הפנינה האמיתית היו"ר הצבעוני של מכבי קרית- גת נפרד מתפקידו, אבל גם לשפרה אשתו יש מה להגיד חגי ירון 30/05/02 אתמול, 30 במאי, נכנס לתוקף מכתב ההתפטרות של יו"ר מכבי קרית­גת, גדי אלמליח. אפשר לנחש שהבוקר (יום שישי), כשהתעורר אלמליח בלי התואר, הוא חש ריקנות, אך הרבה יותר מכך הקלה. בשמונה החודשים האחרונים שבהם עמד אלמליח בראש הקבוצה, לא היה לו אף לא יום אחד של שקט. בכל פעם הייתה זו פרשייה אחרת שהדירה את מנוחתו. הפרשייה המביכה ביותר, שאותה ודאי ירצה אלמליח לשכוח, הייתה בדיקת הפוליגרף שבה נמצא דובר שקר בנוגע להדלפת חוזהו של המאמן גילי לנדאו לעיתון "זמן הדרום".אלמליח נלחם על טיהור שמו, ובבדיקת הפוליגרף השנייה שעבר ביוזמתו הוא נמצא דובר אמת. לא כל אחד היה צולח את מבחן ההישרדות הזה.אבל אלמליח נחלץ מהסבך בעור שיניו, כי אם תשאלו אותו, מה שלא הורג רק מחשל. אבל גם לאלמליח, מתברר, יש סף שבירה. לפני חודשיים, באחת הפגישות היזומות הנדירות ביניהם העונה, במסעדת דגים (המאכל האהוב עליו) בצומת פלוגות, הודיע אלמליח לחברו בהנהלה וקודמו בתפקיד, אבי אמסילי, כי החליט לפרוש בתום העונה. אמסילי לא הניד עפעף והמשיך להתענג על הדג המטוגן. מכל מקום, ביום שלישי הוא התפנה לריאיון אחרון רגע לפני שהו א מתאדה מהזיכרון הקולקטיבי (אני אישית לא מוכן לחתום על זה כי שום דבר עדיין בקרית­גת לא סופי). אגב, גם לאשתו האלמונית (עד עכשיו) שפרה, היה מה להגיד. המקום: הסלון של אלמליח. בתפריט: אספרסו קצר. על תקן של קהל: בר, הילד בן ה­5 וחצי ורז בן השנתיים וחצי. נעדרת: הפעוטה שחר, בת השנה, שהלכה לישון. ריבים בגלל כדורגל הקדמה: ככלל קשה לקיים ריאיון אם אלמליח נמצא בסביבה. הוא תמיד מתערב, מתפרץ ודואג להבהיר שהוא רוצה להיות האייטם המרכזי. גם ליד שפרה, אשתו, הוא לא פודל. "עשר שנים אני כבר נשוי לשפרה", הוא אומר, "עד לרגע שנכנסתי לכדורגל התווכחנו אולי פעם אחת. וזה היה משום שהיא לא רצתה לעבור לגור בקרית­גת. בשנה האחרונה רבנו עשר פעמים, ורק בגלל הכדורגל. על מה ולמה? זה לא שווה את זה".שפרה, זה נכון?"זה נכון, גדי צודק. מזמן כבר אמרתי לו שיעזוב את הכדורגל, וחבל על כל הכסף שהוא תורם. אני לא אוהבת בכלל כדורגל. לא באה למשחקים, לא מתעניינת. לכל היותר אני צופה במוצאי שבת בערוץ .5 גדי אוהב כדורגל ולכן תמכתי בו. השנה הוא נכנס לזה בחוסר בררה. הכריחו אותו. מאז שהוא בכדורגל אין לנו חיים. בעבר היינו יוצאים לטייל בשבתות עם הילדים, היינו נוסעים לבית מלון אחת לחודש. הכדורגל גזל לנו את כל הזמן. לפעמים הייתי אומרת לו: 'גדי, תביא את הילדים מהגן הביתה, אבל אף פעם הוא לא היה יכול, כי תמיד היו לו ישיבות בקבוצה והראש שלו היה רק בכדורגל."בשבתות הילדים ואני לא היינו רואים אותו. אם משחק היה מתחיל בשע ה ,18:00 אז כבר בשעה 14:00 הוא היה יוצא מהבית. הוא אמנם השתדל לעשות הפרדה בין הכדורגל ובין חיי המשפחה, אבל זה לא תמיד הצליח לו".עד עכשיו לא נחשפת לתקשורת. את כועסת?"לא נעים לי להגיד את זה, אבל הרמה של העיתונים כאן היא גועל נפש, והעיתונאים ממש חובבנים. בהתחלה הפריע לי מאוד מה שהיו כותבים על גדי, אבל אחר כך הבנתי שככה הם העיתונאים כאן. כותבים ורק אחרי זה הם בודקים מה הם כותבים. הייתי יושבת לקרוא כתבות, ואומרת: 'לא ייאמן כמה שקרים אפשר להמציא'. חלק מהעיתונאים ממש ממציאים דברים מהראש. אני זוכרת שבאחד מסופי השבוע קראתי ציטוט של ראש העירייה, אלברט ארז, שכביכול אמר שגילי לנדאו יישאר בקבוצה, והוא מעדיף אותו על גדי אלמליח. אחרי כמה ימים אלברט הכחיש את הדברים שיוחסו לו, ואמר שלא היה ולא נברא. אז גם הבנתי שהכול שקרים בעיתונים. במקרה אחר, הייתי עדה לשיחת טלפון של גדי עם אחד העיתונאים ושמעתי את מרבית הדברים שהוא אמר לעיתונאי. ביום שישי אני פותחת את העיתון ואני רואה מילים אחרות לגמרי מאלה שגדי אמר. יש גם קטע שעיתונאים מצטטים אנשים שהם בכלל לא מדברים איתם. אין כאן עיתון רציני בא מת. לעיתונאים יש הרבה מה לשפר. ואני מתכוונת גם אליך".לאופי של בעלך הייתה השפעה על העובדה שהתקשורת חיפשה אחר הכותרות שלו לעיתונים."לדעתי, גדי הקדיש לפעמים זמן מוגזם לכל עיתונאי. הוא היה מקבל שיחות טלפון ב­,23:00 והיה עונה בסבלנות. הטלפונים האלה הפריעו, אבל גדי לא אמר מילה".ולא יפריע לך שבעוד שנה ישאלו בעיר: גדי מי?"אני מאוד אשמח אם ישאלו: גדי מי?".שפרה, סליחה שאני מתערב, אבל נראה לי שאת שונה לגמרי מבעלך. איך זה מסתדר?"תראה, גדי אף פעם, למשל, לא עזר בניקיון הבית או בהחזקה. למרות זאת, אני אוהבת אותו מאוד מפני שהוא יודע להיות חבר טוב ואולי הייתי משנה אצלו את רק דבר אחד. את יחס הצניעות. לא היה מזיק לו בכלל להיות יותר צנוע. לא שאין לו סיבות להלל את עצמו, אבל תמיד אני אומרת לו שעדיף לעשות את הדברים בשקט". אמסילי לא מעניין אותי זו הייתה הפעם הראשונה שאפשר לראות שאלמליח חש באי­נוחות מסוימת. "יכול להיות ששפרה צודקת", הוא אומר, "אני מנסה כבר כמה שנים לעבוד על עצמי בקטע הזה, בלי הצלחה. לקחתי את ההערה שלה לתשומת לבי, ואני מאמין שעוד לפני גיל 60 אני אשתפר".אתה מצטער על התקופה שלך בכדורגל?"היום, בדיעבד, לא הייתי מתקרב לתפקיד היו"ר. זה תפקיד קשה וכפוי טובה. זה לא מה שחשבתי. אני כבר שלוש שנים במכבי קרית­גת. שנתיים כחבר הנהלה, שנה אחת כיו"ר. אין ספק שההבדל בין חבר הנהלה מן המניין ובין יו"ר הוא עצום. האחריות היא הרבה יותר גדולה, קל וחומר כשהקבוצה משחקת בליגת על. הקרבתי הרבה מחיי המשפחה שלי ומעסקיי למען הכדורגל. הפסדתי גם חברים. תמיד ידעתי שזה לא שווה את זה, אבל בכל זאת באתי לסייע ולתרום מיכולתי. בשלב מסוים הבנתי שאני נלחם נגד כל העולם. בקרית­גת אתה לעולם לא יכול לדעת מי נגד מי. כולם נלחמים נגד כולם. עם זאת, אי­אפשר להגיד שלא היו גם דברים טובים במסגרת התפקיד. זו הייתה שנה מעניינת מאוד ב­35 שנות חיי. למדתי הרבה דברים והכרתי המון אנשים. אני לא יכול להגיד שסבלתי".בזכות מכבי קרית­גת יודעים היו ם בתל­אביב, ירושלים וחיפה מי זה גדי אלמליח. "תן לי להבהיר דבר חשוב: בניגוד למה שהרבה חושבים, לא ביקשתי להתפרסם. הפרסום לא עזר לי בכלום. למזלי, העסקים שלי לא קשורים לקבוצה. בין אם הקבוצה תנצח או בין אם תפסיד ­ מחירי תרנגולי ההודו שלי יישארו אותם מחירים. מה אני צריך את הפרסום? אם כבר מדברים, אז התפקיד רק פגע בעסקיי. שנה שלמה לא ידעתי מה קורה בעסק שלי. לא ידעתי לא ימין ולא שמאל. הייתי בשיכרון חושים. הפועלים שלי היו אומרים לי: 'גדי, צריך ככה וככה', ואני לא ידעתי בכלל מה הם רוצים ממני. "השנה הזאת שעברה עליי בכדורגל היא כמו עשר שנים בעבודה אחרת. השקעתי המון אנרגיה, נלחמתי במשטרה, בהתאחדות ובעיקר בפוליטיקאים המקומיים סוג ב'. מאז שנכנסתי לתפקיד אנשים במערכת לא הפסיקו לבחוש ולהעליל עליי עלילות חסרות שחר. ולך תוכיח שאין לך אחות. אנשים זרקו כל מיני שטויות, רכילויות, המרידו נגדי את השחקנים וביקשו מראש העירייה, אלברט ארז, שימנע העברת כסף לקבוצה. מדובר באנשים רעים שביקשו רק לפגוע בי. כולם בקרית­גת יודעים למי אני מתכוון".מי, אבי אמסילי?"אבי אמסילי היה אחד החברים הטובים של י. עד לפרשת הפוליגרף. אז הבנתי שהוא מחפש לפגוע בי. לאבי אמסילי יש בעיה: קשה לו להיות מובל. הוא רוצה להיות המוביל. כשהוא התפטר בתחילת העונה מתפקיד היו"ר ­ הסיבות האמיתיות להתפטרותו שמורות עמי ­ ואני החלפתי אותו, ציפיתי שכולם יתאחדו סביבי ויתמכו בי כמו שאני תמכתי באמסילי כשהיה היו"ר. אבל אמסילי לא היה מסוגל לתמוך בי. הוא רק בחש ובחש. כאב לו לראות אותי מסתדר היטב בתפקיד וממלא אותו הרבה יותר טוב ממנו. אבל עזוב אותי מאמסילי, הוא לא מעניין אותי. תאמין לי שביום שאפתח עליו את הפה הוא ירצה לקבור את עצמו. הכי חשוב לי שהאנשים שעבדו מולי באופן ישיר מעריכים בדיוק מה עשיתי למען הקבוצה. אני מדבר על השחקנים, הצוות המקצועי ופקידי הבנקים. כל המקטרגים למיניהם, או כמו שאני נוהג לכנות אותם: 'העפיפונים' ­ משום שהם עושים רק רוח ­ תמיד יהיה להם מה להגיד. אין מה לעשות נגדם."קרית­גת היא עיר שחיה ונושמת כדורגל, אבל אין בה מנטליות של כדורגל כמו בתל­אביב, באר­שבע או אפילו אשדוד. יש כאן גרעין של 200 אוהדים שרופים שהולכים אחרי הקבוצה באש ובמים. יתר האוהדים חיים יותר משמועות בעיתונים וברדיו. אני לא רוצה להגיד שהם מיושנים, אבל זה סגנון אחר של אוהדים".למדת משהו מהתקשורת השנה?"אני לא יכול להגיד שלא השתפשפתי השנה בכל מה שקשור לתקשורת. בעבר לא הייתי נזהר בלשוני. היום כן. אני לא אגיד דברים שאסור לי להגיד, דברים שאני יכול להצטער עליהם אחר כך. למדתי להיות שקול. למדתי להקשיב. מתי הייתי מקשיב למישהו? בעבר הייתי משמיע את מה שאני רוצה, ולא טורח להקשיב לאף אחד. למדתי המון מהעבודה עם כלי התקשורת. בכל יום היו מתקשרים אליי 15 עיתונאים: TENY, "ידיעות אחרונות", "מעריב", "רדיו דרום", "רדיו ללא הפסקה", מקומונים. כל ציטוט היה עושה שדים. הייתי מפליץ בקרית­גת והיו מריחים בתל­אביב".יש לך היום חרטה על משהו שעשית?"לא יודע אם להגדיר את זה כחרטה, אבל אם הייתי יודע שאתמודד לבדי נגד כל הסיכויים, לא הייתי מקבל על עצמי את תפקיד היו"ר. לא הייתי נכנס לכל הסיפור הזה אילו ידעתי שאצטרך להתחנן לכל הפוליטיקאים שיאשרו לנו את העברת התקציב."יכול להיות שאולי הייתי צריך לשתף יותר בהחלטות את חברי ההנהלה. האמת, ניסיתי לשתף אותם, אבל בגלל כל מיני בלגנים פנימיים, זה לא הלך. בסופו של דבר, אני חו שב שעשיתי את המקסימום במינימום תנאים שקיבלתי. ראש העירייה אמר במהלך העונה משפט יפה: 'החוכמה היא לדעת לנהל קבוצה בהעדר תזרים מזומנים, כפי שקורה היום במכבי קרית­גת'. את המשפט הזה אמר ראש העירייה, לא אוהד מהשורה".כן, אבל זה לא סוד שאלברט ארז תמך כל העת באבי אמסילי לתפקיד היו"ר."כי אמסילי הוא איש שלומו של ראש העירייה. אבל אני חושב שאלברט ארז מעריך היום מאוד את התרומה שלי לקבוצה. אין לי שום צל של ספק בכך."אני לא מפנה שום אצבע מאשימה כלפי ארז, אף שלו הייתי ראש העירייה הייתי עושה הרבה דברים אחרת. הייתי בונה ארבעה מגרשי אימון, מנתק את מחלקת הנוער ממכבי קרית­גת, דואג להשקיע במאמנים ברמה גבוהה ומשקיע בבתי­הספר לכדורגל. הפוטנציאל כאן עצום. הייתי עושה עוד הרבה דברים, אבל אין שום סיכוי שאעמוד בראשות העירייה כי אני שונא פוליטיקה. אני לא יכול לשמוע את המילה הזאת. אני שונא את כל הפוליטיקאים המקומיים. כולם חבורת אינטרסנטים".אתה חושב שעוד יתגעגעו אליך?"לא שמעתי עוד על יו"ר במכבי קרית­גת שהתגעגעו אליו. אמרתי לך: זה תפקיד כפוי טובה. אבל אני חושב שהטבעתי את חותמי בקבוצה. היית ה לי הזכות להיות היו"ר הראשון של מכבי קרית­גת בליגת העל. תמיד כשייזכרו בעונה הראשונה של קרית­גת בליגת העל, ייזכרו בגדי אלמליח. את הפרק שלי בחיים עם הכדורגל סיימתי. אתה יכול להיות שקט ורגוע שאני לא אחזור יותר לעסק הזה."עכשיו אני מתכוון להקדיש זמן לילדים, למשפחה. עד היום לא היה לי זמן לעקוב אחר הילדים שלי גדלים. היום עבדתי בחווה שלי כמו ששנים לא עבדתי. פתאום אני מגלה שיש ים של עבודה. אתה חושב שאם הייתי עדיין היו"ר הייתי יכול לשבת ככה רגל על רגל ולדבר איתך? זה כאב ראש גדול. לך תדאג למחנה אימונים, ישיבות הנהלה, מנהלת ליגה, מינוי מאמנים, מי צריך יותר את כל זה? די, נמאס לי. עכשיו אני מתכוון לפתוח פרק חדש בחיי. אני עוד לא יודע מה הכיוון, אבל בינתיים אני רוצה לנוח, להירגע".והכדורגל לא יחסר לך?"אין לך מושג כמה הכדורגל לא יחסר לי. אבל אני לא רוצה יותר כדורגל. אני מתפטר מההנהלה, מהעמותה, ולא ישמעו ממני יותר מילה אחת על כדורגל. מדי פעם, אם ייצא לי, אני אבוא לראות את המשחקים הביתיים של קרית­גת, בתור אוהד".עוד לא שמעתי את דעתך בעניין המועמד הראוי להחליף אותך בתפקיד." אני מקווה שזה יהיה יוסי נעים, אבל לצערי הוא ישמש בתפקידו בהשפעה של אמסילי. אני לא מאמין שאמסילי יהיה היו"ר. זכור את המילה שלי: אם אמסילי חוזר להיות היו"ר, אתרום לקבוצה מכיסי עוד 100 אלף שקל".ושפרה מסכמת: "גדי, מה אתה מדבר שטויות. למה אתה מזכיר את אמסילי. עזוב אותו בשקט".