השב"כ ומלחמתו בנוער הגבעות
"נוער הגבעות" מכונים בשטחים תושבי המאחזים, דור חדש של מתנחלים שהתנתק מההנהגה הותיקה, וחי בבתי עץ בפסגות הרי יהודה והשומרון
נאוה צוריאל
11/10/02
שבוע לפני ראש השנה הגיע לבית משפחת מלט במאחז "עדי עד" שבשומרון צוות של שבעה שוטרים מלווה בכלבי גישוש. בצו החיפוש נכתב "חיפוש אחר חגורת נפץ לביצוע פיגוע המוני". בעלי הבית, בועז וסגולה מלט, היו אותה שעה בחתונה. אברך ששהה בביתם היה עד למחזה. במשך ארבע שעות הפך הצוות המשטרתי את הבית על מנת לאתר אמצעי חבלה. אחד בדק את הלו"ז ביומן האישי של בועז, אחר בדק את כל ספרי הקודש, והנותרים עבדו בחדרי השינה. כשחזרו בני הזוג לביתם היו המיטות בחדר הילדים מפורקות, המזרנים מושלכים על הרצפה, הכריות קרועות, ובחדר ההורים היו מפוזרים כלי מיטה ותכשיטים. בקיר הגבס נפער חור והצמר המבודד נתלש מתוכו. ביישוב טוענים שבאותו יום הגיעו למקום כ­120 שוטרים. הצוותים התארגנו בשעה ארבע אחר הצהריים בשער בנימין ויצאו בניידות לכוון הישוב. עשרות ג'יפים וניידות משטרה חסמו את כל הכבישים באזור, ביישובים הסמוכים חשבו שאירע פיגוע.זו לא הפעם הראשונה שמשפחת מלט זוכה לביקור סוכני השב"כ. "פעם בחודש­חודשיים הם מגיעים בג'יפ, עושים סיור, בודקים בדיר, ונוסעים", מספרת סגולה מלט. "הם מציגים עצמם כאנשי שב"כ, פעם הם לא היו אומרים שהם מהשב"כ". בועז מלט, אבי המשפחה, משמש עבור רבים מבני הנוער באיזור מעין אב רוחני. הוא עומד בראש הישיבה החקלאית "שדות אמיר", שהקים לזכר אחיו, אמיר מלט, שנהרג לפני כעשר שנים ברולטת רשת בחיל האויר ואמו, שולה, שהתאבדה מאוחר יותר על קברו. יחד עם תלמידיו מגדל מלט בחווה פירות וירקות אורגניים ומייצר גבינות עיזים."בגלל שבועז הוא רב הישיבה וגם עוסק בגאולת קרקעות", מסבירה סגולה, "מבחינת השב"כ הוא הדמות הדומיננטית ומחמם את כל הגזרה. הם מחפשים מחתרת והם פשוט מיואשים שהם לא מוצאים. באים אנשים להתארח כאן כביכול לקליטה, אבל כל שואלים רק על גאולת הקרקעות וההתמודדות שלנו עם הערבים, ובכלל לא שואלים על הקליטה עצמה".
דע את זכויותיך
החיפוש ב"עדי עד" לא היה הראשון וגם לא האחרון. בשנתיים האחרונות נרצחו שמונה פלסטינים בפיגועים שבוצעו כנראה על ידי חוליות יהודיות. לאנשי המחלקה היהודית בשב"כ אין אפילו קצה חוט, והם מתקשים לפעול בקרב אנשי המאחזים. בחודשים האחרונים הפכו החיפושים ההמוניים לתכופים וגדולים יותר מבעבר.מידי פעם מעלים החיפושים נשק ללא רישיון, עד כה הם לא הניבו אפילו מעצר אחד בפרשת חוליות הירי היהודיות. נועם פדרמן, מהיישוב היהודי בחברון, בטוח שהחיפושים משמשים בעיקר אמצעי לחץ, ונועדו לערער את בטחונם של תושבי המאחזים. לאחרונה הפיץ במאחזים חוברת בשם "דע את זכויותיך" הכוללת הוראות להתנהגות בחיפושים ובחקירות שב"כ. ימים אחדים לפני הבקור ב'עדי עד' זכו לביקור מהשב"כ גם אנשי חוות מעון, בדרום הר חברון. גם בחווה הזאת, הכוללת משפחות אחדות ורווקים המתגוררים באוהלים ובצריפי עץ, לא נשארה אבן אחת במקומה. בצו החיפוש נכתב "חיפוש אחר נשק בלתי חוקי". "הפכו פה את הכל", מספר יהושפט תור (פטי), המתגורר עם אשתו, שירה, וילדיו באוהל בחווה ונחשב למנהיג הבלתי מעורער של החווה. "אני ואשתי היינו באוהל, הם נכנסו, הוציאו את המיטות והשטיחים מחדר השינה, זרקו את הבגדים מהארונות, נכנסו לדיר, נכנסו לכל המחסנים, קרעו שקי חיטה, הפכו את כלי העבודה. הם נכנסו לבתים גם של אנשים שלא היו בבית. כלב שמריח חומרי חבלה הסתובב וריחרח". תור (32), בן קרית ארבע, ממיסדי חוות מעון שהוקמה בשנת 97'. הוא עמד בראש המאבק נגד פינוי החווה בתקופת ממשלת ברק ופסל על הסף כל נסיון של מועצת יש"ע להדברות ולפשרה. "אנחנו עוסקים בהתישבות", אומר תור, "והם באים להפריע. הם הסיטרא­אחרא. כשיש משהו טוב כולם קופצים להפריע. תמיד היו יהודים שעובדים עם האויב. המחלקה הזאת, שכל תפקידה לעזור לערבים למצוא יהודים, הם כמו משת"פים. הם לא מוצאים שום דבר, רק מציקים ליהודים בזמן מלחמה".
מורחים את התורה
"הגבעות", מאחזים בלתי חוקיים ברובם בסמוך ליישובים קיימים, הן תופעה חדשה יחסית. הגבעה הראשונה הוקמה סמוך לאיתמר שבשומרון בתקופת ממשלת נתניהו. אברי רן, שנחשב ל"אבי הגבעות", קבע את הדגם שמשמש ברוב המאחזים עד היום: יישוב של קרוונים, שמתגוררים בו בעיקר רווקים ועוסקים בחקלאות ובייצור גבינות עיזים. בניגוד לרוב ההתנחלויות,ובדומה ליישוב בת עין, הגבעות אינן פרברים שרוב תושביהם עובדים בירושלים או במרכז הארץ. תושבי המאחזים חיים ועובדים על הגבעות, ויוצרים חברה עצמאית שיש לה תרבות, שפה, ואידאולוגיה משלה. אנשי המאחזים מסרבים להכניס לשטחם פועלים ערבים, או ערבים בכלל, ודוגלים בעיקרון של עבודה עצמית. בכל גבעה גרות בממוצע 12 ­ 10 נפשות, בדרך כלל רווקים. הם מתגוררים באוהלים, באוטובוסים ישנים ובבתי עץ ואבן שהם בונים בעצמם. אנשי מועצת יש"ע מצויים בקשר עם רבים מתושבי המאחזים, ומקפידים להבדיל בין רבים מהמאחזים שהוקמו ביוזמת המועצה ופועלים בהסכמתה, לבין כמה גבעות קיצוניות יותר, בעיקר באיזור איתמר ויצהר אך גם בהר חברון, אותן הם רואים כקיצוניות במיוחד.הגבעה של רן היא כיום רק הראשונה בקו מאח זים שנמשך על הפסגות מאיתמר מזרחה לעבר ים המלח. גם בשאר השומרון, באיזור בנימין, בהרי יהודה ובדרום הר חברון קמו מאחזים על פי אותו דגם. האיסור על הקמת יישובים חדשים הביא בשנים האחרונות להקמתם של עשרות מאחזים וכיום מתגוררים בהן מאות צעירים, משפחות ורווקים. "חלק מהם מעדיפים לא להתגייס" אומרת מלט, "הם סבורים שהצבא רכרוכי וחושבים שהיאחזות חשובה יותר מהשירות. זהו נוער שלא גדל על ברכי הרב קוק ונחשף להשפעות נוספות של חסידות". "הנוער הזה קורא להוריו "מזרוחניקים", קשה להם עם חיי הבורגנות של דור ההורים. החסידות מדברת על פנימיות של האדם ולא על חכמות חיצוניות. הם לא מבינים למה הם צריכים להיות בבית הספר. הם רוצים לשבור את המסגרת הרגילה ולבטא את הפנימיות שלהם. ללא הפתרון של הגבעות הנוער הזה היה משוטט ברחובות". עם התנתקותם מההנהגה האידאולוגית של אנשי גוש אמונים הותיקים, התנתקו רבים מאנשי המאחזים גם מהרבנים כסמכויות רוחניות. "לרבנים פונים היום רק בסוגיות הלכתיות", מסביר תור. "היום רוב הרבנים מורחים את דעת התורה ולכן הנוער מחפש את האמת ולא הולך אחריהם. אנחנו אנשים שרוצים להתקרב אל השם בד רך הקודש, דרך עבודת האדמה. אנחנו נאמנים לאמת של התורה בלי לטייח. כל מי שיודע מה קורה בשטח מכנה את המלחמה 'מלחמת מצווה'. ברמב"ם, בדיני מלחמה, אנחנו מצווים במלחמה כזו להרוג כל זכר, בלי קשר למה שהוא עשה. אנחנו מצפים ממדינת ישראל לנהוג לפי הדין הזה ולהגן על עם ישראל, והיא לא עושה את זה. דרך התורה היא ברורה. במלחמה אין חפים מפשע, יש רק מחפים על פשע. יכול להיות ששנתייים ישחטו יהודים כמו ברווזים ומי שאמור להגן על עם ישראל לא מפסיק את זה? כשעם ישראל לא מבצע את התפקיד שלו אפשר לצפות שיקרו מצבים כאלה". מלט, המייעצת לא פעם לצעירים בגבעות מוסיפה: "הנוער הזה לא מוצא לו רב, הרבנים מפחדים להוביל אותם. זה נוער שחושב שצריך לנקום בערבים. אנחנו מנסים להרגיע אותם. אנחנו טוענים שצריכה להיות נקמה אך שהצבא יעשה זאת ולא אנשים פרטיים. אנחנו תומכים בגישה התישבותית, בעבודה עברית, בכל דבר שמתיישב עם החוק. לכאורה נראה שהנוער הזה בוטה וחוצפן אבל למעשה מדובר בחבר'ה אידיאליסטים וערכיים". כאשר בכל זאת נתקלים אנשי הגבעות בשאלות הלכתיות רבים מהם מעדיפים להתייעץ ברבנים חרדים, דוגמת הרב דניאל סתוסקי הירו שלמי, המשתייך לחסידות אשל"ג הקבלית. על רבים מיושבי הגבעות בשומרון מקובל גם הרב דוד דודקביץ' מיצהר, שנמצא עימם בקשר שוטף.
מעצר לא מקרי
הרב אבי רונסקי, רב הישיבה הגבוהה באיתמר, חש על גופו את המרד של נוער הגבעות בסמכותם של הרבנים. בהלוויתם של בני משפחת שבו, שנהרגו בפיגוע באיתמר, ניסה רונסקי להסות קבוצת צעירים שקראה קריאות נקם. "ההכאה הייתה מאוד קשה", משחזר הרב רונסקי. "מישהו נתן לי בעיטה והעיף אותי לאויר, מכה שיכולה להרוג אותי". ממש באותו יום שוחח רונסקי עם אבי דיכטר, ראש השב"כ, שנמצא איתו בקשרבנסיון למנוע הווצרותה של מחתרת יהודית חדשה. סבב המפגשים של השב"כ כלל פגישות עם כל רבני גב ההר, אלון מורה, יצהר, הר ברכה ואיתמר. רונסקי (45) גדל בבית חילוני, בוגר הפנימיה הצבאית בריאלי, יוצא שייטת וסמח"ט במילואים. בגיל 26 הוא חזר בתשובה. מזה 18 שנה הוא מתגורר באיתמר. הוא ידוע בעמדה ה"ממלכתית" שלו, שדוגלת בשתוף פעולה עם גורמי הבטחון מתוך הכרה בחוקיה של מדינת ישראל. לפני ארבעה חודשים נפגש עם דיכטר בביתו ובמשך שעתיים הם דנו בנושאים של השקפת עולם. את המשך הלילה העביר ראש השב"כ בשיחות עם תושבי איתמר. דיכטר שנשאר ללון ביישוב, הצטרף למחרת בשבע וחצי בבוקר כנוסע סמוי באוטובוס של תלמידי כיתה ד' בדרכם לבית הספר באלון מור ה. הוא ביקש לשוחח עם ילידהם של בני הזוג בנימין וטליה כהנא שנהרגו בפיגוע ירי. דיכטר התעניין גם במצבה של עטרה שבו שאיבדה את אמה רחל, ושלושת אחיה, נריה, צביקה ואבישי בפיגוע בביתם באיתמר."השב"כ והצבא הם משלנו", אומר הרב רונסקי. "אני סבור שהם עושים עבודה חשובה אבל יש גם טעויות. השב"כ יוצר איתי קשר הרבה פעמים. שיחות כלליות, שיחות רקע על תחושות, הרגשות. בפגישות שלנו איתם הם הבהירו שהם לא באים לרדוף אותנו ושהם דואגים לבטחון המדינה ומודאגים מכך שאנשים יעשו מעשים שיגרמו להסלמה במדינה. ברור להם שהרבנים לא יהיו משת"פים שלהם, אם אם הם עצרו מישהו בטעות, אנחנו יכולים להעמיד אותם על הטעות. אם אדם לא גוייס בגלל שהשב"כ נתן הנחיה אנחנו מדברים איתם על זה". נוער הגבעות הוא מבחינתו של רונסקי נוער השוליים של ההתנחלויות, צעירים עם בעיות משמעת שדרוש להם טיפול משמעתי. "מדובר בחבר'ה שברובם יצאו מהמסגרות החינוכיות, חלקם לא עובדים, חלקם עובדים ואין מי שמחנך אותם. הרבה פעמים זה בא לידי ביטוי בהשתוללות. ברגע שיש מרד נעורים שמחובר ללהט של חסידות זו בעיה", הוא אומר, אבל מעריך גם שלא מדובר בסכנה של ממש , "נערי הגבעות יכולים אולי להרביץ לערבים או לשרוף להם זיתים, אין להם דין וחשבון לסדר הציבורי. אבל הם לא חבר'ה בעלי יכולת תכנון וביצוע, הם חבר'ה צעירים. לחבר'ה האלה יש תמימות והתלהבות של צעירים". הרב אליקים לבנון, רבה של אלון מורה, פחות מתלהב משיתוף פעולה עם השב"כ. לאחר תפישת חולית בת עין, נפגש עם ראשי המחלקה היהודית בשב"כ, י' וד'. "הסברתי להם שאני שותף לחששות אבל גם שבישובים יש עשרות אלפי בעלי נשקים שלא הפעלו מעולם את הנשק", אומר לבנון.בעוד שהרבנים רוצים לטפל בבעיה בדרכים אידיאולוגיות, השב"כ, לטענת לבנון, רוצה להפליל את מתכנני הפיגועים."ניסיתי לגבש איתם תכנית עבודה משותפת, והם הביעו נכונות, אבל בפועל שיתוף הפעולה דל". לבנון הציע כי ברגע שמתקבל אצל השב"כ מידע על אדם שמתכנן לבצע פגוע לפנות לרבנים שיכולים להשפיע עליו ולהבהיר לו את חומרת מעשיו. "לתת לאדם להמשיך לעשות את מעשיו ולהפליל אותו", אומר לבנון, "זו לא הדרך. גם המעצר של חולית בת עין להערכתי אינו מקרי. הם עוקבים אחריהם זמן ניכר".בפגישה העלו אנשי השב"כ שמות של אנשים ספציפים שלטענתם מתכננים פעילות טרור. "הצעתי להם ל מי לפנות במקרים האלה", אומר לבנון, "הם לא חזרו אלי. בינתיים אני לא שומע שום דבר על אותו אדם". לבנון טוען שבשני מקרים טיפל באנשים שידע שהשב"כ בעקבותיהם, מבלי שהשב"כ פנה אליו. "דאגתי שישוחחו איתם ויורידו אותם מהעץ שהם ניסו לעלות עליו", אומר לבנון. "שיתוף הפעולה היה צריך להיות יזום על ידי השב"כ, כשהם יודעים על מישהו הם צריכים לפנות אלי". גם בהתנחלות תפוח, מעוז של פעילים מתנועת 'כך', היו נסיונות הדברות מצד השב"כ. "הם נפגשו עם כמה אנשים מהישוב", מספר דוד העברי מתפוח, "בעיקר עם שמואל הרצליך, אחיה של טליה כהנא, אך הקשר נגמר. אנחנו ניתקנו את הקשר איתם לפני שנה וחצי. ביקשנו מהם כמה צעדים בוני אמון והם לא נענו. ביקשנו לשחרר לאחר שליש את נחמיה מורשבאום שהורשע בזריקת רימון בשוק הקצבים בעיר העתיקה והשב"כ סרב. ביקשנו שתנועת 'כך' לא תחשב כתנועת טרור וזה לא קרה. הם משקיעים מאמצים כל כך גדולים לעקוב אחרי אנשי ימין, לצותת לטלפונים והם לא יכולים לעלות על זה שראש ממשלה נרצח? הם לא רציניים. מדובר בארגון שמפשל פעם אחר פעם, לא מצליח למנוע פיגועים ואין לו מודיעין טוב".
השב"כ הוא הכתובת אחד מבכירי השב"כ הוא דתי, חובש כיפה סרוגה, "המקפיד על קלה כבחמורה", לדברי מכריו. ההתנחלות בה מתגורר ד' נחשבת להתנחלות מתונה, מתגוררים בה אנשים מכל הקשת הפוליטית, שחלקם הגיעו למקום בגלל איכות החיים. רבים ביישוב ידעו גם קודם שד' הוא בכיר במחלקה היהודית של השב"כ. ביום חמישי לפני כשבועיים הם נאלצו להתמודד עם המתח הגלום בהיותו של בעל תפקיד כזה גם תושב התנחלות. באותו יום ארגנו משפחות העצורים מחולית בת עין הפגנה מול ביתו.בהתנחלות השלווה בה מתגורר ד' קבלת הפנים למפגינים הייתה צוננת במיוחד. תושבים רבים הצטרפו לאנשי המשטרה והיס"מ שהמתינו בשער הישוב ומנעו את כניסת המפגינים. "אנחנו רוצים את השקט שלנו, תחפשו מקום אחר להפגין בו", אמרה אחת מתושבות המקום. האוירה הייתה מתוחה. ניתן היה לחוש חוסר נוחות מסויים מכך שמתנחלים צריכים למנוע כניסתם של מתנחלים אחרים לישוב.משפחות העצורים רואות בשב"כ אויב ומאשימות אותו בתנאי הכליאה של יקיריהן. "תנאי החקירה היו מזעזעים", אומרת אתי דביר, אשתו של שלומי דביר. "שלושה ימים בלי שינה. תלו להם את הראש על חבל ומי שנרדם קשרו את
החבל והם התעוררו מהחנק, הכניסו אותם לתאי ג'וקים, שמו אותם בבידוד מוחלט, מנעו מהם פגישה עם עורך דין ועם המשפחות". דביר בעצמה נלקחה לחקירה. "שני חוקרים מהימ"ר באו, לקחו אותי ואת הבת שלי, תמר, למעצר. תמר ינקה והם לא רצו לתת לי אותה. לא הייתה לי חקירה רק התעללו בי". "המחלקה היהודית לא מצליחה לגלות מי הקבוצה שמנסה לפוצץ בתי ספר ביו"ש", אומר אביו של מורג, יקי. "יש לחץ ציבורי לגלות אותם ולכן הם לוחצים אותנו. מבחינתנו ד' הוא הכתובת לכל מה שקורה בכלא. ברור שהחברה בכלא והבן שלי לא מפעילים מחתרות נוספות היום". לטענת מורג, השב"כ ידע מבעוד מועד על כוונתם של אנשי חולית בת­עין לבצע את הפגוע. "בארבע נעצרה החוליה וכבר ב ­ 3 ועשרים הוזעק החבלן שיבוא לנתק את המטען. הם נותנים לנו ליפול בדברים האלה".