות חד מיניים או זוגות הנשואים בנישואים אזרחיים אינם יכולים לאמץ ילד ישראלי). בני זוג שהם כבר הורים לילד מאומץ, יכולים להירשם לאימוץ נוסף של תינוק בריא רק לאחר קבלת הילד הראשון. אין אפשרות לקבל שני ילדים ביחד. הבודדים, הזוגות החד מיניים והזוגות שנשואים בנישואים אזרחיים יכולים לאמץ רק ילדים בקטגוריה השנייה. תינוקות שנולדו לאמהות ערביות יימסרו אך ורק לזוגות ערביים, על פי אותם קריטריונים. תינוקות שאינם יהודים ואינם ערבים, למשל תינוקות של עולים חדשים מחבר העמים, יימסרו לזוגות דתיים בלבד. "החוק קובע כי המאומץ צריך להיות בן דתו של המאמץ", מסבירה בלאס. "הרבה מהעולות החדשות הלא יהודיות מעדיפות שילדיהן יגדלו כיהודים, ולכן במקרים הללו זוכים הזוגות הדתיים דווקא להקפצת תור".בשתי הקטגוריות חובה שההורים המאמצים לא יהיו מבוגרים ביותר מ­43 שנה מגיל התינוק או הילד. לאחר שנבחנה העמידה בקריטריונים השונים, על בני הזוג המועמדים לאמץ לעבור אבחון אצל פקידת הסעד, העורכת ביקור בית. לאחר מכן נערכות לבני הזוג בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות (תמורתן הם ישלמו 2,300 שקל), ורק אז מתחיל תהליך ההמתנה לאימוץ. ­ איך זה עובד בפועל? בלאס: "התור הוא ארצי והולך לפי הסדר. לגבי ילדים מבוגרים או תינוקות עם צרכים מיוחדים האימוץ הוא מידי. במקרים אלו לא הראשון בתור זוכה, אלא המפגש בין היכולות של המשפחה המאמצת לצרכים של הילד הספציפי". ­ במהלך המתנה ארוכה של חמש שנים וחצי, עלולים לחול שינויים אצל זוגות שעמדו בקריטריונים ועכשיו כבר לא. מה עושים? "הם יוצאים מהתור. מי שלא עומד בקריטריונים ברגע מסירת התינוק, לא מקבל אותו". ­ כמה ילדים גדולים מחכים לאימוץ? "כרגע יש עשרה ילדים גדולים שהוכרזו כבני­אימוץ ומחפשים ממש ברגע זה הורים מאמצים. כ­40 ילדים מחכים עדיין לאישור בית המשפט". ­ מתי הופכי ם בני הזוג להיות הורים לתינוק באופן רשמי? "רק אחרי חצי שנה הופך צו האימוץ לבר תוקף, ורק אז הופכים להורי הילד לכל דבר, וניתן לו שם משפחתם. במקביל, שמו של הילד נמחק ממסמכי ההורים הביולוגיים, וזה כדי למנוע את איתורו על ידי בני המשפחה הביולוגיים. הצו מבטל אחרי חצי שנה את קשר הדם. במהלך חצי השנה הזאת יש אפשרות להתחרט, הן להורים המאמצים והן להורים שמסרו את הילד לאימוץ, כאשר המסירה נבעה מוויתור ולא מהחלטה להוציא את הילד מחזקת הוריו". המעוניינים לאמץ ילד מהקטגוריה השנייה יכולים לפנות לשירות למען הילד בטלמסר: 7652255­03. השערים עדיין פתוחיםלמרות המצב הביטחוני, יש אפשרות לאמץ ילדים מחו"ל תקופת ההמתנה הממושכת, המלווה לרוב במתח נפשי גדול, מובילה ישראלים רבים לאפיק אימוץ תינוקות מחו"ל, בעיקר מדרום אמריקה וארצות מזרח אירופה. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה נראה כי שערי האימוץ בחו"ל יינעלו בפני הישראלים. זאת, לאחר שבית משפט בארצות­הברית פסק שלא להעביר ילד למשמורת אמו הישראלית, שהתכוונה להביאו עמה לכאן, והעדיף על פניה את האב האמריקאי, בנימוק כי המצב בארץ מסוכן לגידולו של הילד. אך למרות המצב, מתברר כי ענייני האימוץ מתנהלים כרגיל. או כמעט כרגיל, כמו שמגדירה זאת אלה בלאס. "יש אומנם קשיים בשנים האחרונות לאימוץ מחו"ל", היא אומרת, "אבל עדיין יש מדינות רבות שמאפשרות את האימוץ". בשנה האחרונה הגיעו לישראל 250 תינוקות מאומצים מחו"ל, זאת לעומת 140 תינוקות ישראלים שנמסרו לאימוץ. נכון לעכשיו, ידוע שאוקראינה, רומניה והפיליפינים אינן מאפשרות אימוץ לישראל. לפני כמה שנים ­ ולא מעט בזכות במקרה של הילדה קרולין­ברונה, שאומצה על ידי משפחה מאשדוד ומאוחר יותר התברר כי נחטפה ממשפחתה, אליה היא הוחזרה בצו בית משפט ­ התקבל בכנסת חוק אימוץ ילדים מחו"ל, שהסדיר את האימוץ באמצעות עמות ות ללא מטרת רווח (מלכ"ר). העמותות פועלות ברשיון משרד העבודה והרווחה ושר המשפטים, כשלצדן פועלת ועדה מייעצת. הרשות המרכזית לאימוץ בין­ארצי (השירות למען הילד) מפקחת על עבודת העמותות. בלאס אומרת כי בארץ פועלות כיום עשר עמותות, הרשאיות לגבות עד 20,000 דולר עבור ההליכים הקשורים באימוץ הבין­ארצי. כ­%40 מהאימוצים מחו"ל הם של משפחות חד­הוריות, או של זוגות שאינם עומדים בקריטריון הגיל, העומד על פער מקסימלי של 43 שנה בין ההורה לילד. הפער המקסימלי ברוב המדינות בחו"ל עומד על 48 שנה, הסדר המקטין, לדברי בלאס, את מספר המשפחות הישראליות הפוטנציאליות לאימוץ ילדים גדולים. מידע על העמותות לאימוץ חו"ל אפשר לקבל ברשות המרכזית לאימוץ בין­ארצי (השירות למען הילד) בטל': 6708178­02. מידע על אימוץ ילד מהקטגוריה השנייה בטלמסר: 7652255­.03