שופט הוציא צו איסור פרסום על החלטה שלו איפשר לגרושה להוציא את בתה הקטינה מהארץ בלי לאפשר לאב להתנגד קלמן ליבסקינד 02/05/02 שופט בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, ד"ר גרשון גרמן, אוסר מזה מספר חודשים את פרסומה של פרשיה משפטית שהוא עצמו עומד במרכזה. ברקע הפרשה החלטתו של השופט גרמן, במעמד צד אחד, לאפשר את הוצאתה מהארץ של קטינה על ידי אמה הגרושה, בניגוד לעמדתו של האב ובלי לאפשר לו להתנגד לבקשה. בעקבות ההחלטה עזבה האם את ביתה לחו"ל לפני תשעה חודשים ומאז נעלמו עקבותיהן. בני הזוג נישאו בשנת 1997 וכעבור זמן נולדה בתם. אחרי שנתיים עלו הנישואים על שרטון והשניים החלו בהליכי גרושין שנדונו בפני השופט גרמן. גרמן הכיר מקרוב את העימות בין הצדדים ואף קיבל מרשויות הרווחה דיווחים על הבעיות בחזקת הילדה בין ההורים. העובדות הסוציאליות ציינו בחוות דעתן לא פעם כי האם מונעת לעיתים מהאב לפגוש את בתו.בהסכם הגירושין, שקיבל תוקף של פסק דין על ידי השופט גרמן, הסכימו שני הצדדים להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הילדה, שימנע ממי מהם את האפשרות לחטוף אותה ולהעלם. לפני פחות משנה הגישה האם לשופט גרמן בקשה לביטול צו היציאה מהארץ של בתה למשך 40 יום. היא נימקה את הבקשה ברצונה לנסוע לארה"ב, על מנת להיות לצד בת משפח תה העומדת ללדת וברצונה ליטול חלק באזכרה משפחתית. האם ציינה עוד בבקשה, כי לא תוכל להשאיר את הילדה בארץ היות שזו "רגילה אליה".שבועיים אחר כך החליט השופט גרמן לאשר את בקשת האם. השופט קיבל את ההחלטה בלי לקיים דיון, בלי ליידע את האב, בלי לאפשר לו להתנגד, בלי לדרוש מהאם בטחונות שיבטיחו את שובה, ובעיקר התעלם מהחשש הבלתי מבוטל שהאם, שכל משפחתה מתגוררת בחו"ל, תצא את גבולות ישראל עם הילדה ולא תשוב עוד. יש לציין, כי האם עצמה כלל לא ביקשה מהשופט להחליט במעמד צד אחד ואף אמרה כי היא מעוניינת לצאת לחו"ל רק חודש אחרי הגשת הבקשה, כך שאילו רצה השופט היה זמן לקיים דיון במעמד שני הצדדים.שלושה שבועות לאחר מכן הגיע האב לגן סמוך לבית האם על מנת לפגוש את הילדה כפי שנקבע. היא לא הגיעה והאב החל לחשוש ופנה למשטרה. אחרי שלושה ימים בישרה לו המשטרה בצער כי הילדה הוצאה מהארץ על ידי אמה. האב מיהר לבית המשפט וגילה לתדהמתו, כי השופט גרמן אישר לה לעזוב את הארץ 25 יום קודם לכן, בלי ליידע אותו. כאשר ביקש האב להוציא החלטה המורה לאם לשוב ארצה, מחשש שמא לא תשוב, קבע השופט כי "חשש זה אינו קיים בשלב ז ה".האב פנה לבית המשפט וביקש לבטל את צו איסור הפרסום על הפרשה, בהנחה שפרסומה בתקשורת יסייע לו בחיפושים אחרי הבת. השופט גרמן דן בבקשה והחליט לדחותה. חודש מאוחר יותר הגיש האב בקשה חוזרת, והפעם הצטרפה המדינה לעמדתו והסכימה לפרסום חלק מהעובדות הקשורות בפרשה. השופט גרמן החליט לאפשר לפרסם את הפרטים "מאז הוצאה הקטינה מישראל בלבד". משמעות ההחלטה היתה ברורה. ניתן לפרסם כמעט הכל, למעט את טעותו של השופט. ב­24.12.01 טען המקומון "צומת השרון" כי אין זה ראוי שהפרט היחיד הנאסר לפרסום הוא הביקורת נגד השופט. השופט דחה גם בקשה זו בנימוק שלא ניתן להתיר את הפרסום בלי לקבל את תגובת האם. אלא שהאם ובתה שוהות בשלב זה בחו"ל כבר למעלה מארבעה חודשים, במקום בלתי ידוע. "ברי לי, וחוששני", הוסיף גרמן, "שמאחורי הטענה התמימה של ביקורת על החלטת בית המשפט מסתתרת כוונה לפרסם כתבה שיזם האב תוך 'חיסול חשבונות' עם גרושתו".באחרונה פנה העיתון לנשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק, וביקש לפסול את השופט גרמן מלדון בשאלת איסור הפרסום בתיק, בשל נגיעתו האישית. לפני שבועיים דחה השופט ברק את הבקשה. "חזקה על השופט היושב בדין", קבע הנשיא ברק, "כי ידון בתיקים המתנהלים בפניו על פי הראיות ובהתאם להן. אין לביקורת זו או אחרת המושמעת כלפיו השפעה כלשהי על החלטותיו לגופן".נכון להיום, עשרה חודשים אחרי החלטת השופט גרמן, לא שבו האם ובתה לישראל. כל נסיונותיו של האב לאתרן עלו עד כה בתוהו. לפני כמה שבועות הגיש האב תביעת פיצויים על סך עשרה מיליון שקלים נגד השופט גרמן, לבית המשפט המחוזי בת"א, בגין רשלנות.