גיא יוצא אל הלילה אחרי שהתרוצץ בין הקמפיינים של חו"ל ("ארמאני") לאלה שבארץ ("מי עדן" ועכשיו גם "סליו"), סיים הדוגמן גיא המאירי תואר ראשון במינהל עסקים אביבית חזקיה 12/05/02 כל סופר מודל צריכה לאמץ לחיקה איזה עלם חמודות, סלבריטאי­ברנז'אי או כדורגלן בקנה מידה, כדי להקנות למעצמת הסלבריטאות הקיימת ממילא, מימד נוסף של העצמה. לפי ההיגיון הזה, לוויקטוריה יש את הכדורגלן החתיך דיוויד בקהאם, לג'יזל הבינלאומית הברזילאית היה פעם את דוגמן העל סקוט ברנהילו, ולנו, בלבנט, יש פלאפל, את מלי לוי ושמעון גרשון, ואת נערת המילקי הלאומית בר רפאלי עם הדוגמן ואיש העסקים גיא המאירי, אם להאמין למדורי הרכילות.רוחות נעימות של בשלות ובגרות עוטפות כיום את המאירי, 25, המתפקד כרגע על תקן הכוכב שחתום עם אימפריית "סליו" כולל הקמפיין הבינלאומי שלהם. בנוסף, הוא גם איש עסקים ממולח שמנהל את כל האירועים של חברת "מימד מוטי רייף". לקינוח, הוא גם בעל הבר החדש והטרנדי "ברברלה" בהרצליה פיתוח.הוא גדל בתל­אביב, למד באוניברסיטה, וצימח על שפתיו את החיוך המתוק הזה שיש לכל ילד צפוני בעל השכלה שיודע שהוא נראה טוב ויכול להרשים, אם ירצה, אפילו חמציצים מיובשים. אם להוסיף על הצהרת ההון המרשימה שלעיל, הוא גם החבר הכי טוב של ההורס הרשמי דודי בלסר והשניים מסתובבים להם יחדיו ברחבי הכרך כצמד­חמד שלא ניתן להפרדה.יחד עם זאת, מי שמכיר את המאירי לא מהיום, יכול להעיד שמשהו בו השתנה לטובה. אם פעם הוא היה חלק מכל קמפיין אפשרי וכל מסלול, היום הוא בורר בקפידה את הקמפיינים ומותיר לעצמו זמן גם לעסקים אחרים.­ ספר על הקמפיין של "סליו"."'סליו' הוא שמו של מותג בדומה ל'זארה' או 'פול אנד בר', רק שמדובר באופנה לגברים בלבד. במסגרת אחת מעבודות הדוגמנות בחו"ל, נתקלתי באחד הקניינים הבכירים של החברה. כשהם החליטו לפתוח סניף בארץ, הם בחרו בי כחלק מהנבחרת הבינלאומית שלהם. זה מתחיל העונה ואני חתום איתם ברמת הבלעדיות, כשעושים בזה שימושים על פוסטרים בכל העולם".­ ובכל זאת, נראה לי שאתה קצת מזניח לאחרונה את העשייה הדוגמנית שלך."החשיפה שלי לעולם הדוגמנות היתה לגבי מיין איבנט לאורך תקופה ארוכה מאוד. לקחתי את העניין מאוד ברצינות, ובגלל האופי הפרפקציוניסטי שלי נכנסתי לזה עד הסוף. בגלל שדגמנתי הרבה בחו"ל התחלתי להבין אופנה, ולא נשארתי רק הדוגמן שעושה פוזות ומצטלם. אני חושב שאני מבין וחי את עולם האופנה הרבה מעבר לדוגמנות, בעיקר בגלל הניסיון ובגלל כל התכנים החדשים שנוספו לחי ים שלי. הלימודים, העסקים. זה נשמע אולי פלצני, אבל בעיני, הפכתי את העיסוק בזה משטחי למקצועי". יפה ותואר כמו רבים מחבריו הדוגמנים הישראליים, גם המאירי צמח במעבדות הסוכן רפי עגיב. הוא היה הכוכב הבלתי מתכלה בקמפיין של "מי עדן" וכיכב על כל משאיות החברה במשך שנתיים. בנוסף, העניק ממראהו גם לקמפיינים של "המשביר לצרכן", "פול אנד בר", "גיבור סברינה", "סקאל" ואחרים. לאחר מכן הגיעו גם הגיחות לחו"ל, במהלכן עשה קמפיינים ל"ארמאני" והשתתף בתצוגות בינלאומיות.חוץ מהחיים על המסלול, המאירי סיים לאחרונה את התואר הראשון שלו במינהל עסקים ומימון. התחום העסקי כרגע הרבה יותר מושך אותו. "את התואר עשיתי בשילוב קריירת הדוגמנות שלי בחו"ל. אחרי שנה וחצי כדוגמן נטו בחו"ל, החלטתי להתחיל ללמוד, חזרתי לארץ והתחלתי לשלב בין העבודה ללימודים".­ איך הצלחת?"היה לי מאוד קשה. המון פעמים ניגשתי למועדי ב', או שהייתי מסתגר איזה חודש בבית ולומד כמו מטורף. אין ספק שזה הלך ונהיה יותר קשה ככל שהלימודים התקדמו. לחזור ממומנטום של הצלחה בקמפיינים בינלאומיים בחו"ל ישר ללימודים זה סוויץ' רציני, שמראה לך שיש עוד דברים חוץ מ'ווג', במיוחד אחרי שבמשך שנה וחצי זו היתה העשייה היחידה שלך".­ ומה עניין העיסוקים ה אחרים?"פתחתי את 'ברברלה', בר­מסעדה, עם שותפים. האינסטינקט הוביל אותי לזה בדיוק בתזמון הנכון, כשרציתי להשקיע מבחינה עסקית במשהו. בסופו של דבר אני אדם כלכלי שנמשך לעניין הפיננסי".­ למה דווקא בר?"ההשראה באה ממקומות כמו אלנבי 58 ז"ל, שהיה ה­דבר בזמנו אחרי שהשתחררתי מהצבא ואנשים הלכו לעשות שם מינגלינג על הבר. מאוחר יותר נסעתי לפריז ונכנסתי למקום שבו אנשים רקדו, אכלו ושתו במקום אחד וזה כבש אותי, כי אני מאמין ביציאה למקומות ליליים שהם קונספטואליים. אני מאוד אוהב את הלילה, גם מבחינה עיצובית וגם מבחינת האנשים והווייב, וזה לאו דווקא אומר לצאת ולהתקרחן במועדונים."מאז ומתמיד הברים דיברו אלי, כי יש בהם משהו יותר אינטימי, גאדרינג, שיש בו הרבה כוח לטעמי. בפעם הראשונה שהייתי בבודהה בר בפריז, לפני יותר מחמש שנים, התפעלתי מהפסל הענק של בודהה. ואז, בחצות, פתאום התחילה מוזיקה של האוס ערבי, וכל המיליונרים המקומיים התחילו להסתובב עם נערות הליווי שלהם. זה היה מדהים ומרתק. גם ניו יורק והחוויות הליליות שלה השפיעו עלי. המקום שלי הוא סיכום כל החוויות שצברתי. בסופו של דבר, פתחתי מקום שהדבר שהכי חשוב לי בו הוא להעביר את המסר, שאפשר להגיע למקום, בכל פעם למטרה אחרת".­ איך קשור לעניין החיבור שלך עם מוטי רייף?"אנחנו מכירים מעולם האופנה. אני מאמין בו, כי בכל מה שקשור לשואו הוא מספר אחד בארץ. התחלתי למנכל את האירועים שלו בארץ שקשורים לחברות בינלאומיות וממותגות כמו 'סמסונג'. אנחנו מלווים אותן בכל ההשקות וקידומי המכירות, ולמעשה, עושים להן מתיחת פנים בכל מה שקשור באירועי תדמית".­ איך מתייחסים אלייך בתחום העסקים בתור אקס דוגמן?"אני עדיין דוגמן פעיל, וברור שישנן תגובות בעיקר כשרואים איזו פרסומת שלי או משהו שנכתב עלי בעיתון, אבל בתכל'ס מה שחשוב זו השורה התחתונה, שהיא האישיות והחוש העסקי שלי. בהתחלה חשבתי איך מחזיקים בכל הכובעים האלה ביחד ומה זה אומר עלי, והיום אני לא רואה בזה משהו רע. אין ספק שיש כוח למראה החיצוני ­ זה כרטיס ביקור. יותר קל בהתחלה, אבל אחר כך, זה כבר תלוי רק בך ובכישורים העסקיים שלך". פגישה עם ארמאני המאירי נולד בנתניה וגדל שם עד גיל ארבע, עת עקרה המשפחה לתל­אביב, בה הוא מתגורר עד היום. הוא הבן הבכור ויש לו עוד שתי אחיות צעירות. הוריו הגרושים מנהלים את העסק המשפחתי שהקימה משפחת אמו, רשת הנעליים "מיקולינסקי". מאוחר יותר הם התפתחו לכיוון הנדל"ני.­ ההורים שלך מנהלים את העסק המשפחתי למרות הגירושים?"כן. זה מה שנקרא ­ גירושים לא רעים. הם התגרשו כשהייתי בן 14 ולא עברתי משבר גדול מדי, אלא פשוט העברתי את זה".­ במה התעסקת בתור ילד?"לא עניין אותי שום דבר חוץ מספורט, נקודה. זה התחיל בטניס, משם עברתי לכדור­יד וכל מה שקשור באתלטיקה וקפיצות. כל הזמן התאמנתי לתחרויות. אולי בגלל הצורך הזה, להיות עסוק כל הזמן. באופן טבעי, הגעתי לצבא כמדריך כושר קרבי. בהתחלה בוינגייט ויותר מאוחר בחיל הרפואה. במשך הזמן, עברתי לצד הניהולי והתעסקתי בפיתוח הדרכה ומערכי שיעורים".אחרי הצבא המשיך המאירי להתאמן במכון כושר ואז, כמו בסיפורים, צדה אותו עינו של חברו הטוב אייל נבו, שפתח בקריירת צילום. משם החלו העניינים להתגלגל במהירות. "רפי עגיב פגש אותי במכון הכושר שבו התאמנו ביחד. הייתי אז עדיין בעניין הספורט וחשבתי בכלל להתחיל לאמן. התמונות הראשונות שאייל נבו צילם היו שלי. נסענו ביחד עם התמונות האלה לעשות סנואובורד באיטליה ­ זו המחלה הכי גדולה שלי עד היום ­ ורפי קבע לי מראש פגישות עם סוכנויות בחו"ל".­ ומשם הגיע הקמפיין של "ארמאני"?"לא מיד. בהתחלה רצתי מסוכנות לסוכנות בלי לדעת כלום על דוגמנות, כשבארץ אף אחד בכלל לא שמע עלי. הסתובבתי באיטליה, ופתאום הציעו לי להישאר מבלי שהייתי ערוך לכך. אפילו בגדים לא היו לי. לא חשבתי שזה באמת יקרה, אבל זה קרה. אייל חזר ארצה בלעדי. אחרי חודש שלחו אותי מהסוכנות באיטליה לראות את ארמאני, נהיה בינינו קליק ונסעתי מיד לפריז להצטלם לקו 'ארמאני קולקציונה', קו הביגוד האלגנטי שלו".­ ספר על ארמאני, האיש."הוא לא נמצא בצילומים של הקמפיינים, אלא דווקא בצילומים של הלוק­בוק, שזה הקטלוג הפנימי של הקניינים. הוא בודק אותך מכף רגל עד ראש, וכל פולרויד נבחן אצלו בקפידה לפני שהוא מאשר לצלם. זה הכי חשוב לו, כי זה מה שמוכר את הבגדים בסופו של דבר. הוא רואה אלף כמוני כל הזמן והקטע של הישראליות שלי לא ממש עניין אותו. הוא מדבר בעיקר איטלק ית, משתדל לפרגן על הלוק שלך בחיוך, אבל הוא לא אישי. בכלל, קשה בלחץ הזה של הצילומים להיכנס לשיחות משום שמדובר בתקתוק מהיר של כל הקולקציה עם כמות עצומה של דגמים".­ לא היית בשוק מההישגים שלך כדוגמן על ההתחלה?"הייתי בעיקר בפראנויה שהקמפיין לא יצא או שיצא בלעדי, משום שחברות כמו 'ארמאני' או 'ורסאצ'ה' מאוד מקפידות על התדמית ויכולות להרשות לעצמן לצלם קמפיין, ואם הוא לא משהו בעיניהן, פשוט לא להוציא אותו או לצלם שוב. אז זה נחמד מאוד שקיבלת את הכסף מראש, אבל אתה מחכה מראש חצי שנה, בתקווה לראות שזכית בפרסטיג'". ימי הביניים המייבשים ­ למרות הסיפתח המרשים הזה, ועוד תצוגות שהיו שם, לא זכית אצלו למעמד של כוכב על. "יש את מרק וונדרלו, שעשה 'דונה קארן' ו'הוגו בוס', ויש את טייסון, שעשה את 'טומי הילפיגר', וזהו. יש מעט מאוד גברים בעולם שזוכים למעמד של דוגמן בית אצל מעצב. הכל נורא מקצועי ואף אחד לא בונה על הדוגמן עצמו, להפך. המותג הוא מה שמוכר, וזה ההבדל בתפיסה בין הנשים לגברים בדוגמנות. אתה יכול להיות הכוכב של הקמפיין, אבל נניח שהחליפה הכי טובה של המעצב יושבת יותר טוב על דוגמן אחר, אז מה לעשות, הוא יפתח את התצוגה ולא אתה. לכן אין סופר מודל גברי כיום".­ הקושי הזה להתבלט הוא שהחזיר אותך לארץ?"קלטתי שהשוק של הגברים מתחיל להתחזק בגילי השלושים פלוס, שם נמצא הכסף הגדול. מרק וונדרלו, לצורך העניין, עושה הרבה כסף, כי הוא בפנתיאון הקלאסיקה של דונה קארן, כמו איש המרלבורו הקלאסי שכבר מת ועדיין המשפחה שלו מקבלת כסף מזה. הפאשן של החליפות הקלאסיות והקז'ואל, מיועדים לגברים בני 30 פלוס. גבר בן 25 שהוא קול, לא מתלבש ככה. הבנתי שאני חייב להתבגר בכבוד ואז תהיה לי אופציה להמשך הקריירה. הגעתי להבנות האלה אחרי שנ ה וחצי, שקצת נדפק לי המוח מעולם האופנה ואז חזרתי לארץ".­ אבל היו לך עוד גיחות לחו"ל."נסעתי גם לניו יורק במטרה ספציפית לפגוש את צלם העל ברוס וובר, שביקש לראות אותי. הגעתי אליו לפגישה ועברתי איתו סשן של שיחות וצילומי פולרוידים. אחרי שהצלחתי לעניין אותו, הוא העלה אותי לסטודיו שלו, שזה לופט מטורף. מבחינתי, זו היתה גולת הכותרת של הקריירה, כי יש לי את מראה האול­אמריקן­בוי והוא הצלם הקלאסי בשבילי. הוא צילם אותי המון ואמר שהאולי הוא ישתמש בחלק מהצילומים לספר הבא שלו. אחר כך הוא שלח אותי לראות את הלקוחות הגדולים שלו, 'ורסאצ'ה' ו'ראלף לורן'. היתה התלהבות גדולה, אבל זה לא קרה מעכשיו לעכשיו והתחלתי לקבל עקצוצים של שיעמום. קלטתי שזה לא מספיק לי. אומנם הצלחתי להתפרנס טוב בגלל הלוק המסחרי שלי, אבל לא יכולתי להתעסק רק בזה. הייתי בפרשת דרכים. יכולתי ללכת עד הסוף ולהפוך לדוגמן על ולמכור את נשמתי לזה, אך אמרתי לעצמי 'נסעת לעשות סנואובורד, אכלת חוויה מטורפת, גרת בעולם, הצטלמת עם צלמי על, למותגי על, לעיתוני על, ומה הלאה?'. שאלתי את עצמי האם רק כשיהיה לי בבוק את ורסאצ'ה וראלף לורן, אני אירג ע? אז הבנתי שאין לי כוח לתקופות הביניים המייבשות, שאין בהן עבודה. בהתחלה זה מגניב נורא לפגוש את האנשים השרוטים של העולם הזה, אבל אחר כך זה מתיש".­ איזה טיפוסים פגשת?"אנשים שעומדים כל הזמן במבחן המראה שלהם, אנשים שמגיעים למצב שאין להם מה לאכול בגלל המראה שלהם. זה מקצוע שטוחן את הקישקע, ואולי בגלל זה בעולם הדוגמנות הגברי נורא טרנדי כרגע להפוך פתאום לרוחניים כי זו ההקצנה ההפוכה של המצב. בניו יורק, למשל, היה לי שותף שהגיע משום מקום ובקושי גמר תיכון והדוגמנות היתה הכרטיס שלו לעולם. פתאום קלטתי כמה תל­אביב היא עיר לכל דבר לעומת איזה עיירה אמריקאית נידחת. הערכתי פתאום את המקום שממנו הגעתי, שהוא טוב ומחנך ותומך. היה לי גם חבר טוב, דוגמן סופר אינטליגנטי שהיה מכור לקראק ואיבד את שמחת החיים שלו בגלל ההתמכרות".ביניים: חולם על דונה ­ מאז שהגעת לארץ, אתה מופיע די הרבה במדורי רכילות. "מהרגע שהתחלתי לדגמן בישראל, אחרי הניסיון בחו"ל, קלטתי שהכל פה מיוח"צן והצד התדמיתי חשוב כאן לפעמים יותר מהעבודה עצמה. מדורי הרכילות פה מפוצצים באייטמים על דוגמנים ונורא קל להיות בחו"ל מחוץ להישג יד ולחזור לארץ ולהיות הכוכב שרוצים לעבוד איתו. בתל­אביב כולם מכירים את כולם. גדלתי עם חצי מהאנשים שהם היום פה סלבס".­ ואתה?"אני ספציפית אף פעם לא הייתי אייקון. תמיד הייתי דוגמן טוב, שנכתב עליו באוריינטציה מקצועית 'עשה את מי עדן'. כנראה שזה גם האופי שלי. מדורי הרכילות כאן גרמו לי שוק, כי החיים האישיים שלי ממש לא מעניינים".­ מה לעשות שהחבר הכי טוב שלך זה דודי בלסר?"נסענו לניו יורק ביחד וממש התחברנו. נוצרה בינינו חברות שהיא הרבה מעבר לתחום. הוא חבר נהדר שלי ואנחנו מבלים ביחד ונוסעים לחופשות. בקיץ שעבר נסענו לטיול במקסיקו. אז נכון שהוא הפך לאייקון מטורף בארץ, אבל אני שם לחלוטין בשבילו, כי הוא בן אדם מדהים בעיני ואם מגיע למישהו שיקרו לו דברים טובים, זה לו. מעולם לא היו בינינו משברים, או תחרות בתור דוגמנים, משום ש המראה שלנו שונה".­ לאחרונה אתה מאוזכר במדורי הרכילות כבן זוגה של בר רפאלי."החיים האישיים שלי לא היו אף פעם בכותרות, ועדיף בעיני, שזה יישאר כך. שיכתבו מה שהם רוצים, מה אני יכול לעשות? אני לא מתבאס.אני כבר הרבה שנים בעולם הזה, אז אני מתורגל".­ אתה מסתכל אחורה בחיוך?"כמובן, אבל עם הבנה של איש בוגר. כשנכנסתי לעולם הדוגמנות, הכל נראה לי קסום והייתי באובססיה להצליח, אבל אחר כך השתנו לי הפרופורציות. היום אני מתרגש לקראת צילומים כמו מכל חוויה גדולה, וכתבת אופנה אמנותית עם אפס כסף מרגשת אותי יותר מכל קמפיין של מיליונים. למזלי, תחילת הקריירה שלי קשורה ב'ארמאני', אבל אני חייב להודות שהייתי רוצה לעשות את הקמפיין של 'ראלף לורן' לבושם גברי, או איזה קמפיין ל'דונה קארן'. באופן עקרוני, אני לא מטפח שאיפות וציפיות משום שאני נהנה מהדרך שבה אני הולך, ולכן אני גם לא פוחד מהעתיד, מהלא נודע".