השאלות נשארו פתוחות תיאוריית הקונספירציה של רצח רבין אדיר זיק 26/08/02 סוף קיץ 1995. ראש השב"כ, כרמי גילון נפגש עם ראשי העיתונות ומזהיר אותם כי מישהו מתכונן להתנקש ביצחק רבין (אורית שוחט, הארץ, 19.6.98). הוא נותן תיאור מדויק של הרוצח הפוטנציאלי, במעין נבואה: הוא לא צריך להיות מתנחל מהשטחים. זה יכול להיות גם סטודנט שחרחר מהרצליה שלומד בבר­אילן (עפר שלח, מעריב, 27.8.98).לקראת העצרת בככר מלכי ישראל משנים את שמה. "לא לאלימות, כן לשלום". שבוע לפני העצרת מחסלת ישראל את פתחי שקאקי במלטה. הג'יהאד נשבע שיתנקם. בעצרת משתתפים גם 35,000 ערבים ישראלים. גילון יוצא לפאריס. האוויר רווי אזהרות וסכנות, והשמירה על רבין דלילה ועלובה.אין שערים חשמליים. האזור הסטרילי אינו קיים, זאת למרות שהשב"כ תירגל במשך שנים רבות התנקשות בראש ממשלה בכיכר מלכי ישראל בדיוק מדהים למה שקרה ב­4 בנובמבר, ואף הדפיס על כך חוברת הדרכה. יגאל עמיר ממתין ליד המדרגות. רוני קמפלר מצלם חופשי­חופשי מהגגון הסמוך ומתרכז כל הזמן בדמותו של יגאל עמיר הממתין בחושך.רבין יורד בסוף העצרת. שומריו מפקירים את גבו. עמיר מצליח בקלות להתקרב, לשלוף ולירות. (שניים או שלושה כדורים?) קריאות "סר ק סרק", "זה לא אמיתי". אף אחד משומרי הראש לא שולף ולא יורה ביגאל עמיר.(למה? שואל אברהם רותם בספרו "האמת, חבר"). לאה רבין מפונה למטה השב"כ ואומרים לה שלרבין לא קרה כלום.אבישי רביב מעביר לעיתונאים, בשם ארגון אי"ל, הודעת ביפר: "הפעם פיספסנו. בפעם הבאה לא נפספס". עוד בטרם הספיקה המשטרה לזהות את הרוצח מוסר רביב לעיתונאי אמיר גילת (מעריב 10.11.97): "קוראים לו יגאל עמיר, הוא בן 26, סטודנט למשפטים מהרצליה".מכונית ראש הממשלה עם מנחם דמתי ויורם רובין נוסעת לאיכילוב יותר מ­12 דקות במקום דקה אחת. דמתי אינו לוחץ על אף כפתור מצוקה ואינו מודיע לבית החולים כי הוא בדרך. הרבה גירסאות על מה שקרה באיכילוב. דוחו"ת רפואיים נחתמים ואח"כ נמחקים, והדו"ח של ד"ר היס, שניתח את גופתו של רבין באיכילוב (למה לא באבו­כביר, שם יש את כל המכשירים המתאימים?) הוא כאילו האמיתי והסופי. מחלוקות בין המשטרה לשב"כ על "מי ינהל את החקירה".מדובר רק בקצה קרחון של סיפור הרקע של "הסכם אוסלו ושיברו" ושל מאות השאלות שמטרידות אותי ואת חברי. כמות התעודות והחומר שברשותי מספיקה לספר עב כרס. אין אלה, יולי תמיר, "אמיר ות גזעניות, מתסיסות ומעוררות מדון". השאלות הללו מבוססות על חומר עיתונאי רב ועל מסמכים אותנטיים. לשאלות אלה, אוריה שביט, שרבים מאד שואלים אותן, גם בני משפחת רבין, אין "תשובות טובות וסבירות". כפי שהיטבת לציין, רצח רבין הוא "אירוע דרמטי, טרגי, מטלטל מבחינה פוליטית וחברתית".עד שלא תהיינה תשובות מספקות, ממשיך וגדל ציבור השואלים. כולל פרופ' מיכאל הרסגור, השבועון הלונדוני אובזרבר וטיים מגזין. חברי, פרופ' הלל וייס, פרופ' אריה זריצקי, ד"ר דוד חן, רו"ח יעקב ורקר, העתונאי ברי חמיש, נתן גפן ואחרים ­ נוקטים באמצעים ציבוריים ומשפטיים כדי לחשוף את האמת.אי מתן התשובות מוביל רבים לחשוב שאולי היתה קונספירציה שמטרתה היתה לביים התנקשות נפל בראש הממשלה, ומישהו שידע על כך ניצל את ההזדמנות וירה ברבין כדורים אמיתיים. על העובדות הנ"ל ועל הזכות לשאול את השאלות שנשארו פתוחות, אני מוכן להאבק.