העם רוצה פופיק ארבעה שמות יש לאיבר הנמצא במרכז גופנו - טבור, פופיק, קורקבן ושורר, ומארבעתם זוכה לפופולריות דווקא השם שהגיע ליידיש מהשפה הרוסית רוביק רוזנטל 09/08/02 הוא חלק מגוף האדם, אבל לכאורה אין לו תפקיד. הוא אינו אלא שארית, תזכורת לכך שבאנו לעולם, אבל בקיץ הזה הוא המלך, בזכות האופנה שאחזה ברחובות הערים כאש בשדה קוצים, המשלבת "חולצת בטן" עם "מכנסיים נמוכים", או כפי שכתב חנן בר באתר "בננות": "חולצת הבטן חשפה לעיני כל, ובמינון הנכון, בטן מתוקה שבמרכזה היהלום: פופיק קטן הטומן בחובו כל כך הרבה סקסיות בלתי מובנת".על פי כתבה בנושא במוסף זה, אחת מכל ארבע נשים בישראל הולכת הקיץ עם הפופיק בחוץ. "פופיק" מוליך גם במצעד השמות שבהם נקרא הלא­איבר הזה, לא פחות מארבעה. השם המוזר ביותר שהוצמד לו הוא "קורקבן". קורקבן היא מילה תלמודית שמוצאה בארמית ומקורה אכדי, Quqqubanu. בלשונות השמיות, כמו בתלמוד, קשור הקורקבן בעיקר למערכת העיכול של העופות, לפעמים כמילה נרדפת לזפק, איבר עיכול באזור הוושט, לפעמים כשם לקיבת העוף. בתלמוד, הקורקבן הוא גם קיבת האדם. האטימולוגים מעריכים שקורקבן הוא מעין הכפלה של המילה "קיבה", כשהרי"ש נדחפת, כדרכה לעתים (כמו בפועל "לכרסם").בעברית החדשה "קורקבן" הוא שם לקיבת העוף, בעיקר כשהיא מיועדת למאכל אדם. הקשר בין הקורק בן והטבור נעשה כבר ביידיש, שם נקראים שניהם פופיק. פתגם יידישאי אומר: "לפי הפופיק יודעים כמה גדול התרנגול הודו", ומאכל קורקבני עוף מבושלים נקרא גם "פופיקים", או בלשון אבותינו, "פופיקלך".שתי מילים מקראיות הוצמדו לפופיק. האחת מופיעה בכמה צורות: שור או שורר, כמו בפסוק האלמותי בשיר השירים: "שררך כאגן הסהר, לא יחסר המזג". שתי המילים הן מהשורש ש.ר.ר, שפירושו חזק, וממנו בא גם "שר". הקורקבן­השורר הוא הוא הטבור. ועל כך אמר רש"י: "שררך אגן הסהר: טיבורך אגן של מים צלולים שרוחצין בהן, והוא עשוי מאבני שיש, ובלשון ערבי קרוי סהר. על שם שהטבור כמו נקב עגול, מושלו כאגן עגול". "שורר" נעלמה, "טבור" נשארה."טבור" הוא גם דימוי ל"מקום בולט המהווה מרכז". בדרך כלל מילה מהתחום הפיזי זוכה בשלב מאוחר יותר לדימוי מופשט, אבל במקרא הטבור מופיע רק פעמיים, במשמעות הסמלית, כ"טבור הארץ", ורד"ק מפרש: "כמו שהטבור באדם הוא מיצוע הגוף, כן יקרא מיצוע הארץ והמקום הגבוה שבה טבור". יש גם מדרש של ריש לקיש בעניין: "כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ לדוגמה לו, אדם יש לו ראש, והארץ יש לה ראש, שנאמר (משלי ח') וראש עפ רות תבל. אדם יש לו ירכים והארץ יש לה ירכים, שנאמר (ירמיה ל"א) וקבצתים מירכתי ארץ. אדם יש לו טבור והארץ יש לה טבור, שנאמר (יחזקאל ל"ח) יושבי על טבור הארץ". האטימולוג קליין, שלא מצא מקור קדום ל"טבור", סבור שהוא מקום בולט מרכזי כלשהו, שמאוחר יותר הוצמד גם לארץ וגם לגוף. בעברית החדשה התפשט הטבור לעניינים חברתיים ונפשיים, במשמעות של מרכז הפעילות או העניין.האופי הסמלי של הטבור הביא אותו למקומות שונים ומשונים. יש טוענים שזה מקור שמו של הר התבור על פי צורתו, ואחרים דורשים שממנו נולד שמה של העיר טבריה בהיותה מרכז רוחני, למרות שברור שנקראה על שם טיבריוס. בבטאון אלון­מורה כותב גלעד שני על גבעה הקרובה ליישוב ושמה ראס א­טבור. על פי פרשת ערי המקלט במקרא, שכם היא מרכז הארץ, ו"הגבעה הקטנה המכונה ראס א­טבור שימשה ככל הנראה עמדה טובה שממנה ניתן לכבוש את שכם". הטבור הוצמד גם לזן התפוז טבורי ולצמח טבורית על פי צורתם, למשפחת חלזוני ים טורפים הקרויים גם הם טבוריתיים, למרכז האופן באופניים ועוד.אבל העם רוצה להגיד פופיק. "טבור" מזכיר לו תינוקות ולא נשים שזופות עם מכנס נמוך. פופיק היא אחת המילים שהצליחו לשרוד מאוצר הסלנג ביידיש, ומקורה במילה הרוסית "פופ", שפירושה טבור, במשמעות הפיזית והמטאפורית. "פופיק" הוא טבור קטן, טבורון. הפופיק חדר גם לתחום הניבים העממיים, וכמו הטבור גם הוא מעין סמל לקיום האנושי. הפחדן "רועד לו הפופיק", השאפתן "קופץ מעל הפופיק", והאגואיסט "מתעסק רק עם הפופיק שלו". לניב האחרון מקבילה באנגלית: Contemplates one's navel"". ומה עם פופיק ארנון, שהפך מקורקבן קטן וקופצני לברנש כבד ועבדקן? בזכרון האומה הוא יישאר תמיד פופיק.האם באמת אין לפופיק­קורקבן­טבור­שורר תפקיד? לא מסכים. בעיני הוא מרכיב חשוב בכליל יופיו של גוף האשה. לג'יימס ג'ויס דעה אחרת, וכך הוא כותב בפרק השלישי של "יוליסס", בתרגום יעל רנן: "רעיה ועזר כנגדו של אדם קדמון: חוה העירומה, לה לא היה טבור. הבט. בטן ללא פגם, תופחת גדולה, שריון קלף מתוח, לא, ערימת חיטים צחורה, בת מזרח ובת אלמוות, עומדת מעולם ועד עולם". מילת השבועקיטון ההפך מ"גידול": מילה חדשה יחסית, ובימים אלה של ירידה כלכלית היא תופסת כאש בשדה קוצים * במקום לדבר על פיטורים מדברים על "קיטון ארגוני" Downsizing() ומייעצים "לנהל את תהליכי הקיטון כהזדמנות לחיזוק קבוצות הליבה" (תרגום: להעביד בפרך את אלה שלא פיטרו אותם) באמצעות "העצמת עובדים" (זוכרים?), ולהבחין בין "קיטון רע" (פיטורים בלי הכרה) ל"קיטון טוב" (פיטורים חכמים, אין חיה כזאת) * יש קיטון ברווחים, קיטון ב"היקף המאזנים", קיטון בהכנסות וקיטון בהוצאות, ובקיצור, הקיטון הזה נשמע כמו מוטציה לשונית המחברת "קיצוץ" ל"מיתון" * שלא לדבר על ההמצאה של עולם הביטוח "קיטון טבעי" Natural Decrease(), כאשר שיעור התמותה עולה על שיעור הילודה * קיטון עלינו תגובהאץ קוצץ בעניין הקיצוצים ("הזירה הלשונית", 26.7.02) מזכירה מאיה פרוכטמן את הפיוט הידוע של ר' אלעזר הקליר, הנפתח במלים "אץ קוצץ בן קוצץ קצוציי לקצץ", שמקורה במכילתא יתרו, סוף פרשה ו: "רשע בן רשע, בן רשע, קוצץ בן קוצץ בן קוצץ". מאיה מוסיפה כי בפיוט הנזכר הדברים נאמרו על המן בן המדתא, והמילה "קצוציי" פירושו "מדוכאיי". הבנת את זה, סילבן?משה שפרבר שלח בעקבות אזכור הניב "לקצץ כנפיים", שהבאתי את מקורו האנגלי, שורה של ציטוטים תלמודיים ומאוחרים יותר שבהם מופיע הניב "קצוץ כנפיים". למשל, דברים בתחכמוני אל "גאוני עולם רבני קושטנדינא": "הנה אני הקטן, זבוב קצוץ כנפיים, באתי בכריעה ובקידה חמש מאות להשתחוות אל מול הוד שפע תורתכם". הצירוף כאן הוא דימוי של ענווה יתרה. במשמעות המודרנית קיצוץ כנפיים פירושו פגיעה באדם בעל פוטנציאל. שאלההדאו והג'ונס דפנה מפתח­תקוה שואלת­טוענת: "מאוד צורם לי באוזן כשאני שומעת קריינים וכתבי כלכלה בטלוויזיה אומרים 'מדד הדאו ג'ונס'. בשביל מה ה' הידיעה? המדד נקרא על שם שני אנשים בשם דאו וג'ונס, כמו שיטת באדר­עופר או מונה גייגר­מילר. הוא צריך להיקרא פשוט 'מדד דאו ג'ונס'. באנגלית, אמנם, אין בעיה להוסיף The לפני שמות, כמו The Richter scale או The Bush administration, אבל בעברית לא אומרים 'סולם הריכטר' או 'ממשל הבוש'. מה הקטע של אנשי הטלוויזיה עם 'הדאו ג'ונס'?".ועל כך נאמר, שאלה יפה, והתשובה כלולה בתוכה. 'דאו ג'ונס' הוא שם פרטי, ולשם פרטי לא מוסיפים יידוע, דומה ל'מדד תל­אביב'. לעומת זאת 'מדד המעו"ף' מתייחס לראשי התיבות "מכשירים עתידיים ופיננסיים", ולכן ה' הידיעה תקינה.