שישי / אדם ברוך תפילה * אוסף אורלוף * בג"ץ * שבס וליפקין * מגדלי התאומים * גלובליזציה * גדי יציב * פנחס שדה * בתים * מצנע * ז'בוטינסקי * שכר הרב * יקירתי 13/09/02 בתפילות יום הכיפורים מעמידים שני אנשים ליד שליח הציבור (החזן). אחד מימינו ואחד משמאלו. אצל האשכנזים הם עומדים ליד החזן עד אמירת "ברכו", ואצל הספרדים הם עומדים כל התפילה. ומעלתם האישית של שני אנשים אלה לפחות כמעלתו האישית של החזן. ומדוע הם לימינו ולשמאלו? לתמוך בו. גם תמיכה אמונית וגם תמיכה טקסית. הם כמו מעבים את המוסד ששמו 'שליח ציבור'. מעבים אותו רק ביום הכיפורים, ולאחר מכן הוא שב למידתו הרגילה: שליח הציבור כשלעצמו. מעבים אותו לפני הבורא, כאומרים 'היום נבוא לפניך בשלושה, מכובד המטלה ומרוב עוונותינו'. מגדילים את המשלחת לקב"ה. ומעבים את החזן בעיני ציבור המתפללים, כאומרים 'נתמוך בשליח ציבור כפי שאהרן וחור תמכו במשה רבנו' (בעניין עמלק). ובהצטרפותם לשליח הציבור, הם מבדלים את תפילת יום הכיפור מכל התפילות, ומעצימים את "היחד היהודי המתפלל". ומקור המנהג ב"פרקי דרבי אליעזר", הוא רבי אליעזר בן­הורקנוס (המאות הראשונה והשנייה). מגדלי התאומים (התצלום) שום תוכנית טלוויזיה ושום 'טקסט' אינם אפקטיביים כעצם צילומי הפיגוע במגדלי התאומים. תצלום המגדלים מצטרף לתצלום הנחיתה על הירח, שהצטרף לתצלום אושוויץ, שאליו הצטרף תצלום הירושימה. תצלומי די.אן.איי. הזיכרון הקולקטיבי המערבי בנוי מעשרה תצלומים, ובין תצלומי יסוד אלה, משייט האדם בשדות של מילים, ספרים ותוכניות טלוויזיה, המנסים להעניק פשר לדברים. אבל, התצלום גדול מסך­כל העזרים הטקסטואליים. ואם תביט היטב בתצלומים המהותיים של התקופה, לא תראה רק את העבר, אלא אף את העתיד. גלובליזציה מה זו גלובליזציה? הדולר עלה אצלנו אתמול, כי הדולר מריח מלחמה בעיראק. ומה בעיראק? גם שם הדולר עלה אתמול. כי גם שם מריחים מלחמה. גלובליזציה. ג'וחא והבתים של הערבים מה טוב בג'וחא? שהוא קורא עיתונים. מה עוד טוב בג'וחא? לא רק שהוא מבין מה שהוא קורא, אלא הוא גם מבין דבר מתוך דבר. נו? אז ג'וחא קרא השבוע את הדו"ח שלא נותנים לערביי ישראל רשיונות בנייה כמו שצריך וכו' ­ ואז ג'וחא שאל את עצמו: איך מחר, כשהערבים ייצאו בוגדים, יהרסו להם את הבתים, אם היום לא יתנו להם לבנות אותם?! מצנע, המיתוג הסחורה ששמה "עמרם מצנע" לא התייצבה טוב על המדפים, ולכן מומחים לשיווק מנסים למתג אותה, ולהציע אותה מחדש לחברי העבודה ולציבור בכלל. לפי הניסיון הפוליטי הישראלי, יש סיכוי שמאמץ המיתוג והשיווק יעניק לעמרם מצנע את המקום ה­11 ברשימת העבודה לכנסת, ואת תפקיד שר התיירות, אם וכאשר פואד לוקח. ואז יתברר שמצנע שמע "שר התיירות", ופואד התכוון ל"סגן שר התיירות", ויהיה פה שמייח לסופשבוע אחד: הבטחת, מה הבטחתי, שמעתי, מה שמעת, לא יכול להיות, תעשה מה שאתה מבין, סכין בגבי, אל תיילל. בג"ץ. תוספת מיותרת? בסיום פסק­הדין בעניין הגירוש לעזה, אהרן ברק ניסח תוספת מיוחדת שעיקרה: "גם כאשר התותחים רועמים והמוזות שותקות ­ המשפט קיים וקובע מותר ואסור". אמנם הציבור נדרך לקראת פסק­הדין בעניין הגירוש לעזה, ואמנם חלק מהציבור עסק בניחושים האם בג"ץ ייתן יד לצה"ל, כלומר, האם בג"ץ אכן "פטריוט", או שבג"ץ "מנותק מהעם" וכו' ­ ובכל זאת, לא בטוח שהיה הכרח בתוספת המיוחדת הנ"ל. מדוע לא היה הכרח? כי בדרך בלתי­מוסברת ובלתי­נשלטת, תוספות שכאלו אחריתן אחת להחליש את בעליהן. כל המוסיף מחליש. לעתים, חזרה על אמיתות אינה מחזקת אותן, אינה מקבעת אותן, אלא מאבכת אותן, מרפטת אותן, ופותחת פתח לפולמוס.איך זה קורה? מדוע זה קורה? למה האמיתות נחלשות דווקא כשמדגישים אותן? אין תשובה אחת לכך. זו, כאמור, תופעה בלתי­מוסברת ובלתי­נשלטת. היא אולי קשורה להשתלטות הפוסט­מודרניזם על חיינו. מהו פוסט­מודרניזם בהקשר זה? שיבוש הדירוג ההיררכי הישן; הקניית תוקף לכמעט כל 'סיפור', או לפחות זכות להשמיע את עצמו. החיים פוסט­מודרניים בלי שהבריות עצמן יבחינו בכך.וכך, לעתים, מתעורר פולמוס ממש מוטרף סביב עצם תפקיד המשפט בחיינ ו, והוא מוטרף בהיותו נוגד את עצם היסוד המדיני והחברתי. והנה, בכל זאת 'המוטרף' צובר כוח, משתתפים, וכבר הוא מתקיים כטענה חוקית, אם לא ממש כערך מקביל לדמוקרטיה עצמה. ובמילים נוספות: ברור שהמשפט הינו הכרח. אל תחזור על כך יותר מדי. כי אתה מזמין כל מיני אנשים להתנגד לו בנימוקים כמו פטריוטיים או כמו הגותיים, ולעשות לעצמם ולרעיונם נפשות. לעתים, כל המוסיף מחליש. ז'בוטינסקי והרב קוק עוד בעניין שמירת השבת ורשות הרבים. כלומר, עוד בעניין ההסכמים הבין­יהודיים על החזות, על 'הנראה לעין'. בשנת תרפ"ט (1929), הרב קוק וזאב ז'בוטינסקי החליפו ביניהם מכתבים, לאחר שהרב קוק התאונן ש'דאר היום' לא דיווח על כנס "משמרות השבת", וז'בוטינסקי בדק ומצא שהעיתון דיווח, אם כי לא בהרחבה וכו' ­ ואגב כך, ז'בוטינסקי מאשרר לרב קוק (ולעצמו) את ההסכם הפנים­יהודי בדבר השבת ורשות הרבים (פרהסיה). הסכם גם תרבותי­פוליטי וגם פורמלי: "בהסתדרות 'בית טרומפלדור' יש חוק האוסר על חבריה כל מעשה של חילול שבת בפרהסיה" ­ מתוך כרך איגרות ז'בוטינסקי 1929­1928, שראה אור בימים אלה, בעריכת דניאל קארפי ומשה הלוי. הלקסיקון של גדי יציב. מומלץ הנה ראתה אור (הוצאת 'אקדמון') מהדורה שלישית של 'לקסיקון חברתי' מאת גדי יציב, והריני להמליץ עליו. וזאת, גם אם אין בכוחי האינטלקטואלי להעריך ולשפוט חלקים נרחבים בלקסיקון חברתי­פוליטי זה.מי שהינו צרכן מושבע של לקסיקונים באשר הם, מכיר את ההשתעבדות לקסמיו של לקסיקון. השתעבדות של תם נוכח מרחביו של לקסיקון, של מילון מושגים ומונחים. הנה, חשבת כי המושג 'קפיטליזם' נהיר לך, והנה הלקסיקון מרחיב את גבולות המושג, עד שאתה מוטח לרצפת אי­הידיעה (שלך).וראש וראשון לקסמים הנ"ל: עצם אמונת מחבר הלקסיקון כי בכוחו להכיל באחת את המושגים (נאמר 'מרכז ופריפריה' או 'ניכור'), על מובנם הקדום, הנוכחי והעתידי, ועל רוב האסכולות הדנות בהם.ורוב הלקסיקונים מתפקדים גם ככביש עוקף השכלה: 300 מלה על 'רציונליות' ­ ואתה (כאילו) בעניינים. רבין, שבס וליפקין יובל רבין, שמעון שבס ואמנון ליפקין­שחק הקימו חברה בארה"ב, שתנצל את קשריהם ל'פתיחת דלתות' בהתמודדות על מכרזים ממשלתיים בארה"ב. למה זה קצת מעיק? כי את 'קשריהם בפתיחת דלתות', שמעון שבס ואמנון ליפקין­שחק צברו בעיקר תוך כדי מילוי מישרות ישראליות ציבוריות. ויובל רבין צבר את הכושר הזה גם בשל היותו בנו של יצחק רבין ז"ל. כלומר, איכשהו, ב'קשריהם בפתיחת דלתות' יש גם מימד של 'רכוש ציבורי': זה קצת שלנו, לא? זה קצת נרכש תוך כדי רמטכ"לות, תוך כדי השירות כמנכ"ל משרד ראש הממשלה רבין, לא? וזה קצת בוטה מצידם, לא? אבל, כמובן, אלה חיינו (כלומר, זה לגיטימי).יש לנו שני תוצרים לאומיים מובהקים: ביטחון ופתיחת דלתות. ובוגרי הביטחון והדלתות ממשיכים את חייהם בביטחון ובפתיחת דלתות. פנחס שדה, יותם ראובני: איכות יותם ראובני מחזיר לחיים את פנחס שדה (1929­1994), מחבר 'החיים כמשל', באמצעות ספרון המכיל שתי שיחות איתו שלא פורסמו עד כה. ואגב כך, אתה מתענג שוב על מעלותיו של יותם ראובני עצמו: עדינות נחושה, שפה מדייקת, כמיהה אל האופק הבא. שדה מדבר כאן על חייו כסופר צעיר, על אי­ההבנה שנחל בתחילת דרכו, ועל חיים ספרותיים ראשוניים, שלאחריהם התבדל מהקהילה הספרותית הישראלית. וכן על הבורא ועל השירה. ועל האופן שיש לקרוא (ולכתוב). שיחות שטעמן גם כשיחות של רכבת לילה. זהו ספר ראשון בסדרה שתוקדש לאנשי ספרות ותרבות (הוצאת 'נמרוד'). שכר הרב ש.ח. מכובדי, שאלתך שאלת גבאי מובהקת: הנה, לאחר כשלוש שנים בהן תיפקד בעצם כרב בית­הכנסת שלכם, התחלתם לשלם לרב משכורת חודשית וכו', ואתה שואל: האם הרב זכאי לתשלום גם עבור שלוש השנים הקודמות? ­ וראה בעניין זה גם את ספר 'דרכי חושן' מאת הרב יהודה משה סילמן: "לא יוכל לבוא אחרי זמן ולתבוע גם על העבר, כי ודאי מחל (ויתר) להם". כלומר, שלמו לו מכאן והלאה, ולא לאחור.וממכתבך עולה כי הרב כלל לא דרש תשלום עבור אותן שלוש שנים, אלא אתה, כגבאי, מבקש להקדים תשובה לשאלה ­ ואציע לך, על אחריותי בלבד, שתעניקו לרב מענק אחד, חד­פעמי, לפנים משורת הדין, בגין אותן שלוש שנים. וגובה המענק יהיה לפחות שכר שלושה חודשים: חודש כנגד כל שנה. וכך תמצאו חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. גדעון סאמט. הודעה לכל מאן דבעי: מר גדעון סאמט התמנה למחבר הביוגרפיה הרשמית שלי. הביוגרפיה תראה אור בסתיו, בהוצאת כתר (פלסטיק). יקירתי יקירתי, נולדים עם זה.