הצל שלי ואני סאבלימינל והצל, שני ראפרים שעושים מוזיקת היפ- הופ, מצליחים לככב בראש רשימת רבי המכר אביבית חזקיה 30/09/02 רשימת רבי המכר של האלבומים הישראליים לחגים כוללת את סאבלימינל והצל עם אלבומם השני "האור והצל". מדובר בשני ראפרים שעשו דרך קשה כדי להגיע למשהו שהם בעצמם חלמו עליו והמציאו אותו. העובדה שהם הצליחו לחדור לראש רשימת המכירות מיד אחרי איל גולן קצת מפתיעה לאור המצב הכלכלי הכללי, המצב הנואש של שוק התקליטים והעובדה שמדובר באמנים לא מוכרים יחסית, עם טקסטים ציוניים­ימניים­לוחמניים שלא ממש אהודים על התקשורת. סאבלימינל והצל הם חברי ילדות. סאבלימינל הוא קובי שמעוני, 22, והצל הוא יואב אליאסי, 25.אנחנו נפגשים בבית הוריו של שמעוני בשיכון דן בתל­אביב. כן, שמעוני, המכנה את עצמו סאב (קיצור של סאבלימינל, שפירושו תת הכרתי) גר עדיין בבית ההורים וגאה בכך. בקומה השנייה יש לו אולפן וחדר שינה מפוצץ בבגדי היפ­הופ צבעוניים, כולל מכנסיים מתרחבים, חולצות, תכשיטים, כובעים ואינספור זוגות נעליים טרנדיות של חברת DADA שהראפר הסופר סטייליסטי, אל. אל. קול ג'יי, ממש לא היה מתבייש בהן ואף נועל אותן בעצמו. ככה זה כשאתה ראפר ממולח, איש עסקים צעיר עם קשרים בינלאומיים, שלא רואה אף אחד ממטר. סאב (שמעוני) והצל (אליאסי) הפכו במהרה לעסק רווחי, ואת הכל הם עשו במו ידיהם. "כמה שהאולפן הביתי הזה נראה קטן, כאן עשינו את כל התקליט ואת כל הסאונדים שמביאים בראש", הם אומרים. התקליט שלהם נשמע פי טריליון יותר טוב מכל ראפ מקומי אחר. לחבר'ה האלה יש גרוב, וכשהם שרים באנגלית, הם נשמעים אמריקה. על הטקסטים הימניים והלאומיים אפשר עוד להתווכח, אבל עזבו את זה. כדאי להקשיב למוזיקה, שפשוט פותחת את הנשמה ומביאה אחלה גרוב לשטיפת רצפה. שניהם תל­אביבים, שהכירו זה את זה במקרה. שמעוני: "בסוף 95' היה לי חלום להופיע בשירה. חשבתי שאם אני אייחצן ואדג'ה במועדונים, אני אקבל את האופציה להופיע. פגשתי את יואב במסגרת כל המועדונים של התקופה. אני זוכר שלבשתי מכנסי באגיז שאמא שלי ­ שהיא מורה לתפירה ­ הוציאה את הגזרה שלהם. הלכתי לאבא של חבר שיש לו מפעל טקסטיל, תפרנו מכנסיים והיינו מייצרים ומוכרים אותם. אין לי מושג בכלל איך למדתי את האופנה הזו. אולי מקליפים של אמ.סי. האמר שראיתי בטלוויזיה בערבית. הייתי אז כל כך מחובר לזה, שהייתי בטוח שאני המצאתי את הסיפור".­ נו, ומה הקשר ליואב?"בגיל 15, יום אחד אני הולך למועדון ואני רואה מישהו עם באגיז בוורוד מטורף. לא הבנתי מה זה עושה בארץ, כי לא היתה כאן תרבות כזו. התחלתי לדבר איתו באנגלית, כי רציתי שימכור לי את המכנסיים. חצי שעה אחר כך אנחנו קולטים שאנחנו ישראלים, ומה הקטע של האנגלית בכלל. זה היה יואב".­ מאיפה התחיל עניין ההיפ­הופ?"בהתחלה לא היה לי מושג בכלום, הקשבתי לוויס אוף פיס של אייבי נתן, ואז התחילה להגיע כל המוזיקה מאירופה, 'טכנוטרוניקס', 'סי אנד סי מיוזיק פקטורי', 'קיי.אל.אף', שערבבו היפ­הופ אירופאי מצחיק כזה. עוד כשבקושי ידעתי אנגלית, אהבתי את הפרייזינג המהיר. ישבתי והקלטתי ועשיתי די.ג'יי להכל. בארץ לא היה מודעות לז'אנר, עד שעליתי על אוסף 'אולד סקול' שפרץ לי את הדרך לתרבות שלמה של היפ­הופ. היפ­הופ זה שם כולל, וראפ זה רק אחד האלמנטים שלו. בהיפ­הופ נכלל גם הגרפיטי, ברייקדאנס, די.ג'יי ועוד. הלכתי לכל חנויות התקליטים בארץ לחפש היפ­הופ ולא הבינו מה אני רוצה, אז פשוט חיפשתי תקליטים עם כושים על העטיפה".אליאסי: "אני הייתי אז סקייטר עם שיער ירוק, משהו מוזר ביותר".שמעוני: "כן. כשנפגשנו לי כבר היתה להקה בשם 'קייב דוג', חיי נו בסרט שלנו, של האנגלית, עד שקלטנו שאנחנו ישראלים".אליאסי: "החברות שלנו באותו יום נהייתה כל כך מגובשת, שמאותו רגע לא נפרדנו, בעיקר בגלל ההומור המטורף שלנו. פשוט טמטמנו את המוח אחד לשני".שמעוני: "נהייתה חברות שחבל על הזמן, וביחד יח"צנו מסיבות היפ­הופ. מה שעוד חיזק את הקשר זה שאני למדתי בצפון תל­אביב והייתי 'קובי הראפר' שלא מתחבר יותר מדי לצפונים אלא להיפ­הופ של השכונות. למרות זאת, לא תשמעי ממני מדבר על מצוקה, כי זה כאילו לא נוגע לי, אבל איפה שיש עוני זה כואב לי".אליאסי: "אני, כל המשפחה שלי זה סלמה ג' ויפו. אולי קובי גר בצפון תל­אביב, אבל הוא ממש לא צפוני ואנחנו משלימים אחד את השני. אני נולדתי בדרום תל­אביב למשפחה שהרבה צרות נפלו עליה בצרורות. אבא שלי ישב בכלא, ובתור חייל בסדיר הייתי צריך לפרנס משפחה".שמעוני: "ולכן, כשהוא בבעיות אני חש את זה, כי הוא אח שלי לכל דבר. בתור משפחות אנחנו עוזרים אחד לשני מה שלא יהיה, וזה מתבטא גם ביצירה". הופעות הזויות בנתניה ההיפ­הופ שהם הריצו כנערים כבש בהתחלה מועדונים הזויים של כדורסלנים ותיירים בדאון טאון אלנבי. מאוחר יותר הם כבר השתלטו על מועדון משלהם. שמעוני: "בסוף 96' שכרתי מקום משלי ברחוב המסגר. קראו לו 'ד'ה ג'וינט'. זה היה מקום שלנו, עם הופעות של החברים. שם הקמנו את 'תאקט', לייבל ההיפ­הופ שלנו, אבל עדיין היינו במחשבה שאנחנו בסרט מטורף של גאנגסטר פרדייז".­ איפה הופעתם בהתחלה?"הופעות הזויות, הכי פרי סטייל. חוץ מבמועדון שלנו, היינו מגיעים נניח להופעות בנתניה. אני זוכר שהגעתי לבית מגורים בנתניה, יורדים למקלט שיש בו 700 אתיופים, וזו הופעה עם די.ג'יי שיש לו אורגן אורות. זה היה סופר מגניב. היום הופעות לא מרעידות אותי בכלל, כי החבר'ה האלה, בנתניה נניח, הם גרעין קשה, הם יודעים מה הם רוצים, ואם אתה לא מצליח להגניב אותם תוך שלוש שניות, אתה מקבל ארבע בקבוקים למוח. ואז נניח גם עולה המלך של השכונה, שיכור, עם החבר'ה שלו, שבא לשיר פתאום. הם מחפשים שתביא להם את הטקסטים עליהם, זה מה שקורע אותם מצחוק וזה מה שמרגש אותם".­ יואב, איך אתה נכנס לסיפור? "כשהכרנו, הבנתי שאני והבן אדם הזה, זה הולך ביחד. כבר ביום שהכרתי אותו היתה לו תוכנית מגובשת מה הולך לקרות, אבל כמובן שהוא חשב שזה יהיה באנגלית".שמעוני: "עוד לפני התקליט הראשון הופענו באנגלית. זה השתנה לעברית כשהופענו דווקא בחו"ל. יום אחד התארחנו בתוכנית רדיו בלוס אנג'לס, שנקראת 'פאוור 6­0­1', זו תחנה שמשמיעים בה רק היפ­הופ בפריים טיים עם יותר ממיליון וחצי מאזינים. עכשיו תקלטי שיושבים לידי אנשים שיש לי את הפוסטרים שלהם בחדר, והביצים שלי נופלות. וייקליף ז'אן יוצא מהאולפן כשאני נכנס. שוק גדול. הגעתי לחלום שלי לפני שעשיתי משהו באמת. הם מבחינתם מראיינים את 'הבראד'ר פרום ד'ה הולי לנד', ספיקינג דה הולי לאנגוויג', קרינג ד'ה הולי מסג'ס. בקיצור, אמרו לי תעשה פרי סטייל בעברית. חשבתי שזה לא ילך, אבל הם הכריחו אותי, פתחו מיקרופון והתלהבו לאללה, בעוד שאני התפחלצתי לגמרי. תחשבי שבאותה תקופה אני חוזר הביתה כל שבוע עם 2,000 שקל, לא מראה לאף אחד בבית, וההורים שלי צועקים עלי שאני אלך לעבוד בבורגראנץ' כמו שאר החבר'ה".­ ומה עשית עם הכסף?"הלכתי לאולפן, שמתי לבן אדם את הכסף מגולגל בגומייה, ואמרתי לו תשים את הסאונד הזה והזה. הבן אדם היה מסתכל עלי ואומר 'תביא את הכסף, ילד', פותח איזה קיבורד מפגר והקלטנו ככה. אני לא יודע כמה כסף הוצאתי, אבל מדובר על עשרות אלפי שקלים. אלו אולפנים שמפיקים מזרחית ולא מבינים בהיפ­הופ, והם ניסו להפיק לי, וזה לא היה בכיוון". לשבור את מחסום השפה אחרי אפיזודת תחנת הרדיו מלוס אנג'לס, החליט הראפר פרום ד'ה הולי לנד לעבור לשיר בשפת הקודש. "נכנסתי לבית של סי מינוס, הדי ג'יי של להקת קורן, וכל צעד אתה דורך שם על תקליט, כי הכל בבלגן. הוא ארגן לי תקליטים שלו, הסביר לי מה צריך לעשות, שכנע אותי ללכת על העברית, ובקיצור חזרתי לישראל עם יותר ממאה קילו אוברוויט מסי מינוס, שבשבילו הייתי מעין משימה להביא היפ­הופ בעברית".­ מה אתם חושבים על הקטע של השפה היום?"תראי, כמעט כל האלבום בעברית. בסצינה של המיינסטרים בלונדון אין ספק שזה רק אנגלית, אבל אני עדיין לא מעז לחלום על דבר כזה בינתיים. האסטרטגיה שלי כרגע היא שקודם כל באקווריום שלך תהיה מלך, אחר כך תעבור לאוקיינוס. עובדה שיש לנו גם שירים שמשלבים עברית, אנגלית וצרפתית ברמה בינלאומית, ואנחנו עובדים על פרויקטים לחו"ל. אמרתי 'אני לא בא לעשות משהו שמישהו כבר עשה, חייבים להמציא את זה מההתחלה'. אז היה בעבר שב"ק ס' וכל אלה, אבל זה לא זה. זה לא היפ­הופ, ואין לי את האלבום של אף אחד מהם. אי אפשר למכור לי את זה, כי זה לא עושה לי לנענע את הראש".אליאסי: "בשפה המקצועית מה ששב"ק ס' עשו זה אולי קרוב יותר לפאנק מטאל, ואי אפשר להשמיע את זה לראפרים מקצועיים בחו"ל".­ על התקליט שלכם כתוב: "אדריכלי ההיפ­הופ". למה התכוונתם?שמעוני: "נכנסתי אז חזק לעניין של השפה. המצאתי משפטים בעברית כמו 'שותל לכם מילים בראש כאילו ט"ו בשבט'. זה נורא בסיסי וטיפשי נכון להיום, אבל אז הבנתי שחייבים לחפור בשפה ולדבר על דברים שאין להם ייחוס בשפה זרה. נכנסתי לאובססיית כתיבה באמא של הטירוף, הבנתי שאם זה לא מושלם זה לא עובר".אליאסי: "כשהחלטנו לעשות את זה כמו שצריך, הבנו שאין בכלל איפה להתחיל בעברית. התחלנו לשבור את החרוזים בצורה מסוימת, המצאנו משהו, ולכן האדריכלות היא פורצת הדרך. היינו חייבים לשבור את המחסום של השפה הזו. לא היה נראה לנו הגיוני שהיא לא תצליח להתגלגל. היום הגענו לרמה שלא נופלת מאנגלית".­ אתם כותבים ביחד?אליאסי: "הוא יושב בבית כותב משהו, אני בבית כותב משהו, ואז אנחנו נפגשים, כל אחד עם הדפים, ואז מחברים. גם בטלפון זה הולך. כל אחד מקריא לשני וכל אחד מתעצבן מזה שהשני כתב משהו יותר חם משלו".­ ידעת מראש שתהיה חתום בחברת תקליטים מסחרית?שמעוני: "בסוף 97 ' האלבום הראשון, 'האור מציון', היה כבר כמעט מוכן, וזה היה בדיוק כשהתגייסתי לצבא. חשבתי להוציא את זה עצמאית שחור, ולמכור את זה במועדונים. לא רציתי חברת תקליטים קיימת, רציתי לבנות חברה בעצמי, ולעבוד עם רשת חנויות. לא חשבתי לקפוץ על קהל של מיינסטרים, כי לא היה פה כלום, פשוט רציתי שאנשים יתחילו לשמוע את הז'אנר".שמעוני התגייס כשכל האלבום שלו מוכן, כולל עטיפה, ובכל זאת, כמי שמגדיר את עצמו כציוני, הקריירה שלו נכנסה ל"הולד" מרצון. "כשהייתי בצבא שמעו עלי ב'הליקון', ורוני בראון, המנכ"ל, הזמין אותי לפגישה תוך כדי השירות".­ ככה פתאום?"מומי לוי, המוכשר סוף, עובד עם 'הליקון' כבר כמה שנים, אז הוא השמיע לרוני בראון את השיר 'חי מיום ליום', שביצענו איתו, כבדרך אגב. רוני שמע את זה ואמר שזה צריך להיות ב'הליקון'". ­ נו, ומיד חתמת?"ממש לא. אני אמרתי זה שיר שלי, מה לי ולרוני בראון? לא רציתי חברת תקליטים. רוני בא, שמע את האלבום והעיר הערות לתיקונים. הסברתי לו שהאלבום הזה יוצא ככה, איתו או בלעדיו. אמרתי לו שבכל דיסק של ראפ, ויש לי המון בבית, האמן מקדיש חלק מהאלבום כדי לקלל את חבר ת התקליטים שלו. רק השתחררתי אז מהצבא, לא שחיתי בחומר ולא היה לי עורך דין. רוני הביא דף, חתם עליו ואמר לי 'אתה תעשה את החוזה ואל תפחד מעצמך'. אמרתי 'סבבה', לא יכולתי לסרב לדבר כזה, וחתמנו בעצם חוזה שותפות על הלייבל תאקט. למעשה סאבלימינל חתום אצל קובי שמעוני, שהוא המנהל של תאקט וגם הצל חתום בתאקט. יש בינינו שותפות מלאה בפרומו ובהפצה. יש כאן פיצול אישיותי קשה בגלל ריבוי שמות, אבל זה מקובל בסצינה. בנקודה הזו באמת הכל התחיל לקרות".­ תסבירו את הקונספט של סאבלימינל והצל.אליאסי: "האלבום הראשון היה קובי סולו, שאני מתארח בו. הייתי אז נגד בקבע בצה"ל, רס"ר בסיס ולא יכולתי להיחשף. זה לא היה הגיוני שמישהו יראה את הרס"ר שלו בתור ראפר. בגלל זה כל התמונות שלי מכוסות ורואים שם רק את הזקן הצרפתי שלי. אנשים חשדו שזה אני הצל, וחיילת אחת גם אמרה לי 'מה יקרה אם אני אגיד לך הצל?'. עניתי לה 'מה יקרה אם אני אגיד לך ריתוק?'. הייתי באותם ימים מורעל צבא, כינו אותי אפילו רובוקופ. הצל זה, בכל מקרה, אילוץ שהפך לגימיק. אבל אני לא הצל של קובי. אני הצל נקודה. הצל של כולם. אין בן אדם בלי צל. חוץ מזה , מהמורעלות שלי עד היום הצ' של הצל היא צ' צבאית".שמעוני: "אני ידעתי מההתחלה שהוא הולך להיות על במות ובתמונות. ידעתי שהאלבום הבא שלי זה האור והצל, ולא רציתי שזה יהיה האור והאלמוני. רציתי ליצור דמות".­ האמנת שזה יקרה?אליאסי: "לא האמנתי שנצליח לכבוש, עד ששמעתי ש'חי מיום ליום' נהיה להיט. בדיוק קיבלתי אז את תפקיד חיי להיות הרס"ר של היחידה ללוחמה בטרור, ונכנסתי לצומת דרכים של או צבא או מוזיקה. קובי אמר לי 'אחי, הגיע הזמן לבחור ימין או שמאל', ובחרתי, כשהבנתי ושהכל תאם את התכנון ואת הקונספט. החלטתי ללכת עם החלום הגדול של המוזיקה באש ובמים וגם להתפרנס מזה, וזה מה שאני עושה".­ למה האור והצל?שמעוני: "האור זה שם נרדף לסאבלימינל, שכמו כל ראפר יש לי פיצולים. בכל זאת מדובר בשני ראפרים נפרדים, לא להקה ולא נעליים, אני לכל מקום הולך עם אח שלי, הוא תמיד איתי, בכל תמונה, בכל הופעה. הפרויקט הבא זה הצל מארח אותי". לקח זמן, אבל הגענו לאלבום הראשון היה קשה לפלס לעצמו דרך אל לב ההמונים. אבל לא האור והצל ירימו ידיים. הם הפשילו שרוולים, ופצחו בעבודת שטח קשה שבמסגרתה הם פוצצו את המדינה בגרפיטי ובמדבקות שנשאו את הבשורה. שמעוני: "את האלבום הראשון עשינו בטובות. בן אדם היה בא לנגן אצלי גיטרה, כי עשיתי בייביסיטר לילדה שלו. הכל היה בקומבינות. 'הליקון' קיבלו מוצר כמעט מוגמר, אבל איפה זה ואיפה אנחנו היום. עכשיו שמענו את שני האלבומים במקביל ונכנסו להלם, עבדנו בראשון בצורה חאפרית, אבל היה בזה משהו אמיתי וחד פעמי".­ איך פרצתם?"קודם כל החלטתי לקרוא לעצמי סאבלימינל, כי דיברתי תמיד את הסאב טקסט וזה נהיה הכינוי שלי. בכל אופן הסינגל הראשון שלנו 'יותר מחבר' הושלך לכל פחי זבל בכל התחנות רדיו, לא כי הוא לא טוב, אלא כי אף אחד לא הבין מה זה היצור הזה? מה זה היפ­הופ בעברית? ומה זה השם הזה שובר הלסתות? זה בדיוק מה שרציתי: אמיתי, חזק וקשה, אז עשיתי עבודת שטח. אומרים שהקהל מפגר וצריך להאכיל אותו בחרא, וככה זה היה, בדיוק כמו בתכנון. זה היה קשה, לקח זמן, אבל הגענו".­ איך הגעתם?"לא רצו להשמיע את 'חי מיום ליום' גם כי היתה שם נקיטת עמדה פוליטית חזקה כמו 'איזו מדינה' של אלי לוזון עם משפטים כמו 'המדינה מתנדנדת כמו סיגריה בפה של ערפאת'. אנשים לא רצו לנגוע בזה. אז אנחנו הלכנו בית ספר בית ספר, חילקנו קלטות פרומו של האלבום, שטפנו את האמא של המוח של הילדים, היו לי יח"צנים במועדונים שחילקו מדבקות בכל הארץ. אחרי כל הופעה היינו דופקים גרפיטי עם שבלונה, ואחר כך מחלקים שבלונות וספריי לקהל. כל הכתבות הראשונות שהיו עלינו התייחסו בכלל רק לגרפיטי שהציף את המדינה. זה תפס. דרך התחנות האזוריות נוצר לחץ וביקוש בגלגל"צ. רוני בראון ו'הליקון' עשו מלחמה בגלי צה"ל שחבל על הזמן, כי היה מדובר בלהיט אפילו שהוא פוליטי".­ למה דחוף לכם להביע את דיעותיכם הימניות כל הזמן?"ניפחו את זה מעל לכל פרופורציה. אז נכון, יש לנו דעות לאומניות ימניות, אבל מוקי, נניח, הוא חבר נורא טוב שלנו, ואנחנו לא מסכימים עם הדיעות שלו על כלום. בכל זאת אני אוהב את הדיסק שלו ומכיר אותו בעל פה. אני גם חושב שהוא מוכשר סוף, בניגוד להרבה להקות אחרות פה".­ יש לו המנון "כולם מדברים על שלום", שזה בדיוק ההפך "מהפרד ומשול" שלכם.אליאס י: "אנחנו לא מסכימים איתו בכלל, אבל מעריכים את המוזיקה שלו. אין מלחמה, ואין מחנות מעריצים שלו ושלנו. זו המצאה".שמעוני: "המסר שלו הפוך משלנו לגמרי, אבל עזבי אותך, הרבה חברים שלי הם הכי שמאלנים שיכולים להיות, אז מה? זה אומר שאני לא יכול לכבד אדם על דעתו? אני מכבד את השמאלנים, אבל חושב שהם הוזים, אז מה? תמימים תקראי לזה, לפעמים זה קצת מפריע בחברות, אבל הוציאו את זה מפרופורציה בתקשורת ויצאו כותרות שאנחנו כאילו לא אוהבים את מוקי".שמעוני: "אין לי גם שום דבר נגד אביב גפן, שללא ספק המסר שלו הפוך משלנו טוטאלית. הוא לא עושה היפ­הופ, אבל הוא מוכשר סוף, יש לו ים של מעריצים, הוא מצליח לעורר רגשות אצל אנשים, והוא עושה את העבודה".­ אתם קולטים את ההיסטריה סביבכם?שמעוני: "אני כבר מורגל עוד מהאלבום הראשון. הוא עדיין לא מבין, אבל קולטים שיש התג'ננות וטירוף בחנויות. ברצינות. כבר נתקלנו בבנות ששוכבות לנו מתחת לגלגלים של המכוניות".אליאסי: "קיבלנו עכשיו את הנתונים של המכירות, עמדנו והסתכלנו על עצמנו בחיוך. הערצה היתה גם באלבום הראשון, אבל לא ציפינו לכזה טירוף, בסך הכל שנינו יצו רים מגודלים, שחורים ומזוקנים. איזה בנות יידלקו עלינו פתאום? עכשיו נהיה קטע שלא ייאמן, של בחורות שרודפות אחרי וישנות לי מחוץ לבית. לי? אני אומר 'סבבה, שייכנסו', אבל הנה את רואה יש לי צלקת על היד, זה ממעריצה שקרעה לי את היד. ת'אמת יש לנו אלבום בן זונה, לא הסכמנו להתפשר על שום דבר".שמעוני: "עשינו הכל לבד, כאן, בבית. לא ישנתי, לא אכלתי, ולא הלכתי לשירותים. אמא שלי לא הבינה מה קורה. ישבתי ולמדתי תוכנת מחשב במשך חצי שנה לבד, כי הבנתי שאף אחד לא יוכל לעשות את זה יותר טובמאיתנו. הצלחנו גם לארח את המפיק האגדי THE ROCK'', שמפיק עכשיו את אל.אל. קול ג'יי, וזה כבוד".­ מה בנוגע לנשים אמיתיות בחיים שלכם? אליאסי: "לקובי יש חברה כבר ארבע שנים, שסומכת עליו כי הוא ילד טוב מאוד".­ ואתה משגל כל מה שזז?"כל מה שזז ונראה טוב".­ מה הלאה?שמעוני: "ההופעות שלנו מפוצצות בטירוף. לא שמעו על דבר כזה בארץ עדיין. הנה אנחנו מגשימים חלום ועוד חלום. אולפן יש, תוכנית רדיו יש, מועדון חדש בהקמה יש, וגם לייבל שעובד בשותפות עם 'הליקון'. עכשיו אנחנו חושבים על מצעדי אהבה ומשאיות של היפ­הופ , ובמקביל אנחנו קוטפים פרסים בקטגוריות רבות ולפעמים לא ברורות, כמו 'להקת השנה'. אנשים לא מבינים עדיין שמדובר בשני סולנים".אליאסי: "זה כאילו נהייתה להקה. באים אלי ושואלים אותי 'אתה הצל מסאבלימינל?' מה אני, הבן שלו? לא. ואני גם לא המתופף או הבאסיסט. אנחנו שני סולנים שמנסים להביא אורגזמות חיות".שמעוני: "יש כיום סצינה רצינית, אנשים ממש מוכשרים. אני משמיע בתוכנית שלי 'המעבדה' ברדיו תל­אביב דברים חדשים בעברית ובאנגלית, אפשר ליפול מזה. בזכות זה שמכרתי, יש לי את היכולת להשפיע ולקדם. ואם היה לי כסף, הייתי שוכר ליוצרים הצעירים החדשים האלה אולפן, בונה להם דירה, נותן להם הכל. זה מה שאנחנו חולמים לעשות. עכשיו אני בונה את הבסיס כדי לשלוט".