רומניה: תעשיית ההימורים פורחת בעקבות עופר מקסימוב: ביקור בבוקרשט, בירת רומניה מרדכי חיימוביץ, שליח 'מעריב' 23/05/02 הם היו מכורים להימורים ולמכבי. עופר מקסימוב ושרון לוין היו עוזבים שולחן, לא משנה כמה הפסידו, כדי לראות את מכבי תל­אביב. ללוין קראו כולם רשי, כי העריץ את איאן רש. הוא חושב שהחבר שלו שם בפנים בטח משתגע. בלי רדיו, בלי טלוויזיה ועוד מעט גמר גביע. שאלתי אותו על מי הוא מהמר. רשי צחק ואמר שהוא משתדל להפסיק. הם הכירו בהימורים והפכו לחברים. לאחר שנחשפה מעילת העתק של אתי אלון, אחותו של מקסימוב, הסתתרו מהחוק, שלושה שבועות. "למה אתה כל­כך אוהב אותו?", שאלתי את רשי, והוא ענה "עופר חשוב לי כמו אח". מול תא המעצר של מקסימוב מזדקף פסל של אימנסקו, הביאליק של רומניה. סביבו כיכר קטנה. ילדים בועטים בכדור חבוט. מאחורי הגדרות עולה עשן. מקסימוב נעצר בערב שבועות, ביום הולדתו. מישהי מהשגרירות מצטערת שלא הביאה לו עוגת גבינה בחג. ישראלים ברומניה: חיים בחוץ, מרגישים בפנים חיים מתוקים, זה מה שהישראלים מחפשים ברומניה מאז שנפל צ'אושסקו, ואולי גם לפני­כן. במובנים רבים היתה רומניה להזדמנות השנייה להרבה אנשי עסקים ישראלים. הרומנים רק התחילו לצעוד בכבישים עוקפי כלכלה קומוניסטית, והממולחות הישראלית התקבלה בברכה. זאת היתה רומניה של הבילויים האסורים, של בתי הקזינו. הטיסות הזולות המריאו, ואיתן נסקה תעשיית ההימורים. הישראלים יכלו להיות בחוץ ולהרגיש בפנים. אוויר של אירופה, אווירה של בית. ברצועת בתי הקזינו ברחוב קליה ויקטוריה יש שפים ישראלים, מגישים שם חומוס סביר, קולטים ערוץ 2. הישראלים הרגישו רצויים, רומניה הפכה לארץ האפשרויות הבלתי­מוגבלות. הסתבכותו של עופר מקסימוב מאפשרת הצצה מוגבלת למעורבות ישראלית מסתעפת. מתחקיר של העיתון הרומני 'אוונימנטול זילי' עולה כי בתאגיד 'נימפה קומימפקס' היו 40 אחוז מהמניות בידי עופר מקסימוב, 25 אחוז בידי דודו, יהודה מור, ו­25 אחוז בידי ישראלי ששמו נחמיה ארליך. עוד 10 אחוז היו בידי קרוב אחר של מקסימוב, ויקטור ניסולסקו. השותפים האלה מקימים כעת קזינו בסינאיה. הם שכרו שטח השייך למלון 'אנדה' והתוכנית היא להקים שם את 'קזי נו מקסים'. אחד מבעלי המניות, נחמיה ארליך, הצהיר לפני כשבועיים ש"אין לזה שום קשר לשם מקסימוב, זה קשור למלה 'מקסימום'. באנגליה יש רשת שלמה של בתי קזינו בשם הזה". כ­30 מתושבי סינאיה כבר גוייסו לעבודה החדשה בקזינו. מקצת העובדים טוענים כי לא שמעו מעולם את השם מקסימוב, וכי הבוס הוא איזה 'חמי' אחד, כנראה אותו נחמיה ארליך המחזיק ב­25 אחוז ממניות 'נימפה קומימפקס', בעלת קזינו מקסים. ארליך, החי כבר 10 שנים ברומניה, טען כי הוא המשקיע היחיד בקזינו בסינאיה. "זה כסף שלי במאה אחוז, את מקסימוב הכנסתי בגלל שדודו, יהודה מור, שבו יש לי אמון רב, המליץ עליו", אמר. "אבל עכשיו אוציא אותו מהחברה ואסגור עניין". עסקים ישראליים ברומניה: קזינו, ועוד אחד ועוד אחד ארליך טען שהכיר את מקסימוב זמן קצר בלבד, ושפגש אותו אולי פעמיים. הוא מנהל כמה חברות שעוסקות במשחקי מזל. חברת Romfruit למשל, מחזיקה סלון של משחקי מזל מכניים ברובע מיליטרי בבוקרשט (אחד השותפים, סבסטיאן ברוקנר, נמצא עכשיו בישראל). חברה אחרת בבעלותו של ארליך החזיקה ב'קראון קזינו' שנמכר והפך ל'קזינו אסטוריה' ברחוב ביסריקה אמזאיי (המנהל נחקר לאחר שנחשף שם מעשה מירמה). קזינו חשוב אחר היה ה'וי.איי.פי קזינו' במלון בוקרשט, שמוכר גם בשם 'קזינו פריז'. כאן פעלו שתי חברות: האחת 'וי.איי.פי קזינו אינטרנשיונל', שבה היו שותפים, חוץ מארליך, גם מייק שנאפ, פיליפ קונסטנטין ושבתאי בלום. פיליפ קונסטנטין צורף בגלל שהעמיד לרשות העסק את המשרד הראשי, במקום כלשהו בפאתי בוקרשט. למייק שנאפ יש עסקים בישראל ובגרמניה. הוא מפעיל חברות שעוסקות במקרקעין ובתיירות. את שבתאי בלום הגדיר ארליך "איש עסקים עם היקף צנוע. הוא מארגן קבוצות מישראל שיוצאות לשחק ברומניה ובמדינות אחרות". לבלום יש קשר לאיש עסקים ישראלי אחר, משה עיני. לעיני יש מניות יחד עם ישראלי אחר, אבשלום צומן, בשתי חברות שמפעילות את 'קזינו פריז'. ארליך אמר שלעיני יש שרשרת חנויות. "הוא חייב לי כסף", אמר לעיתון הרומני, "אבל לא הרבה". פירמה אחרת שבה ארליך נמצא ועוברת אירגון מחדש, נקראת 'סטאקורף ­ יצוא­יבוא'. החברה הזאת הפעילה את 'קזינו בוקור' במרכז בוקרשט, שנסגר עקב בדיקה של אגף הכספים. אחד השותפים הוא מייק שנאפ. שותף אחר שהיה ב'קזינו בוקור' הוא אלי ז'ילבר סטמבולי, יליד ביירות בעל אזרחות איטלקית. גם סטמבולי נחשב צומת של בתי קזינו. הוא בן למשפחה שמנהלת עסקים במזרח אירופה מ­86'. המשפחה התחילה את הרומן הזה כשחנכה את רשת החנויות 'אורי' בבולגריה. בעזרת האחים רובר ז'אק ורובר גוז'ף, הוא בנה אימפריה מבוססת על משחקי מזל. החברה שלהם, 'סטמבולי אנטרפרייז בע"מ', נמצאת בקפריסין ולה זרועות בבולגריה, רומניה, מצרים, לבנון, רוסיה, בלארוס ואוקראינה. ברומניה נקרא סניף הקבוצה הזו 'סטמבולי SRL'. חוץ מזה פתחו אלי ז'ילבר סמבולי ורובר ז'אק עסק להחלפת כספים. "על אלי ז'ילבר סטמבולי אני יכול רק לומר", שיתף ארליך את העיתון הרומני, "שהוא נוכל. אם אתפוס אותו אירה בו. הוא ברח עם כל הכסף שלי". אלי ז'ילבר סטמבולי עלה על המפה העסקית של רומניה בר אשית 99', אז היה שותף ב'סטאקורף יבוא­יצוא', החברה שהפעילה את 'קזינו בוקור'. המשטרה הכלכלית פתחה נגדו בחקירה על חשדות למעשי מירמה. סטמבולי ברח מרומניה. בשיחת טלפון ל'סטמבולי אנטרפרייז' בקפריסין, אמר שאין לו שום חובות ברומניה, לא כלפי המדינה ולא כלפי האנשים. ב'קזינו בוקור', כך אמר, החזיר לעצמו את כספי ההשקעה. כיום סטמבולי עדיין בעסקי ההימורים, אבל רק באמצעות בתי קזינו וירטואליים באינטרנט. קשרים עסקיים אחרים של סטמבולי ברומניה משיקים לעסקיו של מרקו משה כץ ב'סטרום טראבל', 'פוסט שופ' ו'סטאסרב'. החברה האחרונה היא חברה לחקירות ואבטחה. לחברת 'סטרום טראבל' ולפיליפ קונסטנטין, שותף ב'וי.איי.פי קזינו', יש אותה כתובת. חוץ מזה היה כץ, ישראלי ממוצא רומני, האחראי על הביטחון ב'קזינו בוקור' עבור סטמבולי וארליך. שמו של כץ עלה כאן לכותרות עקב שערוריית חנויות הדיוטי פרי מרשת EDF בנמל התעופה של בוקרשט. לכץ היו מניות EDF­ב. לתחקירני 'אוונימנטול זילי' אמר בטלפון, כי חזר לרומניה ב­94' לאחר שהיגר ממנה בילדותו. הוא בא כדי לחזק את מערכת הביטחון של 'קזינו בוקור'. "אנשים מדרום­אפריקה, שבה פעלתי בענ ייני האבטחה, יצרו לי את הקשר עם סטמבולי. הועסקתי על­ידי החברה שניהלה את הקזינו". כץ אמר עוד ששלוש החברות שהקים עם סטמבולי לא פעלו מעולם: "סטמבולי הקים אותן, לי היה רק אחוז". את סטמבולי, שאותו לא ראה מ­98', הגדיר כץ כאיש עסקים רציני שהיה לו מזל רב ברומניה. "ב'קזינו בוקור' היה חבר גם נחמיה ארליך, אבל הוא היה שותף סביל", אמר עוד. עופר מקסימוב ברומניה: דירה יוקרתית ו­ב.מ.וו לחברה בבתי הקזינו של בוקרשט ידעו שעופר מקסימוב הוא מהמר מתאבד. "הוא היה מסוגל להפסיד לפחות 100 אלף דולר בערב והיה בא בעיקר בסופי שבוע", אמר קרופייה באחד מבתי הקזינו. אהובתו של מקסימוב היתה רומניה בשם אנדריאה סטולרו, אשת יחסי­הציבור של קזינו 'בלינדו'. כשנודע לבעלי הקזינו על הקשר של אחת העובדות שלהם עם לקוח, פוטרה סטולרו. מקסימוב, כך נאמר, קנה לה דירה במרכז בוקרשט ומכונית ב.מ.וו. בנובמבר שעבר קנה מקסימוב דירה ברחוב קליה ויקטוריה המרכזי. מנהל הבניין אמר לעיתונאים רומנים שמקסימוב היה מגיע לעתים רחוקות: "הוא רצה לעצב את הדירה מחדש, הביא ריהוט הצעקה האחרונה. אני לא מדבר את השפה שלו. ניסיתי לתקשר איתו בצרפתית, אבל לא הצלחתי. דיברנו דרך החברה שלו, אנדריאה". באפריל האחרון עמדו השניים לעבור לדירה, "אבל מאז לא שמעתי מהם" אומר המנהל. "אני בכלל לא יודע מי ישלם עכשיו את שכר הדירה". במקום שבו גר עופר מקסימוב עכשיו לא משלמים שכר דירה. שני תאים ממנו עצור ישראלי אחר, עופר קובלנס שניסה להכניס לרומניה רכב גנוב ולמכור אותו. עם עופר מקסימוב נמצאים בתא עוד שישה רומנים. קונסול ישראל שו שנה בר­ביכלר ועוזרתה נעמי פבל ביקרו אצלו בשבועות. "הרומנים מתייחסים אליו יפה, לפנים משורת הדין", אומרת לי ביכלר. התקנה היא שלאסיר מותר לקבל חבילת אוכל של חמישה קילוגרם פעם בשבוע. עד כה קיבל מקסימוב שתי חבילות, והרומנים לא שקלו אותן כלל. ביכלר התרשמה בביקורה שהאסיר היה המום ומיעט לדבר. מלבד חבילות המזון מיעטו הרומנים במחוות. הם לא התירו לבתו של מקסימוב לראות את אביה, וירדו לחייה של פרקליטתו, עו"ד קרן נהרי. עד שהתירו לה פגישה בת 20 דקות עם הלקוח, ייבשו אותה בפתח תא המעצר. בתחילה אמרו כי בבקשה מצוינת המלה 'ביקור' במקום 'פגישת עבודה'. נהרי חזרה עם מכתב מתוקן, אבל אז אמרו שהיא חייבת להצטרף לעורך­דין רומני. עד שזה הגיע, עבר מועד הביקור. לילה בבוקרשט: איך שלא יהיה, בסוף תגיע לקזינו יש רחובות בבוקרשט שמאמצים בלילה לוק אחר. בבוקרשט יש סימטאות של עליבות עולמית, ורחובות של מונטה קרלו. האורות הם שעושים את כל ההבדל. מרצדסים פה ושם, אורחים שגולשים לבתי הקזינו ומשאירים את המפתחות לשומר. והשמות ­ 'פריז', 'פלאס', 'מריוט'. אתה לא יכול שלא להגיע לקזינו. עוד לפני ביקורת הגבולות קיבלתי הזמנה לאסטוריה ­ "אתה מוזמן לארוחה ויין", נכתב על שטר בצורת דולר. "אתה מוזמן להמר ב­50 דולר על חשבון הבית", מפתה שטר אחר. בלי להרגיש אתה בפנים. התחלתי ב'פלאס'. מיכאלה הבלונדינית חיכתה בקבלה, צילמה את הדרכון וביקשה שאחייך יפה אל מצלמה קטנה. עליתי במדרגות הארמון. בגג היו מצלמות קטנות, כמו בשדה מוקשים. האמת שהיה קצת ריק, אולי בגלל השיפוץ בקומה השנייה. אכלתי חומוס וביקשתי לדבר עם השף יוסי חדד. פעם היה ב'קינג דיוויד' בירושלים. שאלתי מה הוא יודע על מקסימוב. חדד ענה: "אולי תרצה לשתות משהו" והסתלק. חזרתי לקבלה אל מיכאלה, שאלתי אם אפשר לדבר עם המנהל והיא אמרה בטח, רק שאגיד על מה. כששמעה אמרה בטח שלא. אז קישקשתי עם אנה מרי. היא אמרה שחודש כבר לא ראתה ישראלים. האם זאת טראומת מקסי מוב? אנה מרי טוענת שהיא ממש לא יודעת, ואז צילצל הטלפון על שולחנה וקול מלמעלה קרא לה לעזוב הכל ולעלות למנהל. המשכתי להתגלגל על רחוב קליה ויקטוריה. מצד ימין ריצד 'קזינו פריז', ה'גראנד קזינו' היה משמאל. עברתי את המסעדה הנחשבת 'קאפשה' ונכנסתי לקזינו של מלון 'מריוט'. עשן וירכיים. המיני של הנערות כמעט סימן את קו ההתחלה של שורשי הרגל. אחת הציעה לשבת לאכול. הטלוויזיה היתה פתוחה על הפרסומות של ערוץ 2. הקזינו בא לנתק אותך מהעולם, חשבתי, לעטוף אותך בפינוק. לרגע יש לך הכל, אתה לא צריך לצאת לאוכל או לראות טלוזיה. רק אתה Rien ne va pluf­הו. כולם מרוכזים בך. מנסים למנוע ממך כל תחושת סכנה. אתה חי רק הלילה, הכל מסביב נוצץ ומחייך ויפה. אז הלכו עוד 10 אלפים, עוד מאה אלף, עוד מיליון. אין גבול. אין בלמים. עופר מקסימוב הלך עם זה מעבר להרי החושך, אבל כל אחד הרי נלחם לפעמים בעופר מקסימוב שבתוכו. כולנו משכנו בידיות של המכונות האלה וכששיחררנו ניקר הספק: האם לא שיחררנו מוקדם מדי? אולי עוד משיכה ותבוא המכה הגדולה? ברמות של מקסימוב, כך אני משער, הכסף איבד ערך. הוא שירת משהו גדול יותר, עמוק יותר , בלתי­נשלט. הצורך ללכת נגד כל הסיכויים. יש לך דולר? המר על 20. יש לך 20? שים 2,000. ואתה שם בלי להרגיש. הוא היה מגיע מתל­אביב עם דולרים בודדים, האשראי היה נסגר מראש, מסודר מהארץ. אתה שם את הז'יטונים על ה­20 לחודש, למשל, זה היום הולדת. לא הלך פעם אחת, בטוח יילך בשנייה או בשלישית. הרי יש, לכל הרוחות, 20 ברולטה הזאת. האם המהמר אינו נסחף בתקוותו עד לפי התהום? "עזוב, כולנו מכורים", אמר לי רשי. "קשה לי מאוד. אני רוצה להחזיר את החובות שלי. לא בגלל שאני מפחד, אף אחד לא איים עלי, אלא בגלל שאנשים נתנו לי כסף ומגיע להם בחזרה. אף מהמר לא מודה שהוא מכור, אבל כולנו מכורים. אנחנו לא אנשים רעים, אנחנו פוגעים רק בעצמנו. אף אחד לא מכריח אותנו לקחת כסף. אנחנו באים, מתחננים שיתנו לנו ואחרי זה בוכים שאין לנו להחזיר. רק אנחנו, המהמרים, אשמים". הוא בן 31, איש צנום שנראה שקול. חובש. עושה 40 יום מילואים בשנה. הפלאפון שלו שטוף שיחות מהארץ, בעיקר ממשפחת מקסימוב. "אני אוהב את כל המשפחה שלו", אמר לי, ואז שוב הפלאפון צילצל. "כן רחל", ענה לאמא של עופר. "בעזרת השם, העורכת­דין נכנסת אליו עוד מעט". עופר מקסימוב בבית­המשפט: "איפה העורך­דין הרומני?" הרומנים באים לבית­המשפט כמו לחתונה, מיטב מחלצות. לפי הלבוש אתה יכול לדעת אם עניינם מתברר לפני שופט או שופטת: יש נאשמות שמתגרות בשופט, מתעטפות בשמלות ניילון, שמות עליהם טריקו הדוק נכנסות לחצאיות נדיבות­שסע, שיתרשם כבודו וירחם. הגברים באים חגיגיים, חליפה כבדה ומטפחת לבנה מבצבצת מהכיס. אבל ביום שבו חיכיתי לשריונית שתוביל את מקסימוב מבית המעצר לבית­הדין לערעורים, ראיתי גם רומניה אחרת. כבויית עיניים, עגומה, פטליסטית. נהג המונית שאיתו נסעתי סיים משמרת לילה במשטרה. נלחם על קיומו. בחצר בית­המשפט היו זקנים קשי­יום עם סלי פלסטיק, וצועניה שהביאה שישה ילדים לראות את אבא שמגיע מהמעצר. המסדרון בקומה השנייה ארוך מאוד. אולי 30 חדרי משפט, קשה לקרוא להם אולמות. צפוף מאוד. את עופר מקסימוב הובילו בחטף. השריונית הגיעה כמעט עד הפתח. הוא הורד בשנייה, טבעת הנינג'ות סגרה עליו. הוא לבש טי­שרט עם פסים, שיערו הגלי היה מסורק וגולש. ראיתי שהוא חיוור. שתי נינג'ות דחפו אותו בגב, אחד בצוואר. כשהוא רכון מעט הוטס מקסימוב במעלה המדרגות. הושיבו אותו מאחורי גדר עץ באולם. איש הנינג'ה לידו פישק א ת רגליו בעמידה קלגסית, מגפי העור השחורים שלו בהקו. מקסימוב הפנה את הראש אחורה, חיפש את מבטה של אחותו, מיכל בן­שבת. ישבתי לידה, ניסיתי לקרוא את תנועות השפתיים. הם ניהלו שיחה שוטפת בלי להשמיע הגה. עופר: מה העניינים. מיכל: הכל בסדר. השופט פותח את הדיון, מקסימוב מאזין בראש מורכן. "על­פי סעיף 10", מסביר כבודו, "עורך­דין שאינו מלישכת עורכי הדין הרומנית אינו יכול לייצג לקוח על אדמת רומניה". עופר: מה עם אתי? מיכל: היא בסדר. עורכת­הדין קרן נהרי שואלת אם תוכל לפגוש את הקליינט. השופט אומר שזה כפוף לכללים בבית המעצר. עופר: איפה רשי? מיכל: הלך למשטרה. עופר: למה? מיכל: לקבל את הדרכון שלו. השופט, ירוק עיניים, מודיע למקסימוב שהוא עצור זמנית ל­30 יום לצורך הסגרה לישראל. בקשת ההסגרה טרם הגיעה. עופר: מה עוד לא הגיע? שופט: אולי תסבירו לו קודם למה הוא כאן, ושיקום בבקשה. השופט גם מבקש מנהרי שתפסיק לייעץ ללקוח, ושיואיל לענות רק לעו"ד הרומניה. מיכל מפריחה נשיקה למקסימוב, הוא פונה אליה שוב. "הכל בסדר? אני בסדר". עופר: איפה העו"ד הרומני האחר? מיכל מרימה ידי ה בחוסר ישע, והוא לוחש בזעם: "איזה מניאק, איזה מניאק". השופט מסביר שהמעצר הזמני יכול להימשך עד 40 יום. עופר מבקש שיפתחו את אזיקיו כדי שיוכל לחתום על ייפוי כוח לעו"ד לייצגו. עופר: מה שלום יפצ'וק (הכוונה כנראה לגרושתו יפה). הנינג'ה מניחה כף יד על כתפו: "זה הכל". "אולי הוא רוצה לבקש עוד משהו", שואל השופט. עופר מקסימוב: "אני רוצה הביתה. א­קאזה, א­קאזה". השופט הביט בו ואמר שהוא מבין. moto@maariv.co.il