זיכרון דברים לרגל המונדיאל הבא עלינו לטובה, המדור מפשפש בהיסטוריה המוכתמת של הטורניר. בסוף החודש בוחן אראל סג'ל 30/05/02 הידעתם? יפן מובילה את העולם במכירת קונדומים מדלת לדלת, וזאת בשל העובדה כי סוכני השטח של המוצר הגמיש הן נשים. זה בערך מה שיש לי לחדש על יפן. חוששני שזו תהיה חוצפה מצדי להעמיס עליכם סיפורי קמיקאזות, חרקירי, בונסאי, סושי ואסתטיקת מינימליזם (אפרופו מינימליזם, לא רק עצי בונסאי מיניאטוריים יש בארץ השמש העולה. על פי הערכות המומחים, וכשאני מדבר על מומחים אני מתכוון הן לחוקרים מדעיים והן לנשים שהכירו גברים יפנים מבפנים, הרי שבחינה מדוקדקת של איבר המין היפני הממוצע תגלה שמדובר באומה שמאמינה בטכניקה. הסיבה מדוע יפנים מבכרים לא להתקלח עם כושים). וכך למרות חיבתי לגיישות עם שיניים בולטות שמבדרות מנהלים שיכורים של מיצובישי המזייפים בבר קריוקי שירים עצובים של אלביס בעניבות פרומות, אני אוותר. לרגל המאורע הגדול, נלך הפעם על כדורגל הארד קור. זהו רגע דתי. חודש הרמדאן של מאמיני הדשא נפתח, אך כיוון שאני טיפוס אגוצנטרי, מגלומני וחסר בושה, נראה לי נאות לסרוק את היסטוריית המונדיאל מהזווית האישית. אוויטה באופסייד (ארגנטינה 78') ב­78' הגיע המונדיאל לארגנטינה, בעיקר בגלל חיבת שלטון החונטה למשחקים ממשחקים שונים. המשטרה החשאית שיחקה מחבואים עם האזרחים, הגנרלים שיחקו לעצמם, וכדורגל היה זה מכבר למחלת נפש חשוכת מרפא במישורי הפמפס המוריקים. איש לא כיווץ גבה בתימהון כשארגנטינה זכתה באירוח המונדיאל, על אף העובדה שהחונטה הבהירה די מההתחלה כי משחק הגמר הוא לפרוטוקול בלבד. אמנם חלק מהעולם הביע מחאה, יוהן קרוייף אפילו החרים, אבל זקני פיפ"א, כמו זקני פיפ"א תמיד, איפרו הסיגרים, קרצו מעין לעין וסגרו דיל. בגמר, הולנד של הארי האן הוכרעה על ידי ארגנטינה של מריו קמפס ואסבלדו ארדילס. אבל מי מכם זוכר את קלייב תומס? מהדמויות היותר אוויליות ופומפוזיות בתולדות משחקי הגביע. אותו קלייב תומס היה שופט וולשי בעל מוניטין של גנב הצגות מקצועי. הייתה לו תסרוקת מוקפדת שהודבקה לראש בליטר ברילנטין, ופנים קשוחות של סוהר באגף נידונים. הפדנטיות הקטנונית שלו נודעה לשמצה ברחבי האי הבריטי. אם להגיד את זה בצורה בוטה, הרי שהברנש היה מאותם טיפוסים שמנגבים את התחת רבע שעה ואז בודקים את הנייר למצוא כתמים חשודים. תומס שפט משח ק בין ברזיל ושבדיה בבית המוקדם. בדקה ה­,90 כשהתוצאה ,1:1 הברזילאים זכו בבעיטת קרן. מספר שניות לפני הדקה ה­90 נבעט הכדור, מספר שניות אחרי הדקה התשעים הוא היה ברשת מנגיחה של זיקו. ניצחון בקלאץ'? לא אצל השופט קלייב תומס, שהשאיר את האצבע תקועה בעכוז ושרק לסיום בעוד כדור הקרן מתנהל באוויר. אף אחד לא הבין את ההחלטה, לשם מה לפסוק על בעיטת קרן אם המטרה היא לקטוע את הביצוע לפני הקליימקס. תומס חזר לוויילס בבושת פנים, ברזיל פספסה ניצחון חשוב שכנראה היה מסייע לה בהמשך הטורניר ואולי משנה את ההיסטוריה של הגמר. ארגנטינה של קמפס וארדילס זכתה בגביע רק אחרי שבמשחק האחרון בשלב השני (בו הייתה זקוקה לניצחון בהפרש של ארבעה שערים כדי לעבור את ברזיל) עברה היריבה פרו לדוגי סטייל והניחה לארגנטינה להשחיל לה שש. המפצחים (ספרד 82') לנוסטלגיית כדורגל חוקים משלה. זכרונות נחקקים לאו דווקא על פי חשיבות היררכית או ערכים אסתטיים. רבים זוכרים מספרד 82' את ברזיל המופלאה של זיקו, אדר וסוקרטס. את צרפת של פלטיני וז'ירס וגם קצת את פאולו רוסי בעל פני הסרסור ורקורד של מוכר משחקים שסיים עונש השעיה לפני המונדיאל ולקח עבור איטליה את הגביע. בשבילי מונדיאל 82' יישאר, לנצח, הארלד טוני שומכר מפרק את בטיסטון. זיכרון נורא ממונדיאל ראשון, בעצם, שחוויתי. בכל מדינה שפויה, טוני שומכר היה נשפט בעוון ניסיון לרצח אחרי מעשהו, אבל בספרד הניחו לו לבעוט בעיטת שוער. חצי גמר מונדיאל, גרמניה מול צרפת. פטריק בטיסטון המגן הצרפתי פורץ לכיוון השער, טוני שומכר השוער הגרמני, שנראה בול כמו כוכב פורנו משנות ה­70 (לכו תדעו, אולי הוא היה באמת), רץ באמוק לכיוון בטיסטון ומתנגש בו כמו מתוך כוונה להפריד בין חלקו העליון של בטיסטון לחלקו התחתון. לסתו של הצרפתי האומלל מתפרקת, הוא מאבד שלוש שיניים, הטיפול בו כולל מסיכת חמצן ותקופת התאוששות ארוכה. באורח פלא השופט ההולנדי, צ'רלס קורבר, לא מוציא לשומכר אדום ואף מעניק לו בעיטת שוער. קורבר יטען מאוחר יותר כי שומכר פשוט איחר להגיע לכדור ולכן פגע בבטיסטון. העוול נמשך כשגרמניה, בתצוגת פנדלים מושלמת כדרכה, הדיחה את צרפת. שומכר היה גדול. הנחמה היחידה ששומכר עמד גם בהפסד בגמר לאיטליה וארבע שנים מאוחר יותר, בגמר מול ארגנטינה, הוא שוב הפסיד. במונדיאל 90' הוא כבר לא שיחק. בספרד מראדונה הפציע לחיינו, גם אם לא בשיא יכולתו. בסיבוב הראשון הגאון הציג יכולת סבירה כולל גול יפהפה מול הונגריה, אך בסיבוב השני, בבית המשותף עם איטליה וברזיל, הוא היה באוויר, בניגוד לרצונו, כמעט 180 דקות. במשחק הראשון, מול האיטלקים, מראדונה גמר סגול אחרי שג'נטילה האיום התחפש למכסחת דשא היפר אקטיבית וצמאת דם. מול ברזיל, מראדונה לא חש יותר נעים. כשהתוצאה הייתה 3:0 לברזיל, בטיסטה הכניס למראדונה קטנה ברחבה שלא נשרקה לפנדל. מראדונה איבד את שלוות רוחו הלא מפורסמת והלך ישר לאגף ייצור הילדים של בטיסטה, שנשנק על הדשא. הגאון ראה אדום, אבל בטיסטה לא היה כשיר למשחק הבא. דייגו (מקסיקו 86') אמונה עממית גורסת כי מעליות הומות אדם, מריחות אחרת לגמרי לגמדים. איך הריח על המגרש? רק מראדונה יכול לענות ולהסביר את התופעה המופלאה של איש אחד נמוך שלוקח נבחרת בינונית עד לתואר הנכסף. מקסיקו 86' מונדיאל של אדם אחד. למרות היותי אוהד אנגליה מושבע, למורת העוול וחוסר הספורטיביות של השער ביד מול פיטר שילטון, במקסיקו 86', הוברר לי סופית כי מראדונה הוא השחקן הטוב ביותר שדרך אי פעם על דשא. אוכל את הפיז'ואדה של פלה בלי מלח. השער השני מול אנגליה באותו משחק שמינית גמר היה מופת מרהיב לעליונות הכדורגל על כל ספורט אחר. בעיניי מדובר בגול היפה ביותר בתולדות הכדורגל. עד היום טרי בוצ'ר הבלם מאיפסוויץ' לא התאושש לגמרי. לפעמים הוא מתעורר בלילה מכוסה בזיעה קרה. מושלם. חוץ מזה, דנמרק הבריקה עד שהעיט הספרדי היכה חמש. אה, והיה גם את שקאר, המגן העיראקי שירק על שופט והורחק לשנה. אבל את סיפור היריקות המעניין באמת, תפגשו בקטע הבא. עובדיה לא לבד (איטליה 90') איטליה 90' היה ודאי המונדיאל העלוב בהיסטוריה. שעמום רדף פיהוק בניסיון הגוטמנים של העולם לכפות טקטיקה מכוערת על חדוות המשחק. הגמר היה מכוער, מראדונה המכור לקוק בקושי תיפקד, הגרמנים זכו בכתר אחרי שבחצי הגמר אנגליה הלוזרית הנפלאה של רובסון כשלה מולם בבעיטות .11 גאזה בכה וקרע לי את הלב. מה שכן, עדיין כיף להיזכר ברוג'ה מילה, החלוץ הקמרוני בן ,42 שהבקיע שער נגד רומניה וחגג את ההבקעה בניסיון לפתות את דגל הקרן. בהתאם לרמת המונדיאל, גרמניה זכתה אבל רק משחק שמינית הגמר מול הולנד נחקק לעד וזאת בשל התקרית בין פרנק רייקרד לרודי פלר. תסתכלו על רודי פלר, הביטו בשפמו הנורא ובבלוריתו המכוערת ותגידו לי באמת ובתמים אם האיש לא נראה כמו עוד אחד מהתיירים הגרמנים בבנגקוק שיושבים עם ילדה בת 12 על הירכיים. במשחק עצמו, תיקול שגרתי בין רייקרד לפלר הניב יריקה מצדו של ההולנדי, שלא הייתה מביישת את אבינועם עובדיה הגדול (פארינה עדיין מנגב את הפנים). מאוחר יותר סופר כי פלר הזכיר את מוצאו של רייקרד הסורינמי בהקשר של תורת דארווין. פלר התבכיין אבל השופט רשם גם אותו בפנקס. מספר שניות מאוחר יותר פלר נכנס לתוך שוקי ריירקד בתנועת משוט. השניים פרצו בקטטה והורחקו בצהוב שני. בזמן שרייקרד ופלר ירדו בצוותא מהדשא, אמר ההולנדי את המילה האחרונה. מילה רטובה. ליחה שנשאבה בכוח מהריאות והותזה היישר לתוך בלוריתו השופעת של פלר. התמונה של פלר מביט נדהם, רוק נוזל משערו על פניו ואז ממשש את הפדחת בחוסר אמון הייתה מכוערת אבל מצחיקה. שדרני כל העולם גינו כמובן את המעשה ורק אמון דנפי מרשת אר.טי.אי שידר את היריקה בהילוכים חוזרים ונשנים תוך כדי קריינות פליי ביי פליי: "הנה, זה הולך לתוך השיער ואלו חדשות רעות עבור פלר וחדשות עוד יותר רעות עבור מעצב השיער שלו". כולנו בולגרים (ארה"ב 94') במונדיאל 94' גרתי בניו יורק וזכיתי לראות שלושה משחקים במגרש הג'יאנטס בניו ג'רזי. השיא עבורי היה כמובן הניצחון המופלא של חבורת הבורקס הבולגרי על נבחרת הרשע מגרמניה ברבע הגמר. לעולם לא אשכח את המשחק וגם את העובדה שהפסדתי אלף וחמש מאות דולר. מעשה שהיה כך: אורי חברי ושותפי לדירה פיתה אותי לספסר בכרטיסי חצי גמר. חשבנו שנעשה חבילה נאה על הגרמנים שנראו כמו תמיד פייבוריטים בדרכם לגמר. אלא שאלוהים הטוב רצה אחרת וכיוון את הפרווה על ראשו של לצ'קוב לתוך הכדור. הפסדתי הון במונחים שלי, אוהדים גרמנים כמעט עשו בי לינץ' אבל היה שווה, במיוחד פניו הבוכיות של לותר מתיאוס. החמור הקטן בלעם (צרפת 98') "משלי, משלי בריטניה, משלי על הגלים", כך שרתי עם אוהדי אנגליה במונדיאל 98'. לא נשכח ולא נסלח. לדייגו סימואנה החלאה שבמפגן נבזי דאג להרחקת הנסיך בקהאם ובכך חיסל למעשה את סיכויי הנבחרת ההרואית להגיע לגמר. נכון גם שזכיית הצפרדעים הייתה משמעותית אבל אני בוחר להיזכר במעגל הנקמה שנסגר. עונש הולם לשקר הארגנטינאי המאורגן. כידוע, אינטליגנציה מלאכותית לא מתחרה בטיפשות טבעית, ואכן ברבע הגמר בין ארגנטינה להולנד הוכיח הקשר הקצר אריאל אורטגה, הידוע גם בכינויו "החמור", שהוא אכן קורץ מחומר שנוער. התוצאה הייתה ,1:1 החמור הקטן פרץ את הגנת הולנד והצליח לעבור את העגל, סתאם ששלח רגל ארוכה והחמיץ את הכדור. בוא נקפיא את הרגע ונחשוב ביחד מה יעשה אורטגה. אפשרות אחת היא לעקוף את רגלו השלוחה של סתאם ולהתייצב מול ואן דר סאר לעימות אחד על אחד. אפשרות שנייה, מאוד אפקטיבית לטעמי, היא להסתער לתוך רגלו השלוחה של סתאם וללקט פנדל קליל. אורטגה הגאון הארגנטינאי בחר אפשרות שלישית. כמו חנה רובינה בזמנה, כמו לורנס אוליבייה, כמו דן תורג'מן, אורטגה בחר בדרמה ותיאטרון. החמור זינק מעל רגלו השלופ ה של סתאם וצלל כדולפין פצוע לדשא. השופט קרטר, איש רציני עם עיניים עצובות,שלף לו צהוב על התחזות. פה לא תמה יכולתו האינטלקטואלית של אורטגה. השוער אדווין ואן דה סאר התקרב אל אורטגה כדי להוכיח אותו על תרמיתו. אורטגה בתגובה קפץ כחרגול מסטול ונגח בסנטרו של השוער הענק במפגן קומי נדיר באיכותו, והכל לעיני השופט. אדום לאורטגה. כמה דקות מאוחר יותר, דניס ברגקמאפ ישלח את ארגנטינה הביתה. אזהרת רווח עקב לוח המשחקים הצפוף והזנחת האישה והילדים, התסריט הבא עלול לקרות. ראו גברים, הוזהרתם. בואו נניח שגבר יוצא בבוקר לעבודה כשלפתע אחרי בערך שעתיים הוא מחליט שהוא חש ברע ועוזב את העבודה במטרה לצפות במשחק המונדיאל בבית. השעה שעת צהריים מוקדמת, האישה מנשימה למאהב רקמה ספוגית מלאה דם, כשלפתע נשמע קול מפתחות בדלת. האישה מעבירה להילוך היסטריה, המאהב רץ בתחתונים להתחבא מאחורי הטלוויזיה. הבעל עדיין לא מריח דבר חשוד. הוא נכנס למטבח, מושך בירה מהמקרר וגרעינים לבנים 100 גרם מהמזווה ומתיישב לראות מול מסך 43 אינצ' את משחק הכדורגל שהתחיל רבע שעה קודם לכן. לפתע הוא מבחין בגוף האורח מבצבץ מאחורי הטלוויזיה. "מה אתה עושה פה?" שואל הבעל. עונה המאהב: "אתה תאמין לי אם אני אגיד לך שכרגע השופט הוציא לי אדום?". שבת שלום ומונדיאל שמח לכולנו.