הראש שלו ממציא לנו פטנטים ראובן ענתי ממזכרת בתיה קיבל את פרס נשיא המדינה לארץ ישראל היפה בזכות פיתוח המוצגים של גן המדע במכון ויצמן נעמי רייכמן 25/07/02 ישבנו בחדר אחד. ראובן (בובי) ענתי, ,63 דיבר. החלפנו בינינו הנוכחים מבטים משתוממים. ענתי ראה את המבטים והמשיך. בסוף אשתו, אראלה, חילצה אותנו מהמבוכה. "ככה זה, יש כאלה שעבורם רק פרויקט אחד כמו שראובן עושה נמשך חיים שלמים. אצל ראובן כל פרויקט יכול להיות פרויקט חיים של מישהו אחר".* * *זה לא פשוט להיות ראובן ענתי. הוא לא ממש מבין את זה, אבל אין דרך לתאר במילים כיצד חש אדם כשהוא עומד מול פועלו של ענתי, תושב מזכרת­בתיה, ומרגיש קטן.ענתי ("השם הוא כנראה גלגול של השם ענתות"), שבאופן רשמי הוא ראש צוות טכני במוזיאון גן המדע, נוגע בהכל. מי שהיה בעבר שמונה פעמים אלוף ישראל בקליעה למטרה (ויורה עד היום להנאתו. לאחת הפגישות איתי שנקבעה לשעה מוקדמת בבוקר הוא הגיע אחרי שהספיק לירות למטרה יחד עם יחידת הצלפים של המשטרה במתקן אדם), הוא גם אמן ש"מפסל" בברזל, מנגן על חליל וממציא כלי נגינה (ראה הרחבה), בונה מעקות ברזל אמנותיים, מרכיב ובונה רהיטים, הוא ממציא המצאות בתחום הפיזיקה, המוזיקה, הכימיה, הגיאוגרפיה, הבליסטיקה. תנו תחום, וענתי או שכבר המציא בו משהו או שהוא עשוי לחשוב על ההמצאה הבאה שתקפיץ לכם את הדמיון.ביקור בביתו של ענתי הוא חוויה אחרת. הבית זה הוא. רבות מהמצאותיו מעטרות את הקירות. רוב השולחנות מעשי ידיו להתפאר. אפילו חלק מהציורים על הקיר שלו. הדעת מתקשה לתפוס שאדם אחד יכול ומצליח לעשות את כל אלה וברמה גבוהה מאוד.אבל בואו נחזור רגע לדמיון. הדמיון, זה גם מה שמקפיץ את ענתי, האיש שהוציא מהכוח אל הפועל את מוצגי גן המדע במכון ויצמן, יחיד מסוגו בישראל, ושבזכות המתקנים, שאת חלקם הגה בעצמו ואת כולם הוא תכנן ובנה, זכה (יחד עם אנשי הצוות) לפני כמה שבועות בפרס נשיא המדינה לארץ ישראל היפה.­ ראובן, יש משהו שלעולם לא תמציא?הוא (מחייך) "ההמצאה היא בדרך כלל תולדה של צורך. אם אני חש שיש צורך לאביזר מסוים או לפריט מסוים זה מוביל אותי לחפש דרכים ליישם אותו. למשל, כשנולד נכדי הראשון חשבתי שצריך לבנות לו ערסל. חיפשתי את העץ המתאים ואחרי יומיים היה ערסל מעץ. הנה הוא. היום הוא מתקן לעיתונים אצלנו". המחוגה של מיכלאנג'לו בבית המלאכה שבמכון ויצמן עומדות מחרטות ומכונות ברזל בשקט, מחכות לשבעת העובדים בו. אל המשרד שלו הנמצא מעל בית המלאכה עולים במדרגות ברזל. פותחים את הדלת, מדליקים את הרדיו ("הכי טוב במזרח התיכון", הוא אומר) שמורכב מקבוצת חוטים צבעוניים ומבנה מתפרק כמעט של לוחות עץ, ומתחילים לחייך.על השולחן, על המדפים ועל השידה מונחים כל מיני חפצים. דגם של כפיסי עץ מחוברים זה לזה בשתי שורות, דגם של עוגב, דגם של כדורים תלויים על חבלים בתווך של מבנה עץ ועוד ועוד.לכל דגם סיפור מקסים. את העוגב בנה ענתי לפני כמה שנים עם קבוצת ילדים של המכון בדיוק על פי הוראות בנייה של עוגבים מהמאה ה­.16 את דגם הכדורים התלויים הוא בנה כשעלה במכון ויצמן הרעיון לבנות "ניידת מדע" מאובזרת בכל מיני המצאות ו"משחקים" המאפשרים לילדים להבין חוקים פיזיקליים מסובכים, בפשטות ותוך הפעלה. "הניידת" אמורה היתה לעבור מעיר לעיר בארץ, ממתנ"ס למתנ"ס. "תראי", מצביע ענתי על תמונה של מחוגה פשוטה למראה על השידה מימין. "זו המחוגה של מיכלאנג'לו. המחוגה האמיתית שלו שבעזרתה הוא עשה שרטוטים. אני שם אותה כאן במשרד שלי כדי שתה יה עבורי השראה".וההשראה מגיעה ונושקת לתחומים רבים, ומה שמדהים הוא שענתי בכלל לא קורא לעצמו מדען. הוא ממציא, אבל כדי להמציא מוכרחים להבין יותר מאשר ברמה בסיסית בפיזיקה, בכימיה, בתורות חומר. אז ענתי חוקר ולומד ומתלהב מכל המצאה שלו לעומק.במשרד שלו, בקור הנעים של המזגן, מחפש ענתי משהו במגירות. פתאום הוא שולף קלסר גדול. הדפים של הקלסר כבר קצת צהובים. "הנה", הוא מראה לי את מה שהפך ב­1998 להיות מתקני גן המדע במכון ויצמן. הוא מאוד מדויק, ענתי. כל רעיון כתוב בתמצות של כמה מילים. גם הדרישות ישנן וגם ציורים ראשוניים של סקיצות של המתקנים.ענתי עדיין מתרגש כשהוא מדבר על גן המדע. נראה שלעולם לא נמאס לו. הוא מסתובב מלא חיים בגן. מפעיל את המתקנים, עוזר לילדים ולהורים שהוא פוגש שם להתמצא."היו לי הרבה מאוד רעיונות למתקנים נוספים", הוא מחייך בעצב. "אם היו מתקצבים יותר היו בגן יותר מ­50 מתקנים שיש בו היום".למרות זאת נחשב הגן המדעי ברחבי העולם. לפני שנה, למשל, הוזמן ענתי לצאת לפינלנד בשליחות רשמית של משרד החוץ ושל מכון ויצמן, כדי לעזור בתכנון הקמת פארק מדע שם.פינלנד לא לב ד. גם בברצלונה נעזרים בשירותיו של ענתי להקמת פארק מדע משלהם. "זה גם אולי מה שאעשה בעתיד כשאפרוש לגמלאות", הוא אומר.­ ואם התוכניות האלו לא יצלחו?"אז לא. יש לי איזה חלום לנסות ולשכור בית כפרי בהרי טוסקנה באיטליה. אני רוצה להיות שם כמה חודשים בשנה ולעסוק בנפחות ברזל. מימוש החלום תלוי בהרבה מאוד גורמים. צריך למצוא בית כזה, ויש כמובן את שאלת הריחוק מהמשפחה, שאותה אני מאוד אוהב ויהיה לי קשה להתרחק ממנה לתקופה ארוכה. מה שבטוח זה ששוק למוצרי זכוכית כאלה קיים באיטליה". בית קטן באפנינים החיבור לאיטליה טבוע בו. ענתי נולד בפירנצה ב­.1940 ארבע שנים אחרי כן, שנה לפני סיום מלחמת העולם השנייה, כשהמצב היה כבר קשה מנשוא, אביו של ענתי חיסל את עסקיו והמשפחה יצאה לנדודים ולמציאת מחבוא במערה בהרי האפנינים.ענתי לא זוכר באימה את השנה בה היתה משפחתו כלואה בתוך מערה. "הייתי ילד", הוא אומר. רק אחרי כן הוא למד על התלאות שעברה המשפחה. בדרך לא דרך מצאו בסופו של דבר בני המשפחה את עצמם על אוניית צבא בריטית שהפליגה אל חופי ארץ ישראל. האוניה הגיעה אל יעדה, אבל משפחת ענתי, יחד עם עולים אחרים שהיו עליה, הובלו למחנה מעצר בעתלית.כששוחררו ממחנה המעצר רכשה המשפחה בית בקרית­מטלון ליד פתח­תקוה. למזכרת­בתיה הגיע ענתי ממש במקרה שנים רבות אחר כך, ב­1970.בשל נסיבות משפחתיות שונות נשלח ענתי בנערותו לקיבוץ תל­עמל, היום ניר­דוד. כשסיים את בית הספר התיכון הוא התגייס לשריון ואחרי הצבא, כמו כולם, חיפש פרנסה. הוא מצא עבודה במפעלי הבנייה של הקיבוץ המאוחד. "בניתי שם רפתות, מעליות", הוא שחזר השבוע.הידיים הטובות שלו והמוח החושב והממציא של ענתי לא יכלו להשאיר אותו שם. הוא חיפש דב רים חדשים ותקופה מסוימת ניהל מפעל במצפה רמון עבור תע"ש. בשנים האלו החלה להראות ניצנים ראשונים תעשיית ההיי­טק בארץ. כשאפי ארזי פנה אליו ואל קבוצת מהנדסים וטכנאים מובחרים עליהם שמע, כדי להקים את מה שלימים יהפוך לסאיטקס הגדול והידוע, ענתי לא היסס. הוא הלך אחרי ארזי.התחנה הראשונה של סאיטקס היתה במכון ויצמן שהסכים להקצות להם שטח וציוד ראשוני להתחלת העבודות. אחד הפרויקטים הראשונים עליו עבד ענתי שם היה כלי מעקב לטילים. הצבא, כמובן, גילה עניין. "והכלי הזה עדיין עובד מצוין", הוא אומר בסיפוק.לאחר מכן עברו בסאיטקס לפתח מכונות חכמות לעסקי הטקסטיל. על מערכות אלה, שענתי היה בין מתכנניהן, והפטנט על כך רשום על שם ענתי עד היום, קיבלו ענתי והצוות את פרס קפלן מנשיא המדינה דאז, זלמן שזר.אלא שסאיטקס צמח וגדל ובמכון ויצמן היה קשה להתנהל. ארזי החליט להעביר את המפעל הקטן להרצליה, מקומו היום. המעבר להרצליה היווה בעיה עבור ענתי שכבר רכש שטח אדמה קטן במזכרת­בתיה והחל לבנות עליו את ביתו במו ידיו. למזלו, השנים במכון ויצמן הניבו קשרים חברתיים ואחרים עם מדענים ובעלי תפקידים אחרים בו. ענתי קי בל הצעה מפתה: לנהל בית מלאכה לתכנון ולייצור מכשירים למדענים. מאז, במשך 15 שנה, מנהל ענתי את שני בתי המלאכה האלה. נוסעים לנגן בקובה הראש החוקר של ענתי, זה שהביא אותו להמציא עוד פטנטים הרשומים על שמו, כמו למשל, מפתח ברגים ורובה מיוחד לקליעה למטרה, והצירוף של הידיים הטובות, לא מאפשר לו לנוח על שמריו. הוא מחפש כל הזמן דרכים להתפתח וללמוד בתחומים חדשים.לפני שמונה שנים נחשף ענתי לפסלי האבן של האמן טולי באומן. באומן מפסל פסלים כאלה עליהם ניתן לנגן. ענתי נדלק ונסע לפסטיבל ימי המוזיקה בכפר­בלום כדי לראות את הפסלים האלה. הביקור שם והפגישה עם באומן הובילו אותו לרעיון של בניית קסילופון משיש שעליו ניתן לנגן. קסילופון כזה עומד היום כאחד המוצגים בפארק המדע במכון ויצמן.נעים לראות את ענתי עומד במרכז הקסילופון העגול. ילדים מקיפים אותו מכל עבר והוא מקיש על האבנים הלבנות. הקהל הקטן לא נותן לו ללכת. כיום יש עוד קסילופון כזה, בפינלנד, שגם עליו אחראי ענתי. כשאנחנו מתרחקים בצער מקסילופון השיש מספר לי ענתי שביום בו נפתח גן המדע הגיע לערב הפתיחה גם הנגן חן צימבליסטה שנתן בו קונצרט על הקסילופון.­ חן, מתי הכרת את ענתי?"כשראובן הגיע לפסטיבל בכפר­בלום נפגשתי איתו ועם טולי באומן. מהמפגש הזה נולדה ידידות ו גם עבודה משותפת. ראובן הגיע כדי לראות איך אני מנגן על פסלי הבזלת".הפרויקט של הקסילופון נגמר, אבל ענתי וצימבליסטה המשיכו להיות בקשר. אם המזל יאיר להם פנים, הם גם ייסעו בקיץ הבא לביאנלה בקובה כדי לנגן על המצאה משותפת לשלושתם. נגינה על פסל מאבן שחציו האחר הוא רובוט חשמלי עם מקושים.ענתי מתלהב. גם צימבליסטה. השאלה הגדולה אם המצב הפוליטי של ישראל בעולם יאפשר נסיעה לשם. ועד הקיץ הבא אלוהים גדול.