הילד שבך ורה וגלעד שפמן מעבירים סדנאות ילדות שנועדו לעזור לתקשר עם הילד הפנימי עדית בן­פורת 22/05/02 "היינו ילדים וזה היה מזמן", שר יוסי בנאי בשיר המספר עליו, על סימון ומואיז הקטן, אבל אחרי שעתיים עם ורה שפמן ובנה גלעד, שותפה להעברת סדנת ילדות, למדתי שזה לא משנה כמה מזמן זה היה. כל אחד מאיתנו סוחב איתו את הילד הקטן שהוא היה לכל מקום, ורבות מהתגובות האוטומטיות שלנו, אלה שאנחנו בעצמנו לא מבינים מנין הן באות, הן בעצם תגובותיו של הילד הקטן שלא בא על סיפוקו בילדות, ולכן ממשיך ודורש ותובע את המגיע לו, את מה שהוא צריך ורוצה.סדנאות לא היו אף פעם מילה גסה בבית משפחת שפמן. אבא של גלעד, ממנו התגרשה ורה לפני שנים רבות, התאמן בתרגילי יוגה מאז שגלעד היה בן חמש. כשהיה בן 15 שלחה אותו אמו, שהוא מעדיף לקרוא לה בשמה ("מצחיק לקרוא לה אמא, כי היא בעצם לא רק אמא, אלא גם חברה טובה שאיתה אני יכול לחלוק דברים ברמה מאוד עמוקה") לסדנת "אסט", עוד כשהמילה "מודעות" היתה עדיין נחלת תחום הפסיכולוגיה בלבד.אבל ורה שפמן היתה במצוקה ובחיפוש מתמיד. "אני זוכרת שממש התפללתי לנס, למשהו שיוציא אותי מהמקום שבו אני נמצאת", היא נזכרת. והנס אכן קרה. למען הדיוק לא נס אחד, אלא קורס בנסים. בעלה דאז, שב ו ראתה את מקור המצוקה שלה, היה גם מקור הישועה. יום אחד הוא הביא הביתה את פיליס שלמר, מורה ל"קורס בנסים". שפמן אפילו לא טרחה לברר מה זה בדיוק לפני שהתייצבה. זה היה בשנות ה­70, "ומהרגע הראשון ידעתי שזה המקום שלי, ושזו תהיה העבודה שלי לכל החיים", היא אומרת. להשלים ולצמוח זו היתה ההתחלה. הקורס בנסים, מסבירה שפמן, הוא עבודה יומיומית שמטרתה להזיז את הפחד ולהתחבר לאהבה שנמצאת בפנים. הקורס גורס שאהבה היא קבלה ללא תנאי, קודם כל של עצמי, כי קבלה של עצמי היא המפתח לקבלה של האחרים, כמו שאהבה לעצמי היא המפתח לאהבה אמיתית לאחרים. כששפמן גילתה את האור, היא עבדה במשרד תיווך ובמשרד להפצת סרטים, ואחר כך היתה לה מסעדה צמחונית וטבעונית בכיכר מסריק בתל­אביב. תוך כדי כך, היא למדה גם אסטרולוגיה. "כל שנה הייתי עושה איזו סדנה", היא אומרת. בשלב מסוים למדה להנחות את הקורס בנסים והחלה להעביר קורסים, ובמקביל פיתחה את הייעוץ האסטרולוגי לכיוון של "אסטרולוגיה קארמטית", שבוחנת מה האדם בא לתקן בגלגול חייו הנוכחי, מהי "תוכנית הלימודים" שבחר לעצמו לפני שנולד, איך הוא יכול לקחת את הנתונים במפה שלו ולהשתמש בהם לגדילה, ואיך לעבוד עם הנתונים המולדים שלו ולא נגדם."מדהים עד כמה רובנו לא מכירים את עצמנו", היא אומרת. "אנשים יושבים אצלי בייעוץ, שומעים על עצמם ומתנהגים כאילו הם פוגשים מישהו חדש". ובתוך הבית הסדנתי הזה צמח לו גלעד, שלאחר שסיים את סדנת האסט, נשאר שם כ אסיסטנט ומשם המשיך בנתיב של סדנאות, טיפולים ולימודים אלטרנטיביים. הוא למד עיסוי, "ריברסינג", "אינטגרציה מבנית", "שיטת אלבאום" ו"שיטת רמי כץ" ­ שתי השיטות האחרונות עוסקות בעבודה עם לקויי למידה דרך הגוף. "אפילו כשהתגייסתי, המשכתי תוך כדי הטירונות לעבוד על השיעורים של הקורס בנסים, וזה מה שהציל אותי בתקופה הזו, שהיתה קשה לי מאוד", הוא משחזר.הרעיון להנחות ביחד את סדנת הילדות צמח לאט. לגלעד היה ברור כבר מזמן שהוא רוצה לעשות משהו יחד עם אמו, וברגע שהתחילו להעביר את הקורס ביחד, ידעו שהחיבור הוא נכון, בעיקר משום שהם משלימים זה את זה: גלעד הוא ההגיוני והתכליתי, ורה יותר אינטואיטיבית. ­ ואיך זה בשבילך להעביר סדנת ילדות עם הילד שלך?"כשאני ערה, כשאני במודעות, אני לא מרגישה כאמא שלו. הוא פשוט אדם אחר ממני. רק כשאני שוכחת מי אני באמת ופועלת מתוך האוטומט, אני מגיבה לפעמים כאמא. שיא השיאים היה כשמצאתי את עצמי פעם מזנקת כדי להגן עליו בגופי. אבל אני חושבת שהסדנה המשותפת הזו פתרה לי את רגשות האשמה על כל הדברים ה'איומים' שעשיתי לו בילדותו. זה עזר לי להיפטר ממחשבות כמו 'אילו ידעתי א ז מה שאני יודעת היום, הייתי אמא אחרת'. אבל לא יכולתי הרי להיות אמא אחרת. יכולתי רק להיות מי שהייתי".את התיקון היא עושה עם הנכדות, שתי בנותיו של גלעד. "איתן אני יכולה להיות האמא שרציתי להיות, במיוחד מפני שישנה גם הפריבילגיה שזה לא לכל הזמן, אלא לפרקי זמן קצובים, וכשזה נגמר לי אני יכולה לשלוח אותן להורים".­ אז למה דווקא סדנת ילדות?"כי זה המקום שממנו אנחנו מגיבים בסיטואציות קשות, זה מה שמפעיל את האוטומט. כולנו הולכים עם הילד שהיינו בתוכנו, בין אם אנחנו נמצאים ברמה מודעת או לא מודעת. הרבה פעמים אנחנו מגיבים לסיטואציה קשה בצורה מסוימת, ולא מבינים שבעצם אנחנו מגיבים מתוך הילדות שלנו. זה קורה כאשר אנחנו נוגעים בנקודות בלתי פתורות מהילדות. אני, לדוגמה, בכל פעם שהעליבו אותי, נעשיתי חסרת אונים והייתי מסתגרת ומנתקת מגע ולא מתקשרת. עשיתי את זה המון בנישואים, עם הילדים. דרך הסדנה הבנתי שזו התנהגות ששירתה אותי כילדה, כשלא ידעתי מה לעשות ובחרתי להסתגר. כמבוגרת, אני יכולה לעשות עם זה גם דברים אחרים. ואז התחלתי לשאול את עצמי ממה אני בעצם נעלבת, ולטפל באירוע ולא בתגובה. היום כשאנ י נעלבת, אני מסוגלת להבין שפשוט נעלבתי, ואז להגיב מתוך הרגש ולא מתוך האוטומט". לקבל ולסלוח הילד הקטן, מסבירה שפמן, ממשיך לעשות מה שעשה בקטנותו, או מה שעשו לו. כך, למשל, הילד המוכה הופך להורה מכה, עד שהוא מסוגל לסלוח למי שהיכו אותו. סליחה היא תהליך ארוך וממושך שעיקרו ­ להסכים לראות את הדברים אחרת. "תהליך הסליחה הוא תהליך הסתגלות ארוך, שבו קודם כל עלי להסכים להרגיש מה שאני מרגישה. להסכים לראות איפה אני לא מקבלת את ההתנהגות שלי. הרבה פעמים אנחנו מאשימים את הזולת, כי יותר קל לנו להאשים אחרים מאשר לקבל אחריות על ההתנהגות שלנו. הרבה פעמים אנחנו כועסים על האחר בגלל מה שאנחנו עשינו. כמו אשה גרושה שכועסת מאוד על בתה שרוצה להתגרש. מי שעושה את זה בעצם הוא הילד הפנימי, זה שגר בתוכנו ולא חשוב כמה מזמן גמרנו, מבחינה פורמלית, להיות ילדים. הילד הקטן שזקוק להגנה, שכועס ופגוע, שלא מוכן לסלוח עד שלא ינהגו בו כפי שמגיע לו וכפי שהוא צריך וזקוק. ומי שצריך לעשות את העבודה הזו זה אנחנו, המבוגרים". ­ איך זה בעצם עובד?"אני, למשל, מאוד פחדתי מסמכות תמיד. תוך כדי העבודה שלי על עצמי הבנתי שאמא שלי אשה מאוד סמכותית, ובילדות ממש פחדתי ממנה. וזה התבטא לא רק בפחד מגורמים סמכותיי ם כמו ממשלה או מס הכנסה, אלא מכל אדם שהופיע והצטייר כסמכות. דרך גידולה של 'ורה'לה הקטנה', הבנתי שבעצם אני היא זו שמחליטה מי סמכותי ומי לא, ושגם אני כמבוגרת יכולה להיות סמכותית. אז היום כשזה קורה אני מדברת אליה, שואלת אותה 'או.קיי, הנה סמכות. ממה את פוחדת?'. כשמפרקים את הפחד, מבינים שזה משהו שאני בעצמי יצרתי, וזה עומד תקוע ביני ובין הפתרון. השיחה עם הילדה הפנימית שלי נותנת לי את הכלים לא לפחד".גלעד: "בשבילי זה רלוונטי גם בתוך הסדנה עצמה. תוך כדי הסדנה אני יכול להביא דוגמאות מדברים שקרו לי עם ורה כאמא. בשביל המשתתפים יש כאן הזדמנות לראות את היחסים כפי שהם יכולים להיות, למרות ההיסטוריה המשותפת שלנו".ורה וגלעד לא כל כך מתלהבים לחשוף מה מתרחש בסדנה עצמה, "כי לגורם ההפתעה יש כאן גם חלק. כשאדם יודע בדיוק מה הולך להיות, הוא 'מתארגן' לקראת זה ואז נשללת ממנו בעצם האפשרות לתגובה ספונטנית. אבל הם כן מוכנים לגלות שיש אווירה כייפית של ילדות, כולל שירי ילדים ומשחקים, ואכילת ארוחה משותפת על הרצפה, ובעצם הסדנה מתחילה כבר עם ההרשמה, כי אז מתבקשים המשתתפים לחפש ולהביא תמונות שלהם מן הילדות. חלק מהסדנה מוקדש להסתכלות בתמונות ולהתחברות לתחושה של איזה ילדים היינו, כך שמי שמגיע לסדנה כבר עבר איזה בישול ראשוני, וזה מקל על ההסתכלות שלו פנימה. גם למי שמתעניין בסדנה הם לא ממהרים לפרט את תוכנה. "אני אומרת לאנשים שפשוט ירגישו אם זה בשבילם או לא, שיסמכו על האינטואיציה שלהם", אומרת שפמן.האפקט של הסדנה, הם מציינים, הוא לפעמים מיידי ולפעמים לוקח זמן. לפעמים אנשים עוברים את תהליך השינוי הממשי רק אחרי שבועות ואפילו חודשים מסיום הסדנה, כי "החומר הזה ממשיך לעבוד בתוכם הרבה אחריה". בין בוגרי הסדנה מונים השפמנים הרבה סיפורי הצלחה ושמחה, ביניהם של בחורה שהבינה תוך כדי הסדנה, שבחרה לא להביא ילדים לעולם בגלל הילדות שהיתה לה. שנה אחרי שסיימה את הסדנה, היא ילדה. מישהי אחרת הבינה שלא היתה מסוגלת ליצור זוגיות, כי מה שקרה בילדות הכתיב לה בריחה ממחויבות. ההבנה אפשרה לה להפסיק את הדפוס הזה, וליצור מערכת יחסים. והיה בחור אחד שבמשך שנים לא דיבר עם הוריו, ובסדנה הוא הבין שבעצם הוא לא מעניש אותם, אלא מזיק לעצמו. הוא למד להבין שההורים שלו הם מי שהם, ושהיום, מעמדה של בוגר, הוא יכ ול ליצור איתם את מערכת היחסים שלא יכול היה ליצור איתם כילד. "עד הסדנה", אומרת שפמן, "הוא המשיך להתנהג ביחס אליהם כאילו שהוא עדיין בן שלוש". אז גם אם אתם אנשים רציניים ומכובדים, הורים לילדים ואולי כבר סבים לנכדים, דעו שבתוך תוככם גר ילד קטן, הילד שהייתם, ושאתם יכולים ומוזמנים לדבר איתו, לבדוק מה מציק לו ומה הוא צריך ורוצה. אתם יכולים לבדוק ממה הוא מפחד ולהרגיע אותו. ואם מתחשק לכם לקחת את הילד שבכם לבילוי של שישי­שבת אצל ורה וגלעד שפמן על השטיח ­ ייתכן שתופתעו לגלות איך הילד שבכם מפסיק להפריע לכם להיות המבוגר שאתם רוצים ויכולים להיות.