הקצין המצרי לא עמד בפיתוי, ונאלץ לספק לנו חומר סודי יקר- ערך שכרנו את שירותיה של פרוצה בלונדינית עבור הקצין המצרי הנלהב יעקב נמרודי 31/05/02 יום אחד בראשית שנת 1952, בעת שנמצאתי במקום מושבה של ועדת שביתת הנשק בניצנה (עוג'ה אל­חפיר), חשבתי לעצמי שבין הקצינים הללו יש מן הסתם מישהו שאפשר לפתות אותו ולגייסו לעבוד בשבילנו. שהיתי במקום כחודש ימים, במסווה של חבר בצוות הישראלי של ועדת שביתת הנשק, ובמהלכו בחנתי בעיון את הקצינים והחיילים שהיו במקום. חיפשתי בעיקר את קרבתם של עמיתי הקצינים, מנסה למצוא את נקודת החולשה של כל אחד מהם, את התכונה שתהווה קצה חוט לגיוס.לבסוף החלטתי להתמקד בקצין בדרגת סרן שאכנה אותו 'ונוס', ששימש קצין קישור מצרי בוועדת שביתת הנשק. הוא היה בחור ממוצע קומה ובעל גוף, פניו מעוגלים ומדושנים ומעוטרים בשפמפם ושיערו מקורזל וקצר. ביליתי בחברתו שעות ארוכות, אכלתי איתו, טיילתי איתו בסביבה, תהיתי על קנקנו וניסיתי לרכוש את אמונו. הסתייעתי גם בסגן נטע, קיבוצניקית מגבע, קצינה מקסימה, בלונדינית חיננית ומצודדת, שהיתה מפקדת פלוגה של הנח"ל בגבעת רחל הסמוכה. הזמנתי אותה למחנה שלנו, ולאט­לאט, בלי שאגלה לה במפורש את מחשבותי, ידעה נטע 'לשחק אותה' ולמצוא מסילות ללבו.כעבור כחודש יכולתי לומר שאני מכיר אותו ושעמדתי על חולשותיו. ניכר בעליל, ש'ונוס' הוא טיפוס תאב חיים, והגעתי למסקנה שיש בסיס טוב לניסיון לגייס אותו. באחת הפגישות שלנו, באמצע משחק שש­בש, הנחתי את ידי על כתפו, הובלתי אותו הצידה, הרחק מעמיתיו, קירבתי את פי אל אוזנו ואמרתי כממתיק סוד: "שנינו גברים, שנינו קצינים, שנינו עובדים קשה ומגיע לנו גם ליהנות קצת, לא? בוא ניסע לתל­אביב. תל­אביב היא עיר יפה, יש שם בחורות..." וחתמתי את דברי בקריצת עין ממזרית.'ונוס' קפץ על ההצעה. עיניו של 'ונוס' התרוצצו מאחר שבאותם ימים היו ביחידה שלנו רק ג'יפים, ורמת התחזוקה שלהם היתה ירודה עד שכל נסיעה ארוכה יחסית היתה מביאה את מנועיהם למצב של רתיחה, פניתי אל ידידי מיכאל הנגבי, מושל הנגב, אמרתי לו שאני זקוק למכוניתו לצורך מבצע ושאלתי אותה ממנו. זו היתה מכונית פרטית מדגם 'פורד'.נותרה הבעיה איך להוציא את 'ונוס' מבסיס ניצנה, בסיס קטן, מאורגן וסגור. לכל צד היו שלושה קצינים בוועדה, כך שהיעדרותו של אחד מהם לא היתה דבר של מה בכך, ולא יתכן שקצין בדרגתו ובמעמדו של 'ונוס' יוכל להיעלם ליותר משעות ספורות. אלא שלדידי, המשימה היתה חשובה וראויה להסתכן בעבורה. מכל מקום, היה לי ברור שאנחנו חייבים לשוב לבסיס ניצנה עוד באותו לילה.ב­5 בפברואר 1952 יצאנו לכיוון תל­אביב, 'ונוס', מגולח למשעי, בשיער מסורק לאחור, בבגדים אזרחיים (מעיל בהיר שנלבש על סוודר כהה ומתחתיו חולצה בהירה), ואנוכי במדים. בבאר­שבע אספתי את רכז השב"כ יהודה ניני, אף הוא במדי צבא ובדרגות סרן. צירפתי אותו לנסיעה הזאת בשל מערכת היחסים הטובה והקרובה ששררה בינינו ומשום שראיתי בו שותף מעולה ויצירתי בעבודה המודיעינית.יצאנו בשעה מוק דמת אחר­הצהריים. מזג האוויר האיר לנו פנים, ושמש חורפית חיממה אותנו. בזמן הנסיעה פעל מוחי בקדחתנות, וחיפשתי תחבולה שתביא לגיוסו של הקצין המצרי.הגענו לתל­אביב ונסענו לחוף הים. חיכינו לרחביה ורדי, מפקד היחידה, שהיה שותף למבצע והיה אמור להצטרף אלינו. אבל הוא לא הופיע. אחר­כך התברר שעניין דחוף שחייב טיפול מיידי מנע ממנו לבוא. ישבנו בקפה 'פילץ' וצפינו בגלי הים הנשברים אל החוף. אכלנו ארוחת ערב מוקדמת, שתינו קפה ועוד קפה, עישנו סיגריה ועוד סיגריה ועוד סיגריה, כאילו כל זמננו בידינו. עיניו של 'ונוס' התרוצצו, עורגות למראה הנשים המצודדות שהסבו לידנו בבית הקפה ולמראה אלו שהלכו ובאו לנגד עינינו לאורך החוף.בטבעיות, כמעשה תיירים המבלים בעיר קיט, שלפתי את המצלמה שהיתה ברשותי והתחלתי לצלם את 'ונוס' על רקע חוף ימה של תל­אביב ועל רקע מבנים ועליהם שלטים הכתובים בשפה העברית. הוא התמסר לצילומים. באותם רגעים לא תיאר לעצמו שהוא כורך במו ידיו את החבל סביב צווארו.אחרי שעה קלה פניתי אל יהודה ניני ואמרתי לו בעברית: "צריך להשיג לאורח שלנו איזו שרמוטה"."יעקב, אני עובד בשב"כ, לא בבית זונות ", השיב לי ניני וחיוך גדול על פניו.'ונוס' עקב בדריכות אחר חילופי הדברים. אף שלא הבין עברית קלט כנראה על מה אנחנו משוחחים וחיוך רחב נשפך על פניו."תלך לחברים שלך במשטרה, אולי הם יעזרו לנו. אתה הרי מבין שזה חשוב...", אמרתי לניני.הוא מיצמץ בעיניו וקם ממקומו. "אני הולך להשיג לנו איזו גברת שתפנק אותנו," אמר, הפעם בערבית, והלך, מותיר את 'ונוס' ואותי בקפה 'פילץ'.ניני פנה אל הקצין אהרון שלוש, ידידי הטוב, ששימש אז ראש הלישכה לתפקידים מיוחדים, והוא היפנה אותו אל קצין משטרה שבתוקף תפקידו הכיר את זונות הכרך. כעבור שעה, אולי מעט יותר, חזר יהודה לקפה 'פילץ' ועמו פרוצה בהירת שיער.שכרנו חדר במלון סמוך, ו'ונוס' עלה לחדר עם הפרוצה. כל­כך להוט היה לעשות בה מעשה, עד שלא היתה לו סבלנות להמתין שתתפשט. הוא קרע מעליה את שמלתה, ואנחנו נאלצנו אחר­כך לפצותה על כך.בעודו גוהר על הפרוצה, אחוריו חשופים והוא מתנשם ומתנשף בלהט תאוותו, הפעלנו, יהודה ניני ואני, שתפסנו עמדות מתאימות בעוד מועד, את המצלמה וצילמנו אותו בשעת מעשה. הוא היה כל­כך עסוק במעשיו עד שלא השגיח בנו כשצילמנו אותו בתנו חות המשכב. פניו חוורו ונשימתו נעתקה בשעת לילה מאוחרת חזרנו דרומה. בארבע לפנות בוקר הגענו אל קרבת הבסיס, ושם הורדתי אותו מהמכונית. את הדרך עד שער הבסיס עשה ברגל. איש מבין המצרים לא הבחין ש'ונוס' נעדר מהבסיס למשך כמה שעות.למחרת היו התמונות בידינו. "הבט", אמרתי ל'ונוס' באחד הטיולים שלנו. "הבט בתמונות שלך מהביקור בתל­אביב. תראה כמה הן יפות...".הוא הביט בתמונות בזו אחר זו, ראה את עצמו עומד נוכח הים, ליד שלטים כתובים בעברית וראה את תמונותיו עם הפרוצה. תחילה פרץ בצחוק, אך לאט­לאט חוורו פניו ונשימתו נעתקה. רק אז קלט לאיזו תסבוכת נקלע."עזור לנו!" ­ הצעתי."אבל מה שאתה מבקש ממני זאת בגידה בארצי, ואני לא יכול לבגוד בארצי! מי שבוגד בארצו ­ אין לו קיום!" ­ ענה."תראה מה נעשה סביבך. תראה מה קורה בארצך ­ הפקרות, שחיתות. אתה רוצה להיות יותר צדיק מפארוק וחבר מרעיו? הנה עומדת לפניך הזדמנות להרוויח כמה לירות. הסחורה אצלך במשרד. תביא כמה תיקים, ואנחנו נצלם אותם ונחזיר לך אחרי כמה שעות...".הוא השתכנע. כעבור יומיים בא אלינו ובידו מזוודה ובה חמישה תיקים עמוסים מסמכים מבצעיים ומודיעיניים. מיהרנו לצלם את ה חומר ולהחזיר לו את התיקים (מדובר היה בחמישה תיקים ובקרוב ל­1,000 מסמכים). תחבתי לכיסו מאתיים וחמישים לירות מצריות. עיניו נצצו מאושר והוא נשק את ידי.כשעיינתי בחומר שהביא ראיתי שמדובר במטמון של ממש. רק לאחר שבדקתי את המסמכים התברר לי שהוא שימש כקצין המודיעין במפקדת הדיוויזיה המצרית באל­עריש. מיהרתי למשרדו של רחביה ורדי, ויחד דהרנו אל ראש מחלקת מודיעין, בנימין גבלי. במשך חודש ימים לא הצלחתי להוציא מ'ונוס' אפילו את תפקידו בצבא, והנה הוא מביא לי על מגש של כסף את כל תכולת משרדו.כך החלה הפעלתו של הסוכן 'ונוס', שכונה בדו"חותינו גם 'דפנה' ­ מוסלמי, יליד אלכסנדריה, נשוי, בוגר הקולג' הצבאי במצרים, בן למשפחה מכובדת, איש מודיעין, אוהב חיים, רודף כסף, שלא התנזר מנשים ואף לא מחשיש. הוא היה בזמנו הסוכן הבולט ביותר שהפעילה קהילת המודיעין הישראלית והזרים אלינו חומר אותנטי חשוב ביותר. הוא סיפק דו"חות ומסמכים צבאיים סודיים ביותר, סדר כוחות, מערך יחידות, תוכניות אופרטיביות, ספרי הדרכה, פקודות שגרה, חומר רב שזכה להערכה של קהילת המודיעין לזרועותיה. עד שגייסנו את 'ונוס' לא הצליחה קהילת ה מודיעין הישראלית לגייס מצרי ברמה כה גבוהה.פחות משלושה שבועות למן התחלת הפעלתו כתב אלוף­משנה בנימין גבלי, ראש מחלקת מודיעין במטכ"ל, מכתב אל סגן­אלוף חיים גאון, ראש ענף איסוף, וזו לשונו: "1) נא העבר לראש מודיעין 10 את הערכתי הרבה על ההישג היפה בקשר עם רכישת המקור דפנה; 2) הפעולה הזו ראויה לשבח מיוחד והחומר שהושג הוא בעל חשיבות יוצאת מהכלל; 3) בהזדמנות זו, אני שמח לציין את ברכת הרמטכ"ל שנתקבלה עם מבצע זה".סא"ל גאון, שהעביר למפקד היחידה, רחביה ורדי, את מכתבו של מפקד החיל, הוסיף כמה מילים משלו: "נא העבר לסרן נמרודי את ברכותי עבור הישג מוצלח זה. העבודה והמאמצים הרבים שהושקעו ברכישת המקור, מן ההכרח שישאו עמם פרי, יש לקדמם בברכה ולהרבות הניסיונות בכיוון זה בבסיס הדרום".גם סא"ל יצחק הלפרין, קצין המודיעין של פיקוד דרום, טרח וכתב לי את הדברים הבאים: "1) אני מוצא חובה לציין את השיפור הרב שחל באיכות הדו"חות המופצים על­ידי בסיסך בתקופה האחרונה; 2) חיוני לדעתי מעתה להשקיע מאמצים לקבלת חומר עדכני מאיכות זו תוך בדיקה יסודית של המהימנות בהתחשב עם הנסיבות; 3) קבל נא את הערכתי לפעו לתך". שליחים התחקו על עקבותיו לימדתי את 'ונוס' את תורת הצילום בעזרת מצלמת 'לייקה' שהיתה ברשותי לצורך זה. הוא התגלה כצלם מוכשר, ואני נתתי לו את ה'לייקה' במתנה. בשנת 1954, כשנתיים לאחר שהחל לעבוד בשבילנו ולאחר שלימדנו אותו את מלאכת הצילום וכתב הסתרים, הועבר 'ונוס' בחזרה לתפקידו הקודם. איש הקשר עמו באותו זמן היה 'הרפז', השליח האמין ביותר שלנו באותו זמן, שהמשיך לקבל ממנו חומר מצולם בכמויות גדולות.אחרי שמונה חודשים הועבר 'ונוס' מערבה, לאזור המדבר המערבי, ועקבותיו אבדו. קהילת המודיעין הישראלית כולה הבינה את חשיבותו כמקור מצרי מהימן, ולכן יזמתי כמה מהלכים, ובכללם שיגור שליחים כדי להתחקות על עקבותיו. בין השאר, שלחתי למצרים סוכנת לבנונית שהיתה קשורה עם בסיס קת"ם (קצין תפקידים מיוחדים) צפון, ועל­פי המידע העדכני שהצליחה לאסוף התברר שהוא הוצב ביחידה צבאית במדבר המערבי. הקשר איתו חודש, אבל אנחנו החזרנו את הסוכנת כדי שלא לסכן אותו, לאחר שהתברר לנו, שהמדבר המערבי אינו מקום מתאים לרקדניות בטן לבנוניות.חלפו עוד מספר חודשים, ובינתיים עזבתי את היחידה ונשלחתי לנהל את שלוחת 'באר' של המוסד בטהרן. גם משם עשיתי מאמצים אדירים להתחקות על עקבותיו של 'ונוס', במטרה לחדש את קשרי העבודה איתו. מהלחצים שהפעילו עלי אנשי המוסד וגם מפקד הקת"ם הבנתי, שאחת המטרות העיקריות שלשמן שלח אותי איסר הראל לטהרן היתה חידוש הקשר עם 'ונוס', שכן באותם ימים לא היה מקור טוב ממנו בכל קהילת המודיעין.התברר ש'ונוס' לא סתם נעלם ונאלם. הוא נעצר בידי שלטונות מצרים בחשד שניהל רשת גדולה של מבריחי חשיש למצרים, הועמד למשפט ונידון לעשר שנות מאסר. היה ברור שבכך אבד לנו לנצח סוכן מצרי מעולה.אלא שהמציאות מזמנת לעתים הפתעות. בשנת 1963 שוחרר 'ונוס' מבית הסוהר בשל מה שהוגדר כמצבו הבריאותי. הוא הועבר לבית­חולים לשם קבלת טיפול רפואי, וכעבור פחות משנתיים, ב­1965, שוחרר מבית­החולים ויצא לחופשי.עבד אל­מג'יד איוב, הכתב הצבאי של סוכנות הידיעות המזרח­תיכונית, שנודע בקשריו הטובים עם ראשי השלטון במצרים, פירסם ב­8 בפברואר 1975 בעיתון 'אח'באר אל­יום' ידיעה שכותרתה 'מרגל ישראלי במצרים נידון למוות'. לדברי הכתב, שמו של המרגל היה פואד חסן עלי חמודה.