הבן המאומץ של אריק שרון קוראים לו רוני סחייק, דומה שתי טיפות מים לעמרי שרון * בלעדי למעריב שלום ירושלמי 05/09/02 איש כמעט אינו יודע, אבל את המסע המפורסם של אריאל שרון להר הבית, לפני קרוב לשנתיים, ליוו שניים משלושת בניו. האחד, גלעד שרון, הוא הבן הגדול. השני, רוני סחייק, הוא הבן המאומץ. הראשון לא נראה מעולם בתמונות, ולכן איש לא זיהה אותו על ההר. השני נחשף כאן לראשונה.גלעד נצמד לשרון משמאל, וחסם את קו הירי השטוח של צלף פוטנציאלי. סחייק גדול הגוף עמד לפני שרון וסוכך עליו מפני כדורים שעלולים להגיע מגגות החומה והמסגדים. בקטעים הרגישים לא עזבו אותו השניים אפילו לשנייה.גלעד שרון הכיר את סחייק בצנחנים. הוא היה קצין שדה, סחייק היה לוחם מצטיין. העבר הקרבי המשותף שלהם הפך אותם לאחים, וגם סייע להם בהכנת ההגנה המשותפת על האבא. ההנחה שלהם היתה שעל הר הבית, באותו יום מתוח, 28 בספטמבר 2000, ינסו הפלשתינים להתנקש בשרון. כולם ידעו מתי בדיוק הוא מגיע, ונחסכה מהם עבודת מודיעין של ממש. הקולונל תאופיק טיראווי ואנשיו הסתובבו באותם ימים חופשי בירושלים העתיקה ועל הר הבית, ויכלו להכניס פנימה אמצעי לחימה, ולחשב זוויות ירי ודרכי הימלטות בלי הרבה קושי."מפעולת קיביה ועד סברה ושתילה ועד בכלל, לא ה יתה לפלשתינים הזדמנות טובה יותר לרצוח את שרון", אמר סחייק לחברים קרובים, אחרי שהסתיים האירוע. "אפילו צלף עיוור יכול היה להשחיל אותו. אחרי רצח רבין לא יכולנו לסמוך על הדוגמניות של השב"כ. פחדתי על האבא שלי ואמרתי לעצמי, אם מישהו שם יירה, שאני אספוג את הכדורים במקומו. היינו על הר הבית 45 דקות. כשירדנו, הרגשתי שהלכו לי עשר שנים מהחיים. רק תחשבו איזה אומץ נדיר היה לשרון עצמו כשהחליט לעלות להר בתנאים האלה. אין לאף אחד אומץ לב כזה". אירגן את סוכת האבלים לא רק על ההר הרגיש סחייק שהוא מאבד שנים. שרון ספג בעשור האחרון עוד כמה מכות קשות, שריסקו גם את הבן המאומץ לחתיכות. יחד עם שרון והבנים, גלעד ועמרי, היה סחייק בחדר הקטן בבית­החולים 'שיבא' בתל השומר, בשבת לפנות בוקר במארס 2000, היום בו נפטרה לילי שרון. סחייק העריץ את לילי, וגם היא התייחסה אליו כאל בן לכל דבר. באותם ימים שבהם נאבקה על חייה, ובשעות האחרונות, סיפר סחייק לחברים, כל הגיבורים, כולל שרון עצמו, נראו לידה קטנים מהחיים. "בכיתי עליה יותר מאשר על אמא שלי", שמעו אותו אומר.סחייק אירגן את סוכת האבלים בחווה של שרון, וקיבל את האלפים שבאו לנחם את בני המשפחה. הוא עשה שם הכל. כאשר הגיעה משלחת בדואים מהנגב, הוזעק סחייק, שהוא דובר ערבית רהוטה, לתרגם את הדברים לשרון. לפני שבע שנים, בספטמבר 95', כאשר שרון שבת רעב בגן הוורדים עם פעילי הימין נגד יצחק רבין והסכמי אוסלו, ראיתי אותו מתרוצץ עם לילי שרון סביב הקרוואן שהקימו השובתים, ודואג למזגן ולבגדים להחלפה. הפעם הוא סייע לשרון בלי לילי, אבל עם שני אחיו.סחייק, אגב, משוכנע כי לילי שרון גרמה לעצמה נזק, כאשר נכנסה לחווה כדי להציל את הרכוש היקר שכילתה האש, בשריפה הגדולה שפרצה שם בדצמבר 99'. לילי, שסבלה מסרטן הריאות, נשמה עשן ופיח ומצבה הוחמר. השריפה והמוות חרצו אצלו צלקת עמוקה.ב­7 במארס 2001, כאשר הושבע שרון כראש ממשלה ונשא את נאום ההכתרה בכנסת, הוא הזכיר בקול רועד את רעייתו המנוחה, שיום הולדתה חל באותו יום. מצלמות הטלוויזיה שוטטו ביציע הכבוד וקלטו את עמרי שרון וסחייק יושבים זה לצד זה, דומעים ומרכינים ראש בצוותא.אחרי ההשבעה ירדו השניים לפואייה, וזכו לחיבוקים משרון. האח השלישי, גלעד, הגיע לכנסת רק בסוף האירוע, והתחבא במרפסת. "הצרמוניות זה לא בשבילו", הסבירו בני המשפחה. ידוע כעובד פשוט, מסורב קידום 16 שנה מאז אומץ מחלק רוני סחייק, רווק חביב בן 41, את זמנו בין הדירה הקטנה בשכונת קטמון ט' בירושלים, והחדר הפרטי שלו בחוות השקמים. לא כולם מצליחים לדעת תמיד מי בדיוק נכנס הביתה, סחייק או עמרי, שחולקים ביניהם גם דמיון חזותי מפליא. סחייק, כמו אחיו, הוא איש קירח, ממושקף, מסתובב בדרך­כלל בסנדלים ובמכנסי ג'ינס עם כפתור עליון פתוח, בגלל הכרס. לפעמים הכפילות הזו גם מפילה בפח רבים וטובים. בימי השבעה על לילי נתקל עזר ויצמן, אז נשיא המדינה, בסחייק. "מה שלומך, עמרי. אני זוכר אותך יושב בלול בצהלה", הוא קרא לעברו בשמחה.סחייק עובד בחברת החשמל, סניף ירושלים. הוא יושב בבניין הראשי בגבעת שאול, בקומת הקרקע, ומכהן כסגן ראש מדור דו­חודשי במחלקת חשבונות צרכנים. בחברה ידוע סחייק כעובד פשוט, מסורב קידום. פעמים רבות דחה הצעות לשיפור בתפקיד ובתנאי השכר, כדי שלא ירכלו מאחורי גבו שהוא מנצל את קשריו המשפחתיים. בשנה שעברה הוא נבחר לאחד העובדים המצטיינים, ובחברת החשמל נדהמו כאשר הודיע ראש הממשלה שרון, כי יגיע בעצמו לטקס חלוקת תעודות ההוקרה.שרון בא אז לטקס בתחנת רידינג בתל­אביב יחד עם בנו עמרי, שהתיישב בשורה הראשונה. לפני שקיבל את התעודה מראש הממשלה, לקח סחייק שני צעדים לאחור והצדיע לשרון (סחייק קורא לשרון "המפקד", גם בבית). שרון רווה נחת. "רוני סחייק הוא בננו המאומץ, לא פורמלית אמנם, אבל יותר ממאומץ", אמר שרון לתשואות הקהל. בסיום הטקס פילס סחייק את הדרך לשרון, שהדביק לו נשיקה, מחווה נדירה למדי אצל ראש הממשלה.אגב, הטקס ברידינג לא היה הראשון שבו נכח האב הגאה. בספטמבר 97' זכה סחייק לפרס כחייל מילואים מצטיין בגדוד הסיור של הצנחנים. את הפרס העניק הרמטכ"ל, אמנון ליפקין­שחק. שרון, שהיה שר התשתיות, הגיע לטקס בבית­הספר לפיקוד ומטה, והתיישב באמצע האולם. סחייק עמד מולו בדום מתוח, ושוב הצדיע. חוקר בהתמדה את תולדות המשפחה הקשר המיוחד הזה עם בני משפחת שרון, וסיפור האימוץ של סחייק אינו בהיר דיו. ראש הממשלה לא מוכן לדבר על סחייק, מעבר לציון העובדה הפמיליארית. גלעד ועמרי שרון מסרבים לומר חצי מלה על אחיהם, למרות כל הבקשות. סחייק עצמו מסרב להתראיין בנושאים שקשורים בשרון, רעייתו לילי ובניו, אבל מוכן לספר בהרחבה על תולדות המשפחה האמיתית שלו, יוצאת עיראק, שאת תולדותיה הוא חוקר בהתמדה, ולא בלי סיבה.את הפאזל כולו אפשר להתחיל לבנות אם­כן בערים בגדד וארביל. חלקים נוספים אפשר לחבר במעברת תלפיות, שכונת הקטמונים וחוות השקמים, ולקבל בסוף תמונה מורכבת במיוחד, אם כי עדיין מטושטשת.סחייק בא ממשפחה מפוארת בתולדות הציונות. בני סחייק היו מראשי המחתרת היהודית רבת העלילות בעיראק, שהניעה את היהודים לעלות ארצה, למרות כל הקשיים שהערימו המשטר והשכנים המוסלמים. על המחתרת הזו, שכמה מחבריה עלו לגרדום, כתב יהודה אטלס את ספרו 'עד עמוד התלייה'."כשסיפרו שמריהו ועזרא לאבא סחייק מהי מטרת שליחותם בבגדד", כתב אטלס, "והזהירו אותו כי בסייעו להם את נפשו ואת נפש משפחתו הוא קובע, התגלגלו דמעות על לחיי הזקן. קרא גם לב ניו ואמר 'ילדי, למען ארץ ישראל, עד עמוד התלייה'".הסבא של סחייק מצד אמו, סלאח יוסף נורי, היה ראש קהילת יהודי ארביל, עיר הבירה של כורדיסטן העיראקית. אחת הדמויות החשובות והמרתקות ביהדות עיראק וכורדיסטן במאה הקודמת, מקורב לבית המלוכה העיראקי ולראשי היישוב בארץ, ביניהם הנשיא השני יצחק בן­צבי. נורי היה איש עשיר, בעל תואר אצולה, שהציל פעמים רבות יהודים מפרעות ומוות בטוח, ושיגר אותם ארצה. מפעלותיו של נורי מצוינים בעשרות דוקומנטים ומכתבים, שמונחים בארכיון הציוני. רבים מהם חיבר ראובן שילוח (זסלני), ראש המוסד הראשון, שהגיע לעיראק במסגרת פעילותו החשאית, עבד והתיידד עם סלאח נורי. יודע לתקשר עם כל אחד בני משפחות סחייק ונורי הגיעו ארצה בתחילת שנות ה­50, והתגלגלו למעברת תלפיות בדרום ירושלים. המעמד והכבוד של ראשי המשפחה נשחקו במהירות עד דק, באוהלי הסוכנות המרוטים, אבל הם סירבו לעזוב את המעברה. הסיפור הידוע הוא על הנשיא בן­צבי, שהגיע לביקור במעברה במכונית מהודרת, ופגש את נורי, שאותו הכיר היטב מהימים בארביל. בן­צבי סירב לשאת את עלבונו של האציל היהודי­כורדי שמבוסס עכשיו בגשם ובבוץ. הוא הציע לו ולמשפחתו דירת שרד מטעם המדינה, אבל נורי סירב ללכת, ולעזוב את העולים מאחור. "מה טובו אוהליך יעקב", הוא השיב לבן­צבי על ההצעה.אביו של רוני, אברהם סחייק, נשא לאשה את בתו של נורי, זאכיה, אבל המשפחה לא השתחררה מעולם ממשבר העלייה וקליטה. ההורים עברו לדירת שיכון בקטמון ה', אבל לא השתלבו בהוויה הישראלית, הידרדרו מנטלית והתקשו לתפקד.סחייק תפס את מקומם בגיל צעיר מאוד. הוא טיפל בארבע אחיותיו גם אחרי שהוריו נפטרו. כבר אז גילה כושר התמצאות ואלתור יוצאי דופן. יוסי חושינסקי, חבר ילדות, מספר על "נער שיודע לתקשר עם כל אחד, ראש ממשלה, סוחר בשוק או גנרל בצבא הבריטי. לטיולים בצופים לא היינו מביאים אף פעם אוכל. תמיד היינו מסתדרים. מקסימום אוכלים שורשים".האחיות של סחייק נשואות היום ואמהות לילדים. הוא עצמו לא התחתן. "החברות שלי נרתעו תמיד מהעומס המשפחתי שלקחתי על עצמי", סיפר. המצב המיוחד הזה עודד אולי את שרון לאמץ את הבן הבודד, וגם סחייק מצא בראש הממשלה את דמות האב שהיתה כל­כך חסרה לו. החבר חושינסקי מדבר על סיבות נוספות: "רוני הוא נשמה של בנאדם. הוא חבר, הוא עוזר, הוא נאמן, הוא ישר. פעם אמרתי לו שאם היה משקיע בעצמו עשרה אחוז ממה שהוא נותן לאחרים, היה מגיע הרבה יותר רחוק. תהליך האימוץ היה ארוך. הכל קרה בגלל תכונות האופי האלה של רוני, שקירבו אותו אל המשפחה החדשה". נעלם כנראה למשימה ביטחונית סחייק למד בבית­הספר 'דנמרק' אצל המחנך יצחק פריידין מקיבוץ יפתח, ש"בלעדיו אני לא יודע איפה הייתי היום". ב­79' התגייס לצנחנים ופגש שם את גלעד שרון. הקשר בין השניים נוצר אז בנסיבות קרביות, שעליהן סחייק לא מוכן לדבר. בין השנים 82' ל­87', אחרי שהשתחרר מהצבא, הוא נעלם, וכנראה נשלח למשימה ביטחונית. תקופה מסוימת שהה בלבנון. כשחזר, הפך למבקר קבוע בבית שרון, והידק את הקשרים גם עם גלעד ועמרי, עד שאומץ.מה שכן, שנה אחת באותה תקופה עלומה בחייו, הוא הקדיש לחקירת תולדות המשפחה שלו. סחייק, מזרחן חובב ובעל ידע עצום בתולדות האיסלאם, נושאים שעליהם הוא מרצה בהשתלמויות בכירים בחברת החשמל (ראו מסגרת), ישב ימים ולילות בארכיון הציוני, במכון ליהדות זמננו וביד בן­צבי. הוא תיחקר אנשים, אסף מאות מסמכים וצירף אותם לשני כרכים כחולים, הפורשים תמונה אותנטית על הפעילות הענפה בגלות, בעיקר של הסבא נורי. המסמכים הללו, מקווה סחייק, סוגרים חשבון היסטורי עם כל אלה ששברו את הוריו.סחייק: "המשפחה שלי לא התחילה במעברה בתלפיות. בחוץ­לארץ היינו ענקים לעומת האפסות וההשפלה שסבלנו בארץ­ישראל. המחקר שעשיתי זוקף מחדש את קומתנו ומחבר אותי עם החוזק שהיה לנו בגלות, ולא עם החולשה שספגנו כאן. משפחת סחייק מהקטמונים אינה נופלת במאום מכל משפחה חלוצית שהגיעה לארץ, מרוסיה או מפולין. יש לי זכויות בציונות גם לעוד מאה שנה, כמו לכל אחד אחר. מהבחינה הזו, אני רק אחד מאלפי משפחות מזרחיות שנשחקו בארץ, אבל לא לכל אחד יש הכלים והיכולת לעשות את מה שאני עשיתי". עוזר לחלכאים והנדכאים בשכונה סחייק נשאר להתגורר בקטמונים, כמו סבו שנשאר במעברה. הוא מאשר כי הוא מנצל את מעמדו אצל שרון ואת קשריו המשפחתיים, לטובת החלכאים והנדכאים בשכונה שמבקשים ממנו עזרה. לפני חצי שנה, כאשר החליט בנק הפועלים לסגור את הסניף בקטמון ט', פנה סחייק לראש הממשלה, ששוחח עם יו"ר הבנק, שלמה נחמה והמנכ"ל עמירם סיוון, והיום ממשיך הסניף הלא­רווחי לפעול. סחייק הפעיל את הקשרים הטובים גם כאשר התקבל חוק הדיור הציבורי ותושבי השכונה נתקלו בקשיים ביורוקרטיים, כשביקשו לרכוש את דירותיהם.הוא אימץ אל חיקו כמה נרקומנים ושכנים קשי יום. "אני עוזר לאנשים שבחיים לא יוכלו לעזור לי. אם יבוא אלי מנכ"ל או סמנכ"ל ויבקש פרוטקציה, אגלגל אותו מכל המדרגות", הוא אומר.הספר השכונתי דוד בצלאלי אפילו תלה תמונה של סחייק במספרה, ברחוב יצחק שדה, במרכז קטמון ח', שהחבר'ה קוראים לה 'סלון דמשק'. "רוני מגלם בשבילי את הפשטות של העם", אומר בצלאלי. "הוא גדל בשכונת מצוקה, עלה לגדולה, קיבל צל"שים ופרסים, גר אצל שרון, ועדיין עוזר למסכנים. הכל הוא עושה בשקט, בלי 'טאנ'ה וראנ'ה' (רעש וצלצולים). מהשכונה שלנו עוד לא יצא אחד כזה. אני גאה בו".סחייק, אגב, סיפר באחת ההזדמנויות כי שרון, בניגוד לדימוי המרוחק שלו, מתעניין בשכונות עד לרמת הפרט. "שרון הוא בן כפר. הוא עד היום לא מבין מדוע לא בנו בשכונות דירות גדולות יותר. אדם שגר בתוך 50 מ"ר נראה לו כמי שיושב בבית סוהר. אנשים לא יודעים את זה, כי אין להם עם שרון 'סמול טוק'. מי טיפל בכל נושא האבטלה באופקים אם לא שרון? למה לא מדברים על זה? למה לא כותבים על זה בעיתונים?" חבר בכיר להערכות ולתככים מעבר לאידיאולוגיה ולמעשים הטובים, סחייק שותף כנראה גם בהרבה קומבינות פוליטיות, שעליהן הוא לא מדבר. הוא יושב עמוק בתוך המטבח של שרון, יודע את כל הסודות הכמוסים, חבר בכיר להערכות ולתככים. הוא גם עובד קשה בשטח. במפקד האחרון פקד 300 איש לליכוד, מבין עובדי חברת החשמל. עוד כמה עשרות חברים פקד בקטמונים. בישיבות מרכז הליכוד הוא נצפה תמיד ליד עמרי, מסייע לו בקרבות מול בנימין נתניהו ואנשיו. את נתניהו, אגב, מכנה סחייק "מוכר ברגים ב'רים' שחושב שהוא יכול להיות ראש ממשלה".בימי המאבק שניהלו עובדי חברת החשמל נגד הניסיון לקחת מהם את החשמל חינם, הסתובב סחייק בכנסת עם בכירי החברה, ולא סתם. גם שרון והמשפחה מטילים עליו משימות מיוחדות. בפריימריס האחרונים בליכוד, בספטמבר 99', הוא שוגר להשגיח על הקלפיות שהוצבו באיצטדיון מלחה בירושלים, המגרש הביתי של היריב אהוד אולמרט. במהלך ספירת הפתקים הוא ישב מול יוסי סלמן, האיש של אולמרט משכונת נחלאות. מכות לא היו שם, אבל מתח וחשדנות דווקא כן.shalommaariv.co.il מישנת סחייק רוני סחייק מרצה לפחות פעם בחודש בפני מנהלי חברת החשמל והעובדים בנושאי האיסלאם והמזרח­התיכון. הוא פורש מפות רחבות ומשתמש בשקפים ותרשימים. אין לו תואר אקדמי, אבל הידע שלו עצום ורב, ואת ההרצאות, שנמשכות לפעמים חמש שעות רצופות, הוא מעביר בצורה קולחת ומעניינת. פעם סיפר כי הוא לא יוצא לבלות, לא יושב בבתי­קפה ופאבים, וכל דקה פנויה הוא מקדיש ללימודים.ההרצאה של סחייק מקצועית והיסטורית, אבל השאלות מהקהל הן בעיקר בנושאים אקטואליים. סחייק עונה בלי להתחמק ומציג עמדות בהירות, אם כי פסימיות בנושא הסכסוך הישראלי­ערבי. לא ברור אם הבן המאומץ משמיע את הדעות סביב השולחן המשפחתי, או שהוא שואב אותן מראש הממשלה, בני המשפחה והמקורבים הספורים שמגיעים לחווה. יכול להיות שגם וגם.להלן דברים שאמר סחייק בנושא הסכסוך, במהלך ההרצאות שלו.על ערפאת: "יאסר ערפאת הוא מיתוס. הוא סמל המאבק המזוין של הפלשתינים. ברגע שהוא יחתום על סיום הסכסוך, הוא לא יהיה רלוונטי. הוא ייצא לפנסיה. משום כך הוא רוצה להנציח את הסכסוך. עד היום מדינות ערב השתמשו בערפאת כדי להחליש את ישראל. היה להם נוח שצה"ל יהיה עסוק ב קרבות התשה בג'נין, ולא יתכונן למלחמה. עכשיו הלפיד הזה חורך להם את האצבעות. הם חוששים שערפאת יתסיס נגדם את העם, שסובל בכל מקום. ערפאת הוא לא הפתרון, הוא הבעיה של כולם".על העידן שאחרי ערפאת: "מדינה פלשתינית לא תקום. השלטון הריכוזי מנוגד להוויה, לאופי ולמציאות הפלשתינית, שנשענים תמיד על חמולות וקבוצות יריבות. כך זה היה לאורך כל ההיסטוריה, ועד היום. למה אתם חושבים שהיה לנו קל במבצע 'חומת מגן'? כי המנגנונים הפלשתיניים רבו זה עם זה, במקום להילחם בנו."אחרי ערפאת יקומו ארבעה­חמישה קנטונים עם אינטרסים משלהם, שאין ביניהם שיתוף פעולה. זה יהיה ברמאללה, בשכם, בבית­לחם, בחברון ובעזה. אנחנו נעשה עם כל קנטון הסדרים על בסיס מוניציפלי. מי שרואה את מפת ההתיישבות הישראלית, עם רצף יהודי ועם כבישי הרוחב, מבין שהיא מעודדת מצב כזה. לא סתם בנו את אריאל ומעלה אפרים היכן שבנו."המצב החדש יקל על ישראל, שתתמודד הפעם מול אזורים מבודדים. מדינה פלשתינית צנטרליסטית היתה באה על חשבוננו, ומקדמת את הפלשתינים לחיפה ולוד. הקנטונים לא יכולים לגייס תמיכה בינלאומית ולחץ על ישראל, כמו מדינה מסודרת. לדע תי זו תהיה התפתחות חיובית".על ההנהגה הפלשתינית בעתיד: "במאבק הירושה ישרדו רק אלה ששולטים במנגנונים וצברו כוח, ארגון, נשק וכסף. מוחמד דחלאן, אמין אל­הינדי, תאופיק טיראווי וג'יבריל רג'וב יתנו את הטון. אבו­מאזן, אבו­עלא ואחרים שאין להם ארגונים, ייעלמו מהמפה".על גדר ההפרדה: "הגדר זו שטות. היא עובדת נגד מי ששם אותה. תבנה עשרה מטר עומק וחמישים מטר גובה, אבל אם אין הוראות פתיחה באש, כמו שהיו סביב חומת ברלין, המחבל יוכל לעבור. הוראות כאלה אי­אפשר לתת כי אנחנו מדינה דמוקרטית ולא מזרח­גרמניה. הקונספציה של הגדר היא טיפשית. היא רק תכניס אותנו לשאננות. הגדר טובה בדיוק כמו חייל שמאבטח אוטובוס, ואז במקום הרוג אחד יש 21, כולל המאבטח".על הריסת בתים: "זה נשק אפקטיבי ביותר. גם הגירוש. פעם, הריסת הבית היתה עסק כלכלי. משפחת המחבל היתה מקבלת רנטה מעיראק, תמיכה מהרשות ושדרוג המעמד. היום זה עובד הפוך. בני המשפחה הופכים להיות פליטים. אין להם בית. הבית אצל הערבים הוא בעל משמעות מורחבת. זה חלק מהכבוד, מהזהות האישית. בעל הבית נקרא ס'אחב דר. מי שאין לו בית, נחשב לכלום. לא יתחתנו עם בניו וב נותיו. הרסת לו בית, הרסת לו את החיים".על מלחמת לבנון: "מתוך עשר טעויות עשינו 11. לא הבנו את המציאות המורכבת ואת הכוחות הפועלים שם. אם היינו משקיעים בשיעים החילונים של אמל, אויבי החיזבאללה, אחוז אחד ממה שהשקענו בנוצרים, לא היינו יוצאים למלחמת של"ג. למנחם בגין היה קל לדבר עם פייר ובאשיר ג'ומייל והנוצרים בלבנון. הוא תיקשר איתם הרבה יותר טוב מאשר עם השיעים. על ההעדפות הללו שילמנו מחיר כבד".על שאול מופז: "הוא הרמטכ"ל הכי טוב בהיסטוריה של צה"ל".