אמנות הפיתוי אחרי שנים של שתיקה, החליטה השבוע מי שהוטרדה מינית משך שנים ארוכות בידי יעקב העליון לספר את סיפורה שירה אימרגליק 25/10/02 "גם אני חשתי את אותם רגשות האשם, את הבגידה הנוראית שאת חשה. כמוך, הייתי נאהבת ומלוטפת במילים, במשפטים שנכתבו בשנינות ובבגרות. בדיוק כמוך נעניתי לחיזורים הכתובים, למכתבים, למחמאות. גם אני נשביתי במלל, בניסוחים הסוחפים, הכנים, השמורים כביכול רק לקשר שביני לבינו. למזלי, הקשר היה רק במכתבים, וכך הייתי מוגנת. את, נערה שהיתה בדיוק כמוני, שברת את חומות הווירטואליות והמפגשים שלך היו למוחשיים. גם אם חשבת שגבר מבוגר ובעל ניסיון עוטף אותך באהבה שאף נער אינו מסוגל להעניק לך, היית קורבן. תזכרי את זה תמיד. את לא אשמה שהיית מחוזרת, את לא אשמה שאפילו אולי נהנית קצת מהמסתורין, מהקשר הסודי שלך שאף אחד לא ידע אודותיו."גם הלב שלך בטח נשבר מסיפורי המלחמה והנכות הקשה, וגם את פרסת כתפיים דקות ורצית לקחת עלייך את כל הכאב והצער ולזכות באהבת אין קץ, וגם את היית לתומכת ונתמכת ושקעת לתוך מקום שרק היום את עושה את דרכך החוצה ממנו".בשבת האחרונה נפלה אל מותה יעל העליון ז"ל מחלון ביתה במגדל לונדון מיניסטור במרכז תל אביב. יום לפני שמתה סופר לה שנערה שהיא מכירה מאשימה את בעלה, יעקב העליון, שהתקיף אותה מינית משך חודשים ארוכים. בעקבות פרסום ההאשמות ביום שלישי השבוע, הגיעה ל"מעריב" עדותה של צעירה בשנות העשרים לחייה, שמספרת על "רומן מכתבים" ארוטי שניהל איתה העליון בנעוריה. הצעירה העבירה ל"מעריב" כמה מן המכתבים שכתב לה העליון וכן את הדברים האלה, מכתב ממנה, המבוגרת, אל הנערה שמתחילה רק עכשיו להתמודד עם שאירע. התחזה לבן 15 יעקב העליון נפצע בקרב שריון במלחמת ששת הימים ואיבד את אחת מרגליו. כמה שנים מאוחר יותר כתב את הספר "רגל של בובה", שתיאר את הפציעה ואת תהליך השיקום הארוך והקשה. הספר הפך לרב מכר, בין השאר בקרב הפצועים הרבים של מלחמת יום הכיפורים. העליון עבד כעיתונאי ב"מעריב" ונישא ליעל, לימים המנהלת האגדית של בית הספר לאמנויות בתל אביב. יעקב נהג לשהות שעות ארוכות בבית הספר ובתיכון "תלמה ילין" הקשור אליו, והיה מוכר היטב לתלמידים. לפני כשבועיים סיפרה צעירה בת כ­25 להוריה שהעליון תקף אותה וניסה ללטף ולנשק אותה. אחותה הקטנה, בת 15, שברה אז חצי שנה של שתיקה וסיפרה שהעליון מקיים איתה קשר ותקף אותה מינית אין­ספור פעמים.הנערה עסקה יחד עם יעקב בהקמת אתר האינטרנט של בית הספר לאומנויות, ובתמורה לעבודתה קיבלה כרטיסים לתאטרון. בכמה הזדמנויות היה יעקב זה שליווה אותה להצגות, ואת ההזדמנויות האלה, כמו גם אחרות, ניצל לדבריה כדי לתקוף אותה מינית.אמן של הצעירות סיפרה את הדברים לאשתו של יעקב, יעל, שענתה מיד שהיא חשה אחראית, שתתפטר מתפקידה בבית הספר ושתגיע עם הנערה לטיפול הפסיכולוגי כדי לסייע לה. יו ם לאחר מכן נפלה יעל אל מותה. יעקב מאושפז כעת תחת השגחה מחשש שיפגע בעצמו, והנערה, שנתונה במצב פסיכולוגי קשה, טרם הגיעה להגיש תלונה ולמסור עדות במשטרה. הרוחות בבית הספר לאמנויות ובבית הספר התיכון תלמה ילין סוערות. תלמידים בשני בתי הספר סיפרו כי העליון נהג להסתובב כל הזמן בבית הספר לאמנויות והרגיש בו כבביתו. מהעדויות עולה עוד כי לעתים נהג העליון להתחזות לנער בן 15 בצ'טים באינטרנט וכך להכיר תלמידות מבית הספר.במשטרה בינתיים מתעקשים לכנות את החקירה "בדיקה משטרתית", כיוון שאיש עוד לא הגיש תלונה רשמית. בשבוע האחרון הגיעו למשטרה כמה פניות אנונימיות מהורים שטענו כי גם בנותיהם היו בקשר אינטימי עם העליון, אולם בינתיים לא הוגשו תלונות נוספות. בעקבות פרסום הדברים החליטה צעירה שהיתה בעבר בקשר עם העליון לחשוף את המכתבים ששלח לה, ולנסות לסייע לנערה."את לא היחידה. אני מאמינה לך", כותבת הצעירה. "המכתב הראשון מרגש ומעניק לך תחושה המציפה את כל גופך באושר. הדמות הזאת, האיש המפורסם, העיתונאי, הבעל של יעל הגדולה, הסופר, והוא מתייחס אלייך כאילו את כל העולם בשבילו.בתוך שניות את יכולה להפוך ממע ריצה לשותפה, מנערה אלמונית לבעלת סוד, וכל כך כיף להיות בעלת סוד שכזה. כל כך קל להיכנע לכוח הזה, לרצות להיות חלק מזה. גם עלייך בטח אמרו תמיד שאת בוגרת, והבגרות הזאת, את חשבת לעצמך, היא זו הפותחת עבורך את הדלת ללבו של האיש הזה. היכולת שלך להתנסח היטב, לברור מילים בדייקנות, שייתנו קצת מעצמך, שיחשפו קצת מלבך אבל ידך על העליונה. וכמה שטעית נערה צעירה שכמותך, איך כמוני נפלת קורבן למיומנות כתיבה, לניסיון חיים, לסטייה מינית של אדם מסכן, מבוגר ופצוע בגופו ובנפשו, כל כך פצוע עד שאת הפכת להיות האחות והרופאה, המטפלת, החברה. ובעצם נוצלת."וגם אם מישהו היה מגיע ואומר לך בתחילת הדרך,'תשמעי, מופעלות עלייך מניפולציות', את הרי לא היית מאמינה. את לא האמנת שהאיש הזה מסוגל לפגוע בך. וגם אחרי שהוא פגע בנפשך, פצע את גופך והותיר אותך מצולקת לכל החיים, בדיוק כפי שהוא מצולק, לא יכולת לצעוק די! מספיק! כי זה הסוד שלכם וכי את הרי שיתפת פעולה, ואוי ואבוי לאוזניים, אבל את גם נהנית מזה קצת. זכותך, נערה שכמותך, ליהנות מזה. זכותך להרגיש מחוזרת, זכותך שלא יפגעו בך ולא ירמסו את נפשך ולא יצלקו אותך. הלווא י שיכולתי להסביר לך שאת לעולם לא תהיי אשמה. את לא אשמה שיעל התאבדה ואת לא אשמה שקשה לך לנשום בלילה מהמחשבות וקשה לך לדבר עם הורייך מהפחדים, וקשה לך לקום כל בוקר מהמיטה. את לא אשמה בכלום". מעקב עד הבית "משך חמש שנים", כותבת הצעירה, "התכתבתי עם יעקב העליון. קיבלתי עשרות מכתבים. נהניתי לכתוב לו, חיכיתי כל פעם למכתב התשובה. כאשר הרמזים המיניים הלכו ומילאו את שורות המכתבים, הפסקתי לכתוב. לא עניתי יותר, נעלמתי. אני חושבת היום שזו יכולה היתה להיות אני. אם היינו נפגשים, אני הייתי נענית לחיזורים, לבקשות להתראות, אני הייתי זו שמתמודדת היום עם הדבר הנוראי הזה". כמה ממכתביו של העליון הועברו ל"מעריב". מכתבים מלאים סיפורים משעשעים, תהיות לשוניות, מחמאות מוגנבות, ואין­ספור רמיזות מיניות, שהולכות ונהיות קרובות ומאיימות יותר:"...זה סיפור על פרח, פרח יפה מאוד. שלפעמים נפתח הוא בגני ולפעמים מקפל עליו ונעלם לתקופות ארוכות. מן פרח שכזה: פורח ונעלם, פורח ונעלם... אגב, לפי דעתי לא יפה שפרח הוא מן זכר בלשון העברית. הנה, למשל הפרח שאני מדבר אליו עכשיו כל כך רחוק מלהתנהג, לכתוב, לתאר להצטייר להיות כמו זכר. כה נשי הוא (היא!)... שמת לב אגב שכל אברי המין, זכריים או נשיים, הם ממין זכר? מאוד משונה, למשל שאל האבר הנפלא הזה, השד, מתייחסים בלשון זכר (הוא יפה, הוא עגול, הוא מקור לערגת גבר ויעד לגעגועיו, הוא חיק שבו ימצא הגבר את החום ואת המרגוע ואת סיפוק התשוקה, הוא רך, הוא מפתה, הוא מקסים) זה מרגיז לא? הוא בכלל ובשום אופן לא הוא. הוא היא עד מאוד... ואני לא רוצה להרחיק לכת בהמשך התיאור האינטימי פן אשחית את הפרח התמים, הקורא עכשיו את הגיגיי, אבל את הרי יודעת מה עוד מכנים בלשון זכר והוא (היא! היא!) בדיוק היפוכה של הזכריות. מסקנה: עברית שפה קשה".במכתב אחר מגלה הנערה כי העליון עקב אחריה ואף הגיע למקום מגוריה, "... בבית שממול. בדיוק בבית שממול גרה עד לפני זמן מה משפחת חברים שלי. ולא ידעתי שבבית בו החניתי לפעמים את מכוניתי גרה ילדה בת 14, שהפכה לנערה. ובאחד מימי השבוע הזה הצצתי ממכוניתי בעורפו של מגרש החנייה, המפריד בינו לבין הכביש, שבו נמצאתי אני. היתה שעת בין בוקר לצהריים, שבה יש להניח רוב הדיירים אינם מסתופפים תחת תקרות דירותיהם. רק לפעמים נערה אחת משוטטת באחת מהן בשעות בוקר גנובות. ולה כל הבית והיא אדונתו ומלכתו ושוררת בו יחידה ועושה בו ובעצמה כחפצה. אולי גונבת ממתק, אולי מודדת בגדים מול הראי, אולי מודדת גופה, או אולי מתקלחת ארוכות מלוטפת בזרם חמים. אולי עוצמת היא עיניים על כיסא הנדנדה, מתמסרת לצלילים או למחשבות. או לעצמה או לשלושתם כאחת."המכוניות שלי, מאז המפגש שלי מן הסוג האישי עם שני פגזים, מכירות בעל פה את הדרך מן הבית לתל השומר. מאולפות. לפעמים מתחשק לי לבלבל אותן ועל כן אגוון את מסלול הנסיעה תל השומרה. הפעם בחרתי לעבור ברחוב הנשיאותי. בבית של ארבע קומות היו תלויים כבסים כמעט לכל גובהו. וכל כביסה בכל דירה היה אופי משלה... וכל כביסה תלויה גרמה לכך שיידלק לי בראש סיפור קטן על הדיירים אשר להם היא שייכת. ומאוד סקרן הייתי, ומאוד רציתי לדעת אילו מן הכבסים, באיזו מן הקומות, באיזו מן הדירות ­ הם אלה ששוכבים על הנערה או לובשת אותם הנערה או מנגבת בהם את גופה, ולא היתה כמובן תשובה. איך אדע?... כבסים של אנשים וריחות של תבשילים עושים אותי ל'גם אני שותף' קצת לחיי האנשים שלעולם לא אכיר. אבל במקרה המסוים הזה, המדובר היה בבית שונה מכל הבתים. לא כל האנשים שכבסיהם היו תלויים בחוץ היו זרים לעובר האורח. אחת לא היתה זרה. בדיעבד תמה האיש: האם הפרח נמצאת בביתה? כשקרב עם מכוניתו והאט לרגע, כמעט עצר, כאשר הסב את פניו אל הבית שבעורף מגרש החנייה ועיניו כמצלמה מהירה קליק­קליק צילמו אותו. האם הציצה הנערה במקרה בעד החלון? ואולי היתה זו שעברה בג'ינס בדיוק מולו על המדרכה ומבט נקלט במבט והיא לא ידעה שזה הוא?". ואני אהבתי אותו הנערה שהותקפה בחודשים האחרונים שמרה רק שתיים מהודעות הדואר האלקטרוני ששלח לה העליון, את רוב ההודעות השמידה לאחר שביקש ממנה לעשות זאת. הוריה של הנערה העבירו למשטרה את שתי ההודעות וכן עדות שכתבה הנערה. "מאוד עוזרות לי השיחות עם הפסיכולוגית. אני יכולה לכתוב את הדברים, להוציא אותם. אני כותבת בינתיים רק בראשי פרקים. כל כך הרבה פעמים, כל כך הרבה מקומות... בדרך להצגה וממנה הוא היה עוצר בצד הדרך. פעם אחת הוא ביקש שאגע באבר המין שלו ואחר כך שאני אלקק את הידיים שלי... במקרה אחר הוא עצר בגינה הציבורית ושם נגע בי... באחת הפעמים הוא לקח אותי אליהם הביתה. יעל לא היתה והוא השכיב אותי על המיטה שלהם, אבל אז לא קרה כלום כי היינו עם בגדים".הנערה מתארת כיצד קיבלה מהעליון אי­מיילים שבהם כתב שהוא חושק בה. "הוא תמיד אמר לי להשמיד מיד את האי­מיילים, שלא ידעו את זה, שזה רק בינינו ואם אני לא אשמיד מיד את האי­מיילים אני אפגע בו. בכלל, כל פעם הוא היה אומר שהוא נפגע ממני שהוא נעלב, ואני בהתחלה אהבתי אותו...".באחת ההודעות ששלח העליון לנערה הוא מתאר ארוחת ערב רבת משתתפים ואת רצונו להג ניב את אחת האורחות הקטינות לחדר האמבטיה ולבצע בה "מעשה מגונה משובב". אחת העדויות שהגיעה לידי המשטרה מתארת כי העליון נהג להסתובב עם שוקולד בכיסיו כדי שאותה אורחת תדחוף את ידיה הקטנות לכיסיו. "הוא היה קונה לי מתנות, מפנק אותי. לפעמים הוא היה מחזיר אותי באוטו שלו לבית של סבתא שלי וגם שם נוגע בי. אחרי אחת ההצגות אבא בא לקחת אותי מהר, אז למזלי לא היינו הרבה זמן ביחד... יש בטח עוד המון מקומות, אני לא זוכרת עכשיו את הכול", כותבת הנערה. "הייתי בהלם ששמעתי שהוא פגע גם באחותי. הוא ניסה להרחיק אותי מההורים שלי, הוא הסית אותי נגדם, הוא הפך אותם לאויב שלי והוא היה התומך החבר"."ברגע שהחקירה תתפתח, תהיה לנו תלונה רשמית של הילדה ונגבה עדות ממנו, ייתכן שנבקש צו ללקיחת המחשב שלו, בניסיון לשחזר את מסרי האי­מיילים שלו", אמר קצין המקורב לחקירה.הוריה של הנערה ביקשו מחוקרי המשטרה שלא תיחקר בינתיים, עד שמצבה הנפשי יאפשר זאת.סנגורו של העליון, עורך הדין רונאל פישר, מסר בתגובה שיעקב העליון נמצא במצב קשה ונשקפת סכנה לחייו. לדבריו העליון מאושפז בבית חולים תחת השגחה צמודה, "אני לא בטוח שהוא יותר חי מיעל". סיכם עו"ד פישר.