דור הרעים: סוף הדרך. פרס א.מ.ת כמקרה בוחן זיוה שמיר 04/10/02 במאמר ארוך, שלא לומר ארכני, 'בדרך אל הבדידות', ('ספרות וספרים', 27.9), האשים נסים קלדרון את השיפוט בפרס א.מ.ת, כאילו חטא ב"הטייה פוליטית". כשפניתי אליו בשאלה "הטייה פוליטית" מהי, ענה איש האקדמיה: "הטייה פוליטית היא לא מעשה רמייה, אלא שיקול דעת שאני חולק עליו". מאחר שאי אפשר להתווכח עם דוגמות ואקסיומות, אביא להלן את עמדתי, המעמידה כמה עובדות ונתונים על דיוקם, בהתקרב מועד חלוקת פרס א.מ.ת.פרס א.מ.ת בספרות, שיינתן בקרוב לס. יזהר, עומד לקבוע תקדים בלתי נאות בתולדות הפרסים בישראל. לראשונה יחולק פרס בניגוד להמלצת שופטים מקצועיים ותוך סילוף נימוקיהם. זהו דבר חמור כשלעצמו, אך הוא חמור שבעתיים בהתחשב בעובדה שמדובר בכספי תורם פרטי, הניתנים באיצטלה ממלכתית. רשאי התורם, או מי מבני משפחתו, להעניק את כספו למי שירצה, ובלבד שלא יעמיד פנים שלפנינו פרס ממלכתי, הניתן בחסות ראש הממשלה ובגיבוי שופטים מקצועיים. מצג שווא כזה פוגע בתקנת הציבור, ומזלזל בכבודה של הקהילה התרבותית והמדעית בישראל.נדגיש: פרס כספי כה גבוה (כמיליון ש"ח), המגמד את שאר הפרסים, לרבות פרס ישראל, פרס ראש הממשלה, פ רס הנשיא ופרס מפעל הפיס, עתיד להינתן ללא גיבוי מקצועי, בשרירות ליבה של ועדה המסתתרת מאחורי "רצון התורם". בוועדה זו אין איש ספרות ואמנות אחד, והתורם אף הוא אינו איש ספרות. התפטרות שניים משלושת השופטים המקצועיים (פרופ' יהודה פרידלנדר ואנוכי. התרשמתי שלא נועדנו אלא לשמש עלי תאנה), מותירה, לדעתי, את הפרס במערומיו. עם התפטרותנו, משכנו את נימוקינו ודרשנו שלא ייעשה בהם שימוש.כזכור, קבעה ועדת השיפוט ברוב קולות (בכפוף לתקנון הפרס), שיש לחלק את הפרס לשניים מסופרי דור הרעים: ס. יזהר ואהרן מגד. הנימוקים לזכייה נוסחו בלשון רבים, כמיקשה אחת. אולם, בניגוד להמלצה המנומקת, החליטה ועדת הפרס להעניק את הפרס ליזהר לבדו, ותלתה את החלטתה ב"רצון התורם". ייזכר, כי רק בתחום הספרות ניצלה הוועדה נימוק זה, ובשאר התחומים בחרה בשני זוכים לפחות. להצדקתה נתלתה הוועדה בנימוק הפורמליסטי, שלפיו לא צויין במפורש בהמלצתנו, שאין להפריד בין הזוכים. האם טענה כזו תקפה לגבי נימוקים שנוסחו כמיקשה אחת?זאת ועוד, הנימוקים שוכתבו (היו שכינו את השכתוב בשם "זיוף") לשם התאמתם לזוכה יחיד, והגירסה המשוכתבת התפרסמה בעיתונו ת ובאתר אינטרנט של הפרס. הנימוקים שונו מלשון רבים ללשון יחיד, ונוספו להם משפטים דיליטנטיים מתוך דברי פרסום מסחריים. ואם לא די בכך, הרי שהשכתוב נעשה במשרד פרסום ויחסי ציבור, כפי שהודה השופט גבריאל בך במכתבו אלינו מיום 1.9, ולא בתחום הספרות בלבד, אלא בכל חמשת תחומי הפרס. אף זהו, ללא ספק, תקדים מסוכן בתולדות הפרסים בישראל. את נימוקי הזכייה ניסחו אישים בעלי מעמד בתחומם, בהם חתני פרס ישראל. מיהו היחצ"ן או הפרסומאי שרשאי לשכתבם?!עם מינוים נתבקשו כל השופטים המקצועיים על­ידי השופט בך, יו"ר ועדת הפרס, להודיע מראש על קירבה ו/או זהות אינטרסים בינם למועמד/ים. אך הנה מתברר, שדווקא בוועדת הפרס, שבידיה הקביעה הסופית והמחייבת, נתגלתה יותר מאשר זהות אינטרסים אחת. לא זו בלבד, שויקטור שם­טוב הוא קרובו של התורם, אלא שפרופ' מיכאל סלע הוא חברו של יזהר (ושל אחד השופטים המקצועיים). את הפרטים הללו הסתירו ה"ה שם­טוב וסלע בזמן קבלת החלטות הוועדה אפילו מהשופט בך, עד לחישופם בעיתונות.ועדת הפרס אף לא הכחישה בפומבי את הדברים הלא נכונים הבוטים שפרסם בעיתונות, במהלך הדיון הציבורי שהתנהל סביב הפרס, ד"ר אריאל הירשפלד, שאת דעת יחיד שלו אימצה בניגוד לכללי ההגינות וההיגיון (הגם שהשופט בך העמיד עובדות על דיוקן במכתב שנשלח אלינו, ואגב כך נחשפו הדברים הלא נכונים שהפיח הירשפלד בנו, בחבריו לשיפוט). כשם שפורסמו בעיתונות מודעות מטעם פרס א.מ.ת, שהגנו על כבוד ויקטור שם­טוב, שהואשם על­ידי עיתונאים בבולשביזם ובז'דנוביזם, כך ראוי היה שתתפרסמנה מודעות המכחישות את הדברים הלא נכונים שפירסם הירשפלד (ואף ראוי היה, להערכתי, שוועדת הפרס תפטרו מן השיפוט ותתנער ממנו).בצעד חסר תקדים לא הודיעה ועדת הפרס לשופטים המקצועיים על החלטתה הסופית אלא יום לפני פרסומה בעיתונות, ולא נתנה להם כל הזדמנות להסביר את המלצתם ולתקן אי הבנות, אם היו. היא אף לא גילתה כל עניין בסיבות שבגללן הומלץ להעניק את הפרס לשני הסופרים במלוכד, ולא לסופר אחד. מותר, כמדומה, להניח שגם בבית­המשפט העליון נוהגים לשמוע את הטיעונים קודם למתן ההחלטה הסופית והמחייבת, זו שאין אחריה עוררין.בחודשים האחרונים התנהל ויכוח ער בעיתונות על מתן הפרס ליזהר לבדו. כל עשרות הכותבים, מכל גוני הקשת הפוליטית, למעט אחד, תקפו את ועדת הפרס וצידדו בשופטים המקצועיים. חלק הארי של הטענות יצא נגד הזלזול בשיפוט המקצועי ונגד ההחלטה לשלול את הפרס מאהרן מגד. חלקן אף העמיד סימני שאלה בתחומים הנושקים לטוהר המידות.פרס א.מ.ת, שנועד להיות פרס נובל הישראלי ולהביא מעט "שמחת עניים" לישראל השסועה והדוויה, גרם למהומה, למריבות ולשינאת חינם. גרוע מזה: הוא הביא להפרטתו לפרוטות של מושג "דור הרעים". מושג זה, שנולד בימי המאבק לעצמאות, שרד בכל חליפות העתים, והיה, חרף התפלגות הדעות, סמל ומופת לסולידריות ולערכי­אמת קולקטיביים העומדים במבחן הזמן. בא מיליונר דרום­אמריקאי, מלווה בקרובו בעל השקפת העולם הסוציאליסטית, והצליח להפוך את האתוס ה"מיושן" של דור הפלמ"ח למיתוס ריק מתוכן. הוא הצליח לגרום לאישים, ששימשו במשך שנים מצפן ופלס מוסרי, להתקרנף ולשתוק שתיקה הולכת ונמשכת; וכדבריו הבלתי מתיישנים של נתן אלתרמן ב'חגיגת קיץ': "איש עם ערב הביט/ והרהר: אנה באו רעים/ לא המוות, אמרנו, יפריד,/ אבל הפרידו החיים".