ליקוי למידה השופטת יעל אחימן מתחה בסוף השבוע ביקורת קשה על מערכת החינוך דביר בר 09/05/02 השופטת יעל אחימן מבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א קבעה ביום חמישי שעבר תקדים. המקומון "זמן תל אביב" חושף כי השופטת החליטה לבטל כתב אישום נגד זוג הורים תושבי העיר, שהועמדו לדין פלילי באשמה של עברה על חוק חינוך חובה. בפסיקתה הצביעה השופטת על האשמים האמיתיים בכך שהילדה, מיכל (השם בדוי, כדי למנוע את זיהויה), הסובלת מליקויי למידה, החסירה ימי לימוד ושעות לימוד במהלך השנתיים האחרונות: מערכת החינוך ומנהל בית הספר. הוריה של מיכל , ובעיקר אמה, שהחליטה להיאבק במה שהיא כינתה "האטימות של מערכת החינוך", והורים אחרים הנמצאים במצב דומה, יכולים לשאוב עידוד רב מהפסיקה התקדימית. הדיון האחרון לווה בעימות קשה בין השופטת לבין מנהל בית הספר, והיא סיכמה את דעתה עליו בהחלטתה הסופית. "בדיון שכולו עוסק בכושרה וביכולתה של נערה צעירה לשליטה וריסון עצמיים, ושבו מופיע מנהל בית הספר כצד המעוניין להשליט את הסדר, קשה לתאר סיטואציה מביכה יותר ואבסורדית יותר מאשר הדרך שבה נוהג מנהל בית הספר ליישם את העקרונות שבשמם הוא מופיע". השופטת ביטלה את ההליך הפלילי נגד ההורים. המנהל נטש את האולם בזעם במהלך הקראת פסק הדין.אחת מידידות המשפחת שנכחה בדיון סיכמה: "השופטת אמרה שהיא תלווה את הילדה עד שהיא תסיים את כיתה י"ב בבית הספר. אנו מקווים שבית הספר לא יתנכל לילדה ולא יסלק אותה במעבר בין החטיבה לתיכון". מיכל, תלמידה בחטיבת הביניים, אובחנה על פי התצהירים שהגישה האם לבית המשפט כבעלת ליקויים מסוימים שחייבו את מערכת החינוך ביחס שונה כלפיה. האם לקחה על עצמה סיכון כבד והחליטה שבחלק גדול של ימות השנה הבת לא תגיע לבית הספר. עונש המקסימום על מניעת חינוך חובה מילד על ידי הוריו הוא מאסר בפועל וקנס כספי. בעיריית תל אביב יודעים לספר על ממוצע של כתב אישום אחד לשנה. בכתב האישום, שהוגש בחודש מאי בשנה שעברה על ידי עו"ד אראלה אברהם­אוזן מהמחלקה המשפטית בעיריה, נטען כי: "התלמידה ביקרה בבית הספר באופן לא סדיר, ובמהלך סמסטר ב' החריף המצב והיא כמעט לא ביקרה בו, בתמיכתם המלאה של הוריה". בתגובה הגישו ההורים תצהיר משלהם: "אנו משקיעים ודואגים לחינוכה של בתנו בצורה הטובה ביותר. הקושי המרכזי והבולט שלה הוא בשמירה על הרצף ובארגון הלמידה. גם מבית הספר היסודי נעדרה מיכל יותר מהרגיל בכדי לאפשר ל ה להשלים את החומר הנלמד בדרך המתאימה לה ובכדי לאפשר לה להפיג את המתח הנגרם מהצורך לתפקד בצורה נורמלית, דבר שהוא בלתי אפשרי לגביה ונועד לכישלון מראש". בהמשך מציינים ההורים כי "בחטיבת הביניים קיימנו מספר שיחות עם המחנכת ומורים מקצועיים, תוך ניסיון להבהיר את אופן הלמידה השונה של מיכל. לצערנו נתקלנו ביחס של חוסר אמון ודברנו נפלו על אוזניים לא קשובות... אנו מודים שמתוך כעס ותסכול הידרדר הדיאלוג בינינו לבין בית הספר לטונים לא נעימים של בוז וזלזול. אנו מצטערים אם פגענו ברגשותיהם של הנוגעים בדבר, אך חוששים שהעניין הפך למלחמה אישית, שהנפגעת העיקרית ממנה היא מיכל... יזמנו שיחה עם הנהלת בית הספר שבה הבהרנו כי אנו מבינים שיותר נוח וקל לעבוד במערכת הומוגנית, אך לצערנו, וגם לדעת המומחים, לא ניתן להפוך את מיכל לילדה רגילה". בדיון הראשון שהתקיים בפני השופטת אחימן באוקטובר האחרון טענה נציגת העיריה כי מיכל לא הגיעה לתשעה ימי לימוד בחודש בו היו 21 ימי לימוד. אתי כהן, רכזת קציני הביקור הסדיר: "אני חושבת שההורים חייבים לשלוח את הילדה לבית הספר כל יום. מעבר לנזק שנגרם, זה החוק שחל על הה ורים". האם: "מצבה הלימודי של הילדה תקין, ולכן לא נגרם לה נזק. הילדה לא רוצה ללכת לבית הספר".כעבור חודש התקיים דיון נוסף. נציגת העיריה הציגה רישום לפיו לא הופיעה מיכל לשני שלישים מהשיעורים. למרות זאת קבעה השופטת אחימן: "לתלמידה קשיים אמיתיים, ואי הופעתה לבית הספר אינה נובעת מזדון או מזלזול. הוריה של הילדה עושים ככל יכולתם כדי שהיא תוכל לבקר בבית הספר, אלא שיש דברים שמעבר לשליטתם. על בית הספר לציית להמלצות ולפעול על פיהם, תוך מתן חופש לילדה לחוות את המערכת הלימודית לפי אישיותה. לצערי הרב התרשמתי ממהלך הדברים כי בית הספר לא רגיש דיו לייחודיות של הילדה ולקשיים המיוחדים, הגם שזו מתמודדת בגבורה על אף גילה הצעיר".ב­7 במארס 2002 התקיים דיון נוסף. עו"ד אוזן, נציגת העיריה: "יש פה ילדה עם בעיה, אני לא אומרת שלא, אך יש פה הורים עם ראייה חינוכית החורגת מראייה חינוכית של הורה ממוצע". השופטת אחימן: "מתוך היכרות מעמיקה עם התיק, אין לי צל של ספק כי הנאשמת האמיתית בתיק זה היא מערכת החינוך ולא הוריה של התלמידה הנאשמים כאן בפני... הפעלת הלחצים של בית הספר להופעה סדירה של התלמידה נעשתה בדרכים לא חינוכיות... וכתוצאה מהם החריף המצב ולא הוטב... הכישלון להתמודד עם הסירוב של מיכל הוא בראש ובראשונה של בית הספר... מערכת החינוך נכשלת בלטפל בצרכים הייחודים של מיכל". ביום חמישי שעבר התקיים הדיון האחרון. לדיון זה הגיע מנהל התיכון, שאמר לפרוטוקול: "החלטתי להגיע לכאן כי אני חושב שמדובר בעניין תקדימי. אני לא מוכן לקבל את זה שמיכל תבוא ותלך מתי שמתחשק לה... אם נצא מנקודת הנחה שיש לה בעיה, אני מצדד באפשרות שהיא לא תבוא באופן סדיר לבית הספר, אין לי בעיה עם זה, אבל כל עוד היא עומדת בבחינות ובמטלות בית הספר".עו"ד אוזן: "הייתי מוכנה לבטל את כתב האישום, אם אמה של התלמידה תתחייב שבתה תגיע לבית הספר באופן סדיר. עד היום לא שמעתי הצהרה כזו מהאם". המנהל: "הזמנו את האם למספר פגישות וזו בחירה שלה שלא להגיע... בית הספר יוצא מגדרו על מנת לעזור למיכל". האם (מתפרצת לעבר המנהל): "כל מה שאתם רוצים זה לסלק את מיכל מבית הספר, הצעתם לי ללמד אותה לבד בבית". כשהחלה השופטת לקרוא את דבריה כנגד בית הספר, התפרץ המנהל כלפיה, "אני לא אתן לך לדבר אלי ככה", אמר ויצא בטריקת דלת. השופטת, בסיכום הדיון: "המתח שנוצר בין הנהלת בית הספר לבין הנאשמים בהקשר זה של ביקוריה הסדירים של התלמידה משקף אך ורק מאבקי כוח, כאשר הנאשמים מאמינים כי הדרך הנכונה איננה באילוץ תלמידה להופיע, אלא בגילוי הבנה כלפיה ומתן תמיכה, ואילו הנהלת בית הספר רואה באילוצה של התלמידה עניין עקרוני, חינוכי, תקדימי... הגשת כתב אישום כנגד הורי התלמידה אינה משרתת את התכלית החקיקתית של חוק חינוך חובה ואינה תורמת דבר וחצי דבר להגנת הערכים שחוק זה הופקד או נועד לשמירתם". בהמשך דבריה מתחה השופטת ביקורת קשה על המנהל: "דרך הופעתו שידרה כוח וכוח וכוח, ושום דבר מלבד זאת... דרך התנהגותו בעזיבת האולם ובדברים שאמר מלמדת לדעתי על חוסר שליטה וריסון עצמי". בתגובה להחלטת השופטת אמרה השבוע עו"ד אוזן, שהגישה את כתב האישום: "אני עוד לא נתקלתי בדבר כזה. אם חס ושלום יקרה משהו לילדה, של מי תהיה האחריות? של הילדה? של האמא? של השופטת? לי אין שמץ של מושג. מדובר בהחלטה תמוהה של שופטת שבהחלטתה החליפה למעשה את שרת החינוך. זה בהחלט מקרה חריג שלמרות שההליך הפלילי לא החל, בית המשפט הסיק מסקנות ללא ראיות". רות יפה, היועצת המשפטית של מחוז ת"א של משרד החינוך, מוסיפה כי "כאשר חוק הביקור הסדיר אינו מיושם, חייב מנהל בית הספר להתריע על כך בפני ההורים, ובהליך מדורג להביא למימוש החוק. הגשת כתבי אישום כנגד הורים על ידי הרשויות המקומיות הינו הליך מקובל כאשר אין ההורים מבצעים את חובתם".ומה אומר המנהל הפגוע? "אני מביע צער רב על כך שהמערכת השיפוטית אשר מחובתה לשמור על פרשנות ריאלית לחוק חינוך חובה בחרה לשים את מערכת החינוך על ספסל הנאשמים ואותי, כמנהל, כנושא בנטל האשמה. יש לי כוונה ללוות את מיכל עד לסיום לימודיה בתיכון ­ אם רק תופיע". אמה של הילדה סירבה להתראיין השבוע בנושא זה, אולם מקורבים למשפחה אמרו כי "מדובר בילדה בעלת יכולות גבוהות, אולם בית הספר לא גילה רגישות לצרכיה המיוחדים, ולכן היא אינה פוקדת אותו כפי שנדרש ממנה". תגובת רונית תירוש, מנכ"ל משרד החינוך: "נלמד את הנושא, ואם אכן היו כשלים בתהליך אשר מצריכים אותנו להסיק מסקנות שאולי בהמשך יביאו אותנו להנחיות נוספות".