החלוצים מיבנאל רפת קרמר ביבנאל מתהדרת ברובוט החליבה הראשון במשק המשפחתי בארץ עמי רוז'נסקי 29/04/02 אני מכיר מושבניקים שוויתרו על ענף רפת החלב הרווחי והיציב כל כך בגלל מה שהם כינו "עבדות", או שיעבוד ומחוייבות למשטר שלוש חליבות ביום מבלי יכולת לצאת מהבית. במשק עמנואל קרמר ובניו שבמושבה יבנאל, יצאו מעבדות לחירות, אך בלי לעזוב את הרפת: הם התקינו רובוט חליבה אשר חולב בעצמו את הפרות.רפת משק קרמר במושבה יבנאל היא פסגת הטכנולוגיה בענף הרפת המשפחתית (רובוטים כבר פועלים בשתי רפתות קיבוציות).עלות רכישת רובוט חליבה מתוצרת חברת YLEL ההולנדית היא 530 אלף שקל. למחיר הרכישה יש להוסיף עוד כמאה אלף שקל להתקנת הציוד ולהשקעות שונות הכרוכות בעמידה בתקני הרפורמה בענף החלב, עלות האמורה להחזיר את עצמה כעבור כשבע שנים. משק קרמר הוא בבעלות שלושה אחים: נועם, גלעד ורמי, הממשיכים את המסורת המשפחתית מבית אבא וסבא לפניו. שכן המושבה יבנאל נוסדה ב­1901 והעמידה דורות של חקלאים.כיצד מרשים לעצמם במשק קרמר הוצאה כספית בסדרי גודל כאלה? ובכן, רפתן אחר במושבה מכר את מכסת החלב שלו אחרי שהבין שלא יוכל לעמוד בדרישות שהציבה הרפורמה בענף החלב והקרמרים רכשו את המכסה. כך גדלה מכסתם מכמיליון ליטר בשנה ל­1.6 מיליון.הרפת של משפחת קרמר ממוקמת בתוך איזור המגורים בלב המושבה ואי אפשר היה להרחיבה. כך נולד הצורך להקים רפת חדשה מחוץ לתחום הבנוי של הישוב. נועם מספר על הקשיים וההתשה הכרוכים בכל בקשה לשינוי יעד הקרקע כדי לזכות באישור לבניית הרפת. נועם מוציא מכלל זה את אנשי משרד החקלאות בדרגים השונים, אשר זוכים מפיו לדברים חמים, שכן הם הטו אוזן חפצה, הקשיבו, עודדו ועזרו כמה שרק יכלו.כשניגשו לבדוק עלויות התברר להם לשמחתם, כי רכישת רובוט חליבה חדש תהיה זולה בחצי מאשר בניית מכון חליבה קונבנציונלי. הרובוט שרכשו מתוכנן לחליבת 65 פרות, כשליש מהרפת המשפחתית. כך שאת הרפת שבתוך הישוב עוד חולבים במכון חליבה רגיל. אחרי תקופת מבחן הם ישקלו האם להתקין גם בה רובוט. הרכישה בוצעה בעזרת מענק משמעותי, 30 אחוז, שהתקבל ממנהלת ההשקעות במשרד החקלאות וגם מת"י עזרה. "אנחנו אוהבים לנסות, הקידמה חשובה לנו", אומר גלעד. "אני יודע שהבנים לא יחזרו למשק בו חולבים עדיין שלוש פעמים ביום בשיטות מיושנות. הכנסת טכנולוגיה ממוחשבת מהווה אתגר גם לבנים".נועם: "מה נעשה בעודף הזמן אחרי שכל הרפת תעבור לחליבה רובוטית? נשב על המרפסת ונשתה וויסקי. הרובוט הזה הוא מתנה לקראת הפנסיה שלנו". כשנועם, 55, חזר מהצבא לפני שנים רבות, אביו נראה בעיניו מבוגר מאוד. הוא היה אז בן 50 ונועם חשב לעצמו שמוכרחים לעזור לזקן במשק. היום, כשהוא בעצמו כבר עבר את הגיל הזה, הטכנולוגיה המוכנסת למשק שלהם תהיה התשובה לצורך בהקלה בעומס העבודה.בסיור שערכו האחים ברפתות בהולנד הם נוכחו לדעת, כי תנובת החלב עלתה ברפת שהוכנס בה רובוט בכ­20 אחוז. "אצלנו, אני מניח, שהעליה בתנובה תהיה צנועה הרבה יותר, שכן אנו כבר חולבים שלוש פעמים ביום, בניגוד להולנדים החולבים פעמיים", מסביר נועם. ברפתות הרובוטיות בהולנד הם התרשמו מהשיפור בהגיינה של הפרה, אבל גם למדו כי יהיה די קשה להרגיל את הפרות להיכנס בעצמן לרובוט כדי להיחלב. "בתחילה צריך לשבת ברפת כמעט בכל שעות היממה ולדחוק בפרות אחת אחת לעבר הרובוט", אומר נועם.להפתעתם התברר, כי ברפת שלהם העניין קל יחסית בהשוואה לרפת ההולנדית. רוב הפרות התרגלו לרובוט כבר כעבור יום. אחרי הכל, בעמדת הרובוט מוגש לפרות מזון אתיר אנרגיה המושך אותן למקום, שלא לדבר על הדחף הטבעי שלהן להיחלב. מע ניין לציין, כי כמה פרות סרבניות, שעדיין לא התרצו ויש להובילן לרובוט, הן בדרך כלל פרות בעלות תנובת חלב נמוכה יחסית שהעטין אינו לוחץ והדחף להיחלב אינו משמעותי אצלן.נועם: "אחד הרפתנים ההולנדים שאצלו ביקרנו אמר לי, כי לפרות שלו נדרש כחודש להתרגל, ואילו לו עצמו לקח שנה כדי להפנים את רזי השיטה החדשה".מנת המזון לא שונתה ובכל זאת, העובדה שפרה ממוצעת נחלבת עד חמש פעמים ביממה, העלתה את תנובת החלב בכשני ליטר לפרה ליום. נועם: "אנחנו יושבים ברפת שעות. ואני חייב להודות, שאנו די נהנים לראות כיצד זה עובד. אבל אחרי ההתלהבות הראשונה אני מניח שיהיה לנו הרבה יותר זמן פנוי".נגשנו לעמדת הרובוט ברפת. היה יפה לראות כיצד פוסעת פרה אל העמדה, מברשת אוטומטית מנקה ושוטפת לה את העטין, קרן לייזר מאתרת את הפטמות ומלבישה את הגביעים אחד אחד. בתום החליבה, אם הפרה מתמהמהת ואינה יוצאת בזמן, היא מקבלת "רמז" בצורת לטיפת זרם חשמלי נמוך וכך היא מפנה את המקום לאחרת. בתום כל חליבה נשטפים הגביעים, ואחרי כל עשר פרות נשטפת המערכת. והכל אוטומטית, ללא מגע יד אדם. ואם פרה מסוימת אינה מתנהגת באופן שגרתי ­ היא ח ולה או שהרובוט מגלה שאחת הפטמות נפגעת ­ מועבר מידע למחשב. הרפתן יכול לתת לרובוט פקודה שבפעם הבאה כשהפרה תגיע להיחלב היא לא תשוחרר אל העדר אלא תועבר אוטומטית אל חצר טיפולים קטנה לשם יגיע הרפתן או הווטרינר לבדיקה וטיפולים. חלף העידן בו צריך לרוץ אחרי כל הפרה בזבל כדי להכניס אותה לעמדה לטיפול רפואי או הזרעה.וכשהרפתן מבסוט הוא דואג גם לרווחת הפרה. על הקיר ראינו מברשת מסתובבת גדולה והפרות ניגשות אליה להתגרד או סתם להתחכך בשביל הכיף. "הפרה עובדת אצלך? אז צריך גם לתת לה תנאים!" מסביר נועם.חלוקת העבודה בין האחים מעניינת מאוד. הם מתנהלים, לדבריהם, כמו קיבוץ קטן. נועם אחראי על החליבה וכל הקשור בה, וגלעד על ההזנה. שכן את כל המזון, למעט התערובת, הם מייצרים בעצמם, מהחריש ועד מרכז המזון. למשפחה כ­1,000 דונם בעל, עליהם הם מגדלים את המזון לרפת, ויש להם מרכז מזון משל עצמם. רמי עובד בחוץ כמזריע והכנסתו נחשבת כחלק מהרפת. הענף משלם משכורות לאחים.סוד ההצלחה של משק קרמר טמון בעיקר ביחסי האנוש היפים הנוהגים ביניהם. כשאחד העקרונות שנקבעו כבר לפני שנים היה, שנשותיהם אינן מתערבות בנעשה ברפת. זאת, כדי לשמור על שלום בית. הנשים לבית משפחת קרמר עובדות בחוץ.ביבנאל, שהייתה בעבר מושבה חקלאית, חיים עתה כ­2,500 תושבים, ורק כארבעים מהם נותרו בענף. במושבה שתי רפתות חלב וכמה דירים וכן חקלאים המגדלים ירקות, בהם בצל ופלפל. יבנאל נחשבה בעבר למלכת הפלפל ליצוא. מגדלים כאן גם תבלינים בחממות. במטעי יבנאל המפורסמים מגדלים בעיקר שקדים וזיתים.יבנאל שוכנת במזרח הגליל התחתון ונקראת בשם ישוב מקראי קדום שהיה בתחומה. היא נוסדה ב­7 אוקטובר 1901 על­ידי חברת יק"א, על אדמה שנרכשה בכספי הברון דה­רוטשילד.מקימי המושבה סבלו רבות באיזור זה, שהיה נידח, ללא דרך, כולו זרוע בדואים שחיו בעיקר על שוד והטילו מורא מסביב. במושבה נבנו בתים מאבני בזלת, לאורך רחוב אחד, בית צמוד לבית, וגדר אבנים אחת חיברה את הבתים והקיפה את כל המושבה כחומה להגבת תושביה. בחצר משפחת קרמר שימרו האחים במתכוון קטעים מהחומה הזאת למען הדורות הבאים. בראשיתה נקראה המושבה גם בשם ימה, כשם חורבה שבתחומה, וכשם ישוב קדום שרבותינו זיהו עם יבנאל המקראית. אדם שביקר במושבה בשנת 1912 מספר על "יאממא", היא ימה: "בני המושבה, ב ערך חמש וארבעים, לכל אחד שלוש מאות דונם, ונחוצה הזבלת הקרקע לתת תבואות הרבה, אך העניות גורמת להם כי בזבל אופים ומבשלים... ומשפחה ערבית תקיפה אחת, אשר בני המושבות שכרו אותה להיות השומרים, ובהמשך הזמן משום איזה דבר פיטרו אותם ועל מקומם שומרים מבחורי ישראל".הרבה חלב זרם במושבה הגלילית מאז שימש זבל בהמות להסקת התנורים, לבישול ואפיה ועד עידן הרובוט לחליבה.