מרומם את מרום הגליל ביה"ס ברנקו- וייס מחזיר את הגאווה לתלמידים ונותן סיפוק רב לתושבי האיזור עודד שלומות 29/04/02 "אם לפני שנתיים היו אומרים לי שאני אסיים י"ב, אגש לבגרות ועוד אוהב את בית הספר ­ הייתי צוחק מזה", אומר נועם חיון, 17, ממושב חזון, תלמיד בבית הספר "ברנקו­וייס" במרום הגליל. "אחרי שהעיפו אותי משני בתי ספר, חשבתי ללכת ולעבוד עד הגיוס. כשהציעו לי לעבור לבית הספר ברנקו­וייס חששתי מסטיגמה של 'דפוק'. הסבירו לי שיהיו לי עוד שישים שנה של עבודה, והתגברתי על החששות. במשך ארבעה חודשים למדתי במסגרת בית הספר עם מורה פרטית ואחר כך השתלבתי בכיתה. מעבר ללימודים ולבגרויות, מצאתי כאן גם יכולת לביטוי ויצירה דרך תוכנית טיפוח תקשורת ודימוי עצמי באמצעות מוזיקה".לכל אחד מתלמידי בית הספר ברנקו­וייס שבמרום הגליל סיפור משלו. אלו נערים (ומעט נערות) שנפלטו ממערכת החינוך. חלקם "נשכחו במטעים ובלולים" כשהתחילה שנת הלימודים, ואחר כך התקשו לחזור למסגרת; ואחרים נפלטו או התייאשו מהמסגרות הרגילות.אירית שלי מכרמיאל, רכזת פדגוגית של בית הספר: "מכון ברנקו­וייס מפעיל פרויקטים חינוכיים הנערכים ביוזמת ובמימון הנדבן היהודי­שוויצרי, ד"ר ברנקו­וייס, כאשר משאבים מיוחדים מופנים לישובי קו העימות."ב מרום הגליל זה התחיל בפרויקט העשרה 'חלום במרום', במתכונות של חונכות, לאחר שעות הלימודים, בתוך הישובים. אחר כך המשכנו ל'חולמים בגרות', מסגרת בלתי פורמלית להכנה לבגרות. לפני ארבע שנים הוחלט לפתוח במועצה האיזורית מרום הגליל בית ספר מיוחד לנושרים מהאיזור, אם כי היום מגיעים תלמידים גם מנהריה, מטה אשר, מעלה יוסף, מבואות חרמון ועוד. אנחנו נמצאים במבנה בית הספר האיזורי שנסגר כבר באמצע שנות ה­90 ונפתח במתכונת מיוחדת. יש לנו עכשיו 94 תלמידים. בית הספר נמצא בדילמה תמידית עד כמה לגדול, משום שהעיקרון הבסיסי שלנו הוא עבודה בקבוצות קטנות של עד 15 תלמידים בכיתה, ומענה אישי לצורכי התלמידים. יש גם תוכניות לימודים פרטניות או בכיתות של 4­5 תלמידים".איציק עשור ממעלות, מורה לפיסיקה והיסטוריה בברנקו­וייס: "בהתחלה זה היה בית ספר ל'נושרים'. לבתי הספר אין היום אמצעים ומוטיבציה להיאבק על כל תלמיד. מי שקצת קשה לו או נחשב ל'בעייתי' מסולק מבית הספר. מבחינה זאת, אנחנו התחנה האחרונה".אירית שלי: "כפי שנועם חיון אמר, בהתחלה הייתה סטיגמה נוראית על התלמידים שלנו. היום אלו לא רק 'נושרים', אלא כ אלו שלא הסתדרו במסגרות אחרות. חלק מרכזי בתוכנית החינוכית הוא טיפוח הדימוי העצמי".עודד גרידיש, 17.5, ממושב חזון: "בבית הספר הקודם הייתי תלמיד טוב ועשיתי בגרויות. היו לי בעיות משמעת שהסתכמו בעיקר בג'ל בשיער וחמצון, דבר שהיה מנוגד לחוקי בית הספר".נועם חיון: "אותי העיפו מבית ספר בגלל כפיה דתית. רצו שאשים כיפה ולא רציתי".אבל עכשיו אני רואה כיפה על הראש."כן, זה מבחירה ולא מכפיה. האמת שעוד ניסיתי בית ספר אחר חילוני, אבל עשיתי שם בלגן ולא יכולתי להמשיך".נחום בן­אליעזר, 16, משלומי: "לפני ברנקו­וייס הייתי בפנימייה לליקויי למידה בטבעון. לא הסתדרתי שם כל­כך טוב, ושמעתי על האפשרות לבוא לברנקו­וייס. כבר השנה אתחיל לגשת לבחינות הבגרות".אירית שלי: "רוב התלמידים שלנו לא חשבו אפילו על בגרות. נכון שאולי בודדים ישלימו בגרות מלאה, אבל כל אחד חייב לעשות לפחות בחינה ביחידה אחת על מנת לקבל תעודת סיום 12 שנות לימוד. הרעיון הוא לעבוד על הצלחה. להתחיל מיחידה אחת מוצלחת ולהמשיך לפי היכולת לעוד יחידות. כל תלמיד 'אוסף' לעצמו יחידות בגרות כפי יכולתו. יש בבית הספר שי שה תלמידים שמקבלים תגבור מיוחד ועומדים להשלים בגרות מלאה. רק מי שהכיר אותם כשהגיעו לכאן, יכול להעריך את ההישג".איך מטפלים בבעיות משמעת?"הקו האדום הוא שאין אצלנו סמים, אם כי מקבלים נערים שעישנו בעבר ונמצאים תחת קצין מבחן. חסר להם שיחזרו לעשן. אסור גם חולצות בטן וגופיות. מנסים להרגיל את התלמידים לכבד את המקום, אבל לא לוחצים יותר מדי. למשל, מותר לעשן בחצר. במידה ומתעוררות בעיות, אין ענישה גורפת, אלא ניסיון להבין ולהתאים את התגובה לא רק למעשה, אלא גם לתלמיד ולמידת הבנתו את מעשיו".נועם חיון: "זה בסדר גמור שיש קצת חוקים. ככה יותר מכבדים את בית הספר. המורים כאן הם אחלה. כשיש לתלמידים יום הולדת, המורים מכינים איזו הפתעה. לפעמים גם יוצאים ללמוד בחוץ, כשיש שמש יפה ונמאס מהכיתות".איציק עשור: "למרות הרקורד הקשה של התלמידים שלנו, כמעט ואין נשירה. עושים מאמץ לטפל בכל אחד. בית הספר ברנקו­וייס מופעל תחת הכותרת 'טיפוח חשיבה'. יש כאן תוכנית לימוד פרטנית, הכנת תוכניות לימודים בהתאמה לתלמידים, והרבה מאוד פעילויות העשרה כמו מוסיקה, צילום, דרמה, אמנות וספורט אתגר י".ירדן בן­חורין, מנהל בית הספר: "לאחר שנסגר בית הספר המקיף במרום הגליל והתלמידים התפזרו בבתי ספר אחרים, הסתבר כי ישנם כאלו שהלכו לאיבוד ולא מצאו את מקומם. הוקמה עבורם מסגרת בלתי פורמלית שנהפכה בהמשך לבית הספר. "בתחילה היו הרבה מאוד בעיות ותסכולים שהפכו לבעיות משמעת וונדליזם. הניסיון שלנו הוא להוציא את הטוב מכל אחד. לא חשוב לנו מה הוא היה ואיזה חבילה הוא סוחב, אלא מה הוא יכול להיות. בדרך כלל, תלמידים כאלו שולחים לבתי ספר מקצועיים, או מלמדים אותם חומר ברמה מאוד נמוכה. אנחנו מלמדים בשיטות בלתי נורמטיביות למטרות נורמטיביות, קרי ­ בגרות כזאת או אחרת. וכל התמורה היא לשמוע תלמידה אומרת, 'אני מה זה גאה בעצמי, שיניתי את העתיד שלי'. או אבא שאמר בדמעות, שהוא הביא לבית הספר ילד מפורק וקיבל אותו חזרה שלם".ישנם לחצים מצד הורים להוציא את הילדים כדי שיעזרו במשקים החקלאים?"לעיתים. תלוי גם בעונות. אבא אחד ביקש שאשחרר את הילד לשמור על הפרות. אמרתי לו שיתן לילד אופציות להתפתח מעבר לכך. משבר החקלאות הוא כזה, שהילד צריך כלים מקצועיים אלטרנטיביים. במקרים מיוחדים ונקודתיים נסכים להתגמש לפי העבודות במשקים".איך מתמודדים עם בעיות משמעת?"יש לנו צוות מעולה שנותן את הנשמה. אפילו סיזיפוס היה נשבר כאן. אלו מורים חדורי שליחות, וחלקם גם מורים באוניברסיטאות. אין לנו כמעט כל אפשרות לסנקציות, מלבד להעיף מבית הספר. אבל נעשה הכל כדי שהם ירצו להישאר ולסיים י"ב. נכון שיש לנו כל מיני שיטות ייחודיות, אבל בשורה התחתונה זה הכל דם, יזע ויגע. למרות שאנחנו גדלים משנה לשנה, ויש לחצים להרחיב את הפעילות, אני מצדד בפעילות במסגרות קטנות היכולות לתת מענה אמיתי לצרכים של התלמידים".משה שני מעמיעד, מנחה סדנת מוזיקה: "התפיסה החינוכית במכון ברנקו­וייס מבוססת על ה'אינטליגנציות המרובות' ­ אינטליגנציה לשונית, לוגית, תנועתית, מרחבית, מוזיקלית, תוך­אישית ובין­אישית. בבתי הספר ה'רגילים', מי שמתקשה ביכולות הלשוניות והלוגיות, נפלט, בלי לקחת בחשבון או להשתמש באינטליגנציות האחרות. מבחני ה­QI בוחנים רק מתאר קטן מהיכולות שלנו, ושנים זה היה הקריטריון לאינטליגנציה. פיתחנו כאן תוכנית לעבוד דרך המוזיקה לשיפור התקשורת הבין אישית וטיפוח הדימוי העצמי. במקביל, דרך כ תיבת שירים, תיפוף ותנועה ­ ניתן ביטוי להרבה מאוד יכולות אחרות".איציק פרץ, 16, ממושב אביבים: "לפני הסדנא הייתי מאוד ביישן. הילדים לא כל­כך התייחסו אלי. למרות שלא היה לי מושג בדרבוקות, התחלתי לתופף והתאהבתי בכלי הזה ובעבודת הסדנא. לא הייתה לי דרבוקה בבית, אז התאמנתי על הסירים, המחבתות והדלתות בבית".משה שני: "זאת דוגמה לתלמיד שהלך עם המוזיקה מאוד רחוק. איציק פרץ הוא סמל לכוח רצון ועקביות. היום הוא וירטואוז בדרבוקות, ומופיע עם הלהקה בטקסים בבית הספר ובמתנ"ס. הדימוי העצמי שלו עלה פלאים. "זאת ממש חוויה לעבוד בסדנא. מעבר לכיף, יש לנו עבודה מאוד מובנית עם שימוש בכלי הקשה ותרגול של מקצבים, נשימות, התבוננות פנימה ועבודת צוות. זאת תוכנית עבודה לפיתוח משאבים אישיים באמצעות המוזיקה, שפיתחתי ביחד עם פרופסור יונה רוזנפלד, ראש המגמה לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. בעקבות התוכנית, נבחרתי גם ל'עמית אשלים 2002 ­ למנהיגות מקצועית', ואני בדרך להכניס את השיטה במקומות נוספים".אחר כך הביאו התלמידים דרבוקות, מגבר ומיקרופון ונתנו לי אחלה הופעה. נועם חיון גם שר שיר שהוא כתב את מלותיו, ונראה שחגיגת המוזיקה, התיפוף והחברותא הייתה נמשכת לנצח, אלמלא מיהרו התלמידים להסעות לבתים.