פרופיל עסקי
צורי דבוש בראיון מיוחד לרונית מורגנשטרן
רונית מורגנשטרן
21/05/02
ביולי 2000 נכנס לראשונה צורי דבוש לרשימת אנשי העסקים הבולטים ­ אלה ששמם מוזכר בתכיפות בעיתונות, ושאחרי הונם מחזרים אנשי עסקים אחרים. זה קרה אחרי שמכר עם חבריו ­ יזמי חברת ההיי­טק גיאו אינטראקטיב (ששמה שונה לאמבלייז על­שם הפטנט הרשום שלה 'תוכנת אמבלייז') ­ מניות בשווי 180 מיליון דולר. כל אחד מהיזמים ­ נפתלי שני, שרון כרמל, אלי רייפמן ודבוש ­ הלך לבנק עם חבילת מזומנים בשווי 45 מיליון דולר. לאחר הניסיון המוצלח עם גיאו, היה סביר להניח שדבוש ימשיך במסלול ההשקעות בסטארט­אפים ובחברות בתחום ההיי­טק, אך הוא הפתיע את כולם כשרכש את השליטה ביצרנית האלומיניום קליל תעשיות בתחילת מארס 2001. דבוש רכש את השליטה בקליל (%67.5) מידי דיסקונט השקעות תמורת 24 מיליון דולר, ומינה את אחיו, לוי דבוש ­ שבא מתחום הבנייה ושיווק מוצרי הבנייה ­ למנכ"ל. דסק"ש ממשיכה להחזיק ב­%5 ממניות קליל (השאר בידי הציבור), ויש לה את האופציה למכור אתון לדבוש מספטמבר 2002 עד תחילת מארס 2003 ­ מהלך שכנראה יתממש. קליל תעשיות, המייצרת פרופילי אלומיניום כחומר­גלם לתעשיית התריסים וחלונות האלומיניום ­ תחום שהיא נחשבת בו חברה מובילה, היא גם החברה­האם של קליל מוצרים, העוסקת בפרויקטים (בעיקר קירות מסך, לקירוי חיצוני של בניינים), ושל רול­פרופיל, העוסקת בעיקר בייצור תריסים.שלושה חודשים לאחר רכישת קליל, כשהון רב עדיין בידיו, הכיר איש עסקים שלישי בינו ובין נוחי דנקנר. ההיכרות הובילה את דבוש להקצאת כמה מיליוני דולרים נוספים מהחבילה שקיבל מאמבלייז להשקעה בגנדן, שנראתה לו, לדבריו, "חברה מבטיחה", שאותה ייסד נוחי דנקנר, שנראה לו ­ שוב לדבריו ­ "איש חכם". עכשיו מביט דבוש בהנאה רבה על חבילת המניות הקטנה שלו (%5) בגנדן, הנמצאת כרגע בשלבים סופיים לקראת השתלטות על קבוצת האחזקות הגדולה בישראל ­ אי.די.בי, ואשר נחשבת כיום לקבוצה העסקית המעניינת ביותר, וזאת לאחר שהשתלטה גם על מספר חברות בנייה, שהבולטת בהן היא אזורים.* * * דבוש נולד באשקלון לפני 36 שנה ­ בן זקונים למשפחה בת שמונה ילדים. הוא למד עיצוב אופנה בתיכון סליגסברג בירושלים ואחר­כך עיצוב תעשייתי בבצלאל. מאוחר יותר התמחה בפיתוח מערכי הדרכה באמצעות מחשב וסימולטורים, מיומנות שיישם במערכת הביטחון ­ והדבר הכניס אותו לעולם ההיי­טק ויצר את החיבור עם שותפיו לגיאו. כיום הוא מתגורר בארסוף (בין הרצליה פיתוח לשפיים) ­ הנחשב לאחד ממקומות מושבם של העשירים הכבדים ביותר במדינה ­ ומנהל את דבוש השקעות, וכמובן את ההשקעה הגדולה ביותר, קליל תעשיות, שהוא יו"ר מועצת המנהלים שלה, וכן כמה השקעות אחרות קטנות יותר, או כפי שהוא אומר: "שיהיה מגוון".את חלונות המסך במשרדו שבקומה ה­33 במגדל העגול של עזריאלי, הרכיבה החברה המתחרה אלומאיר, אך דבוש בטוח שאם קליל היתה בבעלותו בתקופה שבה נבנו מגדלי עזריאלי, היתה קליל זוכה בפרויקט. וכיום, לאחר תוכנית הבראה מאסיבית ­ כולל פיטורי עשרות עובדים (דבוש מסרב לחשוף כמה) ­ הוא מבטיח להעביר את החברה, שסובלת מהפסדים כבדים כבר כמה שנים, לפסים רווחיים כבר בשנת 2003. ולהשלמת התמונה על האיש הרב­גוני, הרי לכם פרט פחות ידוע: הוא לומד במכון הפסיכולוגי אדלר קורס להנחיית הורים.זה לתקופת הפנסיה? "לאו דווקא. אני נהנה מאוד מהלימודים, ומתכוון בעתיד להנחות קבוצות הורים".למה השקעת את מרבית כספך דווקא בקליל תעשיות ­ חברה מפסידה וכבדה, בעלת תדמית 'הסתדרותית', לאחר התנסות מוצלחת כל­כך בתחום ההיי­ט ק באמבלייז? "זה משהו שלא עשיתי אף פעם ­ כלומר תעשיה, ואני נורא אוהב לעשות דברים שלא עשיתי. האמת היא, שאחי לוי דחף מאוד, וכיוון שהוא מבין בנושא, היה לי קל יותר. בשבילי זה פרויקט אתגרי, שפירושו לקיים 380 משפחות של עובדים. זה לא כמו בהיי­טק. מבחינת העובדים האלה, קליל היא כל עולמם. הם התחילו את חייהם כעובדים בקליל, ויגיעו בה לגיל פרישה. אני רואה בזה גם קטע של תרומה בצורה עסקית. אם הייתי מחפש רק את הכסף, הייתי בהחלט בוחר השקעה אחרת. זו חברה עם פוטנציאל אדיר, חברה עם מותג האלומיניום החזק ביותר במדינה, שלא מימשה את הפוטנציאל הזה, וזה אתגר בשבילי לממש אותו. גם המחיר שבו קניתי את החברה היה אטרקטיבי מאוד. על הנדל"ן שלה בקריית­מוצקין, שהיה שווה ברכישה 10 מיליון דולר, שילמתי רק מיליון דולר ­ והיום הוא שווה 14 מיליון דולר".ההשתלטות על קליל נעשתה כמה חודשים לאחר שאלומאיר וקליל הודיעו על מיזוג ביניהן, דבר שיכול היה ליצור את קבוצת האלומיניום החזקה במדינה. למה לא מימשת את העיסקה? "לא אהבנו את המיזוג עם אלומאיר. לא רציתי שותפים במותג הכי חזק בתחום, וחשבתי שאצליח להפוך את קליל ל חברה החזקה בתחום גם בלי המיזוג. קניתי עסק שהפסיד שני מיליון שקל בחודש משנת 2000 ועד אמצע 2001, וכשקונים עסק כזה בונים לו תוכנית הבראה. תהליך הבראה כזה נמשך כשנה וחצי, ואני מעריך שבתחילת שנת 2003 כבר נתיישר. ב­2001 כבר השגנו רווח גולמי גבוה יותר מאשר ב­2000, למרות מכירות בהיקף קטן יותר, כתוצאה מההתייעלות. קליל מוצרים, שהפסידה שמונה רבעונים רצופים, הראתה רווח קטן ברבעון האחרון של 2001. קליל סבלה מתקופה ארוכה של מיתון בעיקר בענף הבנייה, לא התארגנה בהתאם למצב החדש ולא פיתחה מוצרים חדשים".זה הזמן לפתח מוצרים חדשים, בתקופה של מיתון? "זו התקופה. אתה לא לחוץ, ויכול להקדיש זמן לפיתוח. בתקופה של מיתון אתה גם יותר בולט עם מוצר חדש, בעוד בתקופה של שפע אתה נבלע בין כולם. נכנסנו לחברה, עיצבנו מחדש את הלוגו שלה ושל המותג, והחלפנו כמעט את כל ההנהלה: את המנכ"ל, את מנהל הרכש, את מנהל הפיתוח ואת מנהלת כוח­האדם. גם כל אנשי הפרסום והשיווק הוחלפו, למעט מנהל השיווק, אריה ריכטמן, והחשב. "הכנסנו חשיבה של חברת היי­טק, שמדגישה פיתוח ושיווק; שינינו את הגישה ללקוח, הן ללקוח הסופי והן למחסנ ים וליצרני האלומיניום; התחלנו לדבר עם הלקוח בגובה העיניים, וזה תרם לכך שיצרנים היום באים אליי עם רעיונות חדשים שעולים להם במהלך העבודה בשטח, בשיפוצים ואצל קבלני בניין, ואנחנו מפתחים פתרונות בהתאם. הפירות ייצאו בשנה הקרובה. "בתחום הפרויקטים, אנחנו חוזרים לדברים שקליל התחילה לעשות פעם ולא המשיכה בהם; קליל היתה הראשונה שעשתה קיר מסך עוד בשנות ה­70. ואנחנו נכנסים לנושאים חדשים, כמו חלונות ממ"ד, המותאמים במדויק לכל קיר ­ מוצר חדש שפיתחנו."עכשיו אנחנו משקיעים במחשוב החברה, ורק השנה אנחנו משקיעים כ­2.4 מיליון שקל במחשוב מערך השיווק והייצור. בתחילת 2003 תהיה קליל אחד המפעלים הכי ממוחשבים בארץ ­ אני לא יכול אחרת. כשנכנסתי לתפקיד כיו"ר החברה והייתי מבקש דו"ח ביצוע לאותו יום, הייתי מקבל אותו לאחר חודש, מעודכן לשבועיים קודם לכן. זה היה בלתי­נסבל. "גם האסתטיקה במפעל שופרה, וזה מקרין על האווירה שבה עובדים ­ והעובדים חשובים לי". ובכל זאת פיטרת רבים מהם. אגב, כמה עובדים פוטרו במסגרת תהליך ההבראה? "אני לא רוצה לנקוב במספר. כשרוצים להתייעל, יש גם נפגעים. לא אשאיר במפעל אנ שים שלא תורמים לו."ואגב יעילות, גם את פעילות הרכש ייעלנו מאוד. הבעיה היתה שקליל נשענה על מספר מצומצם של ספקים, מכל מיני סיבות שלא ראוי שאפרטן, ולכן המחיר היה גבוה. אחד הדברים הראשונים שעשינו היה להרחיב את מספר הספקים. זו היתה המציאות בקליל ­ מפעל פאסיבי. המזל של המפעל היה שהמותג היה חזק והצרכנים רצו בו". איך הגעת להשקעה המעניינת בגנדן? "כשהכירו ביני לבין נוחי דנקנר ­ לפני שנה וחצי ­ גנדן היתה רק בת תשעה חודשים. התרשמתי מנוחי, וקניתי %5 מהחברה. היום אנחנו מתייעצים הרבה, כי יש לנו בעיות משותפות. כשבאתי לנוחי וקיטרתי על קליל, הוא אמר לי שבאזורים יש לו בעיות דומות. נראה שזה קיים בהרבה ארגונים של אי.די.בי ­ בעיות של ניהול מסורבל. 'הסתדרותי' אני קורא לו".נוחי דנקנר התייעץ בך לפני שהחליט על רכישת השליטה באי.די.בי? "כמובן. אני בעל מניות בגנדן. צידדתי בעיסקה, אבל אמרתי לנוחי: 'תדע לך שיש לך לפחות שלוש שנים של עבודה קשה בארגונים השונים בקונצרן, כדי לשנות ולהבריא אותם'".* * * למרות הפעילות האינטנסיבית בקליל, לא הזניח דבוש את אהבתו להיי­טק, ובתחילת 2002 השקיע כמה מאות אלפי דולרים ­ עם גנדן ­ בסטארט­אפ הישראלי אקטיב קול. דבוש משמש יו"ר החברה, שפיתחה טכנולוגיה לקירור אקטיבי של מעבדי מחשבים אישיים של החברות האמריקניות אינטל ו­איי.אם.די AMD(). זה הולך להיות אמבלייז מספר 2 שלך? "אני מאמין שזה יהיה גדול יותר מאמבלייז. כבר היום יש יצרנים בינלאומיים שמתעניינים במוצר ­ ובסוף החברה תירכש בידי גוף בינלאומי. פה יהיה כסף גדול יותר מאמבלייז", מבטיח דבוש ומאותת שבכוונתו לגדול עוד יותר, ולא רק בזכות השקעה פאסיבית בגנדן.