שמעון אמסלם תולה שמעון אמסלם מסכם את הקריירה של שחקן הנשמה הכי הכי גדול רון עמיקם 26/07/02 כשכפות רגליו הענקיות כמעט נוגעות בקיר הנגדי, ממיטתו הקצרה במחלקה הכירורגית­פלסטית באיכילוב, משכתב בימים אלה שמעון אמסלם את המושג "מתלוצץ עם רופאיו". השמועה על חריכתו עד העצם, מעבירה מפה לאוזן בין מבקריו הרבים את הסלוגן שנדבק אליו מאז יום שישי שעבר ­ 'עמוד האש'. הקופירייטר במקרה הזה, תומר שטיינהאור, היה מאחורי אמסלם כשהאש הכלואה בבלון הגז הנייד השתחררה עם השיבר וקפצה על אמסלם. או­טו­טו יהיה שטיינהאור שריד אחרון לדור שכבר מאבק את הארכיונים, כאשר האו­טו­טו הזה חבוש בזרועותיו ורגליו, מנצל את הדקות הספורות המתות בין צרור אושפיזין אחד למישנהו, כדי להרהר, במקרה שלנו גם בקול, על הפרישה הממשמשת ויורדת עליו.פיזית, פרש שמעון אמסלם ביום שישי שעבר בחורשה בגליל המערבי. נפשית, הוא פורש במגעים אינטנסיבים על פרידה מתוקשרת וקבלת תפקיד עוזרו של אריק שיבק בהפועל ת"א, מין תופעה חברתית מתעצמת שקיבלה גב כלכלי ומתרוממת כדי להביט בעיניים מזרות אימה במכבי ת"א. פסק הזמן הכפוי הזה שהסתיים בנס ובכוויות רבות מדרגה 2 בעיקר ברגל ימין, יצמיד את אמסלם למיטה לפחות לשבועיים ועוד ישאיר בו מכאובים כאלה שספק אם בגילו, 36, יהיו לו את תעצומות הנפש לגרור את עצמו כדי לקבל מדי ערב כמה דקות בצל הבוסמנים ואולי אפילו גם לא את זה.האישה שאיתו, חגית, פיזרה את הבנות ירדן (10) ויובל (6) באחוזות משפחתיות בדרום הארץ ומחלקת את זמנה בין הבעל הנאנק לבין התינוק לוטן (8 חודשים). המון חברים טובים שמחזירים אהבה לאיש עם לב ענק מזרימים אספקה תמידית של מזון ומשקה. את הקפה ההפוך מהקפיטריה הוא מבקש שיכינו לו לבד, וצריך לראות אותו כדי להבין מאיפה מחלחל הפחד. "בסך הכל רציתי לעשות קפה. זו היתה אמגזית שקנינו יחד עם חבר והיתה אצלו במכונית. היא לא נדלקה, ורציתי להחליף בלון. כנראה שזה שאב אש פנימה והתפוצץ עלי ברגע שפתחתי. בכל שניה נתונה היתה לי את התחושה שהילדים מאחורי, וידעתי שאני צריך לקפוץ לצד מסוים כדי שחס וחלילה זה לא יפגע בילדים. בגלל זה נכוויתי גם באצבעות ובידיים, אבל המכה הכי רצינית היתה ברגליים. זו היתה בעירה מאוד קצרה, 3 עד 5 שניות גג, אבל זה היה הלם לא קטן".הריח?"שיער חרוך, לא נעים. אני נבהלתי יותר מהמבטים של הילדים מאשר ממה שקרה. באותו רגע לא הרגשתי כאב. הרגשתי שורף, צ'אק ונגמר. השאלה הראשונה שלי היתה אם הילדים בסדר והשאלה השניה שלי לתומר היתה אם נשרפתי בפנים. מאוד הדאיג אותי שלא אוכל להסתכל על הילדים. חגית היתה הראשונה שמיד התעשתה. הסתכלנו אחד על השני במבט של מה עושים עכשיו, יושבים לאכול צהריים או נגמר הטיול? חשבנו ששטויות, נשטוף את הרגל ונגמר הסיפור. חגית החליטה שעכשיו הולכים לבית חולים ושם באמת התברר שאלו כוויות בדרגה של 2 ו­3, שזה לא קל. זה חתיכת קטע שאתה חוזר עם צלקת מטיול".איך אתה מרגיש עכשיו?"אם אני בלי כדורי הרגעה, אני כל הזמן מרגיש ששורף לי בתוך הפצע, וזה נורא כואב, כמו נמלים שהולכים עליך. ברמה האישית, יש את הקטע הזה שאתה מנוטרל. בוא'נה, זה החופש שלי. אני פה במקום להיות עם הילדים".מדוכא?"לא, כי אני מאוד חזק מנטלית. אני צוחק, לוקח את הדברים כמו שהם. אבל מבאס אותי לראות את הילדה שלי נכנסת והיא קצת מבוהלת כשרואה תחבושות. אלה דברים שמפריעים לי. אני משתדל להעביר להם בצורה הכי כיפית, מצחיקה או סחבקית וחברית שאפשר. ילד מקבל דבר שאתה מציג לו אותו ולא כשאתה מדבר איתו".ואיזה טראומה אתה לוקח משם?"באותו רגע אתה אומר שד י, מספיק, אני עם הטיולים גמרתי. אם אני ארצה לצאת לחופש זה רק לבית מלון, אבל כמו שאני מכיר אותי ואת חגית זה ישתנה מהר מאוד, כי אנחנו אנשים שאוהבים להיות בחוץ עם הילדים. תן לזמן לרפא גם את הטראומה הזו. החיים ושמחת החיים חזקים יותר מהכל. הטיול התחיל חבל על הזמן. פתאום באמצע האוטופיה הזו, אתה מקבל משהו שהופך להיות משמעותי בהחלטות שאתה צריך לקבל".הודעת הפרישה תבוא ברגע שתחלים?"היא תבוא ברגע שהפועל ת"א ואני נסגור בקטע של עוזר המאמן. אם זה לא יסתדר, אז אצטרך להחליט מה אני עושה עם עצמי".נדב הנפלד הודיע על פרישתו ממכבי ת"א כשלידו בוהק הצהוב מטאלי של שמעון מזרחי. שמעון אמסלם עומד לפרוש כשגפיו קלופים מעור ולידו הסיגר הכבוי של שאול איזנברג וברקע טיפופי הרגליים על הפרקט החלול באוסישקין. ואו­טו­טו הפרישה המעציבה הזו, של גדול שחקני הנשמה בישראל בכל הזמנים, נראית כרגיל בכדורסל הישראלי עמוק בצילה של האלופה הנצחית. אחרי הכל, שמעון אמסלם הוא חלק משיר עבור אוהדי מכבי ת"א, אבל עבור אלה שלא, שהם הרבה פחות, הוא מיתוס.הדימוי הזה, של מספר 2 נצחי, של לוזר, מרגיז גם את אמסלם: "במדינת ישראל להיות מקום שני זו מחמאה גדולה. גם כשהיתה בלאומית ב', הפועל ת"א היתה מספר 2 בכדורסל הישראלי. אתה יודע מה ההבדל היחיד בין הפרישה שלי לפרישה של הנפלד? שאני עושה את זה עם חיוך. ביום הראשון שנפצעתי הגיעו בחמש בבוקר חמישה אוהדים של הפועל ת"א לבית החולים בנהריה. היו פה 25 אוהדים של הפועל שעמדו מחוץ למחלקה ושרו שעות. כשאתה חושב על זה אחורה אתה אומר: רבאק, אתה נגעת פה בכל כך הרבה אנשים, אין סיפוק גדול יותר מזה. לא הייתי רוצה שמסיבת העיתונאים האחרונה שלי תהיה כמו של נדב. אמרתי לו, למחרת, שהיתה מגיעה לו ממכבי ת"א פרידה אחרת".לאיזו פרידה אתה מצפה מהפועל ת"א?"כל אחד מקבל את מה שמגיע לו, מבחינת ההערכה ביום יום. אתה לא צריך הכרזה חד­פעמית, טוטאלית, שאתה הכי גדול בעולם. אני לא מצפה לזה, גם לא רוצה. אני ארצה משחק שאליו אזמין את כל המשפחה, כל אלה שהלכו איתי לכל אורך הדרך".אוסישקין?"רק אוסישקין, אך ורק, שום מקום אחר לא".היית מזמין גם את אוהדי מכבי ת"א?"זה תלוי בצורך שלהם. הצורך שלי זה להיפרד מאוהדי הפועל ת"א. אתה יודע למה כעסתי תמיד על אוהדי מכבי? כי כשהגיע שחקן ישראלי אחר שנתן פייט לאמריקני שלהם, הם תמיד ראו את זה כבגידה בהם, במקום לפרגן ולהגיד: 'הוא משלנו, הוא ישראלי'".יש לך מסר לקהל של מכבי ת"א?"הוא לא מעניין אותי בכלל. לא ראיתי אותם מציפים את האולמות בארץ במשחקי הליגה. אני מת על הקהל הזה, שבא רק לאירופה. ראית אותם בסלוניקי, כשהבינו שמכבי כבר לא יקחו את הגביע, יוצאים 10 דקות לסיום החוצה. קטש, שמטש, דפק אותנו. באותה שנה היה מצב על המגרש שהיו יותר ישראלים בפנתינאייקוס מאשר במכבי. הקהל של הפועל ת"א בכדורגל מפסיד באירופה ונשאר שעה במגרש כדי לשיר. הקהל של מכבי, עוד לא התחילה העונה, יושב מול הבית של לוני הרציקוביץ' ומקלל אותו. הבן­אדם, הם היו צריכים לשים תמונה שלו ליד הבאבא­סאלי בבית, והם יושבים שם באוהל מחאה. כל מה שהוא נותן ומשקיע ולא מצליח לו. הפועל ת"א עשו פעם אחת אמנה ואין אחד שלא מדקלם אותה".למה בעצם אתה פורש?"עשיתי משהו מיוחד בקריירה שלי. העליתי פעמיים את הפועל ת"א ליגה, כשלמעשה באתי לשם מקבוצות ליגה ראשונה, ויתרתי והגעתי. בשתי הפעמים עשיתי את זה מאהבה מלאה, לא הרגשתי שאני מקריב משהו. זו אהבה טוטאלית. יותר ממח צית החיים שלי אני בהפועל ת"א, זה המקום שהשפיע הכי חזק על החיים שלי. יכולתי להמשיך לשחק, אבל כרגע זה לא נראה כך". למה לא שנת פרידה?"אני מפחד שבאמצע אני אשבר. ברגע שאני עולה על בגדי כדורסל אני רוצה לשחק ולנצח. אם אשב בצד ואדפוק לי כל הזמן בראש שזו שנת פרידה, אני פוחד שאצטער על המהלך".מיקי ברקוביץ', הסמל של מכבי ת"א, מתח את שארית הקריירה שלו עד לפרברי אוסישקין. אתה מעדיף לחתוך עכשיו?"נכון, בפירוש כך. יכול להיות שהתחברתי יותר למקום דרך האנשים מאשר דרך התהילה, כך שזה נראה לי פיספוס גדול אם פתאום אקום ואלך לבית אחר. אני טיפוס מאוד סנטימנטלי. השקעתי מספיק בעצמי ובמועדון הזה מהתחלה ועד הסוף. השקעתי כל כך הרבה זמן, רגשות וגם כסף, שאני רוצה שיהיה קלוז­אפ, שתהיה סגירת מעגל. אני חלק מהפועל ת"א וכרגע אני לא רואה את עצמי מחוץ לאוסישקין".ג'נרל­מנג'ר?"אולי בהמשך, אי­אפשר לדעת. זה תפקיד שבארץ לא הוכיח את עצמו. אני עוסק קצת בניהול, תכנון עסקי ושיווק. יש לי מפעל גדול בשדרות של ייצור מדבקות בגלילים וחשוב לי מאוד שיצליח, בעיקר בשדרות, כי אני מחובר לאנשים וחשובה לי סגירת המעגל, גם שם. סיימתי לפני 3 שנים תואר ראשון במינהל עסקים".שאול איזנברג אולי לא יאהב את זה שאתה מוכשר להיות מנהל."אני לא מתחרה איתו, להיפך. אני ושאול הולכים כבר כברת דרך ביחד, כך שאנחנו לא יכולים לבוא על חשבון השני".זה שאתה לא עוזב, זה חלק מהמיתוס שבך?"זה אני, אני מתחבר לדברים. אני עם אותם חברים, אותה מנטליות, אפילו עם אותה אישה. עד שאני מוכר אוטו יוצאת לי הנשמה, כי אני נקשר".לא מעצבן אותך שלמנגין ומרזוראטי, אוהדי מכבי ת"א היו נותנים כבוד ויקר ולך חיברו המנון?"הם נתנו לי כבוד מסגנון אחר. אני מעולם לא יצאתי מיד­אליהו הביתה בלי משטרה, זה הכבוד שקיבלתי מהם. גזרו לי צמיגים באוטו, שריטות, יריקות על תיבת הדואר".שמעון אמסלם גאה בקריירה שלו, שהיא יותר סוג של הובלה חברתית מאשר סוג של יצירת סטטיסטיקה, למרות שאין הרבה כדורסלנים, אם בכלל, שבכל אגודה בה דרכו היו ראשי הקבוצה. אמסלם, וזה כמעט טבעי, הוא מיחידי הסגולה האלה. "יש דברים מעבר לכדורסל ויש דברים שאני יכול להביא לכדורסל כעוזר מאמן. כל אחד שיזכור אותי איך שהוא רוצה. יש כאלה שיזכרו אותי נוגע בהם באיזה שהוא משחק, יש כאלה שיזכרו אותי בגלל מלה, ויש כאלה שיזכרו אותי בגלל תרומה. בכל אחד אני נוגע בדרך אחרת. אני משתדל לגעת, לא משתדל לקחת".איפה אתה ממקם את עצמך בעשיריה הראשונה של הכדורסל הישראלי?"אני עבדתי על כולכם מבלי שתשימו לב. כשהגעתי להפועל ת"א בגיל 18 הייתי שחקן של 45­50 נקודות למשחק. הבאתי לבד, אולי עם עוד חצי שחקן, את הפועל שער הנגב לגמר גביע המדינה לנוער והעליתי קבוצה למקום השני בליגה השניה כשאני קולע לפעמים גם 60 נקודות למשחק. אתה יכול לשאול את ישראל לב, הוא היה מאמן שלי. כשהגעתי להפועל ת"א צילמתי את התמונה. אם אני קולע 20 נקודות אני תוך שנה גומר את הקריירה שלי. היו שם עמוס פרישמן, מייק לארגי, ארל וויליאמס, לבאן מרסר, שכל אחד רוצה לקלוע את ה­20 נקודות שלו, ועוד לא ראיתי משחק שנגמר 180­170. הייתי צריך למצוא נישה שבלעדיה הקבוצה הזו לא תוכל לנצח. אני יצרתי את הנישה הזו בעצמי".מהי?"השחקן שמכניס את ההתלהבות, את השמירה, את ההגנה. שלוקח שחקן של 40 נקודות לערב ומשאיר אותו על 4. הקשר עם הקהל, עם הקהיליה, עם השחקנים האחרים. יצרתי את זה לבד, זה לא משהו שמישהו אמר: 'זה ט ייח, הוא יכול רק לשמור בהגנה'. זה בולשיט, כי כמה שנים אח"כ גמרתי כישראלי עם הכי הרבה נקודות בליגה. היה לי ממוצע של 17 נקודות ו­8 ריבאונד למשחק. היו לי את היכולות לקלוע, אבל עשיתי את מה שצריך כדי לנצח. בעונה שעברה התחלתי את העונה עם 4­5 נקודות והיינו מנצחים 40 הפרש. כשהגיעו המשחק הצמודים הייתי כבר עם 30, 25, 22."אלה הדברים החשובים שאני רואה בכדורסל, כשצריך אותך, תהיה שם. זו הווינריות בכדורסל. בגלל זה בחיים לא אסכים שמישהו יגיד שהפועל ת"א יוצרת שחקנים לוזרים. זה בולשיט שלא אהיה מוכן לחיות איתו אף פעם. הפועל ת"א עשתה מעל ומעבר עם המינימום שהיה לה. שאול החזיק קבוצה עם תקציב מאוד נמוך, אבל הוא השתדל ולא ברח. על זה אעריך אותו כל הזמן, על העקשנות שלו, על האמונה שלו, ואעריך אותו על כך שהוא הביא את צביקה חפץ להפועל ת"א. ואני חושב שהקהל של הפועל ת"א צריך להעריך אותו על זה. כי משיגעון של אדם אחד נוצרת אגדה ודינמיקה של יצירה, שאתה אף פעם לא יודע איפה היא נעצרת. את הצעד הראשון אדם אחד נתן. אחרי החזון והחלום שלו, העדר ממשיך ללכת".בלי איזנברג מה היה קורה?"הפועל היתה מתפרקת. עד היום היא לא פתרה את הבעיות של המפרק לפני 4 או 5 שנים. זה היה בניגוד לכל הגיון עסקי ולוגי ומה שאתה לא רוצה, שקבוצה כזו תמשיך לחיות. הקבוצה כבר פורקה בבית המשפט ותראה איפה היא היום. אנחנו מתלבטים אם נשחק ביורוקאפ, ביורוליג, בפיב"א, רק צריך לבחור. איזנברג אמר לי לפני 5 שנים: 'אנחנו הולכים לתקופה שקבוצות פה יתפרקו על ימין ועל שמאל ובסוף יישארו שתי קבוצות, מכבי והפועל'. זה בגלל המסורת. כל הקבוצות שצמחו בשנים האחרונות זו אופנה. ישבנו עם כל הוותיקים ב'סינית האדומה', קמתי ואמרתי להם: 'חבר'ה, מי ששוכח את העבר, אין לו עתיד'."וגם היום, הקשר הכי גדול של הקבוצה עם הקהל שלה, זה העבר שלה. אף אחד לא צריך לשכוח את מה שבארי לייבוביץ' עשה בשביל הפועל ת"א, מייק לארגי, לבאן מרסר, חיים זלוטיקמן, עמוס פרישמן, תומר שטיינהאור, שחקנים שגדלו, פרחו וקידמו את הפועל ת"א. חלקם בשביל כסף, נכון, אבל חלקם עד היום יגידו שהתקופה הכי יפה של הקריירה שלהם זו הפועל ת"א".אז למה מכבי ת"א מצליחה יותר?"כי מכבי ת"א זה מקום עבודה. אתה בא דופק כרטיס, הולך הביתה. גומר, חוזר, מסיבת עיתונאים, מסעדה, נסיעה לח ו"ל. עכשיו הכניסו להם עוד ליגה, הם בכלל לא יהיו בארץ".במכבי שיחקו שחקנים מצויינים ואצלכם מיוחדים?"הפועל היתה צריכה להתפשר על מה שמכבי לא לקחה, ולא צריך להתבייש בזה".מכבי ת"א הציעה לך לשחק אצלה."היתה איזה שנה. היה איזה דיבור עם עורך הדין שלי איתן ארז, ומיד הורדתי אותו מזה. הייתי בן 21, 22. אבא שלי אמר לי להישאר בהפועל ת"א, ולעולם לא אעשה משהו בלי להתייעץ עם ההורים שלי".לא עוברת בך המחשבה הזו, שלא שיחקת מעולם במכבי ת"א?"בכלל לא. תשאל את תומר אם המחשבה שהוא כן שיחק במכבי ת"א עושה לו משהו".אתה בטח מת שהם יפשטו רגל."חס וחלילה, יש לי שם חברים טובים. טל בורשטיין שיחק איתי בהרצליה, אני אוהב אותו. הוא עבר לגור בית לידי. נדב הנפלד גר אצלי בבניין שנתיים והיה לנו קשר יוצא מן הכלל. עודד קטש זה מישהו שאני אוהב בנפש. דורון שפר זה מישהו שאני תמיד אוהב בנפש. דורון ג'מצ'י זה מישהו שגדלתי איתו מגיל 18. מוטי דניאל זה אחד החברים הכי טובים שלי. מכביסט שלמדתי איתו יחד את כל התואר, הנשים חברות. אני יכול לאחל להם משהו?"אז למה לא שיחקת במכבי?"אני לא אוהב להיות ע וד אחד. אני לא אוהב ללכת בשבילים שאחרים הלכו בהם. אני אוהב ללכת בשביל משלי. בדרך כלל האינטואיציות שלי לא מטעות אותי בקשר אלי. לא נראה לי שאנשים בשיא הקריירה שלהם ילכו ללכת ולשבת במקום אחד, במקום לשחק ולעשות את מה שהם אוהבים במקום שני".שלב הסיכומים בקריירה של אמסלם מפתיע אפילו אותו. הוא מעולם לא התכונן לסכם. מבחינתו החיים בהפועל ת"א הם חלק אחד, מצד זה או אחר של הפרקט, בין אם מדובר לשים רגל לפיק אנד­רול של קווין מגי, או ליישר את העניבה באיזור הטכני באלגנטיות של אמנון ישכיל.מי השחקן הכי טוב ששיחקת איתו בקריירה?"יש כל כך הרבה. לבאן מרסר, פרוויס שורט, ת'רדקיל, דובראש. תשאל אותי מי השחקנים שאקח איתי אחרי הקריירה".שאלתי."שטיינהאור, זלוטיקמן, פרישמן, טפירו. כל השמות האחרים לא אומרים לי הרבה".אז החמישיה שלך מורכבת מחברים."בדיוק. ואני מוציא את האאוטים".ומי השחקן שהיה לך הכי קשה לשמור עליו?"היו הרבה שחקנים שהיה קשה לי לשחק איתם באירופה, אבל תמיד היתה לי הרגשה שאם אוכל להסתכל על שחקן פעם או פעמיים, אני אוכל לעצור אותו. קווין מגי, למשל. ישבתי עם רלף קלי ין מול קלטת שהכין לנו פרוויס שורט ואמרתי לו: 'רלף, סתכל. הוא בחיים לא מכדרר ביד שמאל, הוא בחיים לא זורק ביד שמאל, הוא בחיים לא עושה צעד וחצי. כל התנועות שלו עם שתי רגליים, כתף שמאל ויד ימין'. רלף אמר לי: 'אתה צודק. תעשה ככה, תשמור מכאן, מפה'. הרבה שחקנים בלהט המשחק מנסים לשמור אחד על אחד ולא מנסים לשמור את הבן­אדם. צריך לדעת מה טוב בבן­אדם, ואיך אתה גורם לו לעשות את הדברים שהוא פחות טוב בהם. זה היה היתרון שלי על קווין. הוא אף פעם לא שינה את המשחק שלו כדי להתמודד מולי. זה לא גורע מזה שהוא היה שחקן מדהים. דרך אגב, הוא היה תחרותי בצורה מדהימה. מעולם לא דיבר, מעולם לא קילל".אולי מגי לא ספר אותך?"אחרי המשחק הראשון, כשהוא גמר עם 8 נקודות, כולן מקו העונשין, הוא כבר ספר".וסאבוניס?"הוא טאלנט ברמה אחרת. הוא בעיקר לא ספר אותי כמו שאתה אומר".אני זוכר שראיתי אותך פעם עוזר לו לקום ומביא לו טפיחה קלה על הישבן, כהרגלך."כמו שאומרים, שיטת המקל והגזר. זה משהו שגדלתי איתו מהיום הראשון ששיחקתי כדורסל. אם אתה רוצה להגיד למישהו 'כל הכבוד' או 'סלח לי' או 'קדימה', אז אתה טופ ח כזה על הישבן".למה, זה סוס?"סאבוניס? הוא סוס אמיתי".שמעון אמסלם לא זכה מעולם באליפות, אבל ב­1993, כמה שבועות לאחר שהניף את גביע המדינה, היתה לו ביד אליפות. "הקבוצה הכי גדולה ששיחקתי בה, אני לא חושב פעמיים. עם דובראש ות'רדקיל ורלף קליין. זו השנה שאני אקח איתי לקבר".לא הגיע לכם. גליל העיפו את מכבי ת"א בחצי גמר הפלייאוף."לא, היינו טובים מגליל, אבל הם היו יותר מוכנים מאיתנו. באנו אחרי אופוריה אדירה של הגביע, העפנו את ירושלים בחצי הגמר, מכבי לא היתה שם. לכולם היה ברור שאם מכבי לא שם, מי יקח את האליפות. שחטנו את הליגה באותה שנה. המשחק הראשון טפח לנו על הפנים ודווקא במשחק הזה שברנו את הלסת לברד ליף. מאלוביק היה בחוץ עם קרח על הגב, גיבסון עם קרח על הברכיים. הפסדנו לג'רי סיימון, מוכתרי, שפר, קנדי ואחד הילדים שם. היינו אאוט אוף פוקוס שזה לא יאומן. וזו עדיין הקבוצה הכי גדולה ששיחקתי בה. ניצחנו את מכבי באותה עונה 3 פעמים".מי המאמן הכי גדול שאימן אותך?"רלף קליין. בגלל שהוא לא היה צריך לדבר, מספיק עם העיניים. לפעמים בטיים­אאוט הוא לא היה אומר כלום. היינו יושבי ם, מסתכלים אחד על השני ומבינים בדיוק מה שהוא רוצה. וזה לא מאמן שאימן אותנו 20 שנה. זו היתה הגדולה שלו. יש דברים שאפשר ללמוד גם מצביקה שרף: הכנות שלו, היושר שלו, הרצינות שלו, האמונה שדרך מסויימת תצליח והאחרת לא. הדבקות הזו, זה משהו שאתה חייב להעריך בבן­אדם". לא מבאס אותך לא להיות חלק משנת הקאמבק של הפועל ת"א?"למה? אני חלק מזה. אני אחת הסיבות שהפועל ת"א נמצאת שם. כשהגעתי עכשיו להפועל ת"א היה שם קומץ אוהדים שמקלל, שאני ביקשתי ממנו להפסיק. אין שום סיבה שארגיש צער גם אם הייתי קם לפני שנתיים והולך. המקרה האישי שלי גם חיזק אותי. התברר לי שהמשפחה שלי יותר חזקה מהכל, שהחברים שלי יותר חזקים מהכל. החברים שלי עשו לי את הפציעה הזו כל כך קלה".מכבי ת"א תהיה עסוקה בליגה האדריאטית, הפועל ירושלים תפסה לכם את המקום, הפועל ת"א יכולה לחזור לתפקיד הראשי?"הפועל ת"א התחילה דרך. צריכה להיות סבלנות מצד הקהל, ההנהלה והתקשורת, והבנה מכולם שהמטרה היא לא רק לשחק בליגה. המטרה היא כמובן לקחת אליפות ולעשות את הליגה תחרותית. הפועל משחקת בשביל להיות מספר 1. אם אתה לא יכול לקנות שחקנים ממכבי, אתה צריך לבנות שחקנים משלך וצריך לכך הרבה סבלנות. לבנות סגל, מסורת מחדש, מסורת של שחקנים, דרך אירופה, דרך טורנירים. רק ככה הפועל תגיע לאן שתגיע ואני מאמין שאריק שיבק הוא האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון".לא מפחיד אותך איך שנראה הכדורסל הישראלי?"חסר לו זיק שידליק אותו. בשנים האחרונות קבוצות הצליחו, התפרקו, ביזבזו משאבים בכמויות אדירות. אם היית לוקח ליגה שבנויה ממכבי ת"א, הפועל ת"א, הפועל ירושלים, גליל עליון, מכבי רעננה של השנה שעברה, בני הרצליה, מכבי ר"ג, כולן טובות. אתה יודע איזה קבוצה היה אפשר לבנות עם התקציב של רישון? כולם אומרים שהבעיה זה כסף וקהל, אבל הכל מתחיל עם הניהול. היתה ליגה בלי בטן ובלי כלום וכל משחק היה קשה. קח את קרית­אתא, בנו את התקציב נכון, שחקנים ישראלים ושני זרים טובים, והם בסדר. תראה את מינהלת הליגה, לקחו את אותם אנשים שהיו פה לפני חמש שנים והביאו את הכדורסל למצב שהוא נמצא היום, ושמו אותם במינהלת. קח בן­אדם, תקע לו סמכויות. קח את צביקה שרף. קח את איתן רוב כזה. אחד שמוכן לקחת על עצמו".לא ברור מי היה לפני, עמיר פרץ או שמעון אמסלם, אבל עמישראל גילה את שדרות בערך כאשר גילה את שניהם, לפני קובי אוז וטיפקס שלו ולהקת שפתיים. "בשדרות יש ייחוד שאין בערים אחרות, ולא רק בגלל אמסלם. יש שם יותר זמן להשקיע בדברים אחרים חוץ מהטריוויאלים שעושים במרכז הארץ. משקיעים בחינוך, מוסיקה, קהיליה. כשאתה רואה כמה הושקע בעיר הזו ואתה רואה כתבה של מוטי קירשנבאום בערוץ 2 שמראה את שני המסוממים על הברזלים, אתה מבין שמשהו פה דפוק בהצגה של הדברים ולא במהות של המקום".אתה, בתור מוביל חברתי, יכול להיות ראש עיריה הרבה יותר טוב מעוזר מאמן של סגנית נצחית."זה גם דבר שאני חושב עליו. לא כרגע, אבל בהמשך. לא מיציתי את הקטע של הכדורסל. אני לא סוגר מקום שיקר לי". מלח בטעם סוכר לשמעון אמסלם היתה קליעה מה­זה מכוערת, הוא עשה צעדים בלי הפסקה, הכידרור שלו היה מוגבל לצפייה מגילאי 16 ומעלה, באמת שלא היה במשחק שלו שום חן, והוא עדיין היה אחד השחקנים הכי חינניים שזכה הכדורסל הישראלי לגדל. לא סתם חינני, ברמת הספורט המקומית אמסלם הוא גיבור של ממש, אבל ספק אם אי פעם יזכה בהכרה הזו.אמסלם הוא גיבור ספורט, כי במדינה בה כל שחקן מתחיל לשחק כדורסל מתוך מטרה אחת, להגיע למכבי ת"א, הוא סירב למכור את הנשמה. הוא גיבור כי הוא לא ידע מה זה פחד, כי הוא עמד מול קווין מגי ועשרת אלפים שונאים ביד­אליהו והחזיר להם בחיוך ולא מעט מרפקים, כי הוא לא נפל מול ארווידאס סאבוניס, וגם כי קלע שתי קליעות עונשין שהורידו את הפועל ת"א ליגה. הוא גיבור ספורט גם כי הוא רהוט ונעים, כי הוא שמח ומבדח, כי הוא מסמר של כל אירוע, כי הוא ילד בגוף מגודל, כי הוא יודע לצחוק על עצמו, כי הוא מבין את חשיבות התקשורת ויודע לשתף איתה פעולה, אבל כשהיא הלכה צעד אחד רחוק מדי, אז הוא ידע גם להעמיד אותה במקום. אבל מעל הכל הוא גיבור ספורט, כי אוהד של קבוצה בה שיחק שמעון אמסלם, ידע שהוא אף פעם לא לב ד, שאפילו אם הקבוצה לא תנצח אף משחק, לפחות שחקן אחד יתן את הנשמה עד הסוף, ולא חשוב אם הוא מקבל דולר או מאה אלף. הכדורסל הישראלי איבד בשנים האחרונות שורה של שחקנים שכל אחד מהם הוא מלח הארץ, אבל אמסלם הוא מלחיה מיוחדת, מלח בטעם סוכר, ומי יודע מתי יהיה עוד אחד כזה.