לא אובייקטיבי דו"ח "האגודה לזכות הציבור לדעת": 'הארץ' נוטה בבירור לצד הפלסטיני 08/05/02 רן פרחי, תומר תדהר ופרופ' אלי פולק מ"האגודה לזכות הציבור לדעת" בדקו במשך שנה וחצי של האינתיפאדה את סיקור האירועים במוסף "הארץ" וסיכמו את ממצאיהם בדו"ח מפורט שהגיע לידי "מעריב" אתמול. בדו"ח, תחת הכותרת "סיקור אוכלוסיות בעקבות מלחמת הטרור במוסף עיתון 'הארץ'", נכללו הכתבות שהתפרסמו במוסף בין ספטמבר 2000 לדצמבר 2001, שעסקו במישרין בהשפעת המלחמה על שתי האוכלוסיות ­ הישראלית והפלסטינית. עיקרי הממצאים, המובאים כאן, מורים על סיקור הנוטה באופן ברור לכיוון הפלסטיני. לטובת מי כותב גדעון לוי 47 כתבות עסקו ישירות באוכלוסיה הפלסטינית ביש"ע לעומת ארבע בלבד במתיישבי יש"ע הישראלים. 42 מתוך הכתבות שעסקו בפלסטינים נכתבו ע"י גדעון לוי.הנושאים המרכזיים החוזרים בטורו השבועי של גדעון לוי, "אזור הדמדומים", הם סיפורים אישיים של פלסטינים במצוקה כלכלית כתוצאה מהסגרים ומהמחסומים שמטיל צה"ל בשטחים, וכן האשמות מפי פלסטינים נגד כוחות הבטחון הישראלים ונגד מתנחלים בגין מניעת מעבר של נשים הרות במחסומי צה"ל, ירי מכוון לעבר בתי חולים, ירי במחסום על אזרחים תמימים, גירוש פלסטינים מאדמתם, ירי לעבר ילדים ומעצרי שווא.דוגמה: ב­2 בנובמבר 2001, בכתבה שכותרתה "רסיסי חיים, הדנה בכניסת צה"ל לבית לחם, מציג לוי האשמות מרכזיות נגד צה"ל: "כוחות צה"ל ירו שני פגזים או שלושה שנפלו בחצר בית היתומים שבבית החולים במרכז בית לחם". "כדור או רסיס חדר לפגיית בית החולים". "כדור אחד חדר לכנסיית בית החולים". לוי מפרט את הנזקים שנגרמו מהירי.הכשלים המקצועיים:1. התגובה בכותרת המשנה הובאה באופן מסולף: דובר צה"ל ציין בתגובתו מפורשות כי צה"ל לא פתח באש על בית החולים, הכחיש כי נגרמה פגיעה לבתי ח ולים וציין כי הפלסטינים פותחים באש מלב מרכזי אוכלוסיה, ממקומות קדושים ומבתי חולים ובכך מסכנים חיי אזרחים. "צה"ל", הוסיף הדובר, "מצר על סבלה של האוכלוסיה". בכותרת משנה של הכתבה מופיע רק: "דובר צה"ל מצר". יש בכך בחירה סלקטיבית הגורמת לקורא לחשוב שכאילו צה"ל מאשר את העובדות ומביע צער.2. אין תמונות להוכחת ההאשמות: לא נראית אף תמונה המעידה על שלל הראיות שדווחו, כגון חורים בקירות ובור שנפער מפגז טנק בחצר בית החולים.3. תמונות לא רלבנטיות: הפצוע המצולם במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים אולי מאושפז שם אך הוא נפגע בכלל מכדור ליד ביתו שבמחנה הפליטים בעזה, בעוד הכתבה עוסקת בבית ג'אלה. אין קשר בין התמונה לנושא המרכזי בכתבה. תמונה נוספת לא רלבנטית להאשמה בכתבה בדבר הפגיעה בחדר הפגים. במקום להראות את פגיעת הכדורים בחדר זה, מוצגת תמונה של פג כשאחות מטפלת בו.4. אין ממצא המוכיח את כי אם נפתחה אש לעבר בית החולים, היא נורתה בהכרח ע"י צה"ל. אין ניסיון לברר האם הקליעים שייכים לכוחות צה"ל או לא.5. אין תמונות המעידות על "ונדליזם והרס שביצע צה"ל בכניסתו לעיר", כמו שנאמר בכתבה.6. לוי מציין כי היה הרוג ופצוע מירי כוחות צה"ל. היכן הם, ומה נעשה עם הקליעים?היעדר גילוי נאות לגבי שימוש במתורגמנים:גדעון לוי אינו דובר ערבית אך עובדה זו אינה מצוינת בכתבותיו. לפיכך מתמיהה העובדה שלא נמסר בכתבותיו מיהם מתורגמיו. גילוי נאות מסוג זה הינו בעל חשיבות להבנת המניעים, במידה וקיימים, של אותו מתורגמן.היעדר זכות התגובה:ב­37 מתוך 42 כתבותיו של לוי שהוקדשו לאוכלוסיה הפלסטינית הופנו האשמות ישירות נגד הצד הישראלי, שחייבו תגובה. ב­11 מקרים לא הובאה או לא ניתנה כלל זכות התגובה של הצד הישראלי. בתשעה מקרים הוצגה האשמה בכותרת, ללא תגובה קצרה בכותרת המשנה.יש לציין כי מוסף "הארץ" מטיל ספק באמינות דובר צה"ל והקדיש לכך כתבה מקיפה בשם "דובר צה"ל. קשה להאמין". הכתבה עניינית ולגיטימית ואיפשרה מתן תגובה נרחבת לדובר צה"ל.שימוש במוטיבים מהשואה ומפרעות שבוצעו ביהודים:בכתבתו "בעיר ההריגה", שדנה בעדים מפעולת צה"ל בעיר קיביה שכונתה "טבח", יש שימוש נרחב בביטויים בעלי קונוטציות מן השואה. לדוגמה: "מוחמד עבדאללה מסלוט הוא אוד מוצל, אולי הניצול הכי טראגי מהטבח שהיה כאן בליל ה הנורא ההוא"."השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט" ­ ציטוט מביאליק. לוי מציין: "כך או אחרת, השמש זרחה השבוע על קיביה, השוחט היה לראש ממשלה נבחר וקיביה קצת מבולבלת..."נשאלת השאלה האם לוי מאשים את ראש ממשלת ישראל שהוא "שוחט"? את מי בדיוק הוא "שחט"?ביחס לגדר המנציחה את אלו שנהרגו מוסיף לוי: "זה המספר שעל הלוח, שנהרגו בטבח. עיירה שאין בה כמעט יד או מצבת, כדבר המשורר יבגני יבטושנקו על מקום נורא אחר". אנלוגיה לבאבי יאר ­ "זהו קבר האחים של קיביה". כתבותיהם של עיתונאים אחרים 1. ארבע כתבות עסקו ישירות במתיישבי יש"ע בעוד 47 כתבות עסקו באוכלוסייה הפלסטינית. ארבע כתבות עסקו באוכלוסיה הערבית בישראל. 14 כתבות עסקו במנגנוני הבטחון הישראלים לעומת שבע שעסקו במנגנונים החמושים הפלסטינים. שש כתבות עסקו בהשפעת המלחמה על מחנה השמאל. אף לא כתבה אחת על מחנה הימין. שלוש כתבות נוספות סיקרו את תופעת הסרבנות.כתבות שעסקו באוכלוסיה הפלסטינית: ארבע מן הכתבות על האוכלוסייה הפלסטינית נכתבו ע"י אביבה לורי, הילה אלטשולר, ורד לוי­ברזילי, ג'לאל בנא ואוריה שביט. למעט כתבה אחת מוטה לצד הפלסטיני, הכתבות היו מאוזנות, ענייניות, כאשר הטיפול העיתונאי באופן כללי היה מקצועי. בוצע ניסיון אמיתי לברר את האמת.כתבות שעסקו במתיישבים היהודים: מתוך שבע כתבות שנגעו לחיי המתיישבים ביש"ע ובבקעת הירדן, ארבע עסקו במישרין בהשלכות המלחמה על אוכלוסיית המתיישבים. מבין ארבע הכתבות, שלוש היו ענייניות וניטראליות, אחת, של נרי ליבנה, היתה מוטית.כותרת הכתבתה של נרי ליבנה שפורסמה ב­24 בנובמבר 2000 היתה: "רוצים הביתה. על תושבי התנחלויות לא דתיות. דיוקן קבוצתי של יהודים שמבינים רק כוח". כתבה זו, שעסקה בתושבים שעזבו את היישוב חרמש, מוטית נגד ההתיישבות ביש"ע. לא היה ניסיון לקבל תגובה ממועצת יש"ע והובעה הבנה לגילויי האלימות מצד הפלסטינים כלפי המתיישבים. לבד מכתבה זו, השאר היו כאמור היו ענייניות ונייטרליות.האוכלוסיה היהודית לעומת ערביי ישראל:ארבע כתבות הוקדשו לכל צד ונתנו ביטוי מאוזן לטיפול בהשפעת המלחמה על שני המגזרים. הכתבות היו ענייניות.השפעת המלחמה על המחנות הפוליטיים בישראל:שש כתבות עסקו בשבר האידיאולוגי שפקד את השמאל הישראלי. ארבע היו אוהדות את השמאל, שתיים היו ענייניות. חוץ משש כתבות אלה התפרסמו שני ראיונות, האחד עם הסופר אייל מגד שעבר שינוי אידיאולוגי, והשני עם השופט בדימוס משה לנדוי, איש ימין שהתנגד לקמפ­דייוויד. שלוש כתבות עסקו בתופעת הסרבנות לשירות בשטחים והתאפיינו באהדה לסרבנים, למרות היותם מיעוט מבוטל. מסקנות הממצאים מלמדים על עבודה לא מקצועית של עורכי מוסף "הארץ" ושל עורכי העיתון. המוסף מסקר באופן מוטה את האירועים ומתעלם ממה שעבר ועובר על המתיישבים בהשוואה לטיפול השוטף והאוהד לאוכלוסיה הפלסטינית. כ­92 אחוז מהכתבות במוסף עסקו באוכלוסיה הפלסטינית.הממצאים מלמדים על עבודה לא מקצועית של העיתונאי גדעון לוי, המסתמך רק על גרסת צד אחד. (חצי מהמקרים עברו ללא בקשת תגובת הצד השני). אין לו אפילו מראית­עין של ניטרליות.אין אף כתבה המתייחסת לפצועי המלחמה בצד הישראלי (בקו הירוק ומעבר לו), מלבד כתבה אחת הדנה בבית חולים "ביקור חולים".במוסף "הארץ" קיים ריבוי בשימוש בתצלומי זוועה של פצועים, הסותרים את הדימוי המהוגן והסולידי של עיתון "הארץ".יש חשיפה רבה לנושא הסרבנות (שלוש כתבות) ולצד השמאלי של המפה (שש כתבות) והתעלמות מוחלטת ממחנה הימין.יש התעלמות מוחלטת מערים מוכות טרור כמו חדרה, עפולה, נתניה ומאוכלוסיית העולים שנפגעה קשה בפיגועים: הפיגוע בקניון נתניה, בדולפינריום ואחרים (מלבד כתבה אחת של גדעון לוי, שסיקרה לוויות מהדולפינריום, והתמקדה בקורבנות הלא­יהודים שבקרב העולים.