לך תתגלגל איתה מזל ברוכמן מתקשרת עם ישויות קוסמיות. כשהיא בטראנס, הן מספרות לה על גלגולים קודמים, על הווה ועל עתיד אירית רותם­צפרוני 02/10/02 "אני יוצאת למסעות רוחניים מעבר לתפיסת הזמן, שם רואים את מה שקורה בגלגולים השונים ובין הגלגולים. לפעמים אנשים שנפטרו מדברים דרכי", כך מתארת מזל ברוכמן את עבודתה. היא טראנס­מדיום, שנכנסת לאיזשהו מצב מדייטטיבי, או בהגדרה האזוטרית המקובלת "יוצאת למסע אסטרלי", שבו הנפש יוצאת מהגוף ונוסקת למרחבי האינסוף. במהלך מסע כזה היא מספרת ליושב מולה על חייו הנוכחיים ועל העתיד להתרחש בהם. היא גם מתארת גלגולים קודמים שלו וטראומות שעבר בהם ומשפיעות על חייו הנוכחיים. הבאים אליה מכירים אותה כ"מזל מנתניה", בלי שם משפחה, שגם לא רשום על תיבת הדואר, או על דלת הכניסה לדירתה.על "מזל מנתניה" שמעתי במקרה מא', אשה משכילה ממרכז הארץ, שסיפרה על מדיום מופלאה, שבזכותה ניצלו חייו של אחד מבניה. ארבעה בנים יש לא', שעד לפגישתה עם מזל לא האמינה בידעונים ובמכשפות. "לפני ארבע שנים", סיפרה, "כשבני היה בן 13, הוא פתאום הרגיש מאוד לא טוב. היו לו בחילות וכאבי בטן נוראיים והוא איבד במשקל. כל יום, במשך שבוע, הלכנו לרופא בקופת חולים, שבדק אותו ואמר שהילד כנראה עושה הצגות, כי הוא לא רוצה ללכת לבית הספר. מאחר שאני מכירה את התכשיט שלי ויודעת שהוא לא ילד שמתחמק מבית הספר, הייתי במצוקה ולא ידעתי מה לעשות. חברה טובה סיפרה לי על מזל. אמרתי לה 'בחייך, הילד סובל ואת שולחת אותי להוקוס פוקוס'. אבל היא התעקשה, וכשאדם נמצא בכזאת מצוקה ומדובר בילד שלך, אז את מנסה הכל. התקשרתי למזל ואמרו לי שיש תור רק לעוד חודשיים. הסברתי שמדובר בבעיה בריאותית ואמרו לי 'תבואי מחר'."הבאתי את התמונה של הילד. היא נכנסה לטראנס, לא שאלה אותי שום דבר עליו ואמרה 'תסעי איתו דחוף לבית חולים כי מחר יהיה מאוחר. יטפלו בו והוא יהיה בסדר'. היא גם אמרה לי להגיד לרופאים לבדוק לו סוכר. חשבתי לעצמי: איך אני אגיד לרופאים 'המדיום אמרה לי'. אבל הקטע הכי מדהים היה שאיך שהרופא ראה אותו הוא צעק 'זה סוכר'. היה לו 500 סוכר ואשפזו אותו בטיפול נמרץ. הוא אובחן כחולה סוכרת נעורים שהתפרצה בגיל ההתבגרות, ומאז ועד היום הוא מזריק אינסולין. מאז אין אדם שאני לא ממליצה לו על מזל. תמיד כשיש בעיות או התלבטויות, אני הולכת אליה. אין לי הסבר למה שקורה שם, אבל האבחונים שלה מאוד מדויקים. כשבן אחר שלי התגייס לצבא, הגעתי אליה בהיסטריה: 'הילד בהנדס ה קרבית'. היא אמרה לי 'אל תדאגי הילד שלך לא קרבי, הוא יהיה בחיל האוויר'. אמרתי 'סוף סוף היא פישלה'. אחרי שבוע הילד מתקשר ומספר שהעבירו אותו לחיל האוויר. היא אפילו תיארה איך נראה הבסיס שלו". אני אשת אמונה אחוז הפישולים שלה, אומרת ברוכמן, נמוך, "אבל הכל צפוי והרשות נתונה". היא אשה קטנה, רזה ושרירית, עוסקת בספורט וגרה בדירה שמשקיפה לים. את הלקוחות היא מקבלת בפינת האוכל, בין המטבח לסלון, שרהיטיו הכהים מכוסים בבדים לבנים. גם היא עצמה לבושה לבן, כולל הנעליים. על הלובן הזה היא מקפידה רק כשהיא עובדת, אלו ההוראות שקיבלה מהמדריכים הרוחניים שלה. על השיש במטבח דולקים נרות ומונחים ספרי תפילה פתוחים. מוויטרינת הזכוכית מציצים ספרי תורה וקודש. על הקיר בפינת העבודה שלה תלויות תמונות של רבנים וצדיקים וגם תעודות הוקרה מהישיבות להן היא תורמת. "אני לא דתייה", היא אומרת, "אני אשת אמונה". כל יום היא מתפללת. כל בוקר היא עושה מדיטציה ויורדת לטבול בים. לפני הטראנס היא חובשת על ראשה קשת לבנה. "אשה צריכה לשים כיסוי ראש", היא מסבירה, "אבל אני לא רוצה לכסות את הראש כי אני לא חרדית, אז אני שמה את הקשת שזה חצי כיסוי ראש". לידה מונחים משקפי שמש כהים, אותם היא חובשת ברגע שהיא יוצאת מהטראנס, "כי יש הבדלים באור בין כאן לשם וזה מסנוור אותי".היא מבקשת את השעון שלי, אותו היא מחזיקה כל משך הטראנס. לפני זה היא רושמת לפניה את השם ותאריך הלידה. "השלב הראשון זו נומרולוגיה קבלית", היא מסבירה, "מכאן אני אתחיל לקבל אינפורמציה ואצא למסע רוחני בספירות אחרות, בתדר הקוסמי שהנשמה שלך מתויקת מראשית הגלגולים שלך ועד היום. שם הרוח תראה את מה שתראה למענך ותספר לך דרכי. אני רואה כמו סרט בקולנוע, אבל אין לי שליטה על מה שאני רואה, זה מוגבל למה שמלכות שמיים מאפשרת לך לדעת באותו זמן". במשך הטראנס אסור להקליט, רק לרשום. "כי זה מונע את רצף האינפורמציה שמגיעה. לכן גם אין לי בסמוך מכשירי חשמל וטלפונים", היא מסבירה. את כל השאלות צריך לשאול אותה רק במהלך הטראנס, "כי אחרי שאני חוזרת משם, אני לא זוכרת מה אמרתי". במשך כשעה היא היתה שם, מספרת לי על חיים אחרים בתקופות אחרות, מזכירה שמות של אנשים שמוכרים לי, מתארת סיטואציות מסוימות. פתאום הופיע אבא שלי ז"ל, שבירך אותי על הדירה החדשה, שקניתי לפני כשנתיים בעזרת כספי הירושה. שוחחנו קצת דרכה. לא היתה לה שום דרך קונבנציונלית לדעת את מה שאמרה בשמו. ידעתי שלא יהיו לי ילדים ברוכמן, בת 48, גדלה בבאר שבע. לאביה היה עסק לצורכי צילום. לאמא שלה היה סלון לשמלות כלה. "היתה לי ילדות רגילה", היא מספרת, "רקדתי בלט. ניגנתי על פסנתר. מגיל צעיר אהבתי לעזור להורים בעסק, ותמיד ידעתי הצ'ק של מי יחזור ומי יעשה בעיות. תמיד היו לי תחושות שמישהו עוזר לי, שהתגברו כשגדלתי. כאילו איזשהו כוח ניתב את החיים שלי וזה בלט במיוחד כשרציתי להתחתן. היו לי כמה אהבות, עמדתי כמה פעמים להתחתן, ובכל פעם הייתי מקבלת מסרים חזקים לא לעשות את זה. בפעם החמישית עמדתי להתחתן עם גבר מקסים שמאוד אהבתי, ההזמנות כבר נשלחו ושוב הופיעו הישויות שהודיעו לי שזה לא האיש. הם אמרו 'תסעי לנתניה, תקני שם דירה ותפגשי את מי שמיועד להיות בעלך'. שבעה חודשים התלבטתי, אבל הישויות לא נתנו לי מנוח. בסוף אזרתי אומץ ונסעתי לנתניה".בנתניה היא התחילה לעבוד בחברה לסחר ביהלומים, התקדמה בתפקיד, למדה איך מעריכים יהלומים וגם נשלחה לחו"ל לקנות אותם. כשנכנסה למשרד המכירות של אברהם גינדי כדי לקנות דירה, כפי שהנחו אותה הישויות, פגשה את מנהל המשרד, שלמה ברוכמן, בעלה זה 18 שנה, שמנהל היום מסעדה בהרצליה. ילדים משותפים אין להם, וביחד הם מגדלים בן של קרובת משפחה וילדה שאימצו. "ידעתי שלא יהיו לי ילדים משלי וגם אמרתי את זה לבעלי", היא מספרת, "למרות זאת עשיתי ניסיונות להרות ועברתי הפריות מבחנה, כי באמונה שלי תמיד צריך לנסות".במשך כמה שנים עבדה ביהלומים, עד שבהנחיית הישויות פרשה והתחילה לצאת למסעות רוחניים למען אנשים אחרים. המסעות הללו, היא אומרת, גוזלים ממנה הרבה אנרגיה, לכן היא מקבלת רק מעט אנשים ביום והתורים אליה מתארכים. יש לברוכמן אלבום גדול של מכתבי תודה והוקרה, גם על עבודתה כמדיום וגם על תרומתה הרבה לקהילה. כל חג למשל, היא רוכשת מוצרי מזון ומחלקת לכ­70 משפחות נזקקות באזור. באלבום אני מוצאת תמונה של שחקן מפורסם, שהיא אוסרת עליי לנקוב בשמו, "אני לא אוהבת להתרומם על בשרם של אחרים". ידידתו של אותו שחקן כתבה לה, "הענקת לי את הזכות ואת המתנה היפה ביותר שמישהו נתן לי אי פעם בחיים האלה". מכתב נוסף באלבום, כתוב בכתב ידו (כולל כתובת וטלפון) של מדען ממכון ויצמן, שגם את שמו היא אוסרת להזכיר. "אני מדען ולא האמנתי בכוחות על טבעיים", הוא כותב, "הגעתי מתוך סקרנות אישית. מזל גילתה לי דברים על עברי ועבר משפחתי, שלא הייתי מאמין כיצד ואיך ניתן לדעת אותם ועליהם. לגבי העתיד הייתי סקפטי, אך לא רחק היום ונוכחתי שכל מה שהיא ראתה ואמרה לי התקיים. התפעלתי מהתמצאותה הרחבה במטאפיזיקה, משפתה העשירה ומדיוק הגדרותיה. לגבי זו היתה חוויה חדשה, שפתחה לי אשנב לחשיבה והבנה אחרים". בן לאדן חי והנה כמה תחזיות שקיבלה מזל במהלך טראנס, על המדינה ובכלל: "תהיה גדר הפרדה שתתחום את הגבולות של הפלשתינים. שלום בארץ ישראל, לצערי, אף פעם לא יהיה. יהיה איזשהו הסכם שיאפשר לשני הצדדים לחיות ביחד פחות או יותר, והשיחות יתחילו בדצמבר­ינואר. עראפת לא יישאר. בחודשים הקרובים יעלה מישהו אחר, בעל עמדה וכוח, יותר רציונלי, פחות מגואל בדם ופחות נגוע בשחיתות. האבטלה והמצב הכלכלי הקשה בארץ ימשכו עוד שנתיים שלוש, אחרי זה תהיה צמיחה כלכלית, הארץ תשגשג ויגיעו הרבה עולים מארצות המערב. עד אז הרבה חברות ובתי עסק ייסגרו, אבל אף פעם לא נגיע למצב של ארגנטינה והעולם השלישי. שרון בינתיים ממשיך, עד שיקום מנהיג צעיר, כוכב שיעלה במהלך ארבע השנים הבאות. יהיו פה גם מצביעים חדשים, צעירים שייקחו יוזמות וישנו דברים."בן לאדן חי. הוא לא יצליח לעשות עוד פיגוע ראווה, אבל פיגועים איסלאמיים יהיו בכל מיני מקומות בעולם. העיראקים ימשיכו להתל בכולם, אבל מלחמה בין עיראק לישראל לא תהיה. האמריקאים יביאו לשם את הצבא והצי השישי, אבל לא תהיה ממש מלחמה ובסוף יגיעו לאיזשהו הסכם. סדאם חוסיין לא ימות כל כך מהר, אב ל תהיה שם הפיכה, לא בזמן הקרוב, זה ייקח כמה שנים. איראן תהפוך ליותר מערבית והבן של השאה יחזור לשם בעשור הבא."הסיבה לנהייה הרוחנית שיש היום בעולם", מסבירה מזל, "היא כי הרבה נשמות ותיקות ביקום חוזרות עכשיו לכדור הארץ. הן יודעות הרבה ולכן יש היום הרבה ילדים עם אינטליגנציה גבוהה והרבה מאוד ידע. הידע משמש אותם לצמיחה רוחנית, שזה השלב הבא בהתפתחות האנושית. אנחנו הולכים לזמנים רוחניים יותר. עכשיו זו החוליה האחרונה ביקום הנוכחי, כפי שאנחנו מכירים אותו. הקבוצה הזאת של האנשים הצעירים, שהגיעו לכאן עם הידע, היא זו שתיצור את האנושות בממד הבא".