חברה מתאבדת, מחבלת, מטורפת אמנון דנקנר 20/06/02 איזה מן בני אדם אתם, הפלשתינים, שאתם יוזמים, תומכים, מריעים ושמחים על פיגועי ההתאבדות האכזריים, הבלתי אנושיים האלה? איזו חברה היא חברתכם שממנה יוצאת התופעה הזאת, ואיזו מן ישות אתם, המקיפה את התופעה בשמחה ואהבה מפלצתיות? איזה מן אנשים אתם המזינים את עצמם בשנאה שאין לה גבול, מתלהמת, יבבנית, מלעלעת, היסטרית וקטלנית?המחבלים המתאבדים, שאתם מפיקים מתוככם במספרים גדולים כל כך הם המשל והנמשל. הוא אתם, כולכם, כחברה. אתם חברה מתאבדת, מטורפת משטמה, בעלת אופק קודר, יצר הרס עצמי, בוחלת בפשרות. חברה מתאבדת השואפת אל המוחלט, רוצה או להשיג הכל או לוותר על הכל, על הקיום, על החיים, מוכנה ליטול עמה אל האבדון כל מה שעומד בדרכה ולצהול בטירוף בדרך אל הכליון האלים.המחבלים המתאבדים הם המשל ואתם, כולכם, כחברה, הנמשל. חברה מתאבדת המבקשת לחבק אותנו ולהתפוצץ עלינו כדי להרוס את עצמכם ואותנו גם יחד. והרי יש לכם ברירה, בין החיים לבין המוות, בין התקווה לבין היאוש, בין הבניין לבין ההרס. אבל אתם בוחרים בהרס ביאוש ובמוות ואתם רוצים לקחת אותנו אתכם לשם.אתם, כחברה, כישות, אחראים כולכם. כולכם. לא רק משום שרובכם מסייעים ותומכים ומזדהים אחרי כל מעשה מפלצתי כזה, אלא גם משום שאלה מכם שאינם מסכימים ואינם מזדהים, חסרים יושר ואומץ לב להתקומם, לגנות, להוקיע ואף לעשות מעשה: להקיא את בני העוולה מתוככם, לרדוף אותם, להסגיר אותם, לכלוא אותם ואף להרוג אותם. אפילו המעטים מבינכם שאזרו אומץ אתמול לפרסם דברי הסתייגות מהפיגועים האלה, לא גינו אותם מוסרית, אלא רק הביעו דעה כי הפיגועים אינם מועילים לעניין הפלשתיני בשלב זה. איך זה ייתכן, לעזאזל, שעד היום, אחרי כל כך הרבה פיגועי התאבדות, כל כך הרבה חיים שקופחו, כל כך הרבה מחזות זוועה, לא עלה מתוככם קול זעקה מוסרי, רק מוסרי, ברור, צלול ומייצג רבים שיאמר, ידידנו לא שפכו את הדם הזה אלא יד מעטים, מגונים , נעדרי צלם אנוש ? איך זה ייתכן , לעזאזל, שחברה שלמה של מיליוני בני אדם אינה יכולה לגייס מתוכה, גם כשהיא מתענה בתנאים של כיבוש, מצוקה ומאבק, חצי מיליון, מאה אלף, חמישים אלף איש ואישה שיצעדו, יפגינו, ינאמו, ייכתבו, יתראיינו כדי לומר: אנחנו איננו שותפים לזוועה המוסרית הזאת.נכון, לא קל להיות פלשתיני, אפילו קשה מאד, ומציק ולעיתים זוועתי, אבל מבחנו של אדם, מבחנה של חברה, הוא לא לאבד את הצלם דווקא בתנאים הקשים ואתם, כולכם, נכשלתם במבחן הזה כישלון צורב ומצלצל.לזוועה מוסרית, מהסוג שלה אתם כולכם אחראים, אסור שיהיה צידוק ותירוץ של רקע, של נסיבות, של ייאוש, של חוסר­תוחלת, של ריב על פיסת קרקע, ושל מיקוח על קילומטרים. ברגע שבה אדם וחברה מאבדים את הזיק האנושי, הרקע והנסיבות נמחקים בבת אחת ומה שנותר עירום ומכוער עד בלי די הוא המעשה עצמו על כל הנורא שבו.כן, אתם חברה מחבלת­מתאבדת. ומעתה, כשנצטרך להתגונן במעשה רב מולכם, בשם איזה מוסר יוכל מישהו לבוא אלינו בטענות, אם נשמור נפשנו וניזהר פחות ופחות בכבוד האדם ובכבוד החיים שלכם, שאותם אתם מוחקים במו ידיכם כבר זמן רב?לא, גם הפעם לא ניגרר אחריכם, לא נחפש אזרחים שלווים, זקנים, נשים וטף כדי ליפול עליהם כשוד בצהרים ולהרוג בהם בטירוף אכזרי. כן, כנראה גם הפעם אם שוב נאלץ לבוא אל עריכם וכפריכם וללחום שם. לא נבקש את הדרך הקלה שבה הורגים את הצדיק עם הרשע, אלא, ככל הנראה שוב ישלמו חיילים בחייהם כדי שלא לבצע הרג המוני, אלא לבודד את עושי הטרור, כדי להשתדל לפגוע רק בהם. אבל אם בכל זאת זה ייקרה, דמם של כל הנפגעים יהיה על ראשיכם, על ראשי כולכם, כי אשמתכם כולכם כחברה.