בעקבות האוצר האבוד אוצר בית המקדש איננו אבל החיפושים אחריו נמשכים גולן יוסיפון 02/05/02 90 שנה לאחר שמשלחת, בראשות נזיר וארכיאולוג צרפתי ושודד עתיקות אנגלי, ניסתה למצוא את אוצרות בית המקדש בחללים שמתחת לנקבת השילוח, חזרו לשם שלושה צוללנים ממועדון הצלילה "ריף" בהרצליה, ששירתו בעבר בקומנדו הימי, והצלם ברקאי וולפסון. המשימה היתה לתעד בצילומי וידאו, בפעם הראשונה בהיסטוריה, את האזור שמתחת לנקבת השילוח ומעיין הגיחון שבעיר דוד ההיסטורית, בניסיון לאתר ממצאים ארכיאולוגים. הצוללנים הצליחו להשתחל מבעד לפתח צר ביותר, בגובה של כ­20 ס"מ, וירדו מתחת לנקבת השילוח. "ארבעתנו נכנסנו לתוך המעבר הצר", מספר דותן לנגר, אחד הצוללנים. "הראות היתה עכורה והרצפה חולית. קשה לנשום במקום. נתקלנו בשני חדרים, שהיו מכוסים במים כמעט עד התקרה. שני החדרים היו מקושרים אחד לשני במעבר בגודל של כחצי מטר. אחרי החדר השני נתקלנו בקיר. אחרי הקיר יש המשך לחדרים נוספים. אפשר להמשיך ולחפש במקום". תמונות הווידאו שצולמו על ידי הצוללנים מראות כי מתחת לנקבת השילוח (נקבת חזקיהו) מצויים חללים תת קרקעיים. ייתכן שחללים אלה שימשו את הכהן הגדול כמקווה טהרה, בתקופת בית שני. הצילומים גם מלמדים שבניגוד ל מה שהיה ידוע עד כה, עוברים מי מעיין הגיחון באותם חללים תת קרקעיים, עד שהם פורצים החוצה לניקבת השילוח, שנמצאת סמוך לכותל המערבי. לאורך השנים נערכו באזור חפירות רבות, בחיפושים אחר ממצאים על עיר דוד, בניסיונות למצוא את אוצרות המקדש ובחקר אופן פעולתה של מערכת המים העתיקה. החפירות הולידו לעתים גם שערוריות. אחת מהן היתה בשנים 1911­.1909 משלחת חפירות, שבראשה עמד אזרח פיני בשם ולטר הנריק יובליוס, הגיעה לעיר דוד. יובליוס העריך כי קיימות מחילות תת קרקעיות, המובילות מאזור מעיין הגיחון שבתחתית נחל קדרון אל תוככי הר הבית, וששם, בחללים נסתרים, שוכנים זה אלפי שנים ארון הברית ואוצרות בית המקדש הראשון. הוא החליט לחפשם ורתם למשימה את קפטן מונטגיו בראונלו פרקר, בן אצולה אנגלי. רעיון חיפוש האוצרות קסם לקצין הבריטי הצעיר והוא עזב את הצבא והקדיש את מרב זמנו לעניין זה. לאחר מגעים קדחתניים בהתערבותם של הווזיר הגדול ושר האוצר הטורקי, הותר למשלחת להתחיל בחפירות. האזור נסגר למבקרים ועשרות פועלים עבדו יומם ולילה במשמרות בנות ארבע שעות לאורן של מנורות גז. תוך כדי עבודה הם ניקו את נקבת השילוח ממשקעי סחף בני אלפי שנים. במהלך החפירות, הלחץ על פרקר גבר והוא החליט לפנות לארכיאולוג הצרפתי איג לואי ונסאן, איש בית הספר הצרפתי למקרא ולארכיאולוגיה בירושלים, שיצטרף למשלחת. ונסאן, חוקר בעל מוניטין בשנות השלושים לחייו, החליט להצטרף לחפירה המסתורית. הוא עסק במדידות מדוקדקות של המנהרות שחשפו החופרים. ניכר היה בו שהוא שקוע כולו בניסיון לגלות מידע ארכיאולוגי חדש, ופחות מאמין לאגדות על אוצרות בית המקדש. אולם פרקר החליט לחפור גם בהר הבית, כדי לנסות למצוא בכל זאת את אוצרות המקדש.בשנת ,1911 בזמן חגיגות נבי מוסא של המוסלמים, הוא פנה אל השיח' חליל, שהיה ממונה מטעם הוואקף על מסגדי הר הבית. לידי השיח' שולשל סכום כספי נאה, ובתמורה הוא דאג ששומרי הר הבית יישלחו לחופשה לרגל החג. פרקר ואחדים מאנשיו נכנסו באישון לילה למתחם הר הבית, וערכו חפירות באזור אורוות שלמה ומתחת לאבן השתייה במשך תשעה לילות רצופים. החפירה התנהלה ללא הפרעה, תוך הסכמה שבשתיקה מצד שלטונות העיר. עד שדבר החפירה התגלה, והם נאלצו לנוס ליפו. היה זה כנראה אחד משומרי המסגד שגילה בדרך מקרה את המשלחת. נירית שלו­כליפא, ממ כון יצחק בן צבי, כותבת בכתב העת "קדמוניות" כי "מרגע שהתגלתה עבודת המשלחת בהר הבית, היתה ירושלים כמרקחה.מהומות פרצו בעיר, והתושבים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, זעמו על חילול הקודש ועל ראשי העיר שאיפשרו את החפירה. השמועות סיפרו כי המשלחת עזבה את העיר כשבאמתחתה עשר תיבות מלאות באוצרות בית המקדש. עוד סופר כי בין החפצים שנטלה המשלחת היו גם מטהו של משה רבנו, ארון הברית, כלי המקדש וכתר של שלמה המלך". פרקר ואנשיו הצליחו לעלות על סיפון יאכטה ולהפליג לאנגליה. פרקר לא שב עוד לחפור בירושלים. אולם העניין בעיר דוד לא שכך. מאז שמשלחת פרקר חפרה במקום, חפרו במקום עוד 12 משלחות חפירה. למרות שהיום כבר רווחת הדעה כי אוצרות המקדש לא נמצאים באזור, אף לא מתחת להר הבית, נראה שחפירות באזור מעיין הגיחון ותעלומת האוצרות האבודים של בית המקדש, ימשיכו להעסיק עוד דורות רבים.