חופשי חופשי רגע לפני שהוא מתחיל את הקריירה האירופאית יוסי בניון מדבר חן קוטס­בר ויונתן הללי 31/05/02 יוסי ומירית בניון כבר החליטו שלילד הראשון שלהם הם יקראו מאי; מ' בשביל "מירית", א' בשביל "אהבה" וי' בשביל "יוסי". חוץ מזה, הם גם התחתנו בחודש מאי. קצת יותר משבוע אחרי החתונה וכמעט שבע שנים אחרי שהכירו, הם יושבים בווילה השכורה שלהם בשכונת דניה בחיפה ועדיין נראים נרגשים. ליד הדלת הניחה מירית צרור ראשי שום נגד עין הרע. היא מכינה ליוסי תה, הוא מאכיל אותה בוופל שוקולד. "אני בן אדם של אשה אחת, של מירית", הוא אומר. "מאז שפגשתי אותה, בגיל 15, לא הסתכלתי ימינה ושמאלה. רק ישר. מירית היא האשה הראשונה והאחרונה שלי, ואני הגבר הראשון והאחרון שלה. פשוטו כמשמעו".מירית: "החברה הכי טובה שלי, זה יוסי. אני מספרת לו הכל, אני סומכת עליו. כשהיתה פרשת נערות הליווי, אני אמרתי: 'גם אם אראה את יוסי בקלטות, אני לא אאמין'".הוא הגבר הראשון והאחרון שלך, את האשה הראשונה והאחרונה שלו. מתי היתה הפעם הראשונה שלכם?יוסי: "אחרי ארבע שנים. אחרי ארבע שנים ביחד".לא כל כך מקובל בימינו לחכות כל כך הרבה, וגם לא להתחתן עם הבחורה הראשונה."אז מה? אני חי את החיים שלי. לא אכפת לי מה אנשים אחרים אומרים, איך הם חיים. מבחינתי, זה הדבר הכי נכון שרציתי לעשות. הכי כיף לנו, זה מה שחלמנו תמיד. זה תלוי באופי של האנשים, גם בחינוך. גם האחיות שלי, היה להן חבר כמה שנים, והן התחתנו איתו. זה חינוך מהבית אפשר להגיד. חוץ מאח שלי, שקצת משתולל עכשיו".אבל חיכיתם ארבע שנים, המון זמן. למה?מירית: "רצינו לעשות את זה אחרי החתונה".יוסי: "החלטנו לשמור את זה עד אחרי החתונה, אבל אחרי ארבע שנים היינו מוכנים. החלטנו שהרגע מתאים. זהו".מירית: "ידענו שממילא נתחתן". "אנחנו ביחד לנצח" יוסי ומירית בניון למדו יחד עוד בבית הספר היסודי בדימונה, העיר שבה נולדו. לפני שש שנים וחצי, כשהיו בני 15, ליתר דיוק ב­26 בספטמבר 95', הפכו לזוג. יוסי ליווה את מירית אחרי הלימודים הביתה, האהבה פרחה והשאר כבר היסטוריה. אחרי שבוע הם החזיקו ידיים, אחרי שלושה שבועות התנשקו, נשיקה ראשונה לשניהם. עד היום חוגגים בני הזוג בניון ב­26 בכל חודש. בכניסה לבית שלהם יש מסגרת, בתוכה תמונה, מורכבת מאינספור תמונות פספורט של שניהם יחד, חבוקים, שמתחברות לספרה שלהם ­ 26. "בכל חודש, ביום החברות, אנחנו קונים מתנות אחד לשני; לפעמים דיסק, משהו סמלי", אומרת מירית, "לפעמים משהו גדול, כמו טבעת או שעון". עכשיו הם מתכננים להמשיך לחגוג מדי חודש את יום החברות, אבל גם את יום תאריך הנישואים ­ ה­14 בחודש.יוסי: "לפעמים מכונית. אני קניתי למירית ליום הולדת 20 וולבו. קניתי לה 19 מתנות ואמרתי לה שהמתנה ה­20 זה יציאה למסעדה. ירדנו לחניה ואז היא מצאה את הוולבו עטופה והיתה המומה. צילמנו את זה עם מצלמת וידאו. מירית אחראית יותר על המתנות המקוריות. לפני שנתיים, למשל, היא נסעה וצילמה את כל האנשים שלימדו אותי ואת כל החברים שלי ­ ועשתה לי סרט וידאו. היא גם זאת שקונה לי בגדים".מהכסף שלך."מהכסף שלנו. מאז שהכרנו, הכסף הוא שלנו. בטח עכשיו, כשאנחנו נשואים".עשיתם הסכם ממון, חוזה?"אני לא מאמין בשטויות האלה. מירית ואני נישאר ביחד לנצח".מה אתה אוהב בה?"מירית בחורה טובה, יודעת לתת. כל מה שצריך באשה".יוסי: "אני אוהבת את טוב הלב שלו. אין בו טיפה של רוע ביוסי, של רכילות. לא רואים אנשים כאלה. הוא יחיד. הוא יכול לראות ברחוב בן אדם שאין לו, וליוסי יהיו בכיס עשרה שקלים ו­50 שקלים ­ הוא ייתן לו את ה­50 שקל".אחרי שמונה חודשי חברות עם מירית, הוצע ליוסי להצטרף לבית הספר לכדורגל של איאקס אמסטרדם, בהולנד. מירית נסעה איתו. אחרי זמן קצר, כשביקרו בארץ, מירית החליטה להישאר כאן. בהולנד היה לה קשה. יוסי חזר אחריה. שנתיים אחר כך, יוסי עבר לשחק במכבי חיפה והשניים עברו לגור יחד, כמעט כמו זוג נשוי. "אהבה יותר חזקה מכדורגל", אומר יוסי. "זה לא דבר ראשון אצלי בחיים, כדורגל. כדורגל בא רק אחרי מירית".איך המשפחה הגיבה כשעברתם לגור יחד?מירית: "אני הייתי בת 17 וחצי, יוסי בן 18. בטוח שהיה להם קצת קשה, אבל הם כבר התרגלו. סך הכל, אנחנו מגיל 16 ישנים ביחד. אני באה מבית מסורתי מאוד, שומרי שבת. אז בהתחלה היה קטע קצת קשה של ההורים, הקטע של אבא שלי, כשהלכתי לישון אצל יוסי. העניין הזה של 'מה יגידו', אבל מהר מאוד הכל היה בסדר".יוסי: "חינכנו אותם".איך חלוקת התפקידים ביניכם בבית?מירית: "שנינו בלגניסטים. בהתחלה עוד היינו מסדרים קצת יחד, עד שהבאנו עוזרת. אני מבשלת; ממולאים, מרוקאי, בעיקר אוכל מזרחי. קניות אנחנו עושים לפעמים יחד, אבל רוב הפעמים אני עושה לבד".יוסי: "ואני מגהץ. אני אוהב לגהץ, עושה את כל הגיהוצים בבית".איך אתם מפנקים אחד את השני?מירית: "אני עושה לו ארוחות רומנטיות, עיסויים, כותבת לו מכתבים".יוסי: "אני קונה לה מתנות, לוקח אותה למסעדות, מביא לה פרחים. אני גם כותב לה, יכול להיות גם סתם מכתב בבוקר, להשאיר על המקרר, ליד המיטה. להזכיר אחד לשני שאנחנו אוהבים". הצעת נישואים ימותו הקנאים, אבל בני הזוג בניון באמת מתוקים. לאורך כל הראיון הם כמעט לא זזים אחד מהשני. יושבים צמוד­צמוד, יחד. מירית נעלמת במטבח, נבוכה. יוסי קורא לה. לפני שנה, אחרי כמעט שש שנות חברות והרבה ציפייה, יוסי הציע לה נישואים."התכנון המקורי היה לעלות לבמה", נזכר יוסי, "אחרי משחק האליפות הראשונה, לכרוע ברך ולהציע למירית נישואים מול כל אוהדי מכבי חיפה. טבעת האירוסים כבר היתה אצלי בתוך תיק הרחצה. בגלל כל הבלגן שהיה זה לא קרה והחלטתי לעשות את הכל בצורה יותר אישית, בארוחה רומנטית".מירית: "יוסי חזר מטיסה. לא ראינו אחד את השנייה הרבה זמן, חמישה ימים. אני תמיד עושה לנו ארוחות רומנטיות בלילה, לאור נרות. עשיתי שביל נרות מהדלת לשולחן, הכנתי את האוכל, אבל לא ניחשתי אפילו מה עומד לקרות".יוסי: "אני התקשרתי אליה עוד מתל­אביב. הטבעת היתה איתי כל הזמן, בתיק. ברגע ששמעתי שמירית הכינה ארוחה, אמרתי: 'זה היום'. הלב קצת התרגש, הפעימות היו קצת יותר מהירות. כרעתי ברך והצעתי לה".מה אמרת?מירית: "זה היה דווקא משפט יפה. הוא אמר לי: 'את זוכרת מה אמרתי לך כשהיינו בני 15, בשבוע הראש ון שהיינו חברים?'".יוסי: "כשהיינו חברים חמישה­שישה ימים, אמרתי לה שאני, יש לי רגשות, ושאני יודע שנתחתן".מירית: "אמרתי: 'מה?', אז הוא אמר: 'אמרתי לך שאנחנו נתחתן, אז הנה, זה קורה. אני אוהב אותך'".מה את אמרת?"אני בכיתי". "אמרתי לה שהיא סבבה" ההכנות נמשכו כמעט שנה. על ההפקה מונה אילן אשר ואת ההזמנות עיצבה מירית; חצי לב של מירית ועוד חצי לב של יוסי, והלב המאוחד של שניהם, עם הכיתוב, 'ויהיו כאחד, עולם ומלואו'. מירית נתנה ליוסי תליון של חצי לב מיד כשהפכו לחברים. את החצי השני השאירה אצלה. תמיד כשיוסי מבקיע גול, הוא מנשק את חצי הלב שעל צווארו. "שש שנים חלפו", נכתב בהזמנה, "כאילו החלו רק אתמול. שנינו זוכרים את היום שבו ענדנו על צווארינו חצי מלב שלם ­ חצי לכל אחד. ועכשיו, אמנם צעירים, אך בשלים ונחושים, החלטנו לאחד את החצאים. בואו לחגוג עימנו את איחוד הלבבות". "מעכשיו", מצהיר יוסי, "כשאבקיע גול, במקום את התליון אני אנשק את טבעת הנישואים". חרטנו על הטבעת את חצי הלב. חילקנו אותה לארבעה חלקים, שניים בזהב צהוב, שניים בזהב לבן. על חלק אחד יש את חצי הלב, על חלק שני את האות 'אם' ­ מירית. יש עוד שני חלקים, כדי שברגע שיהיה עובר בבטן, בעזרת השם, נוכל לחרוט את זה, ועוד מלא זרעים, לפוריות. למירית יש אותה טבעת".החתונה נערכה ב­14 במאי באולמי רויאל גארדן, בנוכחות אלף מוזמנים. יוסי: "מירית ואני לא התראינו יומיים­שלו שה לפני החתונה. היא נסעה למקווה בדימונה, אני נשארתי בחיפה. ביום החתונה עוד עשיתי סידורים אחרונים. רק ברגע האחרון בחרתי חליפה בהירה. אחר כך נסעתי לתל­אביב, לסטודיו של דני מזרחי. מירית היתה שם".מירית: "היו לי שלוש שמלות, כולן לבנות. היה לי חשוב שלא יהיו חשופות. אני לא רגילה ללבוש חשוף, צנועה מטבעי. יוסי לא ראה את השמלות עד יום החתונה".יוסי: "התלבשנו בחדרים נפרדים, ואז אמרו לנו: 'שניכם עכשיו ­ תצאו'. הסתכלתי על מירית. היא היתה מדהימה, חבל על הזמן. אמרתי לה שהיא סבבה".מה היה הרגע הכי מרגש?מירית: "ההליכה לחופה, כשהגיע הרגע. לא האמנתי. דמיינתי את זה כל כך הרבה שנים".יוסי: "לי לא היה אוויר לנשום מרוב התרגשות. את הכוס ריסקתי לרסיסים. הייתי בלחץ, פחדתי לא לשבור אותה. מיד אחרי החופה השמיעו את שיר השבועה של רמי וריטה. רון שובל שר לנו בדרך את 'ברית עולם'. זה היה נורא מרגש".ביקשתם שלא יבואו ילדים לחתונה. למה?"בגלל שאנחנו הולכים לאירועים ורואים תמיד שילדים מפריעים; אתה רוצה לאכול כמו בן אדם, אתה לא יכול. לא רצינו שזה יקרה אצלנו, וכולם הסכימו איתנו שזה צעד גדול . גם לקרובים אמרנו לא להביא ילדים".כמה עלה לכם כל האירוע?"450 אלף שקל סך הכל".זה לא צורם, לעשות אירוע נוצץ ויקר כזה בתקופה הנוכחית?"לא. מתחתנים פעם אחת בחיים, ואנחנו תמיד רצינו לעשות חתונה שאנשים יזכרו. עשינו הכל כדי שאנשים ייהנו, שיזכרו את החתונה שלנו. עשינו אירוע סולידי ויפה".כמה עלתה מנה?"בעל האולם עשה לנו מחיר טוב. לקחנו מנה שעולה 80­90 דולר, והוא נתן לנו אותה ב­44 דולר; כבד אווז ופרגיות וסטייק ופילה, והכל גורמה. ברמה בינלאומית. נתנו לאורחים שלנו את כל הטופ. גם בקבלת פנים; היה 500 מטר שטח של מרוקאי, ו­12 ביתנים של סוגי אוכל שונים; על האש, איטלקי, וכל זה רק בכניסה".בארבע לפנות בוקר בני הזוג בניון סיימו לרקוד והלכו למלון דיוויד אינטרקונטיננטל. הם קיבלו את הסוויטה שבה שהה גם הנשיא קלינטון. את המתנות לקחו איתם, למלון. אומרים שחלק מהמעטפות שקיבלו היו ריקות. באחרות היו ניירות, להטעיה, שיחשבו שהן מלאות. אנשים רצו שיראו אותם מביאים כביכול מתנה בצילומי הווידאו. בני הזוג מסרבים להתייחס לעניין. זה לא חשוב בעיניהם. יוסי: "נכנסנו למלון ועשינו מקלחת. הי ינו עייפים. הזמנו ארוחת צהריים לחדר, שתהיה לנו למחרת, והלכנו לישון. אחרי כמה שעות קמנו ופתחנו את המתנות. בערב הלכנו עם חברים לטייל בטיילת. נכנסנו למסעדה ואכלנו. רק בלילה, מאוחר, חזרנו לחיפה". אני ואבא לאורך כל הראיון יושב במטבח דודו בניון, אבא של יוסי. לראיון עצמו, בסלון, הוא לא רוצה להצטרף, מפנה את השטח לזוג הצעיר. יוסי בניון משחק כדורגל מאז שהוא זוכר את עצמו. אבא שלו היה זה שדחף ועודד. לפני מספר חודשים התרוצצה שמועה כאילו יש נתק בין יוסי לדודו, כנראה על רקע כספי. דיברו על כך שבמשך חודשים השניים לא דיברו. היום ברור שנתק כזה, גם אם היה בעבר, כבר לא קיים. דודו מסתובב אצל יוסי בבית במכנסי התעמלות ובנעלי בית. "אנשים אצלנו במדינה רכלנים", אומר יוסי. "ביני ובין אבא שלי לא היה שום נתק. מה זה נתק? זה שחיינו ביחד, המשפחה, וברגע שאתה עוזב לגור לבד רואים בזה נתק? מה, כל החיים צריך לחיות עם ההורים?".היתה תקופה שאמרו שאבא שלך נמצא יותר עם אחיך הצעיר."אני עזבתי לחיפה, וזה טבעי שאם גם אחי משחק כדורגל, אז הוא ילווה אותו כמו שהוא ליווה אותי. הבעיה שבישראל יש הרבה אנשים שאוהבים להוציא שמועות. מיליון ואחד דברים אומרים עלי, אבל זה לא מעניין אותי. אני לא מחשבן לאף אחד. אותי מעניינים רק האשה שלי והמשפחה."מה רוצים שאני אעשה? שאני אעזוב הכל, אחזור לשחק בדימונה, אשאר בבית וש אבא שלי יבוא איתי למשחקים בדימונה? כל השחקנים שעברו לחו"ל, מה הם עשו, מה, הם לקחו את ההורים איתם?".מירית באה מבית של שומרי שבת. גם אתה בא מבית שמכבדים בו מסורת. אתם מקפידים?"מה שאפשר אנחנו עושים; מדליקים נרות, עושים קידוש, אוכלים כשר, גם בטיסות לחו"ל. בחוזה שלי עם הקבוצה הספרדית עכשיו יש סעיף מיוחד שאני לא אשחק ביום כיפור. אני מאוד מאמין באלוהים, חושב שהוא נתן לי מה שאני יכול לעשות היום, את האפשרות לשחק ולהצליח. יש לי תפילות פרטיות שלי אליו". החייל האמיץ יוסי יוסי בניון שירת בצבא במד"סייה של חיל הים כמדריך ספורט. מירית שירתה גם היא בחיל הים, כמורה חיילת. הם ביקשו והיה מי שדאג לסדר להם לשרת ביחד. השירות הצבאי של בניון עשה הרבה רעש ולא בגלל תרומתו לבטחון המדינה וצה"ל. במהלך השירות הוא עשה פרסומת לאגפא ולגבינה צהובה, וגם הופצו קלטות וידאו, קלסרים ויומנים בכיכובו. לאור העובדה שצה"ל מקשה מאוד על מתן אישורי עבודה בזמן השירות, כולל לחיילים שזקוקים הרבה יותר מבניון להשלמת הכנסה, משהו כאן נראה צורם. לזכותו של בניון ייאמר, שהוא לא מנסה לטעון שהביא תרומה משמעותית לצה"ל. "אני לא תרמתי לצבא כלום, זה ברור. היו לי אימונים בכל יום, אז התחשבו בי. כמעט לא הייתי בצבא".אבל היית הולך בכל בוקר."בכל בוקר פעם בשנה. בקושי".לפחות גיהצת לעצמך את המדים?"הייתי הולך בלי מדים. אם הייתי הולך, זה היה בבגדי ספורט. צריך להבין, יש הרבה ספורטאים שמשרתים בצה"ל והם לא תורמים הרבה לצבא. אמרתי לך, מה אני תרמתי לצה"ל? כלום. בגלל זה לספורטאים מצטיינים צריך לפחות לקצר את השירות הצבאי לשנתיים. זה המינימום. עם כל הכבוד לצה"ל, אם אני לא הייתי עושה שלו ש שנים צבא, כבר בעונה שעברה הייתי משחק בחו"ל ובואי נגיד שהיו לי כמה הצעות הרבה יותר גדולות מאשר עכשיו".איך אתה מרגיש לעומת אנשים בגילך שמשרתים בקרבי בתנאים קשים."אלה באמת אנשים שצריך להעריך מאוד. אבל הם תורמים בדרך שלהם, ואנחנו, הספורטאים, תורמים בדרך שלנו. אנחנו מייצגים את נבחרת ישראל, נותנים כבוד למדינת ישראל. זו דרכנו לתרום".נמתחה הרבה ביקורת על העבודות שעשית בתקופת הצבא, מחוץ לכדורגל."לא יודע. אני לא מבין בכל הדברים האלה, אני רק יכול להגיד שקיבלתי אישורים מהצבא, כמו שצריך. סך הכל, לא כל בן אדם יש לו הזדמנות לעשות פרסומת בטלוויזיה, ולא צריך למנוע ממנו את זה. יש אנשים שזה מפריע להם, אבל אני לא מתעסק בזה. אם יש עוד אפשרות לעשות כסף, למה לא?".הפכת לתרנגולת שמטילה ביצי זהב, בלי קשר לכדורגל."עדיין אני עושה בכדורגל את רוב הכסף. בלי קשר, אני לא מבין, מה רע בלעשות פרסומת? גבינה זה דבר נחמד. חוץ מזה שכסף זה אחד הדברים שהכי פחות מזיזים אותי בחיים. אני רוצה להצליח בכדורגל, להקים משפחה, רק אחר כך אני חושב על כסף".מי מטפל לך בכסף?"אנחנו, אני ומירית, מטפלי ם לבד בכסף. עוד מעט, בקרוב, גם נקנה בית. להשקעה".איפה?"לא יודעים. אולי בתל­אביב, הרצליה, חיפה". לא בדימונה?"בגיל מבוגר אולי אחזור לדימונה. לא יודע". מה עם ישראל כהן מירית בניון מגיעה לכל המשחקים של יוסי. אלמלא יוסי, היא אומרת, לא היתה אוהבת כדורגל. עכשיו היא אוהדת שרופה. "לפני כל משחק אנחנו מחברים את שני התליונים שלנו של חצאי הלב, ומנשקים את הלב להצלחה. ליוסי יש גם תחתון, שאיתו הוא משחק כבר ארבע וחצי שנים. תחתון מזל עם כדור, רשום עליו 'גול'. מזמן קניתי לו אותו, עוד בבאר­שבע. התחתון כבר קרוע. אני מכבסת, והוא לובש. כל השחקנים כבר צוחקים עליו".מה קורה אם יוסי מפסיד במשחק?יוסי: "כלום. אנחנו חוזרים הביתה, בדרך מדברים, מפרשנים את המשחק. אני לא מגיע עצוב הביתה".יצא לך שם של שחקן קפריזי, עם מצבי רוח."נו, אז מה, שאני אהיה רגוע במגרש? כדורגל זה משחק עם רגשות. אני משחק כדורגל, לא דוק. אני בן אדם תחרותי, אני אוהב לנצח בכל דבר שאני מתחרה בו. בבית אני רגוע, אבל במגרש ­ מתי שצריך להתעצבן אני מתעצבן. אני יכול להגיד שבעבר אולי עשיתי כמה טעויות. התנועה המגונה לעבר הקהל של בני יהודה, למשל, זאת היתה טעות".והסיפור עם אלי כהן, כשסירבת להתחלף במשחק?"בכוונה לא הזכרתי את זה, כי אני לא חושב שיש לי מה להצטער על מה שהיה שם. אני עדיי ן עומד מאחורי מה שאמרתי אז, שזאת היתה אי הבנה. גם עם שפגט. מאז דיברנו והשלמנו".במשחק המפורסם נגד הפועל חיפה, ראו אותך מסתודד עם ישראל כהן. אחר כך גם ראו אותך אומר לגיורא אנטמן, מאמן השוערים שלכם, שכהן רוצה שיהיה גול."נשאלתי על זה במשטרה. אין פה סיפור. אני וישראל כהן, שנתיים לא דיברנו לפני המקרה. כשכל הבלגן קרה, הייתי מחוץ למגרש כי קרעתי שריר. זה שיהיה ברור. כולם ראו שהבן אדם (ישראל כהן) עושה מיליון פאולים. דקה לפני שזה קרה באתי לגיורא אנטמן ואמרתי: 'תגיד לאברם שישחקו על הצד של ישראל', וזה בדיוק מה שקלטו, את השפתיים, אז ניסו להגיד כאילו אני יודע שהוא אמר. הוא לא אמר לי כלום. הוא לא אומר לי שלום אפילו".אתה חושב שיש הימורים בכדורגל?"לפי מה שנראה כרגע, כן. אבל עד שזה לא יהיה ודאי, אי אפשר לדעת. אני מקווה מאוד שזה לא נכון. שחקן שהימר לא חוקית נגד הקבוצה שלו ­ אסור לו לשחק כדורגל. צריך להשעות אותו לכל החיים. צריך לשים אותו בבית סוהר, אם זה החוק". הפנדל של ג'ובאני במשחק האחרון של בניון בחיפה, משחק שסגר תקופה בת ארבע שנים שלו בקבוצה, חיפה הפסידה את הגביע למכבי תל­אביב, בבעיטות הכרעה מ­11 מטר. ג'ובאני רוסו היה זה שהחמיץ את הפנדל המכריע. "מישהו אמר לי: 'אתה תבעט חמישי'", משחזר בניון. "לא היה אכפת לי, אבל אמרתי: 'נשאל קודם את ג'ובאני'. בסוף הוא בעט. אי אפשר לדעת, אולי אם אני הייתי בועט, גם אני הייתי מחמיץ".זה היה המשחק אחרון שלך בחיפה ובישראל לפני המעבר לספרד. מה הרגשת?"זה קשה. כל המשחק היו לי פרפרים".זמן קצר אחר כך הודיעו שאברם גרנט מונה למאמן נבחרת ישראל."מבחינתי, אישית, זה משמח. זאת גם החלטה נכונה שלקחו. מגיע לנבחרת מאמן כמו גרנט".עדיין לא באת לידי ביטוי בנבחרת. "קודם כל, זאת שאלה של תקופה, אבל זה גם עניין של מאמן. בשנתיים האחרונות היה מאמן שהחליט שישנם שחקנים שעדיף שישחקו לפני".אתה אומר שנילסן קיפח אותך?"ברור שאני לא מרוצה ממה שהיה עם נילסן. יש שחקנים שלא נתפסים אצל מאמן מסוים, ואני לא נתפסתי אצלו".אז אתה שמח שהוא עזב?"אני לא מאוכזב. אישית לא קיבלתי אצלו הזדמנות".היית צריך להיות היום כב ר שחקן הרכב בנבחרת?"כן". החלום הספרדי בראשית השבוע נסעו מירית ויוסי בניון לירח הדבש שלהם בארצות הברית. הם ישהו שם שלושה שבועות, יחד עם עוד זוג חברים, ויטיילו באורלנדו, בלאס וגאס ובניו יורק. בין השאר גם ישוטו לאיים הקריביים. אחר כך יחזרו לארץ, יהיו פה שבועיים­שלושה, ובאמצע יולי כבר ימריאו לספרד. בניון חתם בקבוצת סנטאנדר, שחוזרת לליגה הראשונה בספרד, הנחשבת לטובה בעולם. הוא אמור להרוויח שם חצי מיליון דולר נטו לעונה, למשך חמש שנים. העבר שלו בהולנד, כשהגעגועים הכריעו והוא החליט לחזור הביתה, לא מטריד אותו עכשיו. גם לא את מירית. "אין מה להשוות ילדים בני 16 לאנשים בני 22", היא אומרת. "היום אנחנו כבר רגילים לחיות לבד".יוסי: "בהולנד היינו ילדים. היום אנחנו מבוגרים, נשואים, רוצים להקים משפחה שם. אני מקווה. אם אני אצליח מקצועית, אז נשתלב טוב, נחיה שם הרבה שנים, ואז גם נקים שם משפחה, כן".בכל זאת, פה בארץ יוסי הולך ברחוב, כולם מזהים אותו, הוא כוכב. שם זאת ארץ זרה, קרה.מירית: "זה יהיה כיף. פה אנחנו לא יכולים ללכת לקניון. זוג רוצה ללכת לסרט בקניון ­ לא יכול. אז אנחנו הולכים, אבל בבאסה. כל שנייה עוצרים או תנו, מסתכלים".יוסי: "ממה שאני יודע, הספרדים גם הכי קרובים לישראלים בחום שלהם. זה לא ההולנדים, אז אני מאמין שנסתדר. גם המשפחה, החברים ­ כולם יבואו לבקר אותנו".מה מירית תעשה שם?מירית: "עכשיו סיימתי קורס מאמני חדר כושר בווינגייט. קודם נלמד את השפה, אחר כך אולי נעשה עם זה משהו. תלוי כמה זמן נהיה שם".אתם כבר יודעים ספרדית?"יוסי התחיל ללמוד ספרדית בברליץ. אני יודעת קצת, מהסדרות בטלוויזיה. אני רואה את הטלנובלות, בעיקר בגלל השפה. משם אני לומדת. קניתי גם ספרים".מה עם התרבות הספרדית, ההיסטוריה הספרדית. פרנקו, פיקאסו, מעניין אתכם?יוסי: "את חושבת מעניין אותי פרנקו, פיקאסו? מעניין אותי לתת גולים. מה מעניין אותי פיקאסו?! לי יש שאיפה, לפתוח טוב, להתחיל טוב. שנה ראשונה הכי חשובה. אם מצליחים אז, אחר כך השמים הם הגבול. אני מקווה להצליח מה שיותר, ואם אהיה טוב שנתיים­שלוש ­ אני מקווה להתקדם לקבוצה גדולה בליגה הספרדית; ברצלונה, ריאל מדריד, לא חסר. מי שייקח אותי ­ אני ארוץ. אני לא בררן. כל שחקן כדורגל שואף להגיע לרמות הכי גבוהות, אז גם אני".המעבר מלחיץ?"לא. מהתח לה, כשבחרתי לשחק כדורגל, ידעתי שמשנה לשנה יהיו ממני יותר ציפיות ויהיה עלי יותר לחץ. אני לא מתרגש מזה, מלבוא ולשחק כדורגל. אני מתרגש מהרבה דברים אחרים. במשחק גמר של בית ספר בדימונה, מול 50 איש שמכירים אותי. הלב שלי דופק, אבל במשחק גמר, מול מאה אלף איש, אני לא מתרגש".יכולת, אם היית נשאר בהולנד, להצליח כבר היום בחו"ל. אין תחושת החמצה?"לא. הכל מלמעלה, ככה אני אומר. ממילא, אם הייתי נשאר שם, הייתי צריך לחזור אחרי שנתיים­שלוש לצבא".מירית: "אני כן מרגישה קצת החמצה. איך שלא נראה את זה, זה משהו על המצפון שלי. רק כשיוסי אומר שממילא הוא היה צריך לחזור לארץ, לצבא, אני נרגעת".איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנה?יוסי: "אני מקווה להיות כבר בתקופה הכי טובה שלי בקבוצה, בספרד".ובעוד חמש שנים?"אני מקווה להגיע כבר לקבוצה גדולה בליגה הספרדית, הלוואי שנשיג איזה תואר ושיהיו לנו, בעזרת השם, לי ולמירית, שני ילדים קטנים. בסך הכל אנחנו רוצים ארבעה ילדים. לאט­לאט...".chenkotas@maariv.co.ilyoni@maariv.co.il