הבליינד דייט עם חמוטל נמשך עד היום הצצה לחיים הפרטיים מאוד של אלכס אנסקי תמר אבידר 27/05/02 הדירה הראשונה של אלכס אנסקי, שעלה מבולגריה בגיל ארבע עם הוריו, אנשי תיאטרון, היתה חדר כביסה על גג בדרום תל­אביב. "היינו אז פליטים, וזה אומר הכל. אבא שלי התקין איכשהו את חדר הכביסה למגורי אדם. זה היה חדר בגודל של מלונה, ליד התחנה המרכזית הישנה, והלכתי לשם כבר כמה פעמים כדי לראות את הבית והרחוב שבו גדלתי", הוא מספר. "היינו עניים, אבל מי דיבר אז על עוני כשרמת החיים שלנו גבלה עם רמת החיים של כה רבים אחרים. אני נוצר בלבי את התקופה ההיא. היא נתנה לי יותר מכסף ונוחות. אני חייב לעוני יותר מאשר לעושר בחיי". הבית, העבודה, המשפחה כיום מתגורר אנסקי (63) עם אשתו חמוטל ובתה שירה (25) ברחוב הוברמן, מול כניסת האמנים בהיכל התרבות. דירת הסטודיו הקודמת שלו, בקרבת מקום, משמשת אותו כ"בית תפילה" כהגדרתו, שם הוא שוקד על ההכנה לעבודותיו השונות. הדירה גדושה בספרים, ציורים ומסמכים, והכל סדור ומתויק בדייקנות שירש מאביו, שלדבריו גובלת לעתים באובססיה.הרדיו, גם בימי הזוהר של תכנית הבוקר שלו, "שבע אפס שבע", אף פעם לא היה העניין המרכזי בחייו. התוכנית אמנם היתה הבולטת שבעיסוקיו, אך נבנתה על בסיס כל שאר העיסוקים שלו: התיאטרון, שהוא התובעני ביותר, ההנחיה בטקסים מוסדיים וממלכתיים גדולים, ההוראה והפרסום (קופירייטינג וקריינות בקמפיינים, כמו סנו והמועצה למניעת תאונות).עד כמה שזה מפליא, הגליית "שבע אפס שבע" לשש בבוקר לא הותירה אצל אנסקי, חבר בכיר במערכת גל"צ, משקעים קשים במיוחד. "בשעתו זו היתה טלטלה בשביל מספר גדול של מאזינים. בשבילי זה היה פתח לדברים חדשים", הוא מסביר. "22 שנה רצה התוכנית הזו, שהיתה תוכנית הדגל של גל"צ לאורך זמן, תחילה משבע עד שמונה, ואחר­כך משש עד שבע בבוקר, וכל מה שנשאר לי ממנה, פרט לצלקת שאני לא מוכן להתעלם מקיומה, זה ההרגל לקום בוקר בוקר בחמש ושלושים. זה האריך לי את החיים".הוא מגלה יחס סלחני כלפי משה שלונסקי, מפקד גל"צ דאז, ש"הזיז לו את החיים" וכאילו "העניש" אותו בעיני חלק מקהל מאזיניו הנאמן, "אבל אולי באמת השתנו הטעמים במדינה. הכמות והרעש והתזזית תפסו את מקום הסגנון והמשמעת. לרדיו לא מקשיבים יותר. את הרדיו שומעים", אומר מי שהיה "מר רדיו" בשנות ה­80'.מהו העיסוק שהכי ממלא אותך כיום?"אני לא יכול לוותר על אף אחד מהעיסוקים שאני עושה ברצינות רבה. אני לא יכול להיות בדיאטה מקולנוע ותיאטרון ואופרה וקונצרט. אני לא מדיר את רגלי מן הפתיחות והסגירות וההשקות של יין או בשמים. ואם היה סיכוי כלשהו שאקטין את נפח ה'יצאנות' שלנו, באה לחיי חמוטל עם העבודה שלה במחלקת התרבות של שגרירות צרפת, שגם היא כל­כולה עוסקת באירועים עם סופרים ומשוררים".האנסקים הם אורחי קבע באירועי תרבות, ולעתים נדמה שהם נוכחים בשלושה אירועים שונים בערב אחד.זה לא מעייף?"רק כאשר זה משעמם, אבל תמיד יימצא לך חבר שאתה פוגש באותם מקומות ואז ההליכה היתה כדאית", אומר אנסקי.באחד הראיונות איתו, בעיצומה של הסערה סביב "שבע אפס שבע", הוא אמר שאינו עוזב את גל"צ למרות מה שעוללו לו, שכן אדם בגילו (אז קרוב ל­50) "חייב לעשות גם שיקולים של קביעות ופנסיה".זה לא היה עירוב של קודש בחול?אנסקי, נבוך במקצת: "כיום לא הייתי אומר זאת".אמו, גיזלה אנסקי, אשה דעתנית ודומיננטית, היתה המנוע של המשפחה. האם, שהיתה שחקנית ודמות נערצת על בנה, נהגה ללטף אותו ולומר: "סאשה, אני מאוד אוהבת אותך, אבל ז'ראר פיליפ אתה לא", הוא מספר בקול רווי געגועים. "כשהיתה חוזרת מהופעות בלילה היתה מוציאה מהתיק הגדול שלה דברי מאכל נדירים: סטייק עטוף בנייר כסף, שוק עוף, אננס ועוגת קרם, ואנחנו היינו עושים חגיגה על הגג".אתה חסכן? האשימו אותך פעם ב"קמצנות בולגרית"."כל עוד לא אומרים על הבולגרים שהם גנבים ושקרנים, הם בסדר. אני לא ירא אלוהים, אבל אני חרד לכבודם של בני אדם, וזו תכונה מאוד בולגרית. אשר לחיסכון, בעדה הבולגרית היה מנהג שהגבר קונה בשר ואת שאר הירקות קונה האשה. עד היום זה כך ביפו. בכך מרמז הבעל מה הוא רוצה לאכול, ולמרות שהבשר הוא המרכיב היקר, על האשה להסתדר עם מה שיש. אשר לקמצנות, זו תכונה מג ונה אם היא מלווה בחיים על חשבון האחר. אני לא מקמץ, לא על משפחתי ולא על עצמי".אילו קיבלת כמתנת יום הולדת טיפול פסיכולוגי למשך שנה, איזו בעיה היית מעלה במפגש הראשון עם הפסיכולוג?"עם השנים אספתי פקפוקים וסימני שאלה ביחס לפסיכולוגים, ואני לא אתייחס אליהם כאל בעלי התשובות. אני מעדיף שיחה עם בת זוגי או עם חבר טוב".אמך המנוחה, שהיו לה תיאוריות פוליטיות­פמיניסטיות יוצאות דופן, עזבה אתכם, נסעה להופיע בתיאטרון יידיש בניו­יורק ונפטרה שם בחוסר כל. שפטת אותה על כך?"מעולם לא התחשבנתי איתה. היתה לה אידיאולוגיה מסוימת והיא מימשה אותה. היא דיברה 13 שפות ועברית היתה השפה שלא השתלטה עליה".חשבת לכתוב עליה פעם, ספר או מחזה?"הלוואי ויכולתי לעשות מה שעשה עמוס עוז עם משפחתו בספרו האחרון, 'סיפור על אהבה וחושך'. אני מלא קינאה בעונג שהוא מפיק מן הזיכרון הזה על אמו. הוא בורא אותה מחדש. בעצם, קיים מחזה על אמא שלי, אבל היו לי רק 50 אחוז בכתיבתו. 50 האחוז האחרים היו מתוכננים להיכתב בידי מי שהעדיף קריירה עיתונאית והיום הוא העורך שלך, אמנון דנקנר".אנסקי ואשתו חמוטל הכירו לפני כ­11 ש נה, בבליינד דייט שסידרה להם עפרה בורלא­אדר ביום הולדתה של אשת השגריר האמריקני. "הושיבו אותי בכוונה תחילה ליד חמוטל. שנינו ידענו שלא במקרה הושבנו יחד, והבליינד דייט נמשך עד היום. הנישואים נערכו בריביירה הצרפתית, בבית הכנסת היהודי בניס, שם פגשתי את ההורים שלה וביקשתי את ידה מאביה".על מה רבתם בפעם האחרונה?"אין בינינו מריבות, אבל הריב האחרון היה על הפרקט בדירה, וכל יום שעובר מאז אני רואה כמה צדקה חמוטל. היא היתה בעד. אני, כמובן, נגד".המלתחה שלו מתרעננת מדי פעם, לאו דווקא משום שהוא אוהב בגדים, "אבל אני צריך להתאים את עצמי לבת הזוג, והיא בעלת טעם מעולה, כך שאני לא רוצה שיחשבו שחמוטל מגיעה לאירוע עם ה'שופר' שלה. אבל הבסיס האיתן של הגרדרובה שלי הוא חולצות טי". יש לו גם בגדים לימים שבהם העלה במשקל, ולצידם חבילת בגדים יפהפיים במידה קטנה, שהוא שומר לבנו הלל, אם וכאשר הבחור ירצה בהם.בימים אלה הוא משתתף באחת ההפקות הנוצצות ביותר שהועלו אי­פעם בארץ: "גבירתי הנאווה", קופרודוקציה של האופרה הישראלית והמפיק משה יוסף. אנסקי, שגם ישיר וירקוד על הבמה, ישחק את קולונל פיקרינג. עודד קוטלר יהיה פרופ' היגנס ובתפקיד לייזה דוליטל תופיע מירה עוואד, ילידת כפר רמה שבגליל.איך הגעת לתפקיד?"הדרך הכי טבעית: הלכתי לאודישן והוזמנתי להופיע. בהפקה כה יקרה אי­אפשר לקחת סיכונים. גם עודד קוטלר הלך לאודישן לתפקיד היגנס, והצליח. נעים לעבוד כשיש תקציבים גבוהים. עובדים יום­יום וההצגה תתחיל לרוץ בתחילת יוני. "השילוב של בית האופרה והמפיק הפרטי משה יוסף הניב עושר חד פעמי. תארי לך, רק התקציב לפרחים על הבמה הוא 15 אלף שקל".אילו היית מקבל מלגת לימודים מה היית רוצה ללמוד?"הייתי הולך לאוקספורד, אל מורי וידידי הנערץ עלי פרופ' מיכאל הר­סגור, והייתי נובר איתו במסמכי הנוכלות והמזימות של המאה ה­19. תוכנית הרדיו שלי עם הר­סגור כל­כך העשירה אותי. בקרוב נחגוג את התוכנית ה­400, ואני גאה על שמיכאל יודע כך לנצל את הבורות והסקרנות שלי ומביא את רוחב הידיעות שלו לאולפן. אני קצר­רוח מתוכנית לתוכנית, לקראת התוכנית המיוחדת, מס' 400".איך אתה מאחל לעצמך לסיים את חייך?"פשוט ללכת לישון ולא לקום, או לקום לאחר 20 שנה ולראות מה קרה מאז". הילדים, הבילויים, ההרגלים עוד כמה דברים שלא ידעתם על אלכס אנסקי:בחוג המשפחה קוראים לו סאשה, שמו מילדות.הוא נזהר בכבודה של רעייתו ולכן אינו מוכן למנות את הנשים שלהן היה נשוי לפניה.בנו הבכור, שני, שותף ומדריך טיסה בבית­ספר פרטי לטיס בהרצליה. אנסקי היה בן 21 כשהתגרש מאמו. מיכל והלל הם ילדיו מנישואיו לשרי אנסקי, כתבת האוכל של "מעריב". מיכל, ששירתה כסגן בחיל האוויר (אנסקי לא רצה בשום אופן שתשרת בגלי צה"ל), נמצאת עכשיו במסע תרמילים בפרו ("כל המחזור שלה בעצם נמצא עכשיו שם"). הלל הוא בן 16. שירה (25), בתה של אשתו חמוטל, היא בתו לכל דבר.אין לו תחביבים. הוא לא אוהב סקי, לא חובב כדורגל ולא מבין בכדורסל. פוליטיקה גורמת לו צרבת.בתשובה לשאלה מדוע בכל זאת כתב, לאחר המהפך של 1977, את הספר "מכירת הליכוד", הוא אומר: "בגלל הכסף".{יהלום} הבילוי המועדף עליו הוא "ללכת עם שתי הבנות שלי, או עם אחת מהן". למה? "כי זה אות הערכה מצידן".על שאלות שפולשות לפרטיותו הוא מגיב ב"חיים פרטיים הם פרטיים".הוא לא חולם על מכונית ספורט מפוארת. "בסך­הכל אני חולם על מקום חניה", הוא אומר.אחת ההנאות שלו היא לצאת מה בית ולהיכנס בהפסקה לקונצרט בהיכל התרבות, או להיכנס בהתחלה ובאמצע לומר לחברים: "שלום, אני הולך לי הביתה, פה ממול". "גיליתי כי טוב יותר חצי קונצרט מקונצרט מלא", הוא מסביר.החלום שלו: לקבל כרטיס אשראי של נגיד בנק ישראל.אין לו חלומות על תפקיד שהוא רוצה עוד לעשות בתיאטרון. גם אין לו צלקות בלב על תפקיד או משרה שרצה ולא קיבל.שתיים מנשותיו הן בשלניות מעולות: שרי אנסקי וחמוטל. בתשובה לשאלה למה הוא מתחתן עם בשלניות הוא אומר: "אני נמשך לטעם טוב".הוא ואשתו מרבים לאכול בחוץ, בעיקר בשתי מסעדות קרובות לבית: "פסטצ'יו" (אצל גברת אשכנזי, שמתמחה בפסטה) ו"ג'קומטי", שצמודה למוזיאון תל­אביב, שאותה הוא אוהב בעיקר בשל המרחב והשקט. הוא סובל כשיש במסעדה מוזיקת רקע, שמפריעה לשוחח.אין לו הרבה חברים. "חלק מן הקרובים ביותר אינם בין החיים", הוא אומר, ומתכוון כנראה לדן בן אמוץ, שהיה פעם השכן שלו ביפו.