כחול מגרד יותר מחקר חדש מגלה: בד כחול מגרד יותר מאדום ושחור דן אבן 30/07/02 אתם דיילים באל על ומתפתחת לכם אלרגיה בגוף בכל פעם שאתם עולים על המדים הכחולים? אתם שוטרים שסובלים מפריחה לא מוסברת על עורכם? יש לכם צורך עז להתגרד בכל פעם שאתם לובשים את החולצה הכחולה האהובה עליכם? לפי מחקר חדש שנערך בבית החולים "מאיר" בכפר סבא, ייתכן מאוד שאתם לא סתם סובלים מרגישות לבדים, אלא במיוחד לבדים חלקים בצבע כחול, וזה לא מפתיע. מהמחקר עולה, כי רוב הסובלים מרגישות לבדים, סובלים מבדים בצבע כחול. "לצבע הכחול פורמולה כימית שגורמת ליותר אלרגיות מאשר צבעים אחרים", מסבירה ד"ר אנטה לזרוב, אחת מעורכי המחקר. "הסבר נוסף לכך הוא, שאנחנו מפתחים רגישות לחומרים שאנו נחשפים אליהם, ולצבע כחול אנחנו נחשפים יותר כיוון שזהו צבע מאוד נפוץ. גם צבע שחור יכול להכיל לעתים גוונים של כחול".לא רק זאת, אלא שהחוקרים ­ ד"ר אנטה לזרוב וד"ר דויד אברהם ­ גילו כי גם בתוך הצבע הכחול יש הבדל בין הגוונים השונים: ככל שהכחול כהה יותר, כך מידת הרגישות גבוהה יותר. אצל אלו שנתגלו כאלרגים לצבע הבד, הרגישות הגבוהה ביותר, למעלה מ­30 אחוז, נמצאה לכחול כהה מאוד שנוטה לשחור, ובסך הכל נמצא כי כ­65 אחוז רגישים לצבע כחול על גווניו, לעומת 3.6 אחוזים לאדום, 2.7 אחוזים לכתום ו­1.8 אחוזים בלבד לשחור.מהמחקר, שהקיף 644 מטופלים, עולה כי 52 אחוז מהמטופלים שאובחנו עם רגישות לבדים ­ אלרגים לצבע הטקסטיל, ואילו 34 אחוז נוספים אלרגים לחומרים המוחדרים לבדים כדי להפוך אותם לחלקים יותר (שרפים). 14 אחוז אלרגים לשניהם ­ לצבע ולשרף גם יחד. ממצא מעניין נוסף: 68.5 אחוז מהנשים סובלות מרגישות לבדים, לעומת 31.5 אחוז בלבד מהגברים. עם זאת, לדברי ד"ר לזרוב, "איננו יודעים עדיין אם נשים באמת סובלות יותר מרגישות לבדים. יכול להיות שנשים פשוט פונות יותר לטיפול בגלל בעיותיהן". הקהילה המדעית טרם הצליחה לאתר את אחוז הרגישים לבדים באוכלוסיה הכללית, אולם לאחד מכל תשעה מטופלים הפונים למרפאת העור של "מאיר" עם אלרגיה כלשהי, נמצאה רגישות לבדים. הרגישות לבד גורמת בעיקר לפריחה, שיכולה להתפשט בכל הגוף או להופיע רק באזורים מסוימים. "הפריחה יכולה להופיע באזור הגופיה בבית השחי, באזור הגב או התחתונים, או בידיים ­ אם נוגעים בטקסטיל, כמו אצל מוכרי בדים, או אצל נהגי רכבים שההגה שלהם מצופה בבד סינטטי", מציינת לזרוב. "פריחה יכולה להתפתח גם ברגליים ממגע עם גרביים או בפנים ­ משכיבה על מצעים או כריות". מתברר, כי ב­40 אחוז מהמקרים הפריחה מופיעה בגפיים, ב­34 אחוז בגב, ב­16 אחוז בידיים, ובאחוזים בודדים בפנים ובאזור איבר המין. לעתים, כתגובה לבד, מתפתחים על העור גם כתמים כהים ­ פיגמנטציות ולעתים המטופל סובל מגירוד בלבד ללא פריחה נראית לעין. אצל 7.2 אחוזים מהמטופלים הבדים גורמים להתפתחות מחלה קשה, שמצריכה טיפול בסטרואידים.איתור התופעה הוא תהליך ארוך שיכול להימשך עד לשנה, כ­10.6 חודשים בממוצע, בין היתר, בשל העובדה שהתופעה לא כל כך ידועה עדיין. הנחמה: ברגע שזוהתה הבעיה כרגישות לבדים יש לכך ריפוי פשוט ­ הימנעות מהבד המזיק. "ברגע שהפסקנו את החשיפה ועברנו לבדים שלא מכילים את הצבע הגורם לרגישות, או לסיב שאינו מכיל שרפים, המחלה עברה", מרגיעה לזרוב. "יש לי מטופלים שיכולים ללבוש רק חולצה לבנה, ולא חוזרים לבדים אחרים בגלל הגירודים והסבל שעברו עד שהתגלתה הבעיה". פתרון נוסף הוא הימנעות של יצרני הבדים משימוש בשרפים, שאנשים מפתחים להם רגישות. "השרפים מוחדרים בדרך כלל לבד סינטטי, לכן עדיף להשתמש בחומרי ם מכותנה", אומרת לזרוב שמסבירה כי גם הרגישות לצבעים מופיעה בדרך כלל רק כאשר הם מוחדרים לבדים העשוים חומרים סינטטיים, ולא כותנה או משי. כבר במאה ה­19 השתמשו יצרני הטקסטיל בחומרים שונים כדי להפוך את הבדים לקשים יותר. השרפים ­ שכאמור, הפכו לאחרונה לבעיה קשה בקרב הרגישים לבדים ­ החלו לפנות את מקומם ההיסטורי. בארה"ב כבר קיימת תקנה שאוסרת על הכנסת חומרי שרפים לבדים, ובאירופה נעשה בימים אלה ניסיון לגבש איסור דומה. ואילו בישראל, כצפוי, ממשיכים להשתמש בשרפים ללא הגבלה. במשרד התעשיה והמסחר מציינים כי הטיפול ברגישויות של בני אדם למוצרים, בהם מזון או מגע לבדים, הינו בתחום טיפולו של משרד הבריאות, אולם הם פתוחים לנסיונות לפתרון הבעיה. "עד כה לא קיבלנו תלונה על מגע של בני אדם עם בדים ספוגי שרפים. למשרדנו אין המעבדות בדרושות לבדיקות כאלה, והבדיקה בתחום זה יכולה להתבצע רק במכון התקנים. הואיל והבעיה הועלתה, מינהל הטקסטיל והמזון בתמ"ס יבדוק מול משרד הבריאות את הטיפול האפקטיבי ותחומי האחריות", נמסר ממשרד התעשיה והמסחר.