זמר זמר לך תעשיית שרה'לה שרון * דור ההמשך קרן צור 30/05/02 לבי נאלם קולי נחרש, בא לשכונה בחור חדש ­ תכירו את זמר שרון, ,27 דור ההמשך של שרהל'ה, שהשלים עם נפילת הקומוניזם והתחיל לחפש חנייה. כבר אחרי שירות וקצונה בסיירת גולני (פיסת רכילות: באותה תקופה שרהל'ה שרון אפתה שטרודלים ועוגות פרג בטירוף) החליט זמר שעדיף ניו יורק על תורנויות בקיבוץ, ופרש לטובת ארבע שנים וקריירה של מכירות בניו יורק ובלוס אנג'לס. בעקבות אסון התאומים במנהטן החברה שזמר עבד בה נסגרה, אך במקביל הגיעו ידיעות משמחות מהארץ. תעשיית שרהל'ה שרון בעיר הגדולה החלה ללבלב אחרי שכבר מסרה את הפרחים לצה"ל, וזמר החליט שבעסקים זמן הוא עיתוי. "אמא שלי יודעת שהיא עכשיו על הגל, היא קורעת את עצמה וטוב לה עם זה", מסביר זמר, שהתקפל מאמריקה לפני חמישה חודשים, וחודש לאחר שנחת בת"א פתח בקריירה של סאן­שיין הפקות.אז אל תגידו רק ה"בן של". מעכשיו הוא גם האמרגן. "אני לא האמרגן של אמא שלי, אבא שלי הוא האמרגן, ואני למעשה עובד מולו", חושף זמר סודות מהמפעל המשפחתי ומדליף נתונים (מחמיאים) על היקף המכירות: "ערבי השירה בציבור שאמא שלי מנחה עכשיו בת"א ושהביאו לה חשיפה תקשורתית בתקופה האחרונה, זה אולי רק 20 אחוז מהעבודה שלה. היא מופיעה בכל רחבי הארץ, ולפעמים גם פעמיים ביום. ביום שני הקרוב היא ב­20:00 בראשון­לציון, ובשעה 22:00 היא כבר אצלי".כשזמר אומר "אצלי" הוא מתכוון למועדון הטנגו, מתחת למלון שרתון בת"א, שבכל יום ב' מתקיימים בו ערבי שירה בציבור. שרון: "הראשון שהביא את אמא שלי לת"א זה היה ארי שמאי, למועדון הג'נקי. אני חשבתי על זה כל הזמן, אבל לא הכרתי את התל­אביבים, לא ידעתי אם זה יתפוס, וגם כשאתה מאמין במשהו צריך ביצים. הגעתי להופעות הראשונות של אמא שלי בת"א, והתחלתי להזמין חברים, ותוך חודש וחצי הקהל שאני הבאתי מאוד גדל וכבר לא היה מקום, ואז עלה הרעיון לארגן ערב 'שירה בציבור' נוסף".­ איזה קהל הבאת?"לג'נקי הגיעו תל­אביבים וסלבריטיס, ואני הבאתי כל מיני מושבניקים וקיבוצניקים לשעבר שחיים בת"א. קיבלתי טלפון מעודד בשרתון, והחלטנו לפתוח ערבי שירה בציבור בימי שני בטנגו. בהתחלה הגיעו בסביבות ה­120 איש, היום יש ביקוש של 800 איש בערב, למרות שבמועדון נכנסים רק .400 צריך להזמין מקומות ביום שישי, ויש כבר קבוצה מכובדת של קהל קבוע". זכרונות מהאירוויזיון למי מאיתנו שעוד לא פגש בקאלט החדש, נעדכן כי אכן מדובר בקונספט חביב, ושרון צופה שיעבור עוד זמן עד שיימאס לנו לשיר "את ראשו של הגלבוע מישהו צבע אדום". "הדרישה לערבי שירה בציבור התעוררה מחדש בגלל הערבים בת"א, אבל זה תופס חזק בכל הארץ", מעדכן זמר. "אנשים מאוד אוהבים לשיר, ושירה בציבור זה דבר שאפשר להתאים כמעט לכל יעד. אני חושב שאמא שלי מצליחה גם בגלל שהיא מתייחסת לקהל כמעט כמו לילדים שלה ­ היא זוכרת שמות ופרצופים, אם מישהו עולה לשיר חשוב לה לדעת מי הוא ומאיפה הוא בא, והיא לא משחקת אותה. אנשים אוהבים שהיא נותנת להם להרגיש בנוח, שהם לא צריכים לפחד, וגם שאם הם יזייפו זה לא נורא".אפרופו היחס לילדים ­ שרהל'ה מעריצה את הילדים שלה לא פחות משהם מעריצים אותה, וכשבתה שירי הבריקה בקריירה של כדורסל בתיכון, עקרה המשפחה מהקיבוץ לרעננה, שרהל'ה הגיעה לכל המשחקים של תיכון אוסטרובסקי ברעננה ולמדה מה זה צעדים. שירי לא אכזבה, הצטרפה למכבי רעננה, וכבר בגיל 15 זכתה לתואר של אחת השחקניות המחוננות בישראל.­ מה עם שירי היום?זמר: "שירי היום בת 22 והיא משחקת בפיטסבורג. היא עושה תואר בסוצי ולוגיה ופסיכולוגיה ומשחקת בנבחרת של מכללת דיוקן. אני יכול לחתום על זה שהיא הולכת להיות הרכזת הבאה של נבחרת ישראל".את הילדות בחיק האמא התקשורתית זוכר זמר בצלילים נעימים, וגם אחרי האירוויזיון ב­1993 הוא אומר שבמשפחת שרון לא הפסיקו לשיר. שרון: "כל הרעיון של האירוויזיון היה בקטע של לנסות ולעשות עוד משהו בחיים. מי שמכיר את אמא שלי יודע שהיא כזאת, אוהבת לעשות דברים בגלל החוויה שבזה. אני הייתי בכיתה י"ב, אני זוכר שהיא ניצחה בקדם וזה היה נהדר. באירוויזיון היא הגיעה למקום האחד לפני האחרון, ושנה אחר כך ישראל לא נכנסה לתחרות. אני זוכר שהיה עליה סוג של 'עליהום' תקשורתי, ואני זוכר שהיא לקחה את זה מאוד בקלות, ואנחנו פרגנו לה לאורך כל הדרך".­ גם בקיבוץ תמיד פרגנו?"קיבוץ זה מסגרת חברתית לכל דבר עם כל המשתמע מזה, וברור שיש תמיד כאלה שמפרגנים יותר וכאלה שמפרגנים פחות. צריך גם לזכור שאשדות­יעקב עבר הפרטה מלאה, משלמים על כל דבר, למרות שעדיין יש הווי ושירותים של קיבוץ".­ בריכה?"את קוראת לזה בריכה, אבל יש מזכירות וחגים משותפים".­ שבועות, ביכורים וככה?"בטח. דווקא יצא לי ל היות בקיבוץ בשבועות, והיה נורא יפה. עוברים עם הטרקטורים, וכל ענף מראה את יבוליו, זה קטע קיבוצי כזה, שכל אחד מציג את ההישגים שלו, כי אחרי הכל זה מה שמכניס כסף לקיבוץ".­ אמא שלך הופיעה?"בשבועות היא דווקא הופיעה ביקום, באירוע שארגנו, והיה מאוד מוצלח, אבל את סדר פסח היא הנחתה. היו זמנים שהיא הנחתה את כל הטקסים והבר מצוות בקיבוץ, אבל אז התחילו להיות לה הרבה הופעות מחוץ לקיבוץ".­ בטח יש חברים שקצת נמאס להם משרהל'ה שרון, לא?"אני לא חושב, נראה לי שהם התרגלו". זכרונות מהכנרת זמר מקפיד לציין שלמרות הרושם שנוצר בתקשורת בעבר, שרהל'ה שרון מעולם לא עזבה את הקיבוץ. "גם בתקופה שעברנו לרעננה תמיד נשאר הבית בקיבוץ וגרנו בו חצי שבוע, ועכשיו ההורים גרים רק בקיבוץ", מעדכן שרון ומתוודה שלו עצמו אין תוכניות בפנסיה על שפת הכנרת. "קשה לי להאמין שאני אחזור לקיבוץ, מכיוון שאני מחפש אתגרים וריגושים שהקיבוץ לא יכול לספק לי", הוא מצהיר.­ אתה מפחד שתצטרך לתת את הדייהו לנוס 2000 בתורנויות, ושילכלכו לך את האוטו, נכון?"לא, היום כבר אין כזה דבר בקיבוץ, כל מי שרוצה קונה אוטו. הקיבוץ הלך להפרטה, ולאו דווקא בגלל חולשה כלכלית. אני חושב שאשדות­יעקב נמצאת בעשירון העליון של הקיבוצים, והרבה דברים השתנו שם. אין לינת ילדים כבר מהמחזור שמעלי, אבל עדיין יש חדר אוכל שמגישים בו רק ארוחה בצהריים".­ שמיר עדיין תופס בקיבוצים, או שעברתם כבר לרוקט?"חבל על הזמן, יש בקיבוץ חברת קייטרינג שנותנת אוכל מעולה".­ אתה בכלל לא קיבוצניק: לא עשית בחיים שלך תורנות מטבח, אתה אוכל סושי שלוש פעמים בשבוע, ואתה לובש טי שרט של קלווין קליין. מה זה?"אני כן קיבוצניק, עבדתי עשר שנים ב תמרים".­ קטפת תמרים?"גדעתי תמרים".­ וחולצה של הצבא יש לך בארון?"אני צריך לחפש אבל נראה לי שכן, של צוות צפריר".­ אם עכשיו עושים לך טלפון מהקיבוץ ואומרים לך בוא תהיה מזכיר המשק, אתה חוזר?"מי שהיום מזכיר המשק זה יונתן אלטר, אח של אמא שלי. בכלל, שליש מהקיבוץ זה המשפחה שלי. אני לא חושב שיש לי את הכישורים להיות מזכיר המשק, זה תפקיד שמבחינת המורכבות שלו דורש כישורים של מח"ט, ואני לא עברתי מספיק בחיים שלי. חוץ מזה, אם אתה רוצה להיות מזכיר אז תחיה בקיבוץ, תכיר את המערכת, תנהל קודם איזה ענף בקיבוץ, מזכיר המשק זה לא תפקיד שאפשר לבצע הנחתה מבחוץ". זכרונות מהבנות נכון לעכשיו שום דבר לא יצליח לשכנע את שרון לחזור אל הרפת, והוא מוכן ומזומן לפרוח בביצה התל­אביבית. החל מיום חמישי הקרוב הוא מתחיל להפעיל ערבי שירה בציבור עם דיסקו ישראלי ("לעולם בעקבות השמש") בקומה השלישית בעזריאלי, והוא והדר, חבר ילדות מהקיבוץ, כבר מחלקים כרטיסי ביקור של שניים הפקות וחושבים ברודווי.למרות ששרון הגיע לת"א ממניעים ששייכים לעולם הזמר העברי, מתברר שגם עולם הפו"פ התל­אביבי מעניין אותו לא פחות. "היתה לי חברה בארה"ב ונפרדתי ממנה", הוא מנדב מידע, ולמרות שהוא קצת מסמיק בקיבוצניקיות כשאני שואלת אותו אם הוא מתכנן על קריירה של רווק תל­אביבי מבוקש, נראה שהוא בהחלט בעניין. "למה לא?", הוא שואל ומשתף פעולה עם סדרת שאלות שמניבה את הנתונים הבאים: בארה"ב היו לו שלוש חברות בארבע שנים, והוא עוד לא בחר שיר לחופה, כי הוא עוד לא חשב על חופה.­ תראה, אני לא בטוחה שאתה בנוי לקשר רציני, אבל יש לך פוטנציאל בקטע של מחד קטפתי תמרים מאידך אני יודע להוציא חשבוניות."האמת שלהוציא חשבונית למדתי לא מזמן, כשעבדתי בארה"ב. זה גם לא היה כסף מסודר".זמר ("אני אוהב את השם הזה, סב בה לי איתו") מקבל נקודות על זמזום שירים ישראליים סטייל "אור הנר" במכונית, ומצהיר כי השיר שהוא הכי אוהב לשיר בציבור הוא בלדה: "אני שר את זה תמיד עם שניר, חבר שלי: 'אם זר קוצים כואב, זה מה שאת אוהבת, אלך אל המדבר ואלמד לכאוב. כי אם שירים אהבת, רק שכתובים באבן, בין הכפים אגור ובסלעים אכתוב'". (שרון מפתיע בהתחברות לטקסטים של אהבה טוטלית).לסיכום בנות ­ זמר הוא בהחלט פוטנציאלי. הוא מריח מפרדסים ולא מתיכון חדש, הוא שוטף כלים, הוא לא עושה טיפולי פנים, ולמרות שהוא גדל בקיבוץ הוא יודע את הדרך לאיקאה. והבונוס ­ אם הכל יילך מהר, שרהל'ה שרון תספיק להופיע בחתונה שלך, בימים שזה עוד יהיה נורא טרנדי. אל תחמיצו.