מי שלא רצה אותו בתור מלך ירדן יקבל אותו בתור מלך עיראק האם הנסיך חסן הוא מועמדה של האופוזיציה העיראקית להחליף את סדאם חוסיין כשליט עיראק? ג'קי חוגי 30/08/02 טיבן של משפחות מלוכה, במיוחד מהסוג השורד, שהן שואפות להתרחק ככל האפשר ממהומות חצר. במיוחד אם המהומה מתחוללת בעיתוי רגיש, שבו תופי המלחמה מתאמים אקורדים אחרונים. את המהומה האחרונה שחולל הנסיך חסן, אחיו של מלך ירדן המנוח חוסיין ודודו של המלך הנוכחי, עבדאללה השני, מתאמצים דובריה הרשמיים של הממלכה ההאשמית להרגיע גם היום, חודש וחצי לאחר המקרה.האירוע התרחש ב­12 ביולי בלונדון. חסן, אינטלקטואל ותומך שלום ידוע, הוזמן לוועידה בת שלושה ימים שארגנו 300 מתנגדי סדאם, חלקם קצינים לשעבר בצבא עיראק. בנאום הפתיחה של הכנס, שאליו הוזמן כאורח הכבוד, שיבח הנסיך את הקצינים שערקו והביע תמיכה במאמצים לשים קץ לסבלו של העם בעיראק. כשנשאל אם נוכחותו בוועידה מהווה תמיכה ירדנית רשמית לאופוזיציה, ענה סתומות: "שיבינו מה שיוצא מזה". התקשורת העולמית, שסיקרה את הכנס, הדגישה את קרבתו של הנסיך הירדני לשריף עלי בן חוסיין, נצר למשפחת המלוכה העיראקית, ובעצמו טוען לכתר העיראקי. די היה בקרבה הזו כדי לעורר הערכות על שאיפותיו של חסן לקחת חלק במונרכיה העיראקית, ואולי אף לעמוד בראשה, כשזו תקום מחדש, אם וכאשר.המלך עבדאללה צפה באירועים מעמאן ולא ידע את נפשו מרוב מבוכה. השתתפותו של דודו בכנס והדברים שאמר באו בעיצומו של מסע שכנועים בינלאומי שניהל המלך, במטרה להזים ידיעות על הסכם צבאי עם וושינגטון. הידיעות הללו, שהתפרסמו בעיתונות האמריקאית והבריטית, לימדו כי ירדן הסכימה לשמש בסיס יציאה לחלק מן הכוחות האמריקאיים במתקפה אפשרית על עיראק. עמאן, התלויה בנפט זול מבגדד, יודעת כי היא תשלם את המחיר הכלכלי של המערכה האמריקאית, ומתנגדת לה בתוקף. בדיוק בעיתוי הזה, הופיע חסן בפני אופוזיציונרים עיראקים בבירה הבריטית ואמר במילים פשוטות: כן לאמריקה, הלאה סדאם. ירדן מיהרה לפרסם הכחשה רשמית. "בניגוד לדברים שאמר הוד מעלתו", הגיב דובר הממשלה, מוחמד עדואן, בזעם מאופק, "השתתפותו בוועידה איננה נושאת אופי רשמי. הנהגת ירדן וממשלתה לא ידעו על השתתפות זו, והיא אינה עולה בקנה אחד עם העמדה הירדנית בנוגע למדינה האחות עיראק". נוכחותו של הנסיך בכנס הקצינים תואמה כמובן עם המלך עבדאללה, אבל זה לא ניחש מראש לאיזו מלכודת עלול דודו להכניסו. בעמאן נפוצו תאוריות מוטעות, שטענו כי המהלך הודרך על ידי עב דאללה כבלון ניסוי שנועד לבחון את התגובה הציבורית. אבל במסדרונות הארמון שרר בעיקר זעם. ההצהרה של חסן אילצה את המלך ואת עוזריו להטות את מלוא כובד משקלם כדי לשכנע את העולם, שדבר לא השתנה בעמדתם המתנגדת לתקיפה בעיראק. במפגן אחדות נדיר הצטרפה האופוזיציה למלך בהוקעתו של הדוד. "הנסיך חסן פישל בעניין שהוא לא הבין שהוא נכנס אליו. כולנו עדיין אוספים את השברים", אמר המלך שבועיים לאחר מכן ל"טיימס" הלונדוני, בתגובה נדירה בפני עצמה. המשפחה הירדנית­עיראקית העיתונות הירדנית ניסתה להצניע את הפרשה. אזרחי הממלכה למדו עליה בעיקר משידורי ערוצי הלוויין הערביים, שם ניצב הסיפור בראש מהדורות החדשות. בעמאן התרוצצו ידיעות כי המלך אסר על הנסיך לחזור הביתה. אמרו גם שחסן שב לממלכה, ומיד נשלח בהוראת המלך למעצר בית. חסן חזר הביתה רק אחרי שבועיים בקול ענות חלושה. בשדה התעופה קיבלו את פניו רק עובדי לשכתו המצומצמת. מאז הוא מקפיד לשמור על שתיקה. ההערכות בדבר המלכתו של חסן בבגדד נשענת על יסודות משפחתיים. משפחת המלוכה הירדנית היא אחד מענפיו של השריף חוסיין בן עלי, שמלך בחבל חיג'אז, שבסעודיה של ימינו, במחצית השנייה של המאה ה­19 ובראשית המאה ה­20. כאות הוקרה על עזרתם לבריטים לסלק את העותמאנים במה שכונה "המרד הערבי הגדול" גמל להם הכתר הבריטי בטובין של נדל"ן. עבר הירדן המזרחי ניתן לבנו של השריף, עבדאללה הראשון. סוריה הוענקה לאחיו פייסל, אולם זה סולק בתום כמה חודשים על ידי הכובשים הצרפתים; כפיצוי, ניתן לפייסל השלטון בעיראק. פייסל הוריש את המלוכה לבנו ראזי, וזה העביר את השרביט לצאצאו, פייסל השני. ב­58' נרצח פייסל השני בהפיכה צבאית עקובה מדם שנוהלה בידי חונטה צבאית. מאז לא חזרה המלוכה אל גדות החידקל. השריף עלי בן חוסיין, בן למשפחת המלוכה, שהוברח מבגדד בגיל שנתיים, טוען לעצמו את הכתר ומנהל מסע מתוקשר מלונדון הרחוקה. אמו, הנסיכה בדיעה, היא דודתו של המלך העיראקי האחרון, פייסל השני. אביו, חוסיין, הוא בן דודתו של המלך פייסל הראשון. בינו ובין הנסיך חסן מירדן יש קרבת דם רחוקה: חסן הוא נכדו של המלך עבדאללה הראשון, אחיו של פייסל הראשון, הראשון בשושלת המלוכה העיראקית. "אם לנסיך היתה מידה מסוימת של פופולריות ברחוב, הוא איבד הרבה ממנה בעקבות הופעתו בלונדון", מעריך גורם ישראלי, המצוי בסוד היחסים עם ירדן. "הרחוב הירדני מזדהה מאוד עם עיראק ומתנגד להתקפה אמריקאית עליה".מה שעוד הטריד את המלך הם היחסים הקרובים שיצר חסן מאחורי גבו עם משרד ההגנה האמריקאי. קשרים אלה התגבשו בעיקר בשנה האחרונה, במגעים של חסן עם אישים בכירים במשרד ההגנה. חסן מקורב לאנשיו של שר ההגנה דונלד ראמספלד. לעומתו, מטפח המלך קשרים חמים דווקא עם שר החוץ קולין פאוול ועם לשכתו של הנשיא ג'ורג' בוש. הבדלי ההעדפות הללו בלטו היטב בראיונות שנתן המלך לפ ני פגישתו עם בוש, לפני כחודשיים, לתקשורת האמריקאית והבריטית. בראיונות אלה הוא האשים את הפנטגון בהיעדר הבנה בענייני המזרח התיכון. המלך נמנע מלנקוב בשמו של משרד ההגנה והסתפק בכינוי "האגף הנצי". "בין עבדאללה ובין חסן מתקיים מתח מתמיד", אומר הגורם הישראלי. "לפני כשנה יצא הנסיך חסן לביקור באחד השבטים הגדולים ליד עמאן. הביקור אושר על ידי המלך, כדבר שבשגרה. אבל שבוע אחריו ביקר המלך עצמו באותו שבט. הוא לא יכול היה להפקיר את הזירה". הגורם מוסיף בחיוך: "אם הוא מדבר איתם בלשון המאמרים שלו, אני ספק אם הם מבינים משהו". נסיך מחפש תפקיד זה שלוש שנים וחצי שבהן חסן, מי שכיהן במשך 34 שנה כיורש העצר המיועד של אחיו, המלך חוסיין, אינו מוצא את מקומו הראוי בחצר הירדנית. המלך עבדאללה מסרב לשלב אותו בזירה הפוליטית, ואינו מנסה אפילו ליהנות מן הניסיון שרכש במשך השנים שבהן כיהן כיורש העצר. מאז הודח בברוטליות מירושת העצר על ידי אחיו חוסיין, כשבועיים לפני שזה השיב נשמתו לבוראו, מתעטף המנהיג האינטלקטואלי ביותר בארמון הירדני, ויש אומרים באזור כולו, בתארים משוללי סמכות ביצוע. מבחינתו של עבדאללה, כללי המשחק ברורים. דוד­חסן הוא חלק מן המשטר הישן; כבודו במקומו מונח, אבל אין לו חלק ונחלה בעוגה הפוליטית. במיוחד לאור הנסיבות שבהן מונה המלך הצעיר לתפקידו, על גבו של הדוד. ההרחקה הזו היא גם מנת חלקה של המלכה האם נור, אלמנתו של חוסיין המנוח, שנדחקה הצדה לטובתה של המלכה ראניה. מאז עלה עבדאללה לשלטון בפברואר 99' צומצמה לשכתו של הנסיך חסן במחצית מעובדיה. תקציבה של "האגודה המלכותית למדעים", גוף יוקרתי שייסד הנסיך למען קידום המחקר בירדן, קוצץ משמעותית. את זמנו משקיע חסן בפעילויות האקדמיות שבהן הוא מתמחה שנים. מאז 11 בספטמ בר מתמקדת הפעילות שלו בעיקר במאבק נגד איסלאמופוביה בעולם המערבי ובמאבק באנטישמיות. הנסיך חסן הוא אורח מבוקש בכנסים אקדמיים ובוועידות פסגה אינטלקטואליות במערב, שם הכל רוצים בקרבתו ומעריכים את עבודתו. אחד מתפקידיו החשובים ביותר הוא נשיאות "מועדון רומא". זהו פורום של אנשי רוח ומומחים מכל העולם, שנועד לזרז את השיח הציבורי בבעיות האנושות. חסן מכהן גם כיו"ר "הוועידה העולמית לדת ולשלום", גוף שנוסד לפני 32 שנה ביפן, ונועד לקדם דיאלוג בין דתות. במסגרת זו ייסד לפני שלושה שבועות באנקרה קרן של 150 אלף דולר, שמטרתה לקדם דיאלוג בין אנשי רוח ותרבויות בעולם. הוא חבר בארגון העולמי לקניין רוחני, שמרכזו בז'נבה, ומטרתו לקדם את השימוש ביצירות אמנות, מדע וטכנולוגיה, הקשורות ברוח האנושית. בזירה הפנימית, חסן הוא ראש המכון הדיפלומטי, גוף המכשיר צוערים למשרד החוץ הירדני. הוא יו"ר "הפורום להגות ערבית", שאותו ייסד לפני 21 שנה, בניסיון לקדם את הקשר בין הוגי דעות בעולם הערבי. זוהי רק רשימה חלקית משלל עיסוקיו. אמרו עליו שהוא אפור פרופ' שמעון שמיר, לשעבר שגריר ישראל בירדן ובקהיר, נחשב לאחד מידידיו הישראלים הקרובים ביותר של הנסיך. הוא סבור שתהיה זו טעות גדולה מצד ירדן, אם לא תנצל את כישוריו ואת נסיונו של חסן לטובת האינטרסים שלה. "אחת הבעיות של המאה ה­21 היא מחסור במנהיגים שיכולים לתת כיוון למדיניות שלהם על יסוד הבנה היסטורית ותרבותית נרחבת", אומר שמיר, מזרחן בעל שם ובעל קשרים ענפים בצמרת הארמון הירדני. "הנסיך הוא אחד המעטים שיכול היה לספק את הדרישה הזו. אין זה מקרה שאחד מידידיו הוא נשיא צ'כיה וצלאב האוול, אינטלקטואל בפני עצמו". במזרח התיכון מנהיג צריך להיות "קילר". איך הוא היה מתמודד, למשל, עם משבר החמאס, שנוצר בעקבות החלטתו של עבדאללה השני לגרש את הנהגת התנועה מעמאן בגלל חלקה בתכנון פיגועים נגד ישראלים?"חסן מתנגד נחרצות לטרור האיסאלמי. איך הוא היה נוהג באופן מעשי? כל מה שאומר תהיה ספקולציה. אסור לשכוח שהיו הרבה מהפכים אצל מנהיגים. כשטרומן מונה לנשיאות אחרי מות רוזוולט, כולם אמרו, 'מה הוא כבר יידע לעשות?'. והנה, הוא קיבל החלטות מן החשובות בתולדות ארצות הברית. גם על סאדאת אמרו שיהיה נש יא אפור, וכמובן התבדו. אי אפשר לחרוץ משפט על אדם שלא ניתנה לו ההזדמנות, ותכונות היסוד שלו בהחלט מבטיחות".הדעה הרווחת בקרב מומחים היא שההתבטאות החריגה של חסן בכנס הקצינים העיראקים היתה ביטוי לתסכולו ממעמדו המעורער בזירה הירדנית, וניסיון לגלות עצמאות לנוכח הרחקתו מעמדת השפעה. אבל האם חסן אכן עשוי לפעול ברצינות להמלכתו כמלך עיראק, או להשתלבותו בהנהגת עיראק? מצד אחד, השתתפותו של חסן בכינוס הקצינים העיראקים מלמדת שהנושא לכל הפחות מעסיק אותו. מצד אחר, כמה מומחים לירדן משוכנעים שאין לכך סיכוי. "אני מתקשה לקחת ברצינות את האפשרות שחסן ישתלב במונרכיה עיראקית עתידית", אומר פרופ' אשר ססר, ראש מרכז דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל­אביב ומומחה לירדן. "זה נראה לי קצת מוזר. אני יודע שיש נסיך אחר שיש לו שאיפות יותר גלויות בכיוון הזה (השריף עלי בן חוסיין), אבל אני מתקשה לראות את הענף הירדני עוסק בכך". סיפור עצוב אילו היו הדברים מתרחשים בהתאם לתוכניותיו של הנסיך חסן, הוא כלל לא היה עוסק היום בשאלת הירושה העיראקית. חסן נולד לפני 55 שנה בעמאן לאביו טלאל, בנו של עבדאללה הראשון מלך ירדן, ולאמו זיין א­שראף. הוא צעיר ב­12 שנים מאחיו הבכור חוסיין, לימים מלך ירדן, ובשבע שנים מן האח האמצעי מוחמד. לשלושת האחים גם אחות צעירה, הנסיכה בסמה. ב­67' סיים חסן תואר ראשון בלימודי המזרח באוניברסיטת אוקספורד, שם רכש גם מיומנות בשפה העברית. באוקספורד הכיר את רעייתו תרוואת, בת למשפחת דיפלומטים מן האליטה הפקיסטנית. השניים נישאו באפריל 68' בקראצ'י. הם הורים לשלוש בנות ולבן. ב­65', בעקבות סדרה של נסיונות להתנקש בחייו, מינה אותו אחיו המלך ליורש העצר. לבכורו עבדאללה עוד לא מלאו ארבע, וחוסיין חשש להסתלק בנסיבות פתאומיות בלא יורש מתאים. לעומת חוסיין הספורטיבי וההרפתקן, חסן בלט כיורש העצר בנטייתו האינטלקטואלית. בין השאר ייסד את האקדמיה האיסלאמית למדעים ואת הפורום לקידום המחקר הארכאולוגי בממלכה. הוא פרסם ספרים ומאות מאמרים בתחום התמחותו העיקרי: הסכסוך הישראלי­ערבי והדיאלוג בין תרבויות במזרח התיכון . את נאומיו הוא נוהג לתבל בציטטות מכתבים קלאסיים, מן הברית החדשה ומהקוראן. בהופעות בפני קהל ישראלי, הוא שילב פסוקים מן התנ"ך וביטא אותם בעברית נטולת מבטא.פרופ' שמיר: "חסן עונה לתואר 'הנסיך הפילוסוף' כפי שזה הוגדר בימי הרנסנס. הוא אחד האינטלקטואלים הבולטים בשכבות ההנהגה בעולם כולו. הוא אולי הנואם המצטיין ביותר בפוליטיקה של ימינו. הוא יצר מושג חדש, אנתרו­פוליטיקה, כלומר, פוליטיקה האמורה לשרת את האדם. בטקסטים שלו יש ערכים בסיסיים שהלוואי שהיו נפוצים בעולם הערבי של ימינו: הומניזם, דמוקרטיה, חירות אינדיבידואלית. לעתים שמתי לב, כשהבאתי אליו אורחים בהיותי שגריר, שהיושבים מולו לא הבינו את דבריו. אחר כך פנו אלי בבקשה שאתרגם למה הוא התכוון".אלא שברגע המבחן התכונות האינטלקטואליות לא סייעו. ייתכן שהן אפילו הפריעו. שלושה עשורים וחצי לאחר שמינה אותו ליורש העצר והכשירו לרשת את מקומו, הדיח המלך חוסיין את אחיו במפתיע, כבאבחת שברייה. זה קרה ביום גשום אחד ב­25 בינואר 99'. שבוע לפני כן עוד נתמלאה הממלכה חדווה אופטימית, עם חזרתו של המלך משישה חודשי היעדרות בארצות הברית, שם טופל כנגד ס רטן בלוטות הלימפה. בכל אותה תקופה לא ביקר אותו יורש העצר ולו פעם אחת במיטת חוליו. שבוע לאחר אותה חזרה מתוקשרת, הובהל המלך חזרה למרפאת "מאיו" במסצ'וסטס, בעקבות הידרדרות חריפה במצבו. ערב יציאתו למסע האחרון לטיפול רפואי מחוץ לירדן פרסם את הצו מלכותי המעביר את חסן מתפקידו, ומעניק את ירושת העצר בידי בנו הבכור עבדאללה. "לא נעלבתי מהשינוי בהיררכיה של יורשי העצר, אלא מהצורה שבה זה נעשה, באיגרת מעליבה ופוגעת", אמר חסן לימים, בראיון לשבועון הערבי "אל­מג'אלה". האפשרות שיבצע הפיכת חצר לא עלתה ברצינות. קשריו במערכת הבטחונית נופלים משמעותית מאלה של עבדאללה. אבל לא פחות מכך, חסן הוא לא הטיפוס להפיכות חצר.מכתב ההדחה של ה­25 בינואר היה עדות מרתקת של 14 עמודים לתככי ארמון במיטבם. זה היה מכתב ארכני ובלתי רציף, שניכר עליו כי נכתב בידי אדם שגופו ספוג בחומרים משככי כאבים. במכתב רמז חוסיין, כי התרשם, שבששת החודשים שבהם מילא את מקומו, חרג חסן מן הסמכות המוקנית לו וגילה עצמאות רבה מדי. במיוחד נגע הדבר לקצונה הבכירה, ובראשה הרמטכ"ל עבד אל­מרעי כעאבנה, בן חסותו של חוסיין. חסן, ככל הנראה, סל ד מן הווילה מנקרת עיניים שבנה הרמטכ"ל, בהשקעה של שלושה מיליון דינרים (כ­20 מיליון שקל)."ממיטת חוליי פעלתי למנוע התערבות בענייני הצבא הערבי", הטיף חוסיין, "בראשם, עניינו של פילדמרשל וראש הזרועות המשולבים, שהיה מטרה לקנאה בגלל ביתו. אני אחד מאלה ששילמו על הבית. אספתי את הכסף בתשלומים לאורך שנים, עד שנבנה בצנעה. עלותו היתה כפי שהיה צפוי. וזאת בגלל נאמנותו ויושרתו ובגלל שרצינו לתת לו משהו ההולם את דרגתו ועמדתו, במיוחד כשהוא מארח את עמיתיו מכל העולם. יש השואלים אם אחרים קיבלו יחס דומה. התשובה היא כן. מקטון ועד גדול, ככל שהסתייע".אחד הכוחות שהיו פעילים בהדחתו של חסן היתה נור, רעייתו האחרונה של המלך חוסיין, שקיוותה שבנה הבכור חמזה, הבן האהוב על המלך חוסיין, ימונה כיורשו. חמזה היה בן 19 ערב מותו של חוסיין. החלטתו של חוסיין למנות לבסוף את עבדאללה, בנו הבכור, נתפשה כפשרה בין הרצון להדיח את אחיו חסן ובין משאלתו לראות את חמזה כיורשו."היו בממסד הבטחוני כאלה שחששו מאדם נקי כפיים כמוהו, שינקה את האורוות ויפגע בהם", מעריך פרופ' ססר, "הם היו שותפים להעברת מידע מוטעה לחוסיין. יכ ול להיות שגם המטען האינטלקטואלי שלו היה לרועץ. יש בירדן כאלה שרואים את חסן מורם מעם, וקצת מנותק בגלל רוחב הדעת שלו. לדעתי אלה דווקא תכונות טובות. לא צריך לפסול אדם מתפקיד פוליטי בכיר רק בגלל רוחב דעתו".על תפקודו של הנסיך בששת החודשים שבהם החליף את אחיו, אומר פרופ' ססר: "הוא פעל טוב מאוד. אחת הטענות שהועלו נגדו היתה שהוא לא הרבה להיוועץ בחוסיין. אלה שביקשו לפגוע בו, פשוט השתמשו בזה נגדו. חסן פשוט רצה להראות שהוא ראוי ויכול, וזה לא נבע מרצון לדחוק את חוסיין. הוא נשאר נאמן לו עד יומו האחרון".פרופ' שמיר: "לא פעם הועלתה טענה על חסן שהוא יותר מדי מרוכז במישור העיוני. מהיכרותי, אוכל לומר שזה לא נכון. אני הייתי נוכח כשהוא הכין תוכניות מעשיות למערכת ביטחון אזורית, או כשדיבר על יישום טכנולוגיות חדישות לכלכלת ירדן. גם במישור התאורטי, התחומים שלו מאוד מעשיים: פיתוח כלכלי, חינוך מודרני, גלובליזציה, מדע וביטחון אזורי". אני לוזר? בשלב הזה הדיונים על הדחתו של סדאם חוסיין נראים כמדע בדיוני למרות הקולות הברורים העולים מוושינגטון. אבל גם אם יפילו האמריקאים את סדאם, כלל לא ברור שהמונרכיה תהיה האופציה העדיפה על הריבון האמריקאי. יתר על כן, גם אם יוחלט להחזיר את המלך לבגדד, יהיו טוענים לכתר עוד לפני חסן. לצד השריף עלי מדברים בעמאן גם על הנסיך ראעד בן זייד, בן 66, אחיינם של פייסל הראשון ושל עבדאללה הראשון. לא בטוח שחסן מפיק תועלת מכך ששמו לא נקשר בתסריטים הללו. מאז הפסיד את ירושת המלוכה בעמאן, ניסו ידידיו הרבים בעולם לסדר לו תפקידי מפתח בזירה הבינלאומית, שיהלמו את כישוריו. אחת המשרות שאליהן ניגש היה ראשות ארגון האו"ם למדע ותרבות (יונסק"ו). זהו תפקיד התפור היטב על מידותיו, אולם גם אותו הפסיד. בין אלה שפעלו למענו היה שר החוץ שמעון פרס. לוזר? פרופ' שמיר אומר שאדם שחיכה 34 לכס המלכות ואיבד אותו ברגע האחרון אינו זקוק להגדרות. גם לידידיו של הנסיך שמחפש היום תפקיד ברור שהדבר האחרון שלו זקוק חסן עכשיו הוא הפסד נוסף בהתמודדות על תפקיד נכסף, אם כי וירטואלי, כמו הכתר העיראקי.