פרס ביאליק לצ'יורה פרס ביאליק לספרות יפה ולחכמת ישראל הוענק למרים רות על מפעל חיים אורית פראג 31/07/02 מרים רות, משער הגולן זכתה בפרס ביאליק היוקרתי, לשנת תשס"ב המוענק בתחומים של ספרות יפה וחכמת ישראל. בבואה לקבל את הפרס הפתיעו אותה אוהביה כאשר העניקו לה את העותק הראשון של ספרה האחרון, "החתולים של סבתא נעמי", שיצא לאור ממש בימים אלו בהוצאת "ספרית פועלים".בשנת 1974 בהיותה בת 64 הוציאה את ספרה הראשון, "מעשה בחמישה בלונים", ומאז הוציאה כבר לאור 22 ספרים. ספרה הראשון וספרים נוספים שלה "תירס חם", ו"הבית של יעל", הפכו לנכס צאן ברזל של ספרות הפעוטות בישראל ואין ילד שלא גדל והסיפורים המחורזים­קצביים שלה מנגנים באוזניו.בנימוקי ועדת השופטים שהעניקה את הפרס נכתב כי רות, "העלתה את ספרות הילדים לגיל הרך לדרגת ספרות יפה, בהתייחסותה לקורא כפי שראוי לסופרת משובחת. סיפוריה מצטיינים בהבנה עמוקה לילד ולצרכיו הרגשיים­אינטלקטואליים מתוך היכרות רחבה עם ספרות העולם וביכולת לפנות לילדים רכים בלשון ההולמת את הבנתם ובה בשעה להעשירם".סיפוריה של רות עוסקים בנושאים "בוערים" ומיידיים השייכים לכל רבדי הקיום של הילד. שאלות של אובדן וההתמודדות עמו, של הצורך של הילד בפינה אינטימית, של יחס י כוחות בחברה ושל היכולת לחלום ולברוא עולם. שאלות של שפה והקשר בינה ובין הטבע סביבנו. על כל אלה כותבת רות מתוך עולמם של הילדים בכתיבה הנעה בין שירה לפרוזה ומשחקת במקצבים שונים תוך שהיא יוצרת מעין ז'אנר משל עצמה.רות מספרת כי לאחר שהיא כותבת ספר היא בודקת אותו אצל הילדים ורואה איך הוא מתקבל. הקשר בין הילד ובין הבוגר המספר את הסיפור הוא קריטי בעיניה והיא אינה חדלה לראות את תרומתה הספרותית כחלק ממפעל חיים חינוכי שלם. תפיסתה מאז ומתמיד הדגישה את העבודה האמנותית על פני העבודה הדידקטית.מרים רות היא ילידת 1910, מחנכת מרצה וסופרת, נולדה בעיירה נובי זמקי בהונגריה (היום צ'כיה). אביה היה מנהל בית ספר יהודי. היא גדלה והתחנכה בעיירת הולדתה בה סיימה גימנסיה הונגרית, ולאחר מכן קבלה תואר ראשון באוניברסיטת ברנו. ב­1931 עלתה ארצה, למדה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית בירושלים. קיבלה תואר שני בפדגוגיה בקולג' לחינוך בניו­יורק. ב­1937 עלתה עם חברי קיבוצה לשער הגולן והיא חברה בקיבוץ זה עד היום. היתה גננת בקיבוץ ולאחר מכן הדריכה גננות ולימדה תורת הגן וספרות ילדים בסמינר הקיבוצים ובסמ ינר אורנים. העמידה דורות של תלמידים, מורים וגננות ופרסמה עשרות מאמרים בנושאי חינוך וספרות ילדים.רות היום בגיל 92 סובלת מחוסר ראייה חמור. עם זאת היא ממשיכה להיות חייכנית וחברותית ביותר, לכתוב לילדים ולשמור על אורח חיים חיוני ויוצר. תם ולא נשלם בשער הגיליון ה­16 של כתב העת "רוח אחרת" נכתב: "תם ולא נשלם". אך עתה, משנסגר מרכז המורים המסועף והפעיל עד מאוד שבתל­חי, אין לדעת מה יהיה עתידו של כתב העת, שהיה ממומן על­ידו.במשך ארבע שנים רצופות התמיד העורך דודו פלמה להוציא תחת ידו רבעון בעל סטנדרט גבוה גם מבחינת צורתו וגם מבחינת תוכנו. בגיליון האחרון שני ראיונות שערכה העיתונאית רונית יהל (מעיין ברוך). יהל, השותפה לכתיבה ולעריכה של כתב העת מתחילתו, הוסיפה לכל גיליון מעבודתה המקצועית ובכך תרמה ייחוד אקטואלי שאינו קיים תמיד בכתבי עת מהסוג הזה. בעוד שהראיון עם נמרוד אלוני, שעסק בקוד האתי בחינוך, יצא סתמי במקצת, הרי הראיון עם האמן לואיס ישורון (חוקוק) שוטף ומרתק. עבודותיו, תבליטי עץ, "מדהימות ביופין" כפי שכותבת יהל, שזורות לאורך החוברת. יהל משוחחת עם האמן על הקשר הנוצר בין אמנות לשפה, על תחום שבו התמחה של הוראה דרך גישה חזותית.עוד בחוברת מאמרים קצרים על התמונה הקודרת של העדר דמוקרטיה אמיתית ביחס לערביי ישראל והיעדר הוויה דמוקרטית בתוך החברה שלהם (מאמר מאת וליד מולא), מאמר משעשע ומרתק כתמיד של אמיר ברנע, שהיה מור ה במרכז למורים, ועוד. כתמיד מסתיימת החוברת ביצירות בשירה ובפרוזה. בולטים בחוברת זו שיריו של אלישע פורת ששפתו, עשירה, קולחת וצפופה בחן במילות טבע מוחשיות וחושניות. פורת גם מציג ניתוח מאלף לשירו של אבא קובנר "אהבה נקורה".יש לקוות שכתב העת ימצא אכסניה אחרת וימשיך לצאת לאור כביטאון חינוכי­מקצועי המשקף פרי רוח ותרבות מן הפריפריה בצפון. עניין גם לחילונים גמורים תנועת ההתחדשות היהודית, שכבשה את מרבית יהודי ארצות הברית התנועה הרפורמית (או כפי שהיא קרויה בישראל, התנועה המתקדמת) עדיין לא הצליחה לפלס לה דרך במדינת ישראל. אולי ספרו החדש של מיכאל לבני יהיה בכוחו לסייע בקידום התנועה, רעיונותיה ודרכי פעולתה?לבני הוא חבר קיבוץ לוטן. קיבוץ לוטן יחד עם הקיבוץ השכן, יהל, מהווים את "התנועה היהודית הרפורמית" בארץ. בימים אלה כאשר התנועות הגדולות נאבקות עם קשיים ומשברים קל לתאר כמה קשים חייה של תנועה בת שני יישובים בלבד שהיא, בנוסף לכך, מבודדת ומנותקת במרחק כה רב ממרכז הארץ.מיכאל לבני מספר על חייהם של הקיבוצים לוטן ויהל ומרחיב את הדיבור על תנועת הנוער הרפורמית בארה"ב, שממנה באו מייסדי הקיבוצים הללו. עוד הוא מספר על אחותה הצעירה של התנועה הישראלית הצעירה של התנועה הרפורמית האמריקנית ­ תלם, התנועה ליהדות מתקדמת. למעשה לבני הוא אשר הניח את היסודות הרעיוניים של הציונות הרפורמית המעשית, והוא מתגלה לפנינו כאיש הגות ומעשה גם יחד. בספר זה הוא מתווה את הדרך החינוכית­אידיאולוגית של הציונות הרפורמית, תוך הדגשת חלקו של הנוער בחשיבה יוצרת ובהג שמה.בין הסוגיות שהמחבר עומד עליהן: מהו חינוך ציוני בישראל, כיצד נבדלת האמונה הציונית של היום מן הפוסט­ציונות החילונית והדתית כאחת? כיצד נעמיק את הדו­שיח בין יהדות התפוצות והקהילה היהודית בארץ? מי שמוכן להתעמק בשאלות אלה, שיש בהן עניין רב גם לחילונים גמורים, יקרא בספרו של מיכאל לבני וימצא בו אופציות וכיווני מחשבה חדשים ומקוריים.* האופציה הרפורמית, ציונות אחרת, מיכאל לבני, הוצאה עצמית, קיבוץ לוטן, 324 עמ'