זאב בודד בראש צוות בארי הולצמן (עין חרוד איחוד) בראיון לסיום תפקידו במשרד ראש הממשלה עודד ליפשיץ 29/05/02 לבארי הולצמן (58) מעין חרוד איחוד, שסיים לאחרונה שנתיים פלוס כראש האגף למעקב, תיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה, יש ביוגראפיה מגוונת ורב תחומית. הוא נולד והתחנך בעין חרוד, שרת ביחידה מובחרת והיה ממקימי מבוא חמה שבגולן ב­1968. הוא בוגר רופין (הנדסאי בתעשיה וניהול), עבד ב"פלב"ם", מפעל הנירוסטה של קיבוצו, חזר לצבא קבע וכשהשתחרר הדריך שלוש שנים בחברת הילדים. בתחילת שנות ה­80 היה פעיל במחלקת החינוך בתק"ם, ויצא לשליחות של "הבונים" בדרום אפריקה למשך שנתיים. כשחזר היה ממייסדי "ריקור", מפעל היי­טק של עין חרוד איחוד שמייצר מיני­מקררים מתוחכמים לטמפרטורות נמוכות במיוחד המיועדים לשימושים צבאיים ואזרחיים. משם עבר ל"א.ב. תיכנון" והיה מנהלו. ב­10.99 התגייס למערכת הבחירות של אהוד ברק, אותו הכיר עוד בשנות ה­70 בשירותו הצבאי, ועסק באירגון קבוצות מתנדבים. אחרי הנצחון בבחירות הוא התבקש לקבל על עצמו את ראשות האגף למעקב, תיאום ובקרה במשרד רוה"מ. "למעשה הייתי יועץ של ברק", אומר הולצמן, "ובניגוד למה שנדמה לרבים, היועצים, ואני בכלל, עובדים בעיקר עם המנכ"ל, במקרה זה יוסי קוצ'יק, ונפגשים מעט עם ראש הממשלה". תפקידו של הולצמן היה לעקוב אחרי ביצוע החלטות הממשלה בתחום הכלכלי­חברתי בכל משרדי הממשלה. לדבריו, לפני ברק כל משרד ניהל מדיניות עצמאית וקצרת טווח בתחומו, וכמעט בלי תיאום עם משרדי ממשלה אחרים. המנכ"ל קוצ'יק גיבש גישה מדיניות שונה, שלפיה משרד ראש הממשלה הוא זה שייזום פרוייקטים ותוכניות שיקדמו יעדים שהממשלה תגדיר אתם כמרכזיים. מדובר, מסביר הולצמן, בתוכניות "רשב"ם" ­ רב שנתיות ובין משרדיות ועל בסיס קונצפציה מוגדרת ומודעת. משרד ראש הממשלה גם תיאם והוביל את ביצוען בכל משרדי הממשלה שהיו מעורבים בהן. אפילו החליטו על הקמת רשת לתכנון לאומי במשרד ראש הממשלה שאליה יסופחו גם ממ"י, מינהל מקרקעי ישראל, ומינהל התיכנון במשרד הפנים. ההחלטה לא מומשה בגלל שלא היתה לה תמיכה מספיקה בכנסת. "הגישה הזו התאימה לי", אומר הולצמן, ומסביר את ההבדל בציטוט מנפוליון שלפיו הצבא הוא כמו אטריה מבושלת ורכה: אפשר למשוך ולהוביל אותה לאן שרוצים, אבל אי אפשר לדחוף אותה מאחור, וזה נכון גם בממשלה. במהלך הקדנציה הקצרה של ממשלת ברק, הולצמן היה שותף בכיר בייזום וביצוע תוכניות ופרוייקטים וה וא מונה כמה מהבולטים שביניהם: ­ תוכנית הסיוע לישובי קו העימות בצפון שאושרה במאי 2000. ­ תוכנית ארבע שנתית לקידום המיגזר הערבי שאושרה באוקטובר 2000, אחרי המהומות במיגזר הערבי. הולצמן מדגיש שהתוכנית לא היתה שליפה מהמותן בעקבות אירועי הדמים: התחילו בהכנתה כבר בדצמבר 99. תוכנית נוספת, שבניגוד לקודמתה היתה פועל יוצא מהאינתיפאדה ולא פרי תיכנון מוקדם, היתה התוכנית לנירמול החיים של תושבי יש"ע, שנקלעו למצב קשה. היא כללה היבטים רבים, ממיגון רכבים והתארגנות בישובים ועד לטיפול פסיכולוגי בחרדות בפחדים. לקראת סוף הקדנציה הוחל בהכנת תוכנית לפיתוח מרכז הגליל ותוכנית לפיתוח הנגב. הולצמן מצטער בדיעבד שהתוכנית לפיתוח הנגב לא הושלמה בקצב מהיר יותר ולא הוחל בביצועה לפני שממשלת ברק נפלה. "זה היה מונע את אישור שלושת החוקים הפרטיים לנגב שמיטיבים גם עם עשירי עומר ואחרים בנגב שאינם זקוקים להטבות", מסביר הולצמן. "היו בה גם מרכיבי סיוע לבדואים בנגב, כשבפעם הראשנה עקפנו בה את המשרד לתשתיות לאומיות, שמסיבות היסטוריות יש לו אחריות בלעדית על פיתוח המיגזר הבדואי בנגב, שהוא אולי המקופח ביותר בישראל". הולצמן גאה במיחד בתוכנית "אופק" לטיפול נקודתי בישובים במצוקה. השלב הראשון היה "פיילוט" נסיוני, שיקום מערכתי ויסודי בקבוצת ישובים בעייתיים בכל המיגזרים. בשלב השני, אם ה"פיילוט" יצליח ואחרי שיופק ולקחים ויוכנסו שיפורים, הכוונה היא לבצע שיקום נקודתי בישובי מצוקה נוספים. כאן הולצמן מגיע לראשונה לתחום הקיבוצי. הוא אומר, באכזבה, ואולי אפילו בזעם, שהיו בממשלת ברק גורמים רבי משקל ש"הרגו" את הנסיון לכלול בתוכנית לסיוע נקודתי ישובים משלושה סקטורים: חרדים, ערבים והתיישבות כפרית. לא מאמין בהנחתות במיגזר הכפרי היתה תוכנית למתן סיוע נקודתי מקיף לכ­15 מושבים וקיבוצים שהולצמן גיבש עם משרד החקלאות והמשרד לבינוי ושיכון. היא הוקפאה ובוטלה, לכאורה בגלל בעיות תקציב, אבל למעשה היא טורפדה על ידי גורמים בממשלה שהתנגדו לה. הולצמן אומר שבאופיו הוא "זאב בודד", אינדיבידואליסט ועצמאי, שאינו אוהב להיות כפוף לאחרים או לשלוט באחרים שכפופים לו. כממונה על התיאום והבקרה הוא פעל בדרך הפוכה וניסה להשיג שיתוף ותמיכה מירבית מכל המעורבים בביצוע התוכניות שהוביל. זה לא היה פשוט. בתוכנית לטיפול נקודתי, למשל, מעורבים ששה­שבעה משרדי ממשלה ולא די בהידברות עם המנכ"לים שלהם. אם לא משיגים מעורבות ותמיכה של מנהלי המחוזות במשרדים, פרוייקט כזה עלול להתקע. "גם זה לא מספיק", אומר הולצמן, "אינני מאמין ב'להוריד' תוכניות מלמעלה על אלה שאמורים להנות מהן ולכן שיתפנו בצוותי הביצוע גם את נציגי הישובים. יו"ר הצוות בכל ישוב שקיבל סיוע נקודתי היה ראש הרשות המקומית". האגוז הכי קשה היה משרד האוצר, שבמשך עשרות שנים ראה את עצמו וגם תיפקד בפועל כגוף התיכנון העיקרי במדינה. פתאום קם לו מתחרה במשרד ראש הממש לה שהוביל ויזם תוכניות בגישה ממלכתית ועניינית ולא מפלגתית או סקטוריאלית, וגם היה מסוגל להתמודד עם הטיעונים שפקידי אגף התקציבים באוצר נוהגים להעלות מול הצעות שאינן נראות להם. זה לא מקרה, אומר הולצמן, שכל התוכניות שהוזכרו כאן אושרו למרות התנגדות האוצר או למרות שהאוצר הציג הסתייגויות קשות. אחת השיטות של הולצמן להתגבר על המתנגדים היתה לצאת אתם לשטח כדי שישתכנעו ממראה עיניהם. "כשרצינו אוטובוסים ממוגנים לישובי קו העימות יצאנו עם הרפרנטים מהאוצר לסיור בכביש הצפון, מתחת למוצבי החיזבאללה". ניתן להזיז את חוצה ישראל מזרחה הולצמן גאה גם בחלקו בהקמת מה שנקרא "הוועדה לטיפול בחסמים". בניגוד לצוותי הפרוייקטים לטווח הארוך, הוועדה הזו עסקה בכיבוי שריפות ובתיקון פנצ'רים בטווח הקצר. היא זיהתה מכשולים בביצוע התוכניות והפרוייקטים, בגלל ליקויים בתיכנון וטיפלה בהסרתם. לדוגמא, תוואי "כביש חוצה ישראל" עובר בשטחי ישובים ערביים רבים וגורם נזקים ממשיים גם לשטחים הסמוכים לתוואי שלא הופקעו, וזה כשנושא הפקעות הקרקע במיגזר הערבי הוא רגיש וטעון במיוחד. חברת הכביש, "דרך ארץ", אימצה גישה נוקשה שלא הביאה את התוצאות המקוות. הוועדה לטיפול חסמים התערבה, גילתה יותר גמישות בקביעת שיעור הפיצוי הכספי ומתן קרקע חילופית ופתרה את הבעיה. היום, אומר הולצמן, אין בממשלת אריאל שרון ועדה כזו ולכן צפויה התלקחות כשינסו לסלול את המשך "כביש 6" באדמות טירה, טייבה, ג'ת ובקה אל­גרביה. זה יהיה עימות מיותר ומזיק מפני שיש פתרון: ניתן להזיז את התוואי מזרחה ולהקטין במידה ניכרת את הנזק לישובים.ועוד בטווח הקצר: האגף של הולצמן נדרש לטפל מיידית גם באירועים לא צפויים, מהיערכות ישובי העימות, בהתראה קצרה יחסית, לפינוי החד צדדי של רצוע ת הביטחון בלבנון ועד להתמוטטות הסכר במאגר המים ליד נחל עוז. "אם אני טופח לעצמי על השכם ונותן לעצמי צל"שים, אומר הולצמן, "זה בגלל שגיליתי יוזמה מעבר לדרישות המוגדרות של התפקיד וידעתי לשלב את העיסוק בתיקון פנצ'רים בטווח הקצר עם הובלת פרוייקטים שנועדו ליצור שינוי יסודי בטווח הארוך". כששרון ניצח בבחירות הא מינה את רפי פלד למנכ"ל משרדו והוטל עליו לפנות משם את כל אנשי ברק. "פלד סירב וניסה להיות ענייני וממלכתי", מספר הולצמן, "וזו אחת הסיבות שהוא התפטר מהתפקיד אחרי תקופה קצרה. כבר בפברואר 2001 הבנתי שכנראה איאלץ לפרוש מהתפקיד אבל החלטתי לדחות את הפרישה עד כמה שאוכל כדי למזער את הנזק שחילופי אישים והעדר רציפות היו גורמים לפרוייקטים החיוניים שבהם טיפלתי. גם קיוויתי שהפרוייקטים עצמם לא יבוטלו או ייפגעו". בתקופת ברק הגישה היתה ממלכתית ולא מפלגתית. בסיוע הנקודתי, למשל, נכללו ישובים רבים שבהם שלט הליכוד, מירוחם ואופקים ועד קרית מלאכי ורמלה. בתחילת תקופת שרון, הולצמן עוד הצליח לתפקד באורח סביר, אבל דרך ההתנהלות בממשלת שרון היתה שונה, העדיפו שיקולים מפלגתיים והתגובות הקשות על העמ דות שהולצמן הציג יצרו בסוף 2001 מצב בלתי נסבל שאילץ אותו לפרוש. רבים, מכל חלקי הקשת הפוליטית ומכל המיגזרים, ניסו למנוע את פרישתו. מאנשי ש"ס ונציגי עיריית ירושלים, שהעריכו את העשיה של הולצמן בשכונת גילה ובאיזור התעשיה בעטרות, ועד לראשי רשויות רבים, גם מהליכוד וגם מהמיגזר הדרוזי. כמה ראשי רשויות הציעו שהם יממנו את שכרו או שהוא יפרוש מתפקידו, אבל ימונה לתפקיד אחר שבו ימשיך לפעול בתחומים שבהם עסק. ההצעות לא מומשו ובסוף 2001 הודיע מנכ"ל משרד רוה"מ, אביגדור יצחקי, להולצמן, שעליו ללכת הביתה. לא מונה לו מחליף בראשות האגף. מונתה רק סגנית, אסנת אלרואי, שהיתה מאנשיו של אורי שני. המינוי ביטא רצון למזער ולגמד את התפקיד, והמגמה הזו התחזקה אחרי ששני, הפטרון של אלרואי, התפטר לאחרונה מתפקידו. "משרת ציבור שמונה בממשלה אחת ניצב תמיד בפני דילמה כשהממשלה מתחלפת, ובמיוחד כשהחילופים הם אחרי תקופה קצרה", מסביר הולצמן. "כשכיהנתי בתפקיד נתתי לו פרשנות אישית. בראש סדר העדיפויות שלי עמדו ההתיישבות הכפרית, הפריפריה והאינטרס הלאומי. לדעתי מצאתי איזון הוגן ונכון ביניהם ואביא כמה דוגמאות: בי ת שאן נכללה בסיוע הנקודתי ונזקקה לשטחי קרקע של עין הנצי"ב ורשפים להקמת שכונות מגורים. הושגה פשרה על הפיצוי הכספי לקיבוצים שלדעתי הועילה לשני הצדדים". "בעימות בין כפר גלעדי לקרית שמונה על הקרקעות באיזור 'בימת תל חי' טרם נמצא פתרון אבל הושגה התקדמות ניכרת אחרי שסייעתי להוכיח לאוצר, למינהל מקרקעי ישראל ולממשלה שלכפר גלעדי יש חוזה חכירה ייחודי עם פיק"א שמקנה לו זכויות בקרקע והוא תקף ומחייב גם את המינהל". לכו למסלול הממשלתי "מה שסייע לי להמשיך בתפקיד יותר משנה בממשלת שרון", מסכם הולצמן, "הוא שאני זאב בודד ואינדיווידואליסט. זה לא מקרה שגם בעין חרוד לא הייתי רכז משק או מזכיר. היתה לי תלות מיזערית בכל מה שהתרחש מסביבי. אותה תכונה הכתיבה גם את יחסי עם התנועה הקיבוצית והנהגתה. התנועה לא שלחה אותי למשרד ראש הממשלה, לא ייצגתי אותה שם ולא שברתי עבורה את כללי המשחק המקובלים במיגזר הממשלתי. היחסים ביני להנהגת התנועה היו סבירים ועיקרם היה דיווחים שלי לפעילים. לא באתי לישיבות המרכז ולוועידות". "בתנועה ציפו ממני שאסייע, מפני שיש מחסור חמור בקיבוצניקים בכל הדרגים הממלכתיים, משרים ועד פקידים, ובמיוחד אחרי שאלי גולדשמידט התפטר ולא נותר אף חבר כנסת מהתק"ם. היה שיתוף פעולה בהרמוניה מלאה ביני ליוסי ורדי, יועץ שר הביטחון להתיישבות, וגם עם הקיבוצניקים המעטים שבצמרת המנגנון הממשלתי, כמו עמיקם סבירסקי מבית השיטה ובילו מישורי מיטבתה". "תמיד שידרתי להנהגת התנועה שיש חשיבות עצומה לפעילותם של חברי קיבוץ במימסד המיניסטריאלי. יש לנו הרבה חברים עם אינטגריטי אישי, נסיון וכישורים שעולים על אלה של רבים מהפקידי ם הבכירים. במקרים רבים למימסד התנועתי אין מידע ואין התרעה מוקדמת על מגמות וכוונות במשרדי הממשל וגם לא על זהותם של מקבלי ההחלטות האמיתיים. זה אינו מידע סודי אבל הוא נגיש רק למי שמסתובב במסדרונות, קורא ניירות ושומע הדלפות. בהעדר מידע כזה מבזבזים לא פעם משאבים ואנרגיות שאינם משפיעים על התוצאות"."חברי קיבוצים במימסד הממשלתי יכולים לשמש כמשמר קדמי שמזהה הזדמנויות ומתריע על איומים, וכמודיעין כוונות בזמן אמיתי בתחומים חיוניים, ממים וקרקעות ועד חינוך תרבות וספורט. מי שלא יידע שעומדים לשנות את מפת העדיפויות הלאומית לא יספיק להתארגן כדי למנוע פגיעות, וכך גם כשמתגבשת החלטה לשנות מחוזות ואיזורים. "בעקבות פניותי התנועה הקיבוצית שלחה שני מועמדים לתפקידים שנכשלו. הקיבוץ הדתי שלח חבר שהשתלב באגף שניהלתי. זה לא מספיק, והביקורת שלי אינה רק על הנהגת התנועה אלא גם על חברי הקיבוצים שאינם בוחרים במסלול השירות הממשלתי למרות שכללי המשחק שם שונים והוא קר ומנוכר". הולצמן עוד לא החליט על המשך דרכו. "אני מחפש תפקיד שמתאים לאופיי העצמאי, עם מוטת שליטה שטוחה, בלי הרבה מנהלים מעלי וכפופים מתח תי, ובתחומים שבהם התמחיתי: תיכנון, קרקעות, וגם בעיות בחברה הישראלית. יש עלי גם מגבלות של שנת צינון, שאינן מתירות לי לקבל על עצמי תפקידים מסויימים. בינתיים אני שמח לבשר שכשחזרתי לעין חרוד קיבלו אותי בחמימות ובנדיבות".