דוקטור ורסאצ'ה
יחיאל אלקבץ, רקדן, דוגמן ושחקן, הוא גם דוקטור לביולוגיה
סער דיין
04/10/02
יחיאל אלקבץ מתמהמה. מסתבך עם התשובה לשאלה "איך אתה מציג את עצמך"."תערוכה קבוצתית של אדם אחד", ניסיתי לעזור לו. "תערוכה קבוצתית... זו הגדרה יפה", הוא צוחק, "לא חשבתי על זה". ובאמת, די קשה להחליט מאיפה להתחיל בשיחה עם הבחור בן ה­36. נתחיל מהקליל. הוא דוגמן שפוסע בקביעות על מסלול התצוגה של קסטרו­מן, ומאחוריו קמפיינים זכירים של "יס", "פורד", "קווי זהב", "בזק סטור" ואחרים. הוא גם שחקן, שסרט בכיכובו "שלח לי מלאך" (שביים ניר נאמן) עלה בבכורה בפסטיבל הסרטים בחיפה, יש לו תפקידים ראויים בשתי סדרות טלוויזיה חדשות של חיים בוזגלו, "אשליות" ו"שלווה" שיעלו בקרוב, וכן תפקיד בהצגה "הקמצן" של מולייר בגרסה המרוקאית, שביימה רונית איבגי. והוא גם רקדן, שרקד בלהקתם של ליאת דרור וניר בן­גל, ולאחר מכן בלהקתה של נעה דר.את הרזומה הזה חותם עוד גם אחד, מפתיע. אלקבץ הוא גם דוקטור לביולוגיה, שבקרוב מתחיל פוסט דוקטורט. ואם כל זה לא מספיק גדוש, אז הנה בא עוד גם אחד. הוא אחיה של השחקנית רונית אלקבץ.הוא נולד בבאר­שבע, בן לאם ספרית ולאב מנהל ברשות הדואר. כשהיה בן עשר עברה המשפחה לקרית­ ים. "מחור אחד עברנו לחור שני", הוא אומר בחיוך. "היינו משפחה סגורה מאוד, אנשים ביישנים. אבל לא קפאנו על שמרינו גם שם, ולא ישבנו ובהינו בלמפה שנים. כל אחד מאיתנו הלך והתפתח בקצב שלו. "לכולנו, גם בתור ילדים, היתה ראייה רחבת אופקים, שלא הסכימה להצטמצם לחיים שמציעה קרית­ים. קרית­ים היא סטייט אוף מיינד שמהר מאוד עזבנו. ראשונה היתה רונית, שעזבה לתל­אביב, ואחרי הצבא עברתי גם אני לעיר הגדולה. אחי שלומי נסע לשנים ארוכות לניו יורק, ללמוד בימוי, משחק ותסריטאות, ולאחרונה גם האח הקטן אסי נסע לשם".
כשהבחורות רודפות
את הדלתות לסצנת האופנה עזרה לו לפתוח האחות הגדולה, שאותה מעריץ אלקבץ ואוהב אהבת נפש ­ כך לפחות מסתמן מהתדירות שבה עולה שמה בשיחה עימו. רונית, שכבר אז היתה דוגמנית מצליחה ושחקנית בהתהוות, עזרה לו בצעדים הראשונים על המסלול. מכאן החלו הדברים להתגלגל ולהסתעף, והטייטלים בכרטיס הביקור הלכו והתרחבו, גם אם בקצב איטי משהו, אומר אלקבץ בדיעבד.ד"ר אלקבץ, נא לעלות על המסלול בבקשה. נשמע מופרך, לא?"כן, קצת הזוי. אני זוכר את התצוגה הראשונה של קסטרו­מן לפני שנתיים, כשעליתי למסלול ולצדי כל מיני צעירים בני 24. והנה אני, בן 34, הולך לצדם, ואנשים בקהל התלחששו, 'מי זה הבחור הזה?', ועד שלא ניגשו בסיום התצוגה אנשים ועיתונאים ושאלו המון שאלות, לא הייתי מודע בכלל לכך שזה נראה חריג קצת."אבל בדוגמנות אני לא מהיום ולא מאתמול. התחלתי לפני עשר שנים, ודגמנתי לצד מוטי רייף, סמדר גנזי ואחותי רונית. הייתי דוגמן הבית של 'טופר', ואז רדפו אחרי בחורות לכל מקום. אז גם המראה שלי היה אחר לגמרי. בתקופה ההיא עוד לא התפתחה כאן תודעת פיתוח הגוף, והדוגמנים היו צנומים יותר. העיקר היה שיש לך פנים יפות . הייתי נערי­גבעולי כזה, ובגלל זה גם לא דגמנתי הלבשה תחתונה ולא הסכמתי לחשוף את הגוף."לאחר כמה שנים בעסק הזה פרשתי, שלא על מנת לחזור, ונסעתי למזרח. מרוב ירוק שספגתי שם בעיניים, החלטתי לחזור ארצה ולהירשם ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת תל­אביב. ויום אחד, כשכבר הייתי בלימודי הדוקטורט, פנו אלי מקסטרו­מן לדגמן לתצוגה שלהם והלכתי. אפשר להגיד שעשיתי מין קאמבק. ורק כאן, בסיבוב השני של הדוגמנות, הגיעה 'הפריצה' הגדולה שלי. פתאום החלו לזרום הצעות, ועשיתי כמה קמפיינים נחשבים, שהזכור מביניהם הוא הקמפיין לקפה 'פלטיניום'".אז בבקרים אתה במעבדה עם צלחות פטרי, ובלילות מודד חליפות ותחתונים?"כן, היתה תקופה כזאת. המנחה שלי בעבודת הדוקטורט אפילו הגיעה לראות אותי בתצוגות ובהופעות מחול אצל ליאת דרור וניר בן­גל, למרות שזה לא הכי התאים לה, והיה לה די קשה עם זה שאני מדגמן ורוקד, כשבעצם אני אמור להיות במעבדה רוב היום ולהדריך דוקטורנטים מתחילים. באקדמיה תמיד שאלו שאלות, אבל אחרי שבע שנים של עבודה במעבדה אנשים כבר מתרגלים ומפרגנים. "אבל את הצד הדוגמני שבי צמצמתי מאוד לאחרונה, ונראה לי שאחר י שאסיים את הפוסט דוקטורט זה כבר לא יהיה הכי נחמד שסטודנטים שלי יראו אותי על המסלול או יקראו עלי בכתבות אופנה ובטורי הרכילות. אני לא דוגמן בכל רמ"ח איברי, ואני לא מרגיש מחובר לכל סצנת האופנה כאן, כי אני כבר לא נראה כמו לפני עשר שנים. אני במקום אחר לגמרי מהדוגמנים הצעירים שאני רואה ומכיר, שכל היום עסוקים במרדף אחרי עוד תצוגה ועוד קמפיין, נוסעים לחו"ל לתצוגות וגרים בדירה שכורה עם עוד דוגמנים."כבר לא מעניין אותי לעמוד על במה בלי מטרה, ויש בכל העיסוק הזה גם משהו רפטטיבי מאוד. אני ממעט ללכת לאודישנים, אני לא רשום אצל אף סוכנות דוגמנות ואין לי 'בוק'. אני אלך לעשות רק משהו יצירתי, ורצוי שיכניס הרבה כסף, או שיקדם אותי ויעזור ליחצן אותי, כי בימינו דוגמנות היא מקפצה, שאני לא מזלזל בזה".נראה שהמקפצה כבר עשתה את שלה. אתה כבר שחקן."כן. אני עדיין עושה פעם בחצי שנה תצוגת אופנה, ואם יקראו לי לאיזה קמפיין גדול אני אלך. אבל עיקר המרץ מכוון ללימודים ולמשחק. אני מקווה שהסרט 'שלח לי מלאך' יעורר הדים חיוביים ושהקהל יבוא".
דילמת התפקיד הקולנועי
"שלח לי מלאך" הוא סרט אווירתי ופיוטי, המגולל ערב יום הולדת 30 של בחור הומוסקסואל, שבו הוא נעזב על ידי חברו. כפיצוי, הוא מזמין לעצמו מתנת יום הולדת בדמות נער ליווי. אלקבץ מגלם בו את התפקיד הראשי. "לא הכרתי את ניר נאמן, הבמאי", מספר אלקבץ. "הוא ראה תמונות שלי, התקשר אלי ועניין אותי בסרט, בלי לספר לי על מה הוא בדיוק. נפגשנו במעבדה באוניברסיטה, וכשהוא ראה אותי הוא אמר 'ווי, אתה נורא גדול'. הוא חיפש לדמות הראשית מישהו נמוך וצנום יותר, ובכל זאת נתן לי את התסריט לעיון. לאחר התחלה ברגל שמאל, לא פתחתי את התסריט במשך כמעט חודש. עד שיום אחד קראתי אותו, התלהבתי והחלטתי ללכת על זה".ממה התלהבת?"בעיקר מזה שהסרט הוא לא מיינסטרימי, ושהדמות הראשית שאותה אני מגלם היא קצת אוטיסטית אבל עם המון רגשנות. ומעבר לזה, זה התאים גם ליכולות המשחק שלי, שאותן הקנו לי אחותי ואחי שלומי, שהם מקצוענים בתחום. זה היה טייפ­קאסטינג קלאסי בשבילי. זה לא שאני משחק בסרט את עצמי, אבל ההתקרבות לדמות היתה קלה".הניסיון לגלם הומוסקסואל בסרט הראשון שלך לא הרתיע אותך מעט?"ממש לא. זה לא עניין אותי בכלל. עניין אותי מאוד לשחק בסרט. בכל מקרה, למען הסרת כל פקפוק קטנטן, התקשרתי לרונית אחותי, שאיתה אני מתייעץ בכל דבר. היא ישר אמרה לי 'לך על זה'. כשיצאנו מההקרנה של הסרט היא ניגשה לבמאי ואמרה לו 'כל הכבוד'. ואני חושב שהיא התכוונה בעיקר לעבודה המקצועית של כל הצוות בסרט. זה לא סרט סטודנטים טיפוסי, ולא סובל מבוסריות או מרישולים בצילום ובשאר הדברים. אז התנשקתי עם גבר בסרט, ומי שיראה יראה, ויגיד מה שיגיד".וההורים ­ מה הם יגידו?"הם עוד לא ראו. אני מניח שיהיה להם קשה עם זה, כי זה יחשוף אותם, והם גם באים מדור אחר. אבא שלי שמרן מאוד, שומר מסורת שהולך כל יום לבית כנסת, וזה עניין רגיש. זה די פרובלמטי".
אמא ותאי הגזע
בוא נדבר על מה שהכי מחמם לב של אבא ואמא ­ הדוקטורט שלך."בטח מחמם, מה קרה לך", הוא צוחק. "יש להם דוקטור מרוקאי במשפחה, יכול להיות משהו טוב יותר מזה? המצחיק הוא שבמשך שנים, כל מיני דודות ושכנים של המשפחה היו בטוחים שאני הולך ונעשה רופא, ובכל מיני אירועים משפחתיים היו ניגשים אלי ומבקשים שאבדוק להם יד כואבת או רגל. המשחק, הריקוד והדוגמנות פחות נקלטים ונחשבים לגביהם. כי לגבי אמי, מה זה שחקן? אחד שיושב בבית כל היום ומחכה לקבל תפקיד. שלא לדבר על זה שכסף ממשחק לא רואים כל כך מהר. "גם לרונית ההתחלה לא היתה פשוטה. אחרי הסרט הראשון שלה, 'המיועד', היא ישבה תקופה ארוכה בבית. הדרך שהיא עשתה היתה ארוכה ולא קלה. אמא שלי מאוד פחדה שאלך ברצינות לכיוונים האלה, אבל בכל זאת פרגנה. ואבא, אבא מקבל דברים כמות שהם. כי אחרי שהמשפחה עברה בשלום את ההופעה בעירום של רונית בסרט 'חתונה מאוחרת', היא כבר קצת התרגלה".איך מתחברים אצלך העיסוק האקדמי וקריירת המשחק?"במדע יש הרבה יצירתיות, והיא לא שונה מיצירתיות בריקוד או במשחק, והדברים מתחברים באיזשהו מקום. מדען גדול חייב להיות יצירתי. אם הוא לא יהיה יצירתי, אחד ששואל שאלות, מסתקרן ומחפש תשובות, הוא יעוף מהמערכת מהר מאוד."הדוקטורט שכתבתי עוסק במנגנון ספציפי הקיים בתוך התא. חקרתי את המנגנונים האחראים בתא על גורלם של נוגדנים. עסקתי בביולוגיה של הנוגדנים, ותרמתי תרומה מסוימת להבנה של מנגנוני פירוק חלבונים בתא עצמו. כתבתי כבר ארבעה מאמרים בנושא, שאני מקווה שיתפרסמו, וזה הישג לא מבוטל. "לא עשיתי מחקר יישומי, ולא חיפשתי תרופה למשהו. גילינו את החלבון שמתעסק בפירוק של נוגדנים, וזה אחד מהתחומים הכי חמים היום בביולוגיה של התא. זה אולי נשמע אזוטרי ואפרורי, אבל זה לא. רוב המחלות, למשל אלצהיימר, נובעות מכך שיש חלבונים שהגיע זמנם להתפרק ולמות, אבל הם לא עושים את זה. במקום זה הם מצטברים בגוף, כמו, להבדיל, אבנים בכליות, ואם הם מצטברים במוח, אז הם גורמים למחלת האלצהיימר. "עכשיו אני מחפש מקום בחו"ל להמשיך בו בפוסט דוקטורט, כי הנורמה באקדמיה בארץ היא שאם אתה רוצה להשתלב בסופו של דבר במחקר אקדמי בארץ, עדיף שתעשה פוסט דוקטורט בחו"ל. "לאחרונה חזרתי מסיבוב 'דוגמנות ביולוגית' בארצות הברית", הוא מחייך, "וקיימתי כמה 'אודישנים' באוניברסיטאות ובמכוני מחקר בוושינגטון ובניו יורק".אתה כבר על מזוודות?"זה עוד לא נסגר סופית, אבל כנראה שאתקבל לעבוד במכון הבריאות הלאומי בוושינגטון. מדובר במכון שהממשלה משקיעה בו 25 מיליארד דולר בשנה. סכום שהמעבדות בארץ אפילו לא חולמות עליו. שם אפשר 'להביא אותה בגדול' ולהיות סטאר. בפוסט דוקטורט אני אעבור לעסוק בתחום אחר, יישומי והכי לוהט וטרנדי היום במדע, שחוקר תאי גזע עובריים. החלטתי שדי לי מהבנת הדברים בקטן, ואני רוצה לעבור להבין דברים בגדול, כשמטרת העל היא להבין את כל התוכנית הגנטית של התא העוברי. "לביצית המופרית יש כבר כל האינפורמציה הגנטית כדי ליצור אדם. בתוכה קיימים תאי הגזע העובריים שעתידים, לאחר הפעלת מנגנון מיון והכוונה, להיות כל תא בגוף. ואם דיברנו על אלצהיימר קודם, הרי שאם נפצח אותו מנגנון מסווג, נוכל לסווג אותם ולהזריק אותם לחולה אלצהיימר כנוירונים במוח, שיתפקדו כתאי זיכרון, והבן אדם עשוי להבריא. השאלה החמה היא איך ניתן לפצח את המנגנון הגנטי­מולקולרי הממיין הזה, ולקבוע את סיווג אותם תאים וגורלם".גם במדע סוערות האינטריגות, רדיפת כבוד ו פרסום, כמו בתחום הדוגמנות, המחול והמשחק?"בהחלט. יש מאבקים ואינטריגות, וגם לא פחות זוהר. וגם כאן הכל אינטנסיבי. אתה צריך להיות תמיד מעודכן, ואם אתה רוצה להתקדם ולהיכנס לאקדמיה ולהיות חוקר נחשב ומפורסם, אתה צריך להפעיל מרפקים ולהיות פוליטיקאי מעולה. ולפעמים, גם אם אתה מגלה איזה גילוי חשוב, יש מי שיעשה לך את המוות בדרך לפרסום. לפעמים חוקרים אגו מניאקים עוצרים מאמרים שלך, ויש כאן המון פוליטיקה מלוכלכת. ובשביל המחקר, חשוב שיהיו חוקרים לא מפורסמים, שיעבדו ממקום נקי וטהור, ולא מתאוות יוקרה וכבוד".תהיה חייב לוותר בסופו של דבר על משהו לטובת המדע?"המדע הוא הבחירה הראשונה, אבל תמיד הייתי דואלי, וקשה לי לקבל החלטות על מה לוותר. וזו בעיה כי אני פרפקציוניסט, ובכל תחום דורש מעצמי המון השקעה. אבל אני מוכן לזה שהדוגמנות תצטמצם יותר, כי מבחינה כלכלית אני כבר יכול להסתדר בלי זה. מהריקוד לקחתי הפסקה לאחר שעשיתי תאונה עם האופנוע, ונראה מה יהיה הלאה. אבל על המשחק אני לא אוותר, וכבר עזבתי לא פעם את המעבדה בשביל אודישן לסרט או הצגה".
האחים אלקבץ בע"מ
יש לך בכלל זמן לחיים פרטיים?"אין לי. אני לא יכול גם לרקוד בבוקר, ללכת לאודישנים ולחזרות אחר הצהריים, להעביר לילות במעבדה, וגם לנהל חיים פרטיים. אי אפשר להיות טוב בכל, ואם יש מחיר הוא מתבטא כאן".מה עומד על הפרק עכשיו?"נבחרתי לתפקיד בהצגה 'הם יורים גם בסוסים' בתאטרון חיפה. בדצמבר יעלו בזו אחר זו שתי הסדרות של חיים בוזגלו, שאני משתתף בשתיהן. הראשונה היא 'שלווה', סדרת מתח המתרחשת במוסד לחולי נפש. אני משחק בה בחור שעבר התעללות ושוהה במוסד עקב נטיות אובדניות. השנייה היא 'אשליות', שהיא קומדיה על מגוון דמויות הגרות בשכונת ג'סי כהן בחולון. בסדרה הזאת אני מגלם כאילו את עצמי... מרוקאי שברח מהבית ומכל ההתחייבויות המשפחתיות ומהכבוד המרוקאי הידוע. ייתכן שאשתתף גם בסרט 'ולקחת לך אשה', שכתבו ויביימו שלומי ורונית, שגם תשחק בו בתפקיד ראשי. בקרוב אני אעשה לו אודישן". אין הקלות לאח? ולו בשביל הכותרת: הסרט של האחים אלקבץ?"זה אכן יהיה קתרזיס מושלם אם אשתתף בו, אבל זה לא סגור שאקבל את התפקיד. נפגשנו לשיחה והרעיון עלה. אבל בעניין הזה, למרות שאנחנו משפחה ויש לנו יחסים מצ וינים וחמים, כולנו מקצועיים מאוד. אין ולא צריכות להיות הקלות, ואתקבל לתפקיד רק אם אתאים".בכל השיחה עם אלקבץ, לא עולה אפילו פעם אחת טענה כלשהי על קיפוח, על יחס אחר שקיבל בגלל היותו בן לעדות המזרח. בשונה, למשל, לדברים שנאמרים בסדרה "רוח קדים". "צפיתי בסדרה, ויש בה משהו נכון, אבל תלוי מאיזה בית הגעת. ואם באת ממשפחה שגידלה אותך על רגשות קיפוח יהיו לך טענות כאלה. ההורים שלי עלו ארצה ב­62', ונזרקו לבאר­שבע ואחר כך עברו לקרית­ים. גם אם היה קיפוח, אמי מעולם לא דיברה עליו, ולא חונכנו על ברכי התחושה הזאת. ההורים שלנו עשו הכל בשבילנו ורק דאגו שנתפתח. לא היינו ואנחנו לא משפחה עשירה, אבל אף אחד לא מתלונן, ולא בא בטענות ובהאשמות לאף אחד. ואני חושב שהמרוקאים עושים בהנצחה הזאת עוול לעצמם לא פחות מהעוול שנעשה להם. וכשאני רואה בחדשות את הבחורים שיושבים על הברזלים בעיירות הפיתוח וצועקים 'לחם עבודה', אני רוצה להגיד להם, אז קומו, ותעברו לעיר אחרת שכן יש בה עבודה."אני חושב שתחושת הקיפוח והעלבון אופיינית יותר לעולי שנות החמישים. חלק מהמשפחה שלי עלה אז, והם כן מדברים על קיפוח והרבה. א בל מעבר לוויכוח ההיסטורי הזה, עדיין תלויה ועומדת השאלה: לאן בחור בן 18 מעיירת פיתוח יכול כבר להגיע? הוא יכול להשיג רשיון נהיגה ומכונית, אבל לאן בדיוק הוא ייסע איתה?".li.oc.viraam@hsafo